פרשת משפטים

  כבוד הבריות
לאחר "קבלת התורה" במעמד הר סיני שעליו קראנו בשבת שעברה, יורד עלינו שפע של מצוות ואזהרות בפרשתינו – תשעים וארבעה במספר -  זאת אומרת שכמעט ששית מכלל תרי"ג מצוות הכתובות בתורה – נמצאים בפרשתינו!!
נתח גדול מהמצוות שעוסקת בהם פרשתינו נוגעות למצוות שבין אדם לחבירו . למשל: דיני עדות גניבה ופקדון ודיני השומרים. אבל גם בין המצוות הללו שהם לכאורה "חוקים יבשים" אנו מוצאים מתחת למעטפת החיצונה כמה וכמה דברי מוסר ודרך ארץ. קחו למשל את הדין בנוגע לגנב שנתפש בגניבתו – משלם כפל. זהו קנס, שצריך להקפיד על ממון חבירו ולכן לא די לו שלא הרוויח כלום ממעשהו אלא ישלם קנס כפול. אלא אם כן הודה לפני שבאו עדים שאז צריך להחזיר את הגניבה ותו לא.
אבל מה קורה שחוצפת הגנב עולה עד כדי כך שהוא טובח או מוכר את השור או השה שגנב? כאן הקנס גם מגביה עצמו בהתאם לרמת החוצפה של הגנב. וצריך לשלם תשלומי ארבעה וחמישה.
סליחה, לא הבנתי. תחליט- ארבעה או חמשה? אה, הבנתי ! אם הוא גנב כבש שהוא מטבעו שוקל מעט – ישלם חמשה כדי שיהא עונש הרתעתי. ואילו אם גנב שור שהיא בהמה גסה, ושוקלת הרבה ק"ג - אז ישלם רק ארבעה..
והנה אומרת התורה: טעות בידך! "חמשה בקר ישלם תחת השור, וארבע צאן תחת השה" [ שמות כא:לז] והשאלה כמובן: מדוע?
אומר רש"י: "אמר ר' יוחנן בן זכאי: חס המקום על כבודן של בריות, שור שהולך על רגליו ולא נתבזה בו הגנב לנושאו על כתפיו משלם חמישה, שה שנושא על כתפיו משלם ארבעה הואיל ונתבזה בו."
שמעתם?! השכל של התורה פועל אחרת משלנו ומלמדינו איך להסתכל על הדברים בצורה נכונה!!
הלא כאן מדברים באדם גנב, ומה שהתבזה וטרח לשאת את השה על כתפיו הוא בכדי לגנוב, ובשכל אנושי אין כאן מקום להתחשב בטרחתו ובביזיונו, אלא אדרבה יש סברא לומר שום דבר לזכותו כי הוא בהמי כזה שאפילו נושא השה על כתפיו ומוציא לפועל את גנבתו, אם כן הוא גנב מהמין הגרוע ביותר, ומדוע צריך להתחשב בו ולהפחית לו את תשלומי הגניבה?
אלא, הקב"ה חס אפילו על כבוד בריות כאלו ומחייב בתורה להתחשב עם בזיונו וטרחתו של גנב זה!! נכון שהוא ישלם קנס, אבל יחד עם זאת יתחשבו עם בזיונו!
ואנו נישא ק"ו. אם כך מתחשבים בגנב שמתבזה תוך כדי "עבודתו" - ק"ו שצריכים להתחשב עם טרחתו ובזיונו של חברו שאינו גנב, ולהיזהר שלא להטריחו חינם, ואין צורך לומר שלא לביישו!!
צא ולמד, ממשה רבינו ששבעה ימים מסרב לקבל את השליחות לגאול את בני ישראל ממצרים, עד שלבסוף נתגלה לנו טעמו הנסתר של משה- שלח נא ביד תשלח – ביד אהרון אחי הגדול שאתה רגיל לדבר אתו ולשלוח אותו לבני ישראל, אני חושש שמא יתבייש אהרון ותיגרם לו עגמת נפש מזה שאני בא ולוקח לו את תפקידו בהנהגת הציבור.
והדברים מפליאים! הרי בזה תלוי כל גאולת ישראל, עד שהקב"ה אומר לו : משה! אם אתה לא גואלם – אין אחר שגואלם!! אע"פ כן, מוטב – אומר משה - שלא תהא גאולה, העיקר שלא יתבייש יהודי על ידי!!
ואכן, אמר אחד מגדולי המוסר: יש לנו קבלה ברורה כי אם נוצר מצב כזה של הזדמנות לבנות את בית המקדש אבל יש בזה חשש של חלישות הדעת למישהו אז עדיף להניח ולא לבנותו.
ונסיים בסיפור על החסיד הגאון ר' אליהו מווילנא המכונה בקיצור: הגר"א. מסופר שבווילנא הייתה קרן כספים – מעזבונו של ר' משה קרמר זצ"ל סבו של הגר"א – אשר מטרתה הייתה לתמוך בתלמידי חכמים. בין הנתמכים היה  נכדו -הגאון מוילנא. מידי שבוע היו מעבירים באמצעות השמש סכום כסף שיספיק לכלכלת משפחת הגאון. לימים החליט השמש, לשלשל לכיסו את הכסף הנועד להגר"א, ולהקל בזה על מצבו הדחוק. הוא לא נרתע לעשות זאת ביודעו שהגאון בצדקותו ובחסידדותו לא יגער בו על כך. ובינתיים בבית הגר"א רעבו ללחם. אשתו הרבנית הייתה באה להתלונן על הצער שנגרם לילדים, והגאון  השיב לה שתשלח את הילדים לבתי השכנים, והם ירחמו ויאכילו אותם..  [ העיקר לא לפגוע בשמש] . כך נמשך כל ימי חיי השמש. הגר"א לא דיבר עימו על כך מאומה, אדרבה שמחתו של הגאון הייתה גדולה שמצליח להסתיר מהשמש שיודע על מעשיו ועומד כל יום בניסיון שלא לבייש יהודי עני. רק כאשר חלה השמש את חוליו האחרון הוא התוודה על חטאו, והודה שבמשך שנים עשק את לחם הגאון מוילנא ובני ביתו, והם סבלו בגללו חרפת רעב. באותה שעה התגלתה צדקתו של הגר"א וזהירותו מלבייש את הזולת.
שבת פרשת משפטים - שקלים[כ"ז שבט ]

