פרשת שמות

"סבלנות אבא. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"...
אנו זוכים השבת בסייעתא דשמיא,  להתחיל את חומש שמות הוא "ספר הגלות והגאולה" כלשונו של הרמב"ן, בו יסופר בקצרה על השעבוד הקשה ויאריך בסיפור בגאולה עד שיחזרו למעלת אבותם בשכון ענן ה' על המשכן בסוף החומש. והנה, כדי לגאול את עם ישראל שלח הקב"ה לעולם נשמה מיוחדת, נשמה נפלאה, נשמה כללית - את נשמת משה רבינו ע"ה.
כשנולד משה רבינו התמלא הבית אורה, "ותרא אותו כי טוב" - זהו אור התורה שעתיד לצאת ממנו, זהו ניצוץ מאור הגנוז, שבשבילו יגאל הקב"ה את עם ישראל, כשיעמדו לקבל את - "הרכוש הגדול" והאמיתי- את התורה במעמד הר סיני.
והנה אותו אור גדול שזרח בעולם בדמות נשמת משה רבינו- הופיע בתקופה שחשכה גדולה שררה מסביב. חשיכה של צרות ושעבוד וגזירות קשות שנחתו על ראש של בני-ישראל, וכשראו אצטגניני פרעה שעומדת לרדת לעולם נשמה שעתידה לקחת את הכתר מראש פרעה ותשליכנו ארצה – ותכה את מצרים באותות ובמופתים, הם "התחכמו" למושיען של ישראל, ויעצו לפרעה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". הם ראו ולא ראו.. ראו שעתיד מושיען ללקות במים- ולא הבינו שיהיו אלה  מי-מריבה כעבור מאה ועשרים שנה, כשיעמוד משה על סף הכניסה לארץ-ישראל.
 לאחר שלושת חדשי הצפנה, לא יכלה אמו יוכבד להשאירו בבית, ובחרה לשים אותו בתוך תיבה קטנה ביאור. באותה שעה ראו ההורים – עמרם ויוכבד - שהחלום הגדול- על מושיען של ישראל שנולד בביתם- נגוז,  ועמרם- כך מסופר במדרש- טפח לבתו הגדולה מרים, שניבאה לו על כך- ואמר לה: בתי, היכן היא נבואתך?..
ואיך מגיבה מרים "הנביאה הקטנה" ? "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו" – אין "ותתצב" אלא לשון נבואה! (כמו שאמר משה לבנ"י בשפת הים "התייצבו וראו את ישועת ה'" גם שם היתה נבואה גדולה אחרי נס גדול).  למרים לא היה ספק קל שבקלים שמשה הקטן ינצל, היא רק התייצבה שם לדעת איך בדיוק ינצל.. וגם.. כדי לזכות להיות "שותפה" פעילה לנס ההצלה של משה רבינו. מן הסתם מרים הנביאה אמרה לאביה עמרם: "סבלנות אבא! עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה- ורק בעוד שמונים שנה נזכה לראות את הילד הזה גואל את עם ישראל"..
 והנה,  דווקא מרים, ששמה מעיד יותר מכל על התקופה הקשה והמרירה במיוחד שהתחילה עם לידתה - היא לא התייאשה! היא שמרה על אחיה "מרחוק". מה פירוש "מרחוק"? יש פסוק בירמיה [ל"א]: "מרחוק ה' נראה לי", דהיינו לפעמים דבר ה' מתקיים אבל בדרך ארוכה ונפתלת – "מרחוק" – אך הוא בוא יבוא!! וכמו שאומר ישעיה הנביא [נ"ה] : "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה': כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבתַי מִמַּחְשְׁבתֵיכֶם: כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל: כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי - לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם - כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו"
ולכן, היא מתייצבת בשפת היאור ומתבוננת כיצד תבוא התשועה, לילד הקטן משה - ובעצם לעם ישראל כולו. ואכן, למרים היה תפקיד חשוב במימוש הנבואה, כי לא עברה אלא שעה קלה ובת פרעה מופיעה עם נערותיה לרחוץ ביאור, והנה היא רואה "נער" בוכה, ותאמר מילדי העברים זה, וכש"הנער- התינוק" הזה מתנהג כ"נער" בוגר וגם כ"עברי"- ולא רוצה לינוק מן המצריות (לא רוצה לשתות חלב עכו"ם שמטמטם את הנפש, "פה קדוש" שעתיד לדבר עם שכינת ה'). מרים ניגשת אל בת פרעה ומציעה לשכור לה מינקת מן העבריות- לא אחרת מאשר את  אמא "יוכבד"....
