חדשות ועדכונים

בס"ד
איך ניתן לראות קולות?
במעמד הר סיני נאמר: "וכל העם רואים את הקולות.." אלו מין קולות היו אלו? וממתי אפשר לראות קולות?...
לדעת רש"י- אלו היו  קולות היוצאים מפי הגבורה, כלומר, מפי ה' בכבודו ובעצמו בעשרת הדברות, ואין הכוונה כאן  לקולות שקדמו למעמד הר-סיני (ויהי קולות וברקים..).  עם ישראל חזה התגלות א-לוקית משובבת לב כשהאותיות והמלים שיצאו מפי הבורא גם נראו בבירור.. כל כך נכספה וגם כלתה נפשם להדבק בבורא עולם – "נפשי יצאה בדברו" [שיר השירים ה] ואחר שתי הדברות הראשונות  כבר פרחה נשמתם ובקשו שמשה ימשיך לומר את שאר הדברות, כשהשכינה מדברת מתוך גרונו.
ר' חיים מוולוז'ין מסביר את מה שהתרחש באותה שעה. בני ישראל  היו שומעים את הנראה, ורואים את הנשמע, פירוש הדבר, שעם ישראל זכה במעמד הנשגב, לבטל את כוחות החומר, ונזדככה השגתם מאוד, עד שכל מציאות העניינים הגשמיים, שהיו תחילה רואים אותם בראיה חושית, נתבטלו אצלם לבלתי אפשרי לראותם בחוש כלל. עד שדרך משל, אם היה רוצה מישהו לתאר בפניהם חפץ מוחשי גשמי, היה צריך לספר להם ולהשמיעם כי ישנם במציאות בכלל, והיפוכו של דבר- לעניין המושגים הרוחניים, שתחילה היה צריך לסבר את אוזנם על עצם קיומם ומהותם , עתה יכלו לראותם  בחוש, ולהביט על נפלאות השגתם.
 בדרך דומה הסביר בשו"ת "מים חיים" לגאון ר' חיים כהן רפאפורט:  הן את האוזן השומעת והן את העין הרואה, ברא הקב"ה. ואולם מטבע הבריאה, שני החושים הללו, אינם דומים. כידוע, חוש הראייה ברור יותר מחוש השמיעה, ואם כך בדברים הגשמיים כל שכן בדברים הרוחניים! ועל כן אמרו חז"ל שכאשר נסתלקה הנבואה ונסתם החזון, עדיין היו משתמשים  בבת-קול, דהיינו בשמיעה.. וכן מצינו לגבי משה רבינו, שזכה ל"פה אל פה אדבר בו" אולם לגבי ראייה, נאמר "וראית את אחורי, ופני לא יראו" שעדיין לא הגיע למדרגת הראייה בשלמותה. במעמד הר סיני - כל העם עלו במעלה כזו, שהשיגו בראייה- מה שהאדם שלפני מתן תורה, השיג רק בשמיעה, הם זכו לראות את הקולות!
אולם כאן ניתן לשאול: לשם מה היו צריכים  "לראות" את הקולות? למה לא ניתן להסתפק בשמיעתן?
 אלא אמרו חז"ל: "זכור ושמור - בדיבור אחד נאמרו"[ רש"י שמות  כ,ח] אם כן  היו פה שני ניסים, האחד- שהדיבור של "זכור"  וגם של "שמור" נשמע בבת-אחת, אבל קרה פה נס שני  שהשמיעה, לא היתה שמיעה מעורבבת.. אלא העם  ראה  את הקולות כשהם שונים ונפרדים אפילו שיצאו בבת-אחת, מפי הגבורה!! הם קלטו את הכל - גם זכור –וגם שמור- דהיינו: גם מצות עשה של השבת, וגם מצות הלא-תעשה..
אולם ישנו עוד הסבר מעניין, אודות נחיצות ראיית הקולות!  שהרי שנאמר בעשרת הדיברות לא תרצח ולא תגנוב וכו' ואם היו רק שומעים את הקולות היו ליצני הדור אומרים, שהם שמעו: לו תרצח!  לו תגנוב!  כלומר - שלשם-שמים-מותר לרצוח ולגנוב ולעשות את כל העבירות שבעולם... לכן היה צורך גם לראות ולא רק לשמוע : "לא תרצח!  לא תגנוב! .." שלא תהיינה כאן, אי הבנות..
אולם דומה שההסבר הפשוט, כפי שאמרנו. שעם ישראל כל כך התעלה במעמד הר סיני עד שהחושים נזדככו ועלו לשרשן ושם הכל אותו דבר . שם, כל החושים נובעים ממקור אחד!
האם נזכה עוד פעם בעתיד, לחזור על הנס הזה להתעלות ולראות וגם לשמוע את דברי ה'?.. מסתבר שכן!!
אנו מבקשים בקדושה "והוא ישמיענו ברחמיו שנית "לעיני" כל חי לאמור.. אני ה' א-לוקיכם" –"לעיני"- דווקא! שנזכה בעזרת ה' לעתיד לבוא לראות את הנשמע -  "אני ה' א-לוקיכם"!! - כמו במעמד הר סיני, אלא שאז, במעמד ההוא,  נאמר לנו בלשון יחיד "אנוכי ה' א-לוקיך" ומאז מתן תורה, החל ה' לומר  בלשון רבים: "אני ה' א-לוקיכם"! ועוד – זה לא יהיה חד פעמי אלא יהיה מתמיד ובאופן רצוף! ופסוקים מפורשים הם: "ונגלה כבוד ה' "וראו " כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר"[ ישעיה מ,ה] "עין לא ראתה א-לוקים זולתך- יעשה למחכה לו" [שם סד,ג]   שיצליחו לראות את הדברים אשר ידבר! וכן בספר יואל: "וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלמוֹת יַחֲלמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיונוֹת יִרְאו".
ובכן ציבור יקר וקדוש, כולנו בעזרת ה' נזכה בימות המשיח לראות מראות אלוקים ולדבר עם האלוקים ככתוב בדברי הנביאים שזה עתה ציטטנו לכן הבה נשמור על עצמינו ועל ילדינו מכל מיני דעות רעות ומראות לא הגונים דבורים אסורים ומכל מיני מאכלים לא כשרים כי עוד מעמד הר סיני עומד לפנינו - אבל לא חד פעמי כבימי קדם - אלא מתמשך לנצח נצחים "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים" אשרינו ואשרי חלקינו, וברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת.
יהי רצון שיפדינו ה' מכל הגלויות ואת שבויינו יחזיר מלוע הרשעים הארורים, ולכל הפצועים ישלח הקב"ה מרפא לחליים במהרה ויעמידם על קו הבריאות הגשמית והנפשית. ויוליכנו קוממיות לארצינו ויתן לממשלתינו עצה והדרכה נכונה כיצד לנווט את מלחמותינו ואת יישוב ארצינו. ונזכה במהרה לגאולה השלמה במהרה בימינו . אמן.
שבת שלום.     
 
 
שבת פרשת יתרו [ י"ז שבט]
1.בשבת זו אנו קוראים את עשרת הדברות, מנהג אשכנזים שקוראים בטעם התחתון ונוהגים לעמוד בשעת קריאת עשרת הדיברות אבל למנהג ספרד ותימן - קוראים את עשרת הדיברות בטעם העליון ואין עומדים בעשרת הדיברות (ומי שבכל זאת רוצה לעמוד, יעמוד בתחילת המעמד של קריאת עשרת הדברות)
2.ההפטרה בישעיה  ו'- "בשנת מות המלך עוזיהו".
 
פרפראות לפרשה
"1. וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶך"
בַּתּוֹרָה יֶשְׁנָן תַּרְיַ"ג מִצְווֹת, וְרַבָּנָן הוֹסִיפוּ שֶׁבַע מִצְווֹת, סַך  הַכֹּל שֵׁשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים מִצְווֹת, כְּמִנְיַן שֵׁשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֶּשְׁנָן בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְזֶהוּ "כת"ר [-שֵׁשׁ מֵאוֹת ועשרים.]
וּמוֹסִיף הַ "חֲתַם סוֹפֵר", שֶׁשֶּׁבַע הַמִּצְווֹת מִדְּרַבָּנָן רְמוּזוֹת בִּשְׁתֵּי הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁבַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת –אֲשֶׁ"ר לְרֵעֵ"ך
א - אֲבֵלוּת. שִׁבְעָה יָמִים מִדְּרַבָּנָן.
ש - שִׂמְחָה. שִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה לְשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה.
ר - רְחִיצָה, מִצְוַת נְטִילַת יָדַיִם.
ל - לֶחֶם, בִּשּׁוּלֵי עַכּוּ"ם, פַּת עַכּוּ"ם.
ר - רְשׁוּיוֹת, עֵרוּבִין.
ע - עֲמָלֵק, פּוּרִים, קְרִיאַת הַמְּגִלָּה.
כ - כֹּהֲנִים, חַשְׁמוֹנָאִים, חֲנֻכָּה.
2. כה תאמר לבית יעקב - אלו הנשים, ותגיד לבני ישראל -אלו האנשים"(י"ט ג'(
לקראת מתן תורה עמדו ישראל בהר סיני, ערוכים האנשים לבד והנשים לבד. אמר הקב"ה למשה: 'לך אמור לבנות ישראל, אם רוצות הן לקבל את התורה', שדרכם של אנשים שהולכים אחר דעתן של נשים. (פרקי דרבי אליעזר מ"ט( ואכן  הנשים קיבלו את התורה תחילה, שנאמר "כה תאמר לבית יעקב". (מדרש תנחומא( תירוצים רבים נכתבו מדוע הקדים נשים לגברים: כגון:  שלא יקרה כמו עץ הדעת שלא שיתפתי באזהרה את האשה וקרה מה שקרה.. או לפי שהן מגדלות בניהם לתלמוד תורה. שהאישה היא סיבה לתורה, שיכולה למשוך את בנה לבית המדרש. שהרי בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים. וכן שהן מזדרזות למצוות . ובשביל שחלק כבוד זה לנשים להקדימן תחילה, לא הסכימו לתת תכשיטיהן לעגל הזהב.
אבל מעניינת אמירתו של רבינו משה מנבורנה. [=רבינו משה הדרשן- חי לפני כאלף שנה]  וכך אמר עליו רבי יעקב מאורליאנש  (מבעלי התוס'(מי יגלה עפר מעיני רבינו משה מנרבונה, שהיה רגיל לדרוש שבזכותה של לאה אמנו זכו הנשים ראשונות לדיבור! שהיתה לאה נותנת על לבה טבלה של זהב, בה חקוק "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב ..." ובה היתה הוגה יומם ולילה, לכן עיניה היו רכות מזהרורית של זהב. [ובזכותה זכו הנשים ל"כה תאמר לבית יעקב תחילה"...]