1. השבת פרשת שקלים. ראשונה בסדרה של ארבע פרשיות
2. . מוציאים שני ספרי תורה באחד קוראים לשבעה עולים בפרשת השבוע חצי קדיש ובספר תורה השני עולה מפטיר בפרשת כי תשא מתחילה עד לכפר על נפשותיכם.

ההפטרה למנהג אשכנז  ותימן- במלכים ב יב "בן שבע שנים" . נוהגים שאין קטן עולה למפטיר .
למנהג ספרד ההפטרה "ויכרות יהוידע" [ מלכים ב יא יז] טוב לומר לשם  יחוד לפני המפטיר.
 

3. מכריזים ומברכים: ראש חודש אדר  שיחול אי"ה ביום שלישי וביום רביעי .
4.  המולד: ליל שלישי אחר חצות שעה 3 / 50 דקות / 12 חלקים
5. מזל החודש- דגים. כי בחודש זה מתרבים הדגים. דגים- מזל של ברכה הסמויה מן העין.
6. יום ב', כ"ט בשבט, ערב ראש חודש אדר - במנחה אין אומרים תחנון.
7. כאמור ר"ח אדר יחול ביום שלישי ורביעי – יעלה ויבוא בתפילה ובברכת המזון. בשחרית הלל בדילוג. מוציאים ספר תורה בענין ר"ח. אומרים מוסף של ר"ח. משנכנס אב מרבין בשמחה.