 באופן פנימי ועמוק יותר, מסמלת "מרים" האחות המתייצבת מרחוק להשגיח על התיבה - את ההשגחה העליונה המלווה את משה רבינו (ואת עם ישראל כולו- כמחזה האש שבסנה ואיננו אוכל) – כדי להדגיש ש"עמו אנכי בצרה" "ובכל צרתם לו [לא] צר- ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא נטלם.."! (בפירוש הקרי והכתיב- לו צר / לא צר- הסבירו המפרשים- אם לו צר- אז גם לנו לֹא צר..). וכשם שמשה רבינו נמשה מן המים- כך יזכה למשות את בנ"י מהמים הזדונים, אלו המצרים. ולהביאם לייעדם -"ואנכי אעלך גם עלֹה"- - ולכן נתנה לו בת פרעה את השם - "מֹשה", (בחולם, לשון הווה.. לא "משוי" בלשון עבר) שתפקידו יהיה  למשות את עם ישראל מצרותיו – ולהעלותו לדרך התורה והמצוות.
כפי שמרים הייתה שותפה אז לגאולה- ע"י הצלת משה, ופרשת המיילדות העבריות וחיזוק ועידוד נשות ישראל בשעתן הקשה- כך בבוא הגאולה השלמה במהרה בימינו, כל מי שפעל לקרב את הגאולה יבוא ויטול שכרו.. וכפי שמובא בירושלמי ובמדרש תנחומא: " עתידה בת קול לפוצץ בראש הרים [ ויש גורסים: באהלי צדיקים] ולומר:  מי היה שותף אתי- יבוא ויטול שכרו- ( מי פעל עם א-ל). דרך אגב, אין פלא שאותה הצדקת, שמונים שנה אח"כ, בצאת ישראל ממצרים,  עדיין שומרת על עליצות נעורים זריזות ושמחה עם הרבה אמונה - ומתייצבת בראש בנות ישראל- עם התוף והמחולות ליד הים – ותען להם מרים: שירו לה' כי גאֹה גאה - סוס ורכבו רמה בים- כביכול אומרת : אני זכיתי לעזור למשות מן המים- את מושיען של ישראל, ועכשיו זכיתי -  אמנם ב"איחור" של שמונים שנה -"מרחוק ה' נראה לי " - את הסוסים ורוכביהם המצרים מושלכים אל המים!  איך שגלגל הגאולה הענקי הולך ומתגלגל לו..
 ובימינו, אנו זוכים לראות את ישועת ה' מידי צרינו ואיך במהירות, שלטון רשע אחרי שלטון רשע מתמוטט לו  [ובשבוע האחרון – הדיקטטור ניקולאס מדורו מונצואלה תומך אירן וחיזבאללה נופל בידי מלכות אדום, ואולי בקרוב גם שלטון האייתולות באירן... ועוד היד נטויה] וכך מאירה גאולתן של ישראל קימעא קימעא כמו הסיפור בירושלמי על רבי חייא הגדול ור' שמעון בן חלפתא שהיו מהלכין בבקעת ארבל וראו את השחר עולה.. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעא קימעא כל מה שהיא הולכת - היא רבה והולכת.
שבת שלום ובשורות טובות!!
חידה לפרשה
איזה דבר מימי בראשית הופיע בבית האיש מבית לוי כשנולד משה?
[פתרון לאחר פרפראות]
שבת פרשת שמות [כ"א טבת]
1.  מהי ההפטרה?- מצאנו שלושה מנהגים בזה:
     מנהג אשכנז [וחלק מהמרוקאים]– "הבאים ישרש יעקב" (ישעיה כ"ז)
     מנהג ספרד [וחלק מהתימנים] – "דברי ירמיהו" (ירמיה א)
     מנהג רוב התימנים (והבבלים) – "בן אדם הודע" (יחזקאל ט"ז)
בקיצור: שלושה מנהגים – שלושה נביאים – ישעיה, ירמיה ויחזקאל ... והעיקר "והאמת והשלום אהבו".
פרפראות לפרשה
1."כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ" (ד, יט)
מפרש רש"י: 'מי הם - דתן ואבירם, אלא שירדו מנכסיהם והעני חשוב כמת'.