3. דרך ארץ קדמה לתורה
ולמה דרך ארץ קודמת? כי הקב''ה הודיע שמתן תורה יהיה בשעה 8, הי'קים הגיעו בדיוק  ב 8:00- , אבל כידוע אצל היהודים כשאומרים 8 זה לא חייב להיות בדיוק 8 אלא זה יכול להיות גם 9, וא''כ ב 8- עדיין לא התחיל כלום, וכדי שלא יצאו בידיים ריקות חיפשו מה לתת להם, ונתנו להם שילמדו בינתיים מסכת "דרך ארץ", ולכן זה קודם לתורה, ואכן עד היום הי'קים מקפידים על דרך ארץ.. זו המורשת שלהם ממתן תורה!
הספרדים הגיעו ב-8:15.. ונשאר מעט זמן לפני המעמד הגדול לסלסל ולפייט בקשות..
הליטאים מבינים עניין והגיעו ב 8:30- וקיבלו מיד את התורה, ולכן בזה הם משקיעים את חייהם, רק תורה ורק תורה ואפילו בשעת הסעודה...
החסידים הלכו לפני מתן תורה לטבול במקווה עשר טבילות כנגד עשרת הדברות.. ועד שהגיעו, כבר אחזו בקידוש שאחרי. ומאז הם מרימים כוסית יי"ש בסוף התפילה ואומרים "לחיים" "לחיים"..
ואם תשאלו ומה עם התימנים? הסיפור כאן מאד מורכב... האמת היא שהם השכימו ורצו להר סיני בעוד לילה כששמעו את הקולות וראו את הברקים הראשונים.. ברוך הוא וברוך שמו..  אבל כיון שלשיטתם אין לקרוא בתורה בלי תרגום הם הגיעו בחזרה למחנה הכי אחרונים .. ומה שנשאר על הפלטה זה רק ג'חנון סמנ'ה וכובנ'ה... וזה נשאר מורשת לדורות..  אז שיהיה לכולם לבריאות ושבת שלום!....
 
חידה
מים מים משמיים. תודה לקב"ה על גשמי הברכה!! והשאלה מהפרשה: היכן מוזכרים "מים" בעשרת הדברות?
 
מהלכות שבת
מלחייה שיש בה גרגרי אורז לספיגת הלחות האם יש בעיה להשתמש בה ? האם יש כאן איסור בורר בשבת?
תשובה: לדעת הרב עובדיה יוסף זצ"ל אין בזה משום בורר כיון שהכלי לא עשוי  לשם ברירה, אלא כדי לפזר מלח על ידו, והמשתמש בו אין לו כל כוונה לברירת המלח מן האורז, אלא להנות מן המלח שבו, ודומה למה שאמר המגיד משנה  על הרמב"ם פרק י"ב מהל' שבת ה"ב-  שהכל תלוי בכוונתו. וכל שאינו מתכוין אין בו מלאכה כלל, ואפי' אם תמצא לומר שלא יצאנו מדי איסור פסיק רישיה, הנה בודאי שגם במתכוין לברור אין איסורו אלא מדרבנן, דלא עדיף מקנון ותמחוי שעשויים לברירה ויש הרבה מרבותינו שפוסקים שמותר פסיק רישיה בדרבנן..ולכן ניתן לדעתו להקל וכך אכן מנהג העולם.
אבל בספר שמירת שבת כהלכתה [פרק ג' סעיף ס'] החמיר שבמלחיה מכוסה ויש בה גרגרי אורז טוב יותר שלא להוציא ממנה מלח דרך המכסה המנוקב שבה,[ ובהערה קע"ט הביא שכן משמע מהגרש"ז אוירבך שאסור להשתמש במלחיה בשבת משום שאפשר שזה כמו  בורר בנפה ובכברה,[ אלא ישתמש במלחיה פתוחה. [וישתמש במלחיה אחת לבשר ובמלחיה אחרת לחלב]
 
תן חיוך
1.אומרים שמי שקורא "פרשת המן" ביום שלישי של פרשת "בשלח" – זו סגולה לפרנסה בשפע..   אז שימו לב! לפי השמועות 'מס הכנסה' ביקר בשבוע שעבר בבתי כנסת רבים לעקוב אחרי מי שקורא...
2. טראמפ הצהיר – עד השבת החמאס חייב לשחרר את כולם!  ואם לא – אשבור להם את השיניים!! בצעד ראשון – הוא יתחיל להאכיל אותם בטנים אמריקאים...
3. מאז שטראמפ הכריז שישתלט על עזה, בישיבות הקדושות החלו להתפלפל האם לנהוג בעזה שני ימים טובים של גלויות...
4. ומגולה לגולה... אשריכם סוכני נסיעות ותיירות: עוד יותר מחודשיים לפסח וכבר מתפרסמות מודעות שקוראות לנו להזדרז ולהבטיח לעצמינו "פסח מהדרין - לא שרויה"  בארצות הגולה. ומה יקרה אם המשיח יבוא בפסח? איפה "המהדרין"?.....
5. "ויוצא משה את העם לקראת האלוקים..." (י"ט, י"ז)  רש"י-"כחתן היוצא לקראת הכלה".
חתן הגיע לשבת ראשונה אצל חמיו וחמותו..  האוכל היה אמנם 'על הפנים' אבל לא הייתה לו ברירה והוא אכל את כל מה שהביאו לו כמו ילד טוב... לפני שנפרד הוא החמיא לחמותו על האוכל הטעים... החמות הודתה לו מקרב לב: "בשמחה, כל פעם שתבוא אשתדל לבשל בדיוק כמו השבת הזו..."
 
שואלים ודורשים [כבר פחות מ..] שלושים יום לפני פורים...
מהלכות מגילת אסתר [מלוקט ומעובד מספרים שונים]
1.מגילת אסתר נחשבת כאחד מספרי הקודש, ולכן צריך לכתוב אותה כדרך שכותבים ספר תורה, בדיו שחור על הקלף. ואם כתבה שלא בדיו, או שכתבה על נייר – פסולה, והקורא בה לא יצא ידי חובתו. וכן מי שמדפיס מגילה אפילו על קלף כשר – פסולה.
2.צריך לעבד את העור לשם כתיבת המגילה, ולתפור את היריעות זו לזו בגידים. כמו כן צריך לשרטט את השורות בחרט לפני הכתיבה, כדי שהכתיבה תהיה ישרה. וצריך לכותבה ביד לשם קדושת המגילה.
3. כשם שמדקדקים בכתיבת ספר תורה שכל אותיותיו יהיו כצורתן המדויקת, ושלא תדבק אות אחת בחברתה, ושלא תחסר או תתווסף בו אפילו אות אחת, כך יש לדקדק בכתיבת המגילה. אולם בדיעבד, יש הבדל בין דין הקריאה בתורה לקריאת המגילה. בקריאת התורה אין לברך על ספר תורה שיש בו טעות אפילו באות אחת. ואילו לגבי מקרא מגילה, כשאין מגילה כשרה בכל אותיותיה, מותר לקרוא בברכה במגילה שחסרות בה חלק מהאותיות. לפיכך, אם טעה הסופר והשמיט מהמגילה אותיות רבות או שטעה בכתיבתן, או שבתחילה כתבה כהלכתה ובמשך הזמן נמחקו ממנה חלק מהאותיות – כל זמן שעיקרה כתוב, אפשר לקיים בה את מצוות מקרא מגילה עם ברכותיה. וזאת מפני שהמגילה נקראת גם 'אגרת', ומכאן שמגמתה לספר את הסיפור מתוך הכתב, אבל אין הכרח שתהיה מדויקת כספר. ומזה למדנו שכל זמן שעיקרה כתוב כהלכה, יוצאים בקריאתה ידי חובה, ובתנאי שישלימו את מה שחסר בה, בקריאה מספר או בעל פה.
4. מעיקר הדין, מותר לכתוב את תרגומה של המגילה בדיו על קלף, עבור מי שאינו מבין עברית, ובקריאת התרגום יקיים את מצוות מקרא מגילה. למשל, למי שאנגלית היא שפתו היחידה, יכתבו בדיו על קלף את תרגום המגילה באנגלית, ובמגילה זו יוכל לקיים את מצוותו (שו"ע תרצ, ח-יא). אולם למעשה אין נוהגים כן, מפני שאין אנו יודעים לתרגם במדויק את המילים, אלא יצא ידי חובתו בשמיעת המגילה בעברית. ואף שהוא אינו מבין את המילים, כיוון שהוא מכוון לקיים את מצוות מקרא מגילה – הוא יוצא ידי חובתו (שו"ע תרצ, ח, מ"ב תרצ, לב, ערוה"ש טו)
5.אין חיוב לקנות מגילה אישית צריך רק לעקוב אחרי כל מילה ואם השמיטו כמה מלים להשלים אותן גם מתוך חומש. עם זאת מי שמצבו הכלכלי מאפשר זאת מומלץ לקנות מגילה אישית.
6. יש כמה סוגים של מגילות. הגדולה ביותר היא המגילה שנוהגים לקרוא בה בקהילת חב”ד – לשיטתם כותבים את המגילה על יריעה כמו של ספר תורה בדיוק, זאת אומרת 42 שורות של ס”מ כל שורה ביחד עם השוליים זה נע בין 48-50 ס”מ גובה המגילה, תלוי בגודל הכתב. המגילה משתרעת על פני 10 עמודים ולשיטת מוהר”ש נ”ע על 11 עמודים.
מגילת “המלך” 28 שורות – נקראת כך משום שסידרו את הטקסט ככה שכל עמוד יפתח במילה ‘המלך’. גודלה בשורות שגובהן הוא 0.8 מ”מ יהיה כ-30 ס”מ, ובשורות של 1 ס”מ גובה המגילה כולה יהיה כ-37 ס”מ.
מגילת “המלך” 21 שורות – גם היא סודרה שכל עמוד יפתח במילה ‘המלך’ אך פחות שורות בכל עמוד. בשורות של 0.8 מ”מ זה יוצא 24 ס”מ סך הכל, ובשורות של ס”מ – 28 ס”מ סה”כ.
הקטנה ביותר מבין הפופולריות בשוק – מגילת 11 שורות. בשורה של 1 ס”מ – 18 ס”מ סה”כ. בשורה של 0.8 מ”מ – 15 ס”מ סה”כ (!!!) יוצא בגודל של מזוזה בינונית.
יש מגילה שנקראת מגילת הרב עובדיה יוסף זצ"ל,  כי במגילת אסתר שמותיהם של עשרת בני המן רשומים על עמוד בפני עצמו. (חוץ מהמגילות של חב”ד ותימן ששם שמות בני המן נכתבים בתחילת העמוד אך יש את המשך המגילה תחתיהם באותו העמוד) כתוצאה מכך כותבים את השמות בקולמוס עבה במיוחד כדי לפרוס את השמות בצורה טובה לאורך כל העמוד. ביסוד הדברים לשיטת הגאון מוילנא לא מן הראוי ששמות בני המן יהיו בכתב גדול יותר משאר המגילה,  לכן הגאון מוילנא אמר לכתוב את כל המגילה בגודל של 11 שורות בכל עמוד וכך לא נצטרך להגדיל את הכתב שלהם והוא יהיה שווה לשאר הכתב במגילה. הרב עובדיה יוסף זצ”ל הוסיף על כך פרט קטן: שהמגילה תהיה מהודרת גם בגודל השוליים שלה – שיהיו שוליים כמו בספר תורה (גובה 3 אצבעות למעלה ו-4 למטה) לכן כדי להרוויח גם את השיטה של הגר”א וגם שיהיו שוליים כמו בספר תורה לא נותרה ברירה אלא להגדיל את כל הכתב של המגילה ולהשוותו לשמותיהם של עשרת בני המן. (כי אחרת השטח החלק של השוליים יהיה גדול יותר מהשטח הכתוב ואז זה יהיה פסול) בקיצור – לשיטת הגאון הקטנו את הכתב של עשרת בני המן כדי להשוותו לשאר הכתוב במגילה ולשיטת הרב עובדיה הגדלנו את כל הכתב במגילה כדי להשוותו לגודל הכתב של עשרת בני המן והגדלנו את השוליים.מגילה כזאת לפי שיטת הרב עובדיה תיכתב בכתב גדול שכל שורה תהיה 1.5 ס”מ או אפילו 1.8 ס”מ וגודלה הכללי יהיה 30.5 ס”מ או קצת יותר.  על מגילה נוסח תימן נדבר בעזרת ה' ב"נ בשבוע הבא.