חידה לפרשה
השנה פרשת משפטים – היא גם פרשת שקלים ולכן המפטיר וההפטרה  על תרומת "מחצית השקל" – אבל בפרשה יש עשרים וחמש לא "מחצית" אלא -פי שניים – למה הכוונה?
*[תשובה אחרי פרפראות]
פרפראות לפרשה
על גנבים ועכברושים...
סיפר ר' שמחה רז בספרו 'שבעים פנים לתורה' על הגאון הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל, שכאשר אושפז בבית-הרפואה ניגש אליו אדם, שביקר את קרובו, וביקש ממנו לשוחח עמו ביחידות. סח לו אותו אדם: "אני מנהל עסק גדול בירושלים, שלאחרונה סובל קשות ממכת עכברושים. עכברים ועכברושים החלו מתרוצצים במחסן, הם עושים שמות בסחורתי ומכלים ממוני. הבאתי מדבירים מקצועיים ללא הועיל. רק בימים אלה הזמנתי מומחה להדברה מחיפה, ואף הוא הרים ידיים. שמא תוכל אתה לייעץ לי כיצד לנהוג?"
"הלוואי והיה בידי להושיעך", אמר לו ר' אריה.   "האמנם לא תוכל לסייע לי?" התחנן האיש.   הרהר ר' אריה קמעא, ולפתע לחש דבר מה באוזנו של האיש. הייתה דממה, והאיש החל מחוויר והיה נרגש מאוד למשמע הדברים. לאחר שתיקה רועמת במשך דקה, קרא לפתע האיש: "אכן, הנך צודק, גנבתי...". אז החל אותו אדם להתוודות: "לפני זמן לא רב סר לחנותי  'חכם' ספרדי, שארנקו בצבץ מבעד לשולי גלימתו, וברגע של חולשה כייסתיו...".     "המוכן אתה להחזיר את הכסף לבעליו?", שאלו ר' אריה.     "הנני מוכן ומזומן, אולם, איני יודע שמו וכתובתו של אותו 'חכם', כי השמדתי את המסמכים, שהיו בארנק".   ייעצו ר' אריה: "פרסם מודעה בשלושה עיתונים, כי מצאת ארנק עם כסף, וכי הנך מוכן להחזירו לבעליו כנגד סימנים. והיה אם תוך שלושים יום לא יבוא אותו אדם אליך - חלק את הכסף לצדקה".   כעבור מספר שבועות, קיבל ר' אריה גלויה, שבה כתב לו אותו סוחר, כי שעה לעצתו ועשה כמצוותו, וראה זה פלא העכברים והעכברושים נעלמו לפתע כלעומת שבאו...
פרפראות לפרשת שקלים
בעיר פלונסק שבפולין התגורר עשיר גדול וקמצן מופלג, שהיה מתהדר ביחוסו שהוא מצאצאיו של בעל ה"מגן אברהם" – ר אברהם אבלי הלוי גומבינר . פעם בא אליו רבה של פלונסק ר' צבי יחזקאל מיכלסון וביקש להתרימו לצדקה אבל העשיר הקמצן קפץ ידו כדרכו. "יודע אתה – אמר לו הרב – עולה בי הספק שמא אין אתה מזרעו של בעל המגן אברהם". נרתע הלה ומחה נמרצות, והרב הסביר את דבריו : "יודע אתה שאין להבין את פירושו של ה"מגן אברהם" ללא פירושו של "מחצית השקל" שהתחבר כפירוש עליו. אולם אצלך נעלם "מחצית השקל" ואיננו"..
תשובה לחידה
אמנם המפטיר וההפטרה מדברים על "מחצית".. אבל בפרשתינו פרשת משפטים יש 25 "כפילויות" דהיינו מלים שהם "פי שניים". כדלהלן:  - נקם ינקם. סקול יסקל. מות יומת. רפא ירפא. שלם ישלם. ענש יענש. המצא תמצא. גנב יגנב. טרף יטרף. מהר ימהרנה. מאן ימאן. ענה תענה. צעק יצעק. שמע אשמע. חבל תחבל. השב תשבנו. עזב תעזב. שבר תשבר. הרס תהרסם. שמוע תשמע. אמר יאמר. מעט מעט.
הדגים, השמחה וחודש אדר
1.מזל החדש – דגים. עיקר תקפו והצלחתו של חדש זה נימסר לבני רחל, אפרים ומנשה ובנימין הצובאים על דגל אחד, שנתברכו ע"י אביהם בברכת "וידגו לרוב בקרב הארץ" לכן באה הישועה לישראל בימי מרדכי ואסתר בחדש זה ע" זרע רחל, שמרדכי ואסתר היו מזרע בנימין.
2."משנכנס אדר - מרבים בשמחה" ואמר רב פפא: לכן יהודי שיש לו תביעה משפטית עם גוי ישתדל לעשות זאת בחדש אדר, שמזלם של ישראל גובר. והמן שבקש להשמיד ח"ו את היהודים דווקא בחדש זה, ע"י הפלת הפור – התהפכה עצתו והתקיים "אשר ישלטו היהודים המה באויביהם" !
 