מעשה והגיע עני לבקש נדבה, מהגאון רבי יוסף שאול נתנזון זצ"ל, בעל שו"ת שואל ומשיב. הלך הגאון לחדר השני להביא לו מעות, וכשחזר נוכח לראות שהשעון שהיה מונח על השולחן נגנב. מיד הבחין שהוא נמצא בין כליו של העני. אמר לו: עתה מתורץ לי מה שאמרו חז"ל בגמרא בנדרים סד: שה'עני חשוב כמת', דלכאורה קשה, דרואים אנו שאף העני הכי גדול לא רוצה למות. אלא הכוונה היא, שכמו שאין רשאין להניח מת להיות יחידי בחדר, שצריך שומר שישמור עליו, כך אין רשאין להשאיר עני יחידי בבית...
דרך אגב,  מעניין לציין את מה שכתב ב"ספר התשבי" -ערך "חשב"- דבר נפלא ומחודש, שלא כל עני חשוב כמת, אלא ש'עני חשוב – כמת', רק עני חשוב ונכבד שמקפיד על עניותו ומתבייש לקבל נדבה מאחרים, מה שאין כן בסתם עני. אך כתב ע"ז הגאון רבי ישעיה פיק זצ"ל מברלין דפירוש זה הוא בדרך הצחות ואינו נכון, אלא פשט התלמוד כמו בשאר האנשים שנחשבים כמת כגון מצורע אין הבדל בין חשוב ללא חשוב – כך עני אין הבדל אם הוא חשוב או לא.....
2. איך הצליח פרעה "לעבוד" עלינו?
ידוע המדרש כיצד התחיל השעבוד. שבשעה שאמר פרעה (שם /שמות/ א) הבה נתחכמה לו וישימו עליו שרי מסים קבץ את כל ישראל ואמר להם בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה היינו דכתיב ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך בפה רך נטל סל ומגריפה מי היה רואה את פרעה נוטל סל ומגריפה ועושה בלבנים ולא היה עושה מיד הלכו כל ישראל בזריזות ועשו עמו בכל כחן לפי שהיו בעלי כח וגבורים כיון שחשכה העמיד עליהם נוגשים ואמר להם חשבו את הלבנים מיד עמדו ומנו אותם ואמר להם כזה אתם מעמידים בכל יום ויום .."   [במדבר רבה פרשת בהעלותך פרשה טו] – לעומת זאת שבט לוי הבין את העתיד ולא עשו אלא לבנה אחת ביום וכך זה נשאר. שואל ר' שלום שבזי: אז למה שבט לוי לא הזהיר את שאר השבטים שלא יתפתו לפרעה? ועונה: כי כבר הוכיחום על ביטול המילה ולא שמעו לקולם והפרו ברית ואמרו בואו ונידמה למצרים.. אז על אחת כמה וכמה שלא ישמעו להם בענין זה של הלבנים כשעדיין היה פיתוי גם להיות כמו פרעה "הפועל" וגם לקבל דינר על כל לבינה...[ עפ"י  "חמדת ימים" לר' שלום שבזי זצ"ל]
*תשובה לחידה: אור [ותרא אותו כי טוב... והאור נקרא כי טוב "וירא אלוקים את האור כי טוב"]
מתכוננים לטו בשבט – מתחזקים בברכות הנהנין
בימי השואה הנוראה, באחד ממחנות הריכוז, אחד היהודים, בעל אבחנה חדה, שם לב לתופעה מוזרה, שישנם אנשים המקבלים מנה נוספת, ואחר כמה ימים נעלמים מן המחנה. עקב בעין בוחנת, והתברר שגם נותנים להם לשתות מעבר למכסה, הוא שיער שכפי הנראה השתיה מורעלת. ויהי היום, כשעמד בתור לארוחת בוקר נתנו לו מנה כפולה של דג מלוח. כידוע אכילת דג מלוח מצמיאה מאד, ומעט המים שקיבל לא הרוו את צמאונו. והנה קרא לו האחראי: "אני רואה שאתה צמא, הנה לך מים". אך הוא הבחין בנצנוץ הרשע בעיניו והשיב: "תודה, איני צמא". שוב הציעו לו ושוב סירב. ובינתיים יבש פיו וחש צמא נורא. פתאום הבחין מרחוק בגרמני בעל סבר פנים עדינות, שמאותת לו לגשת אליו הצידה: "אני יודע למה אינך שותה, גילית את הסוד שהמים מורעלים, אביא לך מים נקיים, רק שמור על כך בסוד, כי אם זה יוודע יהרגו אותי". היהודי המתין, עד מהרה שב הגרמני ובידו כוס מים. לקחה היהודי מידו והחל לברך כדרכו לאט ובכוונה: "ברוך אתה ..." תוך כדי כך שהיו עיניו נעוצות בגרמני כל זמן משך הברכה.. והנה הבחין היהודי בחיוך של "סידרתי אותו"...אצל הגרמני "העדין"  מיד אמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ושפך את המים. כך בזכות הברכה שנאמרה לאט ובכוונה ניצל ממוות. (כך סיפרה הגברת מונק ע"ה, המנהלת הדגולה של בתי אבות פוניבז' - "עטרת אליהו"(
*ומביאים בשם  הרב יהודה צדקה זצ"ל: צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. שאת הברכה שבנויה מתיבות [= מלים] יש לומר בצורה מאירה [לא מהירה..] ולחלק הברכה לשלושה חלקים. כגון פרי העץ - ברוך אתה ה' / אלוקינו מלך העולם / בורא פרי העץ/
מהלכות שבת -הפסקת חשמל בשבת . מה עושים?