7. יש היום יצרני סת”ם שרצו להדר את המגילה באיורים צבעוניים מרהיבים שממחישים את סיפור המגילה [כמו שהיה מצוי בקהילות בגרמניה ועוד...] . ויש שהסתייגו מכך, ואכן רוב ככל המגילות-  ללא איורים בפנים.
8. המגילה נקראת איגרת ולכן נגללת ולא רצוי לקפלה כמו ספר. אם קיפלה  כספר יש מכשירים מגילה כזו רק בדיעבד.
 
בשורה טובה - משתלה כשרה – חוות יערים -  ליד שערי אברהם
בצומת שערי אברהם, ליד בני ראם, פועלת משתלת חוות יערים, המשתלה היחידה בעולם שמתמקדת אך ורק בגידול ומכירת עצי פרי כשרים. חוות יערים היא הרבה יותר ממשתלה – היא חוויה של חיבור לאדמה, לטבע ולמצוות התלויות בארץ.
אריאל פוקס, מייסד המשתלה, הסביר כי הפרויקט נולד מתוך צורך ממשי לספק לציבור עצי פרי ללא חשש כלאיים, באיכות מעולה ובפיקוח רבני מחמיר. חשוב להבין שכל העצים עוברים הרכבה לצורך החוזק שלהם ולצורך כל מיני שיקולים חקלאיים, וזה מביא לכך שההרכבות של העצים הן לא תמיד לפי ההלכה," "חוסר הידיעה בנושא הזה נובע מכך שאת הפרי של עץ מורכב מותר לאכול, בשונה מעורלה שהיא אסורה באכילה. לכן אנשים לא תמיד נתקלים בזה, אלא אם הם חקלאים או שותלים עץ בגינה". ככל שיותר אנשים מחפשים לנטוע עצי פרי בגינות פרטיות, כך עולה המודעות לחשיבות רכישת עצים כשרים. "היות והיום הרבה אנשים רוצים עצי פרי בגינה, אנשים מאוד מאוד התעוררו לנושא," "אנשים כבר בנו בתים ורוצים לטעת עצים, ולכן חשוב להדגיש שהם יכולים לקבל עצים טובים, איכותיים וכשרים".
"הרמב"ם וספר החינוך מדברים על כך שכלאיים מכחישים את מעשה בראשית, וזה ממש מצווה דאורייתא. לכן מבחינתי זה לא חומרה, אלא הבסיס ההלכתי לכל עם ישראל שרוצה ליישב את ארץ ישראל עם עצים כשרים".
המעבר של המשתלה למיקומה החדש בצומת שערי אברהם מאפשר חוויית ביקור ייחודית, עם סביבה טבעית ואקולוגית. "יש לנו כאן אגם אקולוגי, דבורים, תרנגולים ושמן זית שאנחנו מייצרים במקום, המקום פתוח לקהל הרחב, ואנשים מוזמנים לבוא ולחוות משהו אחר – חיבור אמיתי לטבע, לאדמה ולמצוות התלויות בארץ   בנוסף, המשתלה מספקת פתרון למי שמחפש עצים שכבר עברו את שנות העורלה. כל עץ מגיע עם תיעוד מסודר, כך שמי שרוצה יכול לקבל עץ שהוא כבר אחרי שנות עורלה, בהתאם לנוהגים כך, הכול מסודר וברור, כך שהרוכשים יכולים להיות בטוחים שהם שותלים עץ שאין בו בעיה הלכתית . אנחנו רוצים לבנות את הארץ על הצד הטוב ביותר, עם עצים כשרים ואיכותיים – ושהבריאה תשתבח בעזרת ה'"
 (בהשגחת הרב אפרתי)     טלפון:  0548460944

 



בס"ד
ויהי בשלח פרעה
"ויהי בשלח פרעה.."  לכאורה – שואל אור החיים הקדוש [יג: יז] - שמחה גדולה היא לנו שיצאנו ממצרים ופרעה שולח אותנו ואפילו מלווה אותנו.. אז למה ה"ויהי" שזה לשון צער? למה האוי?... ובלשונו : "צריך לדעת למה אמר לשון צער במקום גילה ורנן?"..  ושאלה שניה: למה נאמר שפרעה שלח אותנו, והרי "אדון המעשים הוא המוציא אותנו מארץ מצרים" ולא פרעה?
עיין שם תירוצי אור החיים הק' אולם ניתן לתרץ עוד שכאשר הגוי עושה איתנו טובה, אנו בדרך כלל משלמים על זה בעתיד.. כמו שכאן שפרעה עשה כבוד לעם ישראל וליווה אותם אבל לפתע שינה את עורו והחליט לרדוף אחריהם הוא וסוסיו וכל פרשיו והיה צער גדול מזה לעם ישראל ככתוב:  "וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'" [יד:י]  ועוד שלפי חשבונו הוא הוציא אותנו לפני הזמן, שהרי עם ישראל ישב אצלו רק מאתיים ועשר שנים וצריכים היו להיות עוד מאה ותשעים להשלים לארבע מאות שנה.. אלא שכביכול פרעה עשה "טובה" להם וקיצר את המועד ושילחם עתה.. ועל טובה זו שילמנו בעתיד ביתר הגלויות.. בקיצור חסד לאומים חטאת ואין ארוחות חינם ובמיוחד לא אצל הפריץ..
אולם מנפלאות תמים דעים [ אולי כדי שנציגת אומות העולם בימים ההם – מצרים -  תסכים למהלך שעם ישראל מתחיל להאיר את האור האלוקי לאומות העולם..] ולכן מגלגלת ההשגחה העליונה שאנו ניעזר באומות העולם ונצטרך את הסכמתם למהלכים גדולים בגאולתינו כמו שהיה בהסכמת האומות על הקמת מדינת ישראל ולפני כן בהחלטת האומות בסן רמו ולפני כן בהצהרת בלפור.. משום כך כאמור, גם בתחילת גאולתינו מארץ מצרים הוצרכנו ראשית את הצהרתו של פרעה שהננו "עם" ולא אוסף יחידים "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו".. ושנית, את הסכמתו של פרעה לעצם היציאה ממצרים..
ניתן לומר שפרעה היה מעין "שדכן" – בעל כרחו - בין הקב"ה לבין עם ישראל כדי שיתגלה האור האלוקי בישראל ויפיצו אותו לאומות העולם ..  וזה מזכיר סיפור על שידוך פלאי שמספר אחד השדכנים הירושלמים, שהתעסק בשידוכיה של בת למשפחה חשובה ומפורסמת בלונדון. הבת הייתה מושלמת בכל, ובמשך תקופה של שנים הציעו לה הצעות רבות של בחורים מצוינים, אך אף הצעה לא יצאה אל הפועל. ההורים כמעט והתייאשו מלמצוא לה שידוך. גם השדכנים כמעט ולא חיזרו אחרי המשפחה ובתם, ביודעם שלא יצא מזה שום דבר... גם כאשר כבר הגיעה הצעה נוספת התייחסו אליה ההורים בביטול, ולא האמינו שיצליחו אי־פעם לשדך את בתם. .. ואולי בכל זאת לא הגיע עדיין הזמן, העת והעונה, שהבת תמצא את זיווגה. אבל מאידך, אי אפשר שלא להבין ללבם של ההורים, שבאמת עשו כל שביכולתם על־מנת לגדל את הבת ליראת שמים ולמידות טובות, ורואים כיצד היא ממשיכה לשבת רווקה בביתם,
כיון שמדובר במשפחה עשירה, העסיקו ההורים בבית כמה עובדות גויות. בשלב מסוים עזבה אחת מהן ובמקומה הגיעה גויה אחרת, שמלבד העסקתה בבית אותה משפחה היא מועסקת גם בבתים נוספים. לא חלפו שבועיים מאז הגיעה העובדת לבית המשפחה החרדית העשירה בלונדון, והיא באה אל ההורים ב...הצעה: "אני עובדת גם בבית חרדי נוסף, לא רחוק מהבית שלכם, ויש שם בחור מצוין בגיל 30, וכיון שאני רואה שגם הבת שלכם כבר מבוגרת, נראה לי שהם דווקא יתאימו מאד אחד לשני...". ההורים שמעו, ותתחלחל בטנם. ''עד להיכן הגענו, שאנחנו צריכים להזדקק להצעה של גויה?'', שאלו את עצמם... מכל מקום  בתוך שבוע (!) התארסה הבת עם הבחור ההוא, וליהודים היתה אורה ושמחה. במסיבת האירוסין פרץ האבא המאושר בבכי לעיני כל המסובים הרבים שבאו להשתתף בשמחתו, ואמר: "תשמעו רבותיי מה קרה כאן; במשך כל־כך הרבה שנים אנחנו מחפשים שידוך לבתנו; את מי לא הפעלנו? איזה שדכן לא הציע לנו הצעות? כולם הכירו אותנו, ידעו את ערכה הלא יסולא בפז של בתנו תחי', ובראשו של אף אחד לא עלה הרעיון של הבחור הזה, המתגורר במרחק שלוש־ארבע דקות הליכה מהבית שלנו!. דרך אפרכסת הטלפון בביתנו עברו מאות רבות של הצעות של בחורים הכי־טובים... ובכל זאת, אף אחד לא חשב על הבחור המתגורר כל־כך קרוב אלינו. עד שבאה הגויה, ולאחר שבועיים שעבדה כאן כבר עלה בדעתה לשדך בין בתנו ובין הבחור בבית השני, שהוא באמת כל־כך מתאים לבתנו ולכל משפחתנו, ונראה כאילו נולד אצלנו...". "המסקנה היחידה שאפשר להסיק מהסיפור שלנו היא", המשיך האב מתוך בכי עז, "שבמקום לבזבז כל־כך הרבה אנרגיה ..היינו צריכים להשקיע את הזמן באמונה ובטחון מלאים בה' יתברך, ולהחדיר בלבנו את העובדה שהוא בעל הבית היחיד בעולם, והוא גם אב רחמן, ולא פחות משאני ריחמתי על בתי הכלה שלא מצאה את זיווגה, גם הוא ריחם עליה ודאג לה לא פחות ממני. והוא, בכוחו הכל יכול ובדעתו השלמה, ידע שעדיין לא הגיע הזמן.. והנה, רק הגיעה העת, לא המתין ה' יתברך עד שיגיע שדכן מקצועי, 'משלנו', ויתווך בין הצדדים, אלא שלח לנו את הגויה והיא ביצעה את השידוך". כמו שאמרנו  "נפלאות תמים דעים"..ואולי נשליך לימינו ולחדשות המסעירות את העולם כולו בדבר גירוש העזתים ע"י מלך גוי מקצה הארץ .. במקום שאנו מיוזמתנו נעקור את העזתים ונעבירם למדינה אחרת [רצוי כמה שיותר רחוק...] וכפי שהציע בזמנו גנדי ועוד טובים אחרים.. אנו מלאי התפעלות מחוזה "המדינה" החדש [ הכוונה למדינת עזה.. שכידוע  רצועת עזה היא חלק מארצינו ונחלת אבותינו לפחות עד וואדי אלעריש..] שמצהיר שהוא ידאג לקחת את אויבינו ושונאינו העזתים  ולהפיצם על פני תבל .. מי פילל ומי מילל לישועה כזאת.. הלואי שתתגשם אך הבה נתפלל שתכניתו תהא רק ההתחלה .. כי אח"כ כדאי ליישם זאת ביהודה ושומרון ועוד חשוב מאד כפי שהזכרנו בראשית דברינו -  שלא יקרה לנו שום נזק מזה שהגוי הציע ופועל לממש חלק מגאולתינו..