 
 
"זכר למחצית השקל"
רש"י בפרשת שקלים מספר ע"פ המדרש שמשה רבינו לא ידע מה זה מחצית השקל ולכן הראה לו הקב"ה מטבע של אש. הרב מרדכי אליהו מסביר שמחצית השקל מכפרת על חטא העגל. משה רבנו לא הבין כיצד דבר מועט כמו חצי שקל מכפר עוון העגל. אמנם, ה' הראה לו שאפילו מטבע קטן יכולה לכפר על חטא העגל אם נותנים אותו לשם שמים בשמחה ובהתלהבות ובחשק כמו אש!
בזמן שבית המקדש היה קיים היתה מצווה ליתן את מחצית השקל בכל שנה בחודש אדר למקדש לצורך קרבנות ציבור. התורה קבעה שהקרבנות יבואו מכספי הציבור כולו ללא הבדל בין עשיר לעני, על מנת שכולם יזכו לאותה הכפרה לפני ד'. הנותן מחצית השקל, מבטא בכך לא רק שותפות עם אחיו - בני ישראל, אלא שהוא כביכול, 'נבלע' בתוך 'כלל ישראל'. ומי ש'מתחבא' יפה כל כך בתוך כלל ישראל, יש לו בכך כפרה!
כמה זה מחצית השקל היום?
 הרב דוד חי הכהן כתב שהערך הוא 10 גרם כסף טהור וכך ראוי להדר, אמנם הרב דב ליאור השיב שהערך הוא 8.5 גרם, והרב יהודה הלוי עמיחי בפירוט נרחב כתב שמדאורייתא יש להחשיב שמחצית השקל היא 9.6 גרם כסף ולדברים שהם רק זכר או דרבנן המשקל הוא 8.5 גרם. וניתן לחשב את הסכום  בהתאם.
כיום שערך המתכות ובכללם הכסף עלה מאד – אם נחשב בממוצע בין השיטות השונות לפי 9 גרם כסף – [כולל מע"מ] יגיע הסכום בערך ל 80 ₪ אולם כדאי להתעדכן סמוך לפורים.
[ שנים תשפ"ה תשפ"ו התאפיינו בזינוק חד במחירי המתכות היקרות והתעשייתיות, עם עליות של עשרות אחוזים ואף למעלה מכך, הגורמים המרכזיים כוללים אי-ודאות גיאופוליטית (=מלחמות סחר), ביקוש גבוה מצד בנקים מרכזיים, וצרכים תעשייתיים גוברים.  לגבי מחצית השקל אנו מתייחסים למתכת הכסף (Silver=):  מתכת זו רשמה את הזינוק החד ביותר, עם עליות של כ-128% עד 150% בשנה, כשהוא מונע בעיקר מביקוש תעשייתי חזק (אנרגיה סולארית ואלקטרוניקה) ועוד... מגמת העלייה עדיין בעיצומה כאשר  מתכת "הכסף" מובילה את הביצועים בשוק המתכות.  אולי מי יודע, גם זה מבשר שהגענו לרגע שלא נאמר עוד "זכר למחצית השקל" אלא "מחצית השקל" ממש  -שנזכה לבנין בית  המקדש וחידוש הקרבנות. במהרה בימינו אמן]  
האם יש לחשב את המע"מ?
הרב יעקב אריאל כתב בתשובה שגם למנהג הספרדים אין צורך לחשב את ערך המע"מ הכרוך בקניית כסף, אלא יש לחשב את ערך הכסף לבדו, ואילו הרב מרדכי אליהו זצ"ל כתב שיש לחשב גם את המע"מ.
האם יש חובה כיום לתת מחצית השקל?
מכיון שאין בית מקדש כבר אין לנו מצווה, אלא רק מנהג כזכר למקדש לתת שווי מחצית השקל. אמנם השולחן ערוך והרמב"ם לא מזכירים את המנהג לתת זכר למחצית השקל [וגם לא נהגו כן בתימן] אלא רק הרמ"א, אך למרות זאת זהו מנהג ישראל כאן בא"י. הרמ"א כותב שיש לתת שלושה חצאי מטבע, על פי יחידת המטבע הנהוגה באותה מדינה, דהיינו, לדוגמא, בארץ יחידת המטבע שקל ובאמריקה דולר, וזאת כי כתוב בפרשה שלוש פעמים 'תרומה'. ולכן בארץ מינימום יש לתת שלושה חצאי שקלים. אמנם המהדרין נוהגים לתת את השווי האמיתי של מחצית שקל הקודש הכתוב בתורה.
מתי נותנים זכר למחצית השקל?
נהגו לתרום את הכסף לפני מנחה של תענית אסתר או מיד לאחריה, אך אין בזה הקפדה מיוחדת וניתן לתת בכל חודש אדר. והרב אליהו היה אומר כבר מתחילת חודש אדר.. אמנם, גם אם עבר חודש אדר יש לתרום את מעות זכר למחצית השקל.
למי נותנים כיום את ה"זכר למחצית השקל"?
מכיון שבימינו טרם זכינו לבנין בית המקדש ראוי לתת את הכסף או לבנין בית כנסת, או להוצאות בית הכנסת  כגון תאורה וכדומה, כי בית הכנסת נחשב למקדש מעט. וכן כתב הרב יעקב אריאל שתרומת זכר למחצית השקל היא זכר לקרבנות ולבדק הבית, וממילא עדיף לתרום את הכסף לתחזוקת מקדשי מעט - בתי כנסת. אפשרות נוספת:   לתת עבור ישיבות או תלמידי חכמים מכיון שנאמר בגמרא שמיום שנחרב בית המקדש אין לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. יש כאלה שתורמים לצדקה לנזקקים.
מי חייב במחצית השקל?
מצות התורה הייתה לתת רק עבור הגברים, יש אומרים מבן עשרים שנה ומעלה ויש אומרים מגיל שלוש עשרה. ובספר כף החיים (סימן תרצד, אות כז) כתב שגם נשים נותנות את הזכר למחצית השקל משום שיש בזה כפרה לנפש וגם בבית המקדש כשהיו תורמות קיבלו מהן ובוודאי בימינו שהכסף הולך לצדקה. [אמנם מעיקר הדין נשים פטורות כי נשים לא השתתפו בחטא העגל ולכן אינן זקוקות לכפרה זו, אך בכל זאת נהגו לתת גם עבור נשים וגם עבור ילדים. אם הילדים מתחת לגיל שלוש עשרה זהו מנהג טוב, אך אין בכך חיוב.
מה אומרים בזמן הנתינה?
נוהגים לומר 'זכר למחצית השקל' ויש להקפיד שלא לומר 'למחצית השקל' בלבד, כדי שהכסף לא יחשב כהקדש לצרכי בית המקדש.[ ובדיעבד אם אמר זה למחצית השקל - יש להניח שהאדם התכוון למה שעושים היום, והיום נותנים רק זכר למחצית השקל ולא את מחצית השקל עצמה.]
האם מותר ממעשר כספים?
אין לתת את כספי הזכר למחצית השקל מכספי מעשר. אלא אם כן נותן יותר מהערך הנ"ל.
הערה: משפחה שקשה לה לתת את הסכומים היקרים השנה, תתן את הסכום המינימלי שיתפרסם בהמשך, או אפילו רק שלושה חצאי מטבעות. [=שקל וחצי]  עבור כל אחד.
 