הקדמה: כיון שישנו הכרח לספק חשמל לכל רחבי מדינת ישראל בכל ימות השבוע כולל שבת, וכל פגיעה באספקת החשמל כרוכה בסיכון נפשות. שכן בבתי החולים ישנם מכשירים רפואיים רבים שתלויים באספקת החשמל, וגם בבתים פרטיים ישנם חולים מסוכנים הנזקקים למכשירים חשמליים להצלת חייהם. וכן כוחות הביטחון נעזרים במכשירים חשמליים, שאם לא יעמדו לרשותם, לא יוכלו להגיב כראוי במצבי חירום. ובימים קרים, רבים מחממים את הבית בעזרת מכשירים חשמליים, ואם תיפסק אספקת החשמל, עלולים תינוקות וחולים להסתכן. ואף בימים חמים מאוד, קיימת סכנה מסוימת לגבי חולים הזקוקים למיזוג אויר. בנוסף לכך, הואיל וכיום רגילים לאחסן אוכל למשך ימים רבים במקררים ומקפיאים, אם יפסק החשמל, המאכלים עלולים להתקלקל, ומתוך קבוצה גדולה של אנשים יהיו כאלה שיחלו עקב כך בהרעלת קיבה ויסכנו את נפשם.  לפיכך, חברת-החשמל חייבת לדאוג לאספקת חשמל שוטפת ביום השבת, ואם אירעה תקלה באספקת החשמל במקום מסוים, עליה לעשות את כל מה שנצרך כדי לתקנה. לפיכך:  כיוון שמותר לטכנאים של חברת החשמל לתקן את מערכת החשמל, מותר לנו ליהנות מן החשמל שחודש בשבת. אבל אם הפסקת החשמל אירעה במקום קטן שידוע בוודאות שבכל הבתים שם  - אין בהם  צורך של פיקוח נפש, של מכונות הנשמה וכדומה- אסור לתקן שם את החשמל בשבת. ואם תקנו אותו יהודים בשבת, אסור ליהנות מהתבשיל  עד כשעה אחר צאת השבת. [ולגבי ילדים קטנים וזקנים וחולים יש להקל שיאכלו חם והמבוגרים שיורידו את התבשיל ויאכלוהו קר או כאמור שיהנו מהתבשיל החם כשעה לאחר צאת השבת]  ולגבי האור והמזגן – אין חובה לצאת מן הבית כדי לא ליהנות מהם-  כיון שגם אם החשמל לא היה מתוקן היה נשאר בבית. לסיום: עצה טובה . בימים אלו של חורף רוחות וגשמים כדאי להשאיר תאורת חירום דולקת בבית. יש כאלה שמבשלים על אש ופח מלמעלה אך צריך להזהר מדליפת גז. שיהיה לנו שבת שלום  וללא הפסקת חשמל..