ויהי רצון שנמשיך לשמוע בשרות טובות ישועות ונחמות בחזרת כל חטופינו לשלום  ונמשיך להתפלל לשלום הפצועים והחלמתם וכמובן נתפלל לשלום כל חיילי צה"ל בכל מקום שהם. אמן כן יהי רצון.
שבת שלום!
שבת "בשלח"-שבת שירה! [ י'  שבט]
  1. השבת נקראת שבת שירה-כיון שקוראים בה בתורה את שירת הים (ויש נהגו לומר את השירה פסוק פסוק עם החזן) יש מהספרדים שנוהגים לקרוא בשבת זו בתפילה אחר השירה את הפסוקים "ותקח מרים הנביאה" עד "כי ה' רופאך" (התימנים הבלדים נוהגים כך כל השנה)
  2. יש קהילות שנהגו לפזר בשבת זו מאכל גריסים של חיטה וכדומה ליד הבתים, כדי שהציפורים יאכלו מהם, וטעם המנהג הזה ,כיון שקוראים  בפרשת השבוע על המן, [לא "המן" הרשע מהמגילה.. אלא כמובן המן שירד  במדבר! ] ומסופר שם שהיו אנשים שהותירו בכוונה מן ליום השבת ופיזרו אותו בלילה כדי שלמחרת כולם יחשבו שירד מן ביום השבת ויוכחשו דברי משה שאמר שביום שבת לא ירד מן. וכדי להטיב לציפורים שאבות אבותיהם הקדימו ואכלו את המן [והשאירו רעבים את דתן ואבירם כל אותה שבת...] – לכן, כאמור, נהגו בכמה קהילות לפזר אוכל לציפורים. על כל פנים כתבו הפוסקים, שהיות ובשבת אסור לתת אוכל לבעלי חיים שאין אתה חייב במזונותיהם, יש עצה, שלפני כניסת שבת, יפזרו את הגרגרים לציפורים
  3. ההפטרה-לפי מנהג אשכנז-"ודבורה אישה נביאה" (שופטים ד) ולפי מנהג ספרד - מתחילים ב"ותשר דבורה" (שופטים ה) ומנהג תימן- "ויכנע א-לוקים". [שני פסוקים לפני כן]
  4. ביום רביעי – יד שבט- אין אומרים תחנון במנחה. ובלילה – אור ליום חמישי – נוהגים לעשות סדר ט"ו בשבט
  5. בט"ו בשבט- יום חמישי - אין אומרים תחנון [ ולמנהג יוצאי אשכנז, אומרים המזמור "למנצח.. יענך.."]
  6. מי שעדיין לא בירך ברכת הלבנה – סוף זמן ברכת הלבנה -יום רביעי בלילה [עד 24:40]
חידה לפרשה
מצא בפרשה שתי מילים רצופות שאותיותיהן זהות, אך משמעותן שונה?
[פתרון לחידה אחרי פרפראות]
פרפראות לפרשה
"  1.. כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה ' רופאך" [טו:כו]
סגולות, אמונה ורפואה
כאשר בא הגאון רבי שמעון סופר, בנו של רבינו החתם סופר לכהן ברבנות קראקא, לא הבין היטב את לשונם של בני העיר ואת מבטא שפתם שהיה שונה מאד ממה שהורגל בהונגריה . פעם באה לפניו אישה בבכיה וביקשה שיתפלל עבור בנה החולה שיתרפא . הבין רבי שמעון סופר שהיא מבקשת ממנו איזו תרופה או סגולה למחלת בנה ולכן לא הגיב מאומה, באשר לא יכל לעזור בזה. כאשר הפצירה בו מאד, השיב שתיתן לילד מים מבושלים עם עלי חרוב. חשב הרב אם זה לא יועיל -זה לא יזיק, ובינתים תניח האישה לנפשו.. . למעשה, הילד הבריא, ורעש גדול נעשה בעיר קראקא – "הרב הינו בעל מופת!"
כעבור כמה שבועות, בא אל הרב יהודי בוכה מרה – הפריץ הזהירו, באם לא ישלם את דמי שכירות דירתו ישליכהו החוצה. שוב לא הבין הרב את מבוקשו של אותו יהודי וחשב לתומו שגם הוא בא לבקש תרופה וסגולה לחולה. יעץ לו הרב אותה עצה, שיקח עלי חרוב. אם זה לא יועיל זה גם לא יזיק... הלך האיש לביתו. בישל כמות עלי חרוב ושתה את המשקה. כאשר יצא לרחוב תקפוהו כאבי בטן נוראים עד שהוא נפל מתעלף. בדיוק נזדמן לשם אותו פריץ וראהו שוכב על הארץ ומתפתל..  סבר הפריץ כי מרוב הפחד מפניו התעלף היהודי. הפריץ התרגש מאד מכך והחל לעודדו באומרו : "קום יהודי,  אני מוותר לך על שכר הדירה" . את הסיפור הזה סיפר בנו, רבי עקיבא סופר כשהוא מוסיף: אינני פתי המאמין לכל דבר... אבל סיפור זה לימד אותנו כי המאמין בצדיק באמונה תמימה עוזרים לו מן השמים!"
2.   החֵלֶב של נחום
משנה מסכת שבת פרק ב  (א) בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמֶּה אֵין מַדְלִיקִין. אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְלֶכֶשׁ, וְלֹא בְחֹסֶן, וְלֹא בְכָלָךְ, ... וְלֹא בְחֵלֶב. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר, מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל...
מסופר על עשיר אחד בור ועם הארץ אך היה אוהב תורה ולומדיה, חלומו הגדול היה להשיא את בתו הצדקת והמוכשרת לתלמיד חכם. אמר העשיר לא אתן את בתי לאף אדם עד אשר אבחן אותו בתחילה. הציעו לו בחור טוב ומצויין והוא ניגש לפגישה והעשיר התחיל לבחון אותו, הנה במשניות שבת פרק 'במה מדליקים' כתוב שלא מדליקים בְחֵלֶב  נחום, ויש להקשות על זה  איזה חטא עשה נחום שלא מדליקים בחֵלֶב שלו?
 לא עזרו כל הסבריו של הבחור שעושים נקודה אחרי המלה "בחֵלֶב", ואז אומרים "נחום המדי אומר.." והעשיר טען שהבחור לא יודע את התשובה והוא מתחמק. כך הגיעו עוד ועוד בחורים ואת כולם הוא סילק בבושת פנים כיוון שלא 'ידעו' את התשובה הנכונה לשאלתו החכמה, עד שהגיע בחור פיקח ששמע על השאלה הטפשית והבין שעם טיפש תיטפש, וכך הוא ענה לו: אדוני, שאלה גדולה שאלת!  הנה נחום שבמשנה הוא אותו נחום של תחילת פרשת בשלח שכתוב שם "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחום" הכוונה לאותו נחום שלא רצה לצאת ממצרים, ובתחילה לא רצה לצאת ממצרים כי היה מוכר נרות במצרים ולכך קנסו אותו חכמי המשנה שלא ידליקו  בחֵלֶב שלו. כששמע זאת העשיר הבין שיש לפניו גאון מהלך מיד הכריז בקול גדול: אין נבון וחכם כמוך!! אתה תזכה להיות החתן לבתי!! ...
*פתרון לחידה
שם שם לו חק ומשפט ושם ניסהו
מהלכות ט"ו בשבט- החל השנה אי"ה ביום רביעי בערב !
בט"ו בשבט - נוהגים לאכול מפירות האילן, שנשתבחה בהם א"י, כדי להזכיר שהיום הוא ראש השנה לאילנות, ויש מהדרין לטעום שלושים מיני פירות!
יש נוהגים לקרא תיקון ט"ו בשבט הנקרא "פרי עץ הדר" המלוקט מתורה נביאים וכתובים משניות וזוהר הקדוש, על כל פרי מענינו.(ויש כאלה שקוראים ב"הגדה" מיוחדת שנתחברה  לכבוד ט"ו בשבט..)
מי שאוכל אתרוג בט"ו בשבט- אין לו לברך "שהחיינו" על האתרוג, כיון שברכנו "שהחיינו" כבר השנה על האתרוג בנטילתו בחג הסוכות. ונוהגים לבקש כבר בשביל השנה הבאה אתרוג כשר ומהודר ויש תפילה מיוחדת על כך שחיבר הבן איש חי...!
יש להיזהר באכילת הפירות (במיוחד היבשים) מחרקים ותולעים העלולים להימצא שם! יש לזכור! אין תולעים בהכשר הבד"ץ וגם לא בהכשר הרב מחפוד!..
מומלץ לקנות באריזות סגורות  ושיהיו עם הכשר טוב  וכמובן מומלץ לקנות בעיקר מפירות  ארץ-ישראל.
נוהגים לצאת לנטיעות בט"ו בשבט, ומנהג נאה הוא, אע"פ שמצות ישוב ארץ ישראל, נוהגת כל השנה..
תפילה על האתרוג ופירות האילן לליל ט"ו בשבט
(הבא"ח – מתוך ספרו "לשון חכמים")
ויאמר אלוקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו-בו על-הארץ ויהי כן: ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה-פרי אשר זרעו-בו למינהו וירא אלוקים כי טוב:
אנא ה' הושיעה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה. אנא ה' הצליחה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה. אנא ה' הרוויחה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה. אנא ה' הטיבה נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה. אנא ה' ברך נא היום הזה לאילן הוא ראש השנה.