מדיני הטמנה בשבת
1. שני איסורים אסרו חכמים בדין הטמנה, האחד, שלא להטמין בדבר שמוסיף הבל (מוסיף חום). כמו למשל פסולת של זיתים או תבן, וחששו חכמים שאם יטמינו בערב שבת באותם החומרים שמוסיפים חום, יהיו אנשים שיטעו ויטמינו בערב שבת גם בתוך גחלים, ויבואו אח"כ בשבת לידי חיתוי בגחלים. ואיסור זה חל אפילו לפני כניסת השבת. וגם בגז של ימינו.
והשני  -   שלא להטמין בשבת מאכלים חמים אפילו בדבר שאינו מוסיף חום.  כדוגמת מגבות ושמיכות, משום שחששו שאם יהיה מותר לטמון בשבת, יהיו אנשים שיחממו תחילה את התבשיל על האש ויעברו על איסור הבערה ובישול (שו"ע רנז, א-ג).
2. לדעת  הרב מרדכי אליהו זצ"ל – מי ששם את הסיר אפילו מערב שבת על פלטה רגילה – אפילו  ללא שמיכות  - יש בזה לדעת מרן משום הטמנה בדבר המוסיף הבל. כיון שמרן אסר לשים ישירות את הסיר על גבי הגחלים.  וכיון שהפלטה היא בנויה כיחידה אחת - נחשבת לדעתו כשם על הגחלים. ולכן מי שמחמיר כפסקי הרב אליהו זצ"ל - קונה " פלטת הרב אליהו" שיש בה הפסק של פח נוסף בפנים. או ששמים על הפלטה הפסק נוסף כגון: מכסים של ריבות וכדו'
3. סיר שהוטמן בערב שבת בדבר שאינו מוסיף הבל, מותר להוסיף עוד שמיכות. וכן מותר להחליף את השמיכות שעוטפות אותו. ואם השמיכה שכיסתה את הסיר נפלה מעליו, מותר להחזירה, שהואיל והסיר כבר היה טמון בכניסת השבת, אין איסור להוסיף את הטמנתו בתנאי שמבושל כל צרכו. (שו"ע רנז, ד).
4. מותר למלא בשבת תרמוס במים חמים, ואין זה נחשב כהטמנה בשבת, משום שאין הכנסת דבר חם לתוך כלי נחשבת הטמנה. וכן מותר להניח בתוך סיר החמין שקית ובה אורז או מאכל אחר שאין רוצים שיתערבב בתוך שאר החמין, שאין הטמנת אוכל בתוך אוכל.
5. כאשר טומנים את הקדרה מכל צדדיה אפילו בשמיכה  -אסור אפילו אם יעשו זאת בערב שבת. הואיל והקדירה מונחת על הפלטה, מתווסף בה חום על ידי הפלטה, ולכן דינן כדין הטמנה בדבר שמוסיף חום שאיסורו גם מערב שבת.
אבל מותר לעטוף את רוב הסיר שעל הפלטה במגבת או שמיכה, שכל זמן שאין הסיר עטוף כולו, אין בזה איסור הטמנה [ומותר לעשות זאת אפילו בשבת] .
6. כמו כן,  מותר להניח על גבי הסיר מגש רחב, ועליו יניחו את המגבת, שכל זמן שהכיסוי אינו נוגע בדפנות אין זו הטמנה (שו"ע רנז, ח).
7. צריך להיזהר שלא להניח על הסיר מגבת לחה, מפני שהמייבש אותה בחום עובר באיסור ליבון. [ =כיבוס].
8. סיר לבישול איטי (קראק-פאט) -  יש אוסרים להשתמש בו - משום איסור הטמנה, שהסיר טמון בתוך גופי החימום. ואם התבשיל שבו אינו מבושל, יש בעיה נוספת- והיא -  שהייה על אש שאינה מכוסה. אמנם, יש חולקים וסוברים שאין בזה איסור הטמנה, הואיל וחלקו העליון של הסיר גלוי,  לכן, כדי שלא יהיה בזה איסור שהייה כאשר התבשיל עוד לא התבשל כל צרכו, צריכים לכסות את הכפתורים, שבהם קובעים את דרגת החום.
תן חיוך !...