"ותיראן המילדות את האלוקים" – מקצת הלכות יולדת  / הרב עובדיה יוסף זצ"ל
1. יולדת שמרגישה קרירות וצינה רבה, אם אי אפשר לעשות לה מדורה ע"י גוי, מותר לישראל לעשות לה מדורה בשבת כל שלושים יום [מרן בשו"ע סי' סעיף ו'] שלענין צינה היולדת רגישה מאוד, והחכם עיניו בראשו להכין הכל מערב שבת, תנור חימום וכיוצא בו. [וכיום הכל נעשה בבית החולים]
2. מחללים שבת אף על עובר שבמעי אמו כשעל פי אבחנת הרופאים העובר במצוקה שיש בו סכנה ואפי' אם הוא בתחילת ההריון תוך ארבעים יום, שאין בו חיות, שלענין שמירת המצוות אומרים: חלל עליו שבת אחת שישמור שבתות הרבה, ומותר לנתח את האם אפי' בשבת כדי להציל את העובר וכתב הרמב"ן בחידושיו ליומא קפ"ב( ובתורת האדם )שער הסכנה דף ט- שאעפ"י שהעובר לא חשיב נפש, שהרי לא חייבה עליו התורה מיתה, מ"מ לענין שמירת המצוות אמרינן "חלל עליו שבת אחת", והרא"ש והר"ן [יומא פרק ח']  כתבו שמחללים שבת על העובר אעפ"י שאין לו חזקת חיים, שאי אפשר במציאות שתהיה סכנה לעובר מבלי שתסתכן האם המעוברת. אבל בספר ישועות מולכו [פ"ב מהל' שבת דף ט']כתב: דמסתברא דעד מ' יום לא מיקרי עובר לחלל עליו את השבת, עי"ש, אולם לא זכר שם שהרמב"ן והר"ן כתבו להדיא בשם הבה"ג שמחללים עליו את השבת, היפך סברתו.
3. הולד שנולד בשבת עושים לו כל צרכיו, מרחצים אותו, וחותכים לו את הטבור, ומיישרים לו ביום הלידה את איבריו שנתפרקו מחמת צער הלידה, במה דברים אמורים, בתינוק שנולד לתשעה ירחי לידה או לשבעה חודשים, אבל הנולד לשמונה חודשים, אין מחללים עליו את השבת משום שאין סיכוי לחיות, ואולם בזמן הזה עם התחדשות הרפואה שנתחדש האינקובטור, ומעשים בכל יום שנותנים שם תינוקות, אפילו בני שמונה חודשים, והם חיים וקיימים לעד ככל אדם, בודאי שיש לחלל עליהם את השבת.
4. יולדת שהתינוק שלה חולה ואינו יונק ממנה, ומצטערת מריבוי החלב מותר לה בשבת לחלוב בידיה החלב  לתוך כלי שיש בו חומר מפגל שהחלב הולך לאיבוד, דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, שאסורה רק מדרבנן ובמקום צער לא גזרו חכמים.
5.תינוק שנולד קודם זמנו והניחוהו באינקובטור, אינו נימול אלא לאחר שמונה ימים אחרי שהוציאוהו משם וכן לענין פדיון הבן, אין לפדותו אלא לאחר שלושים יום אחר שהוציאוהו מהאינקובטור, כי הוא גמר ימי עיבורו, וכל עוד שלא יצא מהאינקובטור לאויר העולם חשיב כמו הריון אריכתא.
6.  כתב האור זרוע בהל' שבת סוף סי' מ"ח - אשה מעוברת תזהר שלא תאכל שום דבר איסור, שאם תאכל יהיה הולד רשע, וכ"כ הרמ"א יו"ד סי' פ"א- שלא תאכל המינקת דברים האסורים ופירשו הט"ז והש"ך והפר"ח, שאפי' אם לפעמים יש היתר לאשה לאכול דבר איסור מפני פיקוח נפש, מ"מ תיזהר שלא תניק אז את התינוק... וכן התינוק לא יאכילוהו דברים אסורים כי יזיקו לו [מבחינה רוחנית]  בזקנותו. וכתב הפרי חדש שקטן שאוכל מאכלות אסורות סופו לצאת לתרבות רעה, ובימינו לפי שלא נזהרים בכך, הרבה בנים יוצאים לתרבות רעה, והם עזי פנים שבדור.. [ לכן חשוב להרגיל את התינוקות מגיל קטן לאכול דברים כשרים]
תן חיוך
1. "ויעבידו ... בפרך"
אשתו של אסיר בטחוני בכלא: אדוני, באתי לכאן כדי שתיתן לבעלי עבודה קלה יותר".
מנהל הכלא: גברתי, בעלך מדביק תוויות על בקבוקים, זו לא עבודה קשה".
 אשתו של האסיר: מה פתאום, הוא אמר לי שהוא חופר מנהרה....."
לא שינו את לשונם...
ֹבמהלךֹ ראיוןֹ עבודה,ֹ המראייןֹ שואל:ֹ" כתבת בקורות החייםֹ, שאתהֹ דוברֹ אנגליתֹ ברמהֹ שלֹ שפתֹ אם"... 'נכון'ֹ עונהֹ המועמד..  המראיין:ֹ "אבל שמתי לב שאתהֹ לאֹ דוברֹ אנגליתֹ כלל".. - "גםֹ אימאֹ שליֹ לא דוברתֹ אנגלית! "ֹעונהֹ המועמד...ֹ