א-ל נא פצה שנה זו משמיר ושית, א-ל נא במטר רווה חרבוני ישימון, א-ל נא רומם עצרת עוללי טיפוחים, וברך אגוז ותמר ותפוחים. א-ל נא צדקך מעמך בל יפסק, וברך חרוב וקורסטמל ואפרסק. א-ל נא חלץ קהלת אשר אליך תערוג, וברך התות והאגוז והאתרוג. וברך עץ שמן וזית. וברך גפן ותאנה ורימון.
ויהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתברך כל אילנות האתרוג להוציא פרותיהם בעתם ויוציאו אתרוגים טובים יפים ומהודרים ונקיים מכל מום. ולא יעלה בהם כל חזזית, ויהיו שלמים ולא יהיה בהם שום חסרון, ואפילו עקיצת קוץ, ויהיו מצויים לנו ולכל ישראל אחינו בכל מקום שהם לקיים בהם מצוות נטילה עם הלולב בחג הסוכות שיבוא עלינו לחיים טובים ולשלום, כאשר ציוויתני בתורתך על ידי משה עבדך: ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל.
ויהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתעזרנו ותסייענו לקיים מצווה זו של נטילת לולב והדס וערבה ואתרוג כתיקונה בזמנה בחג הסוכות שיבוא עלינו לחיים טובים ולשלום בשמחה ובטוב לבב, ותזמין לנו אתרוג יפה ומהודר ונקי ושלם וכשר כהלכתו.
ויהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתברך כל מיני האילנות ויוציאו פרותיהם בריבוי שמנים וטובים, ותברך את הגפנים שיוציאו ענבים הרבה שמנים וטובים, כדי שיהיה היין היוצא מהם מצוי לרוב לכל עמך ישראל לקיים בו מצוות קידוש ומצוות הבדלה בשבתות וימים טובים, ויתקיים בנו ובכל ישראל אחינו מקרא שכתוב: לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלוהים את מעשיך (קהלת ט). באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים (שיר השירים ה'). יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.
תן חיוך...
1.מסתמן: אם החמאס לא יעמוד בדיבורו אז טראמפ יכריז עליו 'מי שפרע*'.
2. כמו  באוטובוס כך אומר טראמפ לעזתים: 'תתקדמו אחורה בבקשה'...
3. אחרי העזתים, התור של  ערביי יהודה ושומרון.. "מעט מעט [אבל בסוף]  אגרשנו מפניך פן תרבה עליך חית השדה  [וחית האדם]...
*[מי שפרע מדור המבול.. זו קללה שתקנוה חכמים המופנית אל אדם שחזר בו מעסקה לאחר שהייתה הסכמה על המקח והכסף עבר מיד הקונה למוכר. תוכנה של הקללה הוא, שסופו של אותו אדם שאינו עומד בדיבורו יהיה כסופם של אנשי דור המבול, אנשי דור הפלגה, אנשי סדום ועמורה והמצרים  (בר מינן)...]
חיוך מיוחד לט"ו בשבט
1. לט"ו בשבט זכרו! טוב גרגיר אחד מרימון שנשתבחה בו ארץ ישראל מפסיפלורה שלימה שנשתבחה בה טורקיה...
2. חשבתי שיביאו לי מהעבודה איזה מארז פירות לכבוד ט"ו בשבט.. ולא הביאו כלום.. איזה יבשים!..
3. אחד יוצא לפארק בט"ו בשבט  והנה כל העצים נעלמו.. -  איפה כל העצים שהיו פה?  - חבירו: הלכו לאומן, היום ראש השנה לאילנות!...
4. ראו צעיר אחד שרץ  בט"ו בשבט סביב העצים.. – מה קרה?... - חג לאילנות...
הורים יקרים, לכבוד ט"ו בשבט שאלו את ילדיכם ..
1.  סוג של אגוז שיש לו גם פה והוא נמצא כאן? [פקאן. פה-כאן]
2.  סוג של פרי שיש לו תואר כבוד? [אגוז מלך]
3. פרי שהוא לא גאוותן בכלל? [ענבים.. ]
4.  איזה פרי כל הזמן מתלונן? [אוכמניה = אוך, מה נהיה?..]
5. אני מוזכר גם במגילת אסתר, ואוכלים אותי בפסח, מי אני? [כרפס]
6.  אבא שמבטיח הרבה, איך קוראים לו? [אבטיח..]
7. השם שלי הוא הכפלה של אותם אותיות? [שומשום.. פלפל..] 
8.  פרי בבית האסורים?  [חבוש..]
9. אכלתי שלגון וקבלתי שוק   [ארטישוק   ארטיק שוק..]  
10. יש לו שם של גמד והוא גם מתוק?   [א-ננס..]

 

בס"ד
הביפרים בארץ הארזים והצעקה הגדולה במצרים...
מגיע חצות לילה של ליל חמשה עשר בניסן ב' אלפים תמ"ח לבריאת עולם... פרעה ישן והנה הוא לפתע מזנק ממטתו לקול זעקה אדירה הפורצת מפיות רבבות ואלפי מצרים כי אין בית אשר אין בו מת...  אם היה מלאך מבצע את המשימה הרי הוא היה הולך מבית לבית ומכה את הבכורים או את הגדול שבבית והזעקה הייתה נשמעת בזה אחר זה.. אבל כאן שבורא עולם בכבודו ובעצמו "שאב" בבת אחת את נשמתם של בכורי מצרים " [עיין אור החיים..] עד אשר אין בית אשר אין בו מת, הזעקה הייתה ברגע אחד בכל ארץ מצרים.  דרך אגב, השנה בעקבות הפיצוצים בביפרים של החיזבאלל'ה בארץ הארזים [וגם בסוריה] יש לנו קצת מושג מה זו זעקה בכל רחבי המדינה בעת ובעונה אחת..
נחזור לפרשה.. הבכור היחיד ששרד בכל ארץ מצרים היה לא אחר מאשר פרעה בעצמו.. אותו השאיר הבורא למשימות הבאות..  הוא קם ממיטתו בבהלה, מחפש את משה ואהרון לומר להם שבנו הבכור של הקב"ה משוחרר לחפשי ..  עם ישראל חופשיים, ושיצאו כמה שיותר מהר החוצה..  אבל משה אומר לו –כדברי המדרש-איננו גנבים בלילה.. מחר "בעצם היום" - בעיצומו של יום - אנו יוצאים !!
אם נדייק בדברי משה ניתן להבין שאם לא הייתה הטענה "כגנבים בלילה" - היו יוצאים באותו לילה! ומדוע?-"כי בחיפזון יצאת ממצרים"(שמות יב)  וההמחשה: אפילו את קרבן פסח אכלו בחיפזון בלילה ההוא "מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם" כאומר: בהישמע הפקודה – שמאל ימין שמאל - אנו מוכנים ומזומנים ליציאה מיידית לדרך!!
האם כך יהיה בגאולה העתידה? לא ולא! ואכן כתוב במכילתא (פ' בא) שהבהילות והחיפזון הייתה רק בגאולת מצרים –ששם נחפזו כולם הוי אומר: המצרים, ישראל ואפילו הקב"ה...  המצרים נחפזו - לשלח את ישראל כי אמרו כולנו מתים.. בני ישראל נחפזו לצאת ממצרים ולפרוק מעליהם עול השעבוד כמה שיותר מהר, ואילו הקב"ה היה חרד להוציאם מהר לפני שישקעו במ"ט  שערי טומאה ואז לא יהיה לו את מי להוציא... וזה מזכיר בדיחה על אותו זקן שנתפש כשהוא נוסע במהירות מעל מאה וחמשים קמ"ש. לשאילת השוטרים למה הוא טס במהירות כל כך גבוהה ולאן הוא נחפז, הסביר הזקן שהוא מפחד לשכוח את היעד ולכן הוא ממהר מאד לפני שיפרח המקום מזכרונו... גם כאן היה הפחד שאם לא ימהרו - ישכחו את היעד.. את קבלת התורה בהר סיני .. ואח"כ לבוא ולהתיישב בארץ ישראל! 
כל זה כאמור בגאולת מצרים, אבל על הגאולה העתידה התנבא הנביא:" כי לא בחיפזון תצאו  ובמנוסה לא תלכון.." הכל - כמו שאומרים אצלינו איזי איזי..
והשאלה המתבקשת היא - למה יש הבדל בין שתי הגאולות, הגאולה הראשונה - והגאולה האחרונה?
כותב המהר"ל מפראג [בספרו נצח ישראל] .." וביאור ענין זה, כי מפני שהגאולה הראשונה לא הייתה גאולה נצחית, שהרי לא היו נגאלים רק לשעה. וכך היה ענין הגאולה גם כן, דומה לאור הברק שנראה ברקיע לשעה ומיד עובר. ולא הייתה הגאולה הראשונה דבר תמידי קיים. ולפיכך היה יציאתם בחיפזון גם כן, כי כל דבר שאינו קיים תמידי הוא עובר במהירות לשעה. אבל הגאולה אחרונה, שהוא גאולה נצחית מבלי שנוי כלל, רק תמיד קיים. ולכך לא יהיה לדבר זה חיפזון, כי החיפזון מורה על דבר שהוא לשעה, וירא שמא יעבור הזמן, לכך ממהר מעשיו. אבל דבר שאינו לשעה, אינו ממהר."
הוי אומר: המהירות והחיפזון הם ביטוי לתופעה ארעית החולפת ביעף , אבל הפעולה האיטית , הבטוחה בצעדיה , מבטאת יותר את הנצחיות והקיום לעד. [זוכרים? עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה...]
לכאורה ,רעיון זה  של "לא בחפזון תצאו" נוגד את החזון הגלום במזמור שיבת ציון שבתהילים. שם מתוארת הגאולה "כאפיקים בנגב"! כשהמים שוטפים וגועשים בנחלי הנגב בזרימה אדירה – "נשאו נהרות קולם נשאו נהרות דכים, מקולות מים רבים ,מים רבים אדירים.." דהיינו הגאולה באה לפתע במהירות!
אלא שנראה ליישב את הדברים כך. על הגאולה העתידה נאמר שהיא תהיה  "בעתה אחישנה" [ישעיה ס]  -ופרשו לנו חז"ל [סנהדרין צח], אם זכו-אחישנה ואם לא זכו-אז בעיתה. גאולת אחישנה היא באה במהירות וללא עיכובים , כענני שמיא, ואילו גאולת "בעִתָּה" היא איטית ומתמשכת בבחינת "עני ורוכב על חמור". אבל ...יש אפשרות שלישית של שני הדברים משולבים יחד. "בעתה אחישנה"!!  כלומר: שגם במצב של  "בעִתָּה" יש גם "אחישנה" –ישנם "קפיצות".. כדוגמת  מלחמת ששת הימים, מבצע אנטבה, פתיחת שערי רוסיה, מבצע הביפרים.. ועוד ועוד.  באותם רגעים נפלאים יש תחושה של "אפיקים בנגב". קפיצת מדרגה של התקדמות בגאולה וקידוש ה' גדול בעולם. הזרימה החזקה –מבטאת את רגעי השיא הללו.
אבל לא רק זרימה חזקה היא המאפיינת את תופעת ה"אפיקים בנגב", אלא שבנחלי הנגב  יש גם את יסוד ההפתעה .לעתים אינך רואה שם מעל הנחלים הקוצפים ושוטפים שום ענן בשמיים אבל אם בהרי חברון ירדו כמה מילימטרים של גשם זה מספיק כדי שהשיטפון בנחלי מדבר יהודה או בנחלי הנגב יגיע בעצמות אדירות ! הנביא אלישע מתאר זאת כך " לא תראו רוח ולא תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים" (מלכים ב ג יג)-כך גם ב"אפיקי הנגב" של הגאולה.. אינך יודע מהיכן תבא הישועה, לעתים מזומנות ממקום בלתי צפוי לחלוטין!
עוד דבר שמאפיין את "אפיקי הנגב" – עקב מבנה האדמה המדברי, המים שם, לא כל כך מחלחלים באדמה ולכן המים זורמים אט אט במאות רבות של אפיקי יובלים זעירים, המתנקזים לעשרות יובלים, אלה מריצים את המים בזרמים גוברים והולכים עד שהם מגיעים אל הנחל הגדול בו הזרימה שוטפת באפיק שרחבו מגיע לפעמים למאות מטרים . כך גם בגאולה העתידה ה' מקבץ נדחי ישראל מכל "היובלים הזעירים" והמדינות הרחוקות, אשר בית ישראל נפוץ שמה והיה  לנחל שוטף וגועש אשר זורם לארץ הקודש וכל אומות העולם  תמהים ואומרים "הגדיל ה' לעשות עם אלה"!
לכן נהיה חזקים למרות התחושה הקשה והמרה על המחיר הגבוה ששילמנו כדי להחזיר את החטופות והחטופים. עם ישראל יתגבר על כל הירידות ושוב יתקדם לניצחון על אויביו, ושבו בנים לגבולם - וישראל לנחלת אבותם... אמן ואמן!!
שבת פרשת בא [ג' שבט]
  1. ההפטרה-  לספרדים ואשכנזים "הדבר אשר דבר ה'" (ירמיהו מו) ואילו התימנים [והבבלים] מפטירים "בעת ההיא יובל שי" (ישעיהו יח)
  2. ברכת הלבנה – למי שנהגו לברך אחר שלושה ימים - יברכו במוצאי שבת. למי שנהגו לברך אחר שבעה ימים יברכו מיום רביעי בלילה.
  3. שבת הבאה שבת "בשלח" – שבת שירה . אלו הנוהגים לתת לציפורים פירורים בפרשת בשלח - כדאי שיעשו זאת לפני השבת.
חידה לפרשה
מצא שתי מכות חושך בפרשתינו!
[הפתרון אחרי פרפראות]
פרפראות לפרשה
סגולה לראייה טובה
בספר ״טובך יביעו״ להגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט״א (ח״ב, ע' ס״א) מובא: ששאל את הרב רופא עיניים בכיר על טעם הסגולה בשם הקדמונים המובאת במשנה ברורה (סימן כ״ד, סעיף קטן ז') שהמעביר את הציצית על עיניו בעת אמירת פרשת ציצית בק״ש ״יהא מובטח שלא יבוא לידי סימוי עיניים״.
והשיב לו הרב על פי דברי הגה״ק החיד״א זי״ע הכותב בטעם מכת חושך שבאה על מצרים, בגלל ששכחו את הטובות שעם ישראל עשו להם, בעת שיעקב אבינו היה שם, ולכן מידה כנגד מידה חשכו עיניהם. החיד״א מוסיף ואומר שהדברים רמוזים במילה ״חשך״ שהתחלפה במילה ״שכח״, ואפשר לכלול בעניין זה גם את המילה ״כחש״, מי שמתכחש לטובות שעשו איתו... ואמר הרב שאולי זו הסיבה לסגולה הנפלאה המובאת במשנה ברורה. שהרי כאשר יהודי מעביר את הציציות על שתי עיניו בפרשת ציצית - שם גם מוזכר יציאת מצרים, נעשה כמי שאומר להקב״ה שהוא, היהודי, לא מתנהג כמו המצרים אלא זוכר את יציאת מצרים ואת הטובות שעשה עימנו הקב״ה, ואם כן מגיע לו שלא תכהינה עיניו כמו במצרים אלא יראה אור גדול בזכות ה״למען תזכרו״...
האם יש גן עדן חשוך?...
הנדיב ר' דב רובינשטיין אשר תרם בנין לישיבת פוניבז' הסתפק בהתחלה בעצם התרומה לבנין ולא הסכים לממן גם את סידורי התאורה באותו בנין. פעם בשבת התלווה אל מרן הרב מפוניבז], =הרב כהנמן זצ"ל] .  כשחלפו על פני הבנין שתרם נעצר הגביר והתמוגג מרוב נחת. פנה אל הרב ושאלו: "וכי לא יושיבו אותי בגן עדן, רבינו, בשכר הבנין היפה הזה שנתתי לישיבה?"  השיבו הרב מפוניבז': "ודאי, ודאי, אין ספק שיושיבו אתכם בגן עדן... אבל יקח נא כבודו בחשבון שיצטרך לשבת שמה בחשיכה..." הגביר רובינשטיין שהתפעל ונהנה מחריפות ההמצאה של הרב והבין גם את הרמז שבדברים ניאות מיד לשלם גם בעד התקנת מערכת החשמל בבניין שתרם ולתלמידים היתה אורה ושמחה...
*פתרון לחידה – פעמיים חושך? כי חוץ מ"מכת חושך" , גם במכת ארבה נאמר " וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין כָּל־הָאָרֶץ֘ וַתֶּחְשַׁ֣ךְ הָאָרֶץ֒.." [שמות י:טו]
תן חיוך...
1. עכשיו הבנתי את פרעה! הוא לא רצה לשמוע אל משה ובני ישראל בגלל חריגות בניה שהם עשו בפיתום ורעמסס..   אבל הטעות הייתה כי "האיש משה גדול מאד" ואדם "גדול מאד" מותר לו הכל..  וכמו הפזמון:
עובד בארומה – לא משלם על קפה...
עובד בחברת החשמל – לא משלם חשמל..
 ועובד בעליון – לא משלם על חריגת גג וחלון...
2. אמא לבנה בן השלוש: שמעתי שהיית אבא של שבת!
בן השלוש: כן אמא...
אמא: מה באמת? אני מאד אוהבת אותך!
בן השלוש: השם יתברך תמיד אוהב אותי, ועוד יותר טוב. ועוד יותר טוב..
מהלכות שבת
שאלה: מרק המעורב בבשר, ירקות או אטריות ורוצה להפרידם זה מזה האם מותר להשתמש במסננת או בכף מחוררת לצורך זה?
תשובה: אסור מן התורה לברור את הבשר, הירקות או האטריות מן המרק ע"י מסננת או כף מחוררת
הסבר: בכדי להתיר ברירה בשבת צריכים להתקיים ג' תנאים, "אוכל – ביד-  ומיד " , מה הכוונה "ביד"? -דווקא ביד או כף ומזלג שהם "ידא אריכתא" אבל ברירה בכלי אסורה מן התורה אפילו מוציא אוכל מתוך פסולת ואפילו עושה כן לצורך מיידי,
אמנם, בגמרא [שבת דף ע"ד ע"א( וכן בשו"ע סי' שי"ט סעיף א'] מבואר שיש לחלק בזה בין ב' סוגי כלים: יש כלים המיוחדים לברירה כנפה וכברה, שאיסור הברירה בהם הוא מן התורה. ויש כלים שאינם מיוחדים לברירה כקנון ותמחוי . קנון - כלי שצר מלמטה ורחב מלמעלה  כעין משפך ונותן הקטניות בצד הרחב, וכשמנענע את הכף הקטניות שהם עגולות מתגלגלות ויורדות למטה דרך המקום הצר, והפסולת שאינה עגולה נשארת למעלה. תמחוי – היא קערה גדולה [רש"י בגמרא שם, והביאו במ"ב סי' שי"ט ס"ק ב'] ואיסור הברירה בהם אינו מן התורה מפני שזה ברירה כלאחר יד, ואסרוהו חז"ל משום שזה דומה לברירה וגזרו בזה אטו נפה וכברה [רש"י שם, ועיין מ"ב שם ובס"ק כ"ו]  ומעתה עולה, שבנידון דידן אסור מן התורה לברור את הבשר, הירקות או האטריות מן המרק ע"י מסננת או כף מחוררת, שהרי זה ברירה בכלי המיועד לכך [ שש"כ פ"ג סעיף נ"ג נ"ד].
מהלכות ברכות
  1. האוכל סלט פירות, שיש בו כמה מינים, שאין ברכותיהם שוות, אם כל חתיכה ניכרת בפני עצמה (דהיינו: שאינן מרוסקות) יוציא בתחילה חתיכה שברכתה "בורא פרי העץ" ויברך עליה ויאכל אותה, ולאחר מכן, יוציא חתיכה שברכתה "בורא פרי האדמה" ויברך עליה, ולאחר מכן,  יוכל לאכול את הכל ביחד (ורק אם נתרסקו הפירות אז הולכים אחר העיקר, והעיקר פוטר את הטפל)
  2. על זיתים מברך בורא פרי העץ. בין אם הם כבושים, בין מבושלים.
  3. נחלקו הפוסקים מה מברכים על סברס (צבר) ואע"פ שהעיקר להלכה שמברכים עליו "העץ"- כדאי לפטור אותו בפירות אחרים (עץ ואדמה.)
  4. פירות של אילן סרק מברך עליהם ברכת "שהכל" כיון שאין הם חשובים כדי שיצטרכו לברך עליהם "בורא פרי העץ" ומכל מקום במקום שנהגו לברך עליהם "בורא פרי העץ" כדעת האר"י הקדוש- ימשיכו כמנהגם. (יש אומרים שצנוברים כיום שמגדלים במיוחד לשם כך, מברכים עליהם "בורא פרי העץ" וכן כתב הרב אליהו זצ"ל).
  5. המוצץ את הפרי, (ואינו לועס כלום מהפרי) מברך עליו "שהכל".
  6. פירות או ירקות שגדלו בעציץ שאינו נקוב- מברך עליהם כברכתם (עץ או אדמה) אבל פירות או ירקות שידוע  שהם "גידולי מים"- מברכים עליהם "שהכל".
האוכל פירות שנשטפו במים ולא ניגבום, ויש בהם רטיבות של "טופח על  מנת להטפיח" (דהיינו: אם יגע בזה ירטיב ידיו- עד כדי כך, שיוכל להרטיב גם חפץ אחר)- צריך ליטול ידיו בלי ברכה כדין "דבר שטיבולו במשקה. (ויש מיהודי תימן שפוסקים כרמב"ם ואומרים שרק אם ממש מטבילים במשקה- אז צריך נטילה אבל לא ברטיבות שעל הפרי).
על פרשת חדר הכושר ביבנה / הרב גיא אלאלוף
אני רוצה להתייחס לפרשה הנוראה שנחשפה לחיינו השבוע. ראשית כל - לא רוצה להתייחס לדברים עצמם שהם לא ענייננו, מעריך שהמדריך עצמו וגם הנשים סובלים מאוד מהחשיפה ואין לנו מה לחטט להם בחיים הפרטים, אני גם לא רוצה להטיף מוסר - 'בואו תראו אותנו הדתיים, תחיו כמונו ויהיה לכם יותר טוב'. המסר שאני לומד הוא נכון לכל אדם - חילוני, מסורתי או דתי. נדמה לי שיש אירועים שברגע אחד של חולשה יכולים להפיל אותנו לקרשים כמו חדר כושר או ים, שם היצר עובד יותר חזק ואנחנו יכולים ליפול חזק. דווקא במקומות שיכולים להרוס לנו את החיים - זהו המקום לעצור ולהגיד - מבקש להיות בהפרדה - גברים עם גברים ונשים עם נשים, לא לשים עצמי בעמדה מסתכנת שם אני עלול ליפול. המסר הוא לכל אחד ובראש ובראשונה לעצמי - בואו נשים לעצמנו גבולות כחברה וכבני אדם בכדי שלא נצטרך להתמודד עם הניסיונות האלו ואחר כך להסתכל בעיניים של הילדים שלנו ולהסביר להם איך הרסנו את החיים שלהם ברגע של חולשה". [הכותב: רב קהילת "דעת ותבונה" בראש העין]

 

בס"ד
באיזו מכה אמר פרעה וידוי?
שבע מכות מתוך עשר מכות נאמרו בפרשתינו. אנו נתמקד בסוף הפרשה - במכה השביעית – מכת הברד. משה רבינו מאיים על פרעה ומזהיר אותו שישלח את בני ישראל אחרת.. : "כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך.." (ט,יד) והתמיהה הראשונה:  למה הכוונה "כל מגפותי" במכת הברד? והרי עדיין לא נאמרה "המילה האחרונה".. הלוא היא מכת בכורות?  ועוד יותר תמוה שרש"י  כותב: "את כל מגפותי"-מכאן למדנו שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות".. ולכאורה מי דיבר כאן על "מכת בכורות"? אנו מדברים על מכת ברד! האם זו טעות סופר בדברי רש"י?..
ניתנו על כך כמה תירוצים. רבינו תם הגיה וכתב שהכוונה למכת הבַכּוּרות (הבי"ת בפתח, והכ"ף בשורוק) והכוונה, לתבואה "הבכורה" שהוכתה במכה זו, דהיינו, הפשתה והשעורה שצומחים בשדה ראשונים ולא החיטה והכוסמת..
היו אחרים שגרסו ברש"י- לא "מכת בכורות" אלא "מכת בצורת".. שהברד השחית את ארץ מצרים ועשאה כשנת בצורת, שאין מה לאכול (תוס' ורא"ש ועוד)
אבל יש תירוץ שאומר, אל תשנה כלום בדברי רש"י! רש"י התכוון באמת למכת בכורות. אלא שעתה בברד, התחילה הסדרה האחרונה במכות מצרים - של "באח"ב" (רבי יהודה היה נותן בהם סימנים... ) שמטרתה המוצהרת – במיוחד של האחרונה - מכת בכורות –"למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ", ובאמת בסדרות הקודמות דצ"ך, עד"ש ראינו שקרא פרעה למשה רק פעם אחת בכל סדרה, בצפרדעים -  בסדרת דצ"ך.  ובערוב – בסדרת עד"ש, אבל במכות אלו האחרונות של באח"ב, אנו מוצאים שפרעה קרא למשה ואהרון בכל מכה ומכה!! דהיינו:  בברד ובארבה, קרא אותם פרעה תוך כדי המכה, ובחושך, שלא יכל פרעה לזוז ממקומו, קרא למשה ואהרון תיכף אחר המכה, ובמכת בכורות - לא צריך להכביר במלים עד כמה התרוצץ פרעה כדי לנווט לביתו של משה. היה זה לילה שחור משחור עבורו ועבור כל מצרים.. כל הלילה חיפש פרעה את משה ואהרן והיה צועק מרחוב לרחוב איפה אתם משה ואהרון?  וילדי ישראל חמדו לצון והתעללו ברשע הזה ושלחוהו "לכל הרוחות", פשוטו כמשמעו צפונה ימה קדמה ומזרחה ברחובות מצרים.. עד שסוף סוף פגש את משה ואהרון כשהם מסובים בביתם ואינם יכולים לצאת מהבית במאמר ה'... מעניין מה חשב פרעה כשחיכה מאחורי הדלת כשראה את דם פסח מעורבב עם דם המילה על המשקוף ועל שתי המזוזות.. מה שידוע שהוא זעק וצווח כפי שהכתיבוהו משה ואהרון: "לשעבר הייתם עבדי אבל עכשיו הרי אתם בני חורין הרי אתם ברשותכם. צריכין אתם להלל להקב"ה שאתם עבדיו שנאמר הללויה הללו עבדי ה'"[ילקוט שמעוני שמות רמז רח].
בא הגאון מווילנא ואומר חידוש מדהים! לא רק הסדרה המאיימת ביותר [באח"ב]  מתחילה במכת הברד.. אלא המכה הזו עצמה כללה מיגוון של מגפות ו"לגיונות" על טבעיים וליתר דיוק שלושה מרכזיים והם:  אש, רוח , ומים כנגד שלושת פורענויות שקראנו עליהם בחומש בראשית בדור המבול  בדור הפלגה ובאנשי סדום ועמורה. את סדום ועמורה - דן ה' באש, ואת דור המבול - במים, ואת דור הפלגה - הפיצם ה' לכל עבר, כאשר תעשה הרוח לקש.. ובעשר מכות מצרים, שלושת הלגיונות הללו באו, אבל לא תמיד יחד. למשל: במכת דם וצפרדע- בא "לגיון" המים ... במכת  הארבה- "לגיון" הרוח, בשחין- "לגיון" האש, שהרי השחין החל מ"פיח הכבשן" וסופו בגירודים נוראים. רק במכת ברד, הופיעו שלושת "הלגיונות" יחד - אש רוח ומים!! כי הברד העשוי ממים, והאש - התלקחה בתוך הברד, והקולות [=פיצוצים על קוליים...] באו מיסוד הרוח. ה"שמים" נפלו על ראש פרעה ועבדיו ועל כל ארץ מצרים!  אש וברד וקולות א-לוקים מן השמים המבעיתים כל ברי'ה, עד שפרעה החל לומר וידוי:  "חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים".. [ המגפה הגיעה עד לבו...] לכן – מסביר 'הגאון'- נאמרה כהקדמה למכה זו, אזהרה "כוללת"  לפרעה, "כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך.." (ט,יד) "כל מגפותי" -אלו האש המים והרוח שהשתמש בהם ה' עד כה, לדון את עוברי רצונו בסדום, במבול ובדור הפלגה ועתה כולם באו "לחגוג" יחד במכת הברד...
אולם גם לעם ישראל לימדה מכת הברד משהו שנחוץ גם בימים ההם וגם בזמן הזה.. שלום ואחדות  ע"י "השלום" שעשו ביניהם האש והמים! "ויט משה את מטהו על השמים, וה' נתן קולות וברד, ותיהלך אש ארצה.. ויהי ברד, ואש מתלקחת בתוך הברד.." (פרק ט, פסוקים כג-כד) - הכוחות המנוגדים של אש ומים, עשו שלום ביניהם, כדי לעשות רצון קונם, והחידוש הוא שעשו שלום בארץ, לא רק בשמים.. כי בשמים, זה מכבר אנו יודעים שיש הרמוני'ה ושיתוף פעולה ביניהם: "עושה שלום במרומיו.."- וכאן   שלח ה' רמז עבה לבני ישראל שגם הם יעשו שלום ביניהם [=עושה שלום במרומיו - הוא יעשה שלום עלינו]  כי רק הדאגה לחבר ולשכן היא שקרבה את הגאולה ונשמעה צעקתם לפני הבורא. ועל כך נביא סיפור...
פעם אחת נכנס לחדרו של החתם סופר, אחד מגדולי הסוחרים בעיר וביקש את עזרת הרב. כפי הידוע לרב – פתח העשיר ואמר – סוחר גדול אני, אולם כעת נקלעו עסקי לצרות, ומבקש אני ממעלת כבוד הרב שיברך אותי ואצא מן המיצר. אכן, ידוע לי שמצבך קשה – אמר הרב – אולם עוד יודע אני, שאחיך, שאר בשרך, עני ואביון וצריך הוא עזרה בפרנסתו ואילו אתה מתעלם מלהושיט לו עזרה. יסלח לי כבוד הרב – מלמל העשיר במבוכה – אבל כרגע עסקי אינם מרשים לי לעזור, אולם אני מבטיחך שאם אצא מן המיצר שבו אני נמצא, אעזור לאחי מכל הלב.. כאן פתח הרב ברעיון מן הפרשה..   בפרשת השבוע אומר הקב"ה: "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל" מה פירוש המלה "וגם", וכי מי עוד שמע את נאקתם שצריך להגיד "וגם"?  אלא, בשעה שבני ישראל נאנקו ונאנחו תחת עול מצרים, שמע כל אחד מהם גם את אנקת אחיו... למרות השעבוד, השתדל כל אחד להקל מעל סבלו של רעהו בכל יכולתו, לתת לו מעט מרק שנשאר לו אולי מרק עם שומים ובצלים.. או לסייע מעט לחבירו בהרמת משא הלבנים ובשכר שמיעה זו – ששמע כל אחד את סבל חבירו - שמע גם הקב"ה את אנחתם והושיעם... הבנת מה זה  ה"וגם"?... לכן העצה שלי בשבילך שתצליח לצאת מצרותיך -  עזור גם אתה לאחרים ובוודאי גם  ה' יושיעך מכל צרותיך!
לסיום משהו מעניני דיומא, המחיר ששלמנו בהבאת החטופים [בנתיים רק שלוש ואלי בשבת עוד ארבעה..] הינו מחיר כבד ביותר . מצד אחד הלב שמח ומתרונן לראות את השבויות והשבויים שחוזרים וכל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו, אבל מאידך החשש הינו כבד ורציני שהמחבלים הרבים שהשתחררו וישתחררו – יהוו  כזריקת שמן לתוך מדורת הטרור שכבר משתולל ביהודה ושומרון [ובארץ]  ה' ישמרנו, ועוד יש בשחרור הזה עידוד לחטוף עוד יהודים ר"ל כי הם יודעים שהרגישות שלנו גדולה מאד ואנו מוכנים לשלם כל מחיר עבורם, כפי שהוכחנו עתה וגם בעבר. ומלבד כל אלה מה עם "כבוד ישראל"? כשמנהלים מו"מ עם טרוריסטים שפלים שהבטחנו להשמיד  אותם?.. איך אנו נראים בעיני העולם ובעיני אויבינו שעדיין לא הניחו חרבם אלא אדרבה מצחצחים אותם מחדש?... לכן צריך הרבה תפילה על המצב ויחד עם זאת לא לתת לחילוקי הדעות הקשים על העיסקה  לגרום עוד פילוגים בעינינו וכמו שהאש והמים עשו שלום ביניהם כדי להכות את פרעה ואת מצרים   "הטרוריסטים" של פעם, כדי להציל עם שלם שחטוף היה בידו   – ק"ו שאנו בני אברהם יצחק ויעקב שנשמה אחת לנו לא ניתן לחילוקי הדעות הקשים בינינו לקרוע אותנו מבפנים כ"ש כשאנו במאבק מתמשך מול אויבינו הקמים עלינו. 
הבה נתפלל שבזכות השלום שישרור בתוך עם ישראל – יבוא מבשר השלום – אליהו הנביא - ויבשרנו על השלום והשלמות ותקויים במהרה ההבטחה הנאמנה, אשר בידי עבדיו הנביאים ש"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" [מיכה ז, טו] !!
שבת פרשת וארא – שבת מברכים [ כ"ה טבת]
1.ההפטרה- יחזקאל כח, כה "כה אמר" (והתימנים מתחילים פס' לפני כן "ולא יהיה עוד").
2. מברכים ומכריזין על ר"ח שבט שיחול אי"ה ביום חמישי הבא עלינו לטובה.
3. המולד ביום רביעי / שעה 6 בבקר / 17 דקות / 17 חלקים
4. למנהג האשכנזים:  אין אומרים אב הרחמים. 
5. כאמור ר"ח שבט ביום חמישי הלל בדילוג ומוסף יחד עם קריאה בתורה לר"ח.
6. אין אומרים תחנון גם במנחה שלפניו. [דהיינו ביום רביעי ]
חידה לפרשה
מצא בפרשה אב ובן שהם גם בני דודים? [תשובה אחרי פרפראות]
פרפראות לפרשה
  1. "ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ" (ח, יב)
 וכתב רש"י: "לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה, לפי שהגן עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול לכן לקה ע"י אהרן".
והנה אם נתבונן בענין זה, מה הועיל לו העפר? הרי מיד למחרת נודע הדבר כמו שאמר משה "אכן נודע הדבר" ומיד "וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג משה ויברח משה מפני פרעה" (ב,טו) א"כ לבסוף לא היתה למשה הצלה במה שטמן את המצרי בחול, ומדוע חייב בהכרת הטוב?
 אלא יש ללמוד מכאן שגם הרגשה טובה של יום אחד בהיותו מדמה לעצמו שניצל מחרב פרעה על ידי הטמנת המצרי בחול גם על הרגשה מועטת זו נתחייב משה רבינו בהכרת הטוב לעפר אשר במצרים. ועל אחת כמה וכמה שאנחנו מחויבים בהכרת הטוב על מעשה הטבה של ממש, וביותר אם הטבה זו נמשכת שנים רבות כמו הטבה של הורים לבניהם שהחיוב גדול מאוד.
אחד השופטים בערכאות פגש פעם את המשגיח הגה"צ רבי מאיר חדש זצ"ל, וציטט בפניו את דברי הגמ' בכתובות ק"ה: המספרת כמה עובדות על בעלי דין שהיטיבו בדברים קטנים לדיינים שלהם [כמו אדם שהפריח נוצה מעל בגדי הדיין ]  ומשום כך סירבו הדיינים לדון אותם. מהחשש שיטה לבם לאותו צד שעשה להם טובה. ושאל השופט 'וכי בשביל הנאות קטנות כאלו להיפסל מלדון?! איך זה שאנשים גדולים כל כך לא יכלו להתעלות מעל החישובים הקטנים האלו של טובת הנאה'.?
 השיב לו המשגיח "אילו בעל דין היה מכניס לך במעטפה מיליון דולר, האם היית מרגיש את עצמך נוגע בדבר?" השיב הלה "בודאי". המשיך ואמר "דע לך שאצל גדולי ישראל גם ההנאה הקטנה ביותר מחייבת אותם להכיר טובה למי שעושה להם את ההנאה הזו. נמצא שהלוקח שוחד כל שהו אינו יכול להיכשל בו, שהרי אם יתחשב בשוחד יכשל בסילוף הדין, ואם לא יתחשב בשוחד יכשל בחוסר הכרת הטוב שגם היא שחיתות".
  1. ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאישה". (ו' כ"ג( מכאן למדנו, שהנושא אשה - צריך לבדוק באחיה " . (ב"ב קי.(
רבי יוסף חיים שיינברגר היה מיקירי ירושלים. וכשנולדה לו הבת השלישית ורצה מאד בן זכר, פנה אל האדמו"ר מלעלוב רבי דודל בידרמן. אמר לו הרבי לקרוא לתינוקת הזו שנולדה 'אלישבע', על סמך הכתוב "ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון – וכל הנושא אשה יבדוק באחיה" ולכן תהיה זו סגולה לאחים שיבואו אחריה... וכך אכן היה! אחרי אלישבע נולדו להם בנים - ולאלישבע היו עוד שלשה אחים ...!
תשובה לחידה
עמרם ובנו משה הם גם בני דודים, כי אמו של משה, יוכבד, היא אשת עמרם וגם דודתו בת לוי ואחות קהת אבי עמרם .
חדש שבט
א. חדש שבט הוא החדש האחד עשר במקרא, ובו התחיל משה לשאת את דבריו בערבות מואב, וכך נאמר בחומש דברים (א) "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש...הואיל משה באר את התורה הזאת"
ב. מזלו – דלי. הדלי קשור למים כנאמר: "יזל מים מדליו וזרעו במים רבים" (במדבר כ"ד) ואכן בד"כ כבר יצאו רוב גשמי שנה, אבל אנו מקווים שעדיין רוב גשמי השנה לפנינו.
ג. ניתן לקשר בין המים שמדברים עליו בחדש שבט – למים של תורה ששופעים בחדש זה, בספרים הקדושים אכן נמצא קשר כזה, עד כדי כך שאמרו שאחד בשבט – משול כיום מתן תורה-שהיתה בו התחדשות של תורה שבעל פה – "הואיל משה באר את התורה הזאת", וכל הימים שבין אחד בשבט עד ליום הסתלקותו של משה רבינו בשבעה באדר – מסוגלים לזכות להתחדשות בתורה ובמצוות.
מתכוננים לט"ו בשבט - הלכות ערלה בפירות
 נאמר בתורה:" וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׂלֹשׂ שָׂנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים  לֹא יֵאָכֵל: וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׂ הִלּוּלִים לַה': וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׂת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"
מה פרוש המילה ערלה? ערלה מובנה דבר סתום ואטום כמו ערלת הלב וערלת המילה הסוגרים על מה שתחתיהם, כך ערלת האילן, אוטמת וסוגרת את פירותיו בהנאה בתקופה זו.
 חישוב שנת ערלה אינו מיום ליום מזמן נטיעת האילן אלא לפי שנות העץ, כדברי המשנה -"ארבעה ראשי שנים הם... בא' בתשרי ראש השנה לנטיעה... בא' בשבט ראש השנה לאילנות כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בט"ו בו".  ובגמרא- "אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלושים יום לפני ראש השנה... ופירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט, אם לערלה - ערלה, ואם לרבעי - רבעי."
פירוש: כדי לקבוע את שנת הנטיעה (שתיל או זרע), התאריך הקובע הוא א' בתשרי, ולענין שנת האילן (פירות האילן) -התאריך הקובע הוא ט"ו בשבט (כבית הלל שנקבעה הלכה כמותם)
  איך מחשבים את שנות הערלה?   שתיל או זרע לא נחשב כנטיעה עד שהוא נקלט באדמה, וחולפים שבועיים עד להשרשתו בקרקע. עוד לימדונו חז"ל  ששלושים יום בשנה נחשבים כשנה, ולכן אם היתה הנטיעה (ההשרשה) שלושים יום לפני א' בתשרי, הרי כשהגיע תשרי כבר מונים לו שנה כיון שא' בתשרי הוא ראש השנה לנטיעה. לדוגמא: עץ הניטע   עד ט"ו באב, תשפ"ה(= 44 יום לפני ראש השנה) הרי כשהגיע א' בתשרי תשפ"ו כבר מונים לו שנה אחת. (14 ימים עד להשרשה + 30 יום על מנת להיחשב שנה). בא' בתשרי תשפ"ז, יהיה בן שנתיים, ובא' תשרי תשפ"ח ימלאו לו שלוש שנים. אך כיון שראש השנה לאילן הוא ט"ו בשבט, לכן רק פירות שיחנטו [=יוציאו פרחים של הפירות]  אחרי ט"ו בשבט תשפ"ו יצאו מגדר "פירות ערלה", והם שייכים לשנה הרביעית של האילן – שנקראת שנת "נטע רבעי". ויצטרכו לחלל כל הפירות על פרוטה. ובעזרת ה' אם יבנה בית המקדש עד אז יעלו עם הפירות לירושלים ויאכלו אותם שם...
 מהעץ שנטע השנה הזאת - הפירות שיחנטו מט"ו בשבט תשפ"ט ואילך יהיו מותרים באכילה כחולין [והיות ששנת תשפ"ט תהיה בע"ה שנת שמיטה -באופן עקרוני פטורים מתרומות ומעשרות והפירות קדושים בקדושת שביעית אבל בשנים הבאות יפריש כל התרומות ומעשרות]
    מדוע דווקא ט"ו בשבט?
 הגמרא מסבירה שתהליכים בטבע הצפוּנים בקרבו של העץ מגיעים לצאת לפועל בתאריך זה: "יצאו רוב גשמי שנה", ומסביר רש"י: "ועלה שרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה". ובירושלמי מובא בנוסף טעם אחר: "עד כאן הן חיין ממי השנה שעברה מכאן ואילך הן חיין ממי השנה הבאה". על כן, פירות שחנטו לפני ט"ו בשבט נחשבים לפירות השנה שעברה, ואלו שחנטו לאחר ט"ו בשבט שייכים לשנה הנוכחית. לעומת זאת ירקות [ כיון שברור לעין, שהם הולכים וגדלים ככל שמשקים אותם וללא השקיה יכמשו במהרה], קביעת השנה שלהם היא לפי לקיטתם מהאדמה והשאלה שתשאל כדי לקבוע של איזה שנה הם ובהתאם איזה מעשרות צריך להפריש תהיה:  האם לקטו אותם לפני א' תשרי - או אחרי א' בתשרי.
הבה נתפלל לקב"ה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ושם נעבדו ביראה ואהבה כשנים קדמוניות עם פירות הקודש של ארץ ישראל!!
תן חיוך...
1.אחרי הפסקת האש וחילופי שבויים תמורת למעלה מאלף מחבלים - מסתבר שבמלחמות של היום אין מנצחים. יש מפסידים יותר ויש מפסידים פחות .
2.מישהו יודע להסביר איך זה שדווקא שרים ממתנגדי "היתר עיסקה" בשמיטה - תמכו הפעם ב"היתר עיסקה"?...
3.לפי הצהרותיו הראשונות של טראמפ בבית הלבן כנראה הוא מתכנן לשנות את תוארו מנשיא ארה"ב – ל"מלך העולם"...
4.מנפלאות העלאת המסים: חולה הגיע לבית חולים עם טופס 17 , אמרו לו שבגלל עליית המע"מ צריך טופס 18 ...
5. "ויחדלו הקולות והברד