1. כי השוחד יעוור...

שני אחים - שמעון ולוי - עמדו למשפט בערכאות על ירושת אביהם. ערב יום המשפט, מציע שמעון לפרקליטו: "שמא אשלח דוֹרוֹן לדיין?". "חלילה לך מעשות כן!" הזהירו הפרקליט "השופט נקי- כפים הוא ונזהר מצל צלו של שוחד. אדרבא, אם תשלח לו דורון הוא יכעס ויצדד בזכות בעל-דינך". למחרת עמדו האחים לדין, והנה שמעון יצא זכאי בדינו. כשיצאו הוא ופרקליטו מבית המשפט, שיבחו הפרקליט: "יפה עשית שנשמעת לי. אילו שלחת לו דורון, לא היית אתה זוכה בדין". צחק שמעון והחזיר: "יפה עשיתי שלא נשמעתי לך. שלחתי לו דורון בשם לוי...".

2. שן תחת שן...

לבקר אצל רופא שיניים זה יסורים של אהבה! ...  בן אדם מוצא מיטה נוחה אפילו עם מנורה קטנה לקריאה ואז מגיע מישהו ועוקר לו את השן ...

3. "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"

הנשיא טראמפ באזהרה אחרונה לאיראנים: גמרנו. איבדתי את הסבלנות. אם אתם לא נכנעים לדרישות שלי, לא תהיה לי ברירה אלא לצאת נגדכם באזהרה סופית ואחרונה לגמרי...

4. "חכמה בגויים תאמין"

בכל פעם שאשתי צריכה ממני משהו, אני אומר לה שתי מילים: "עזרה בדרך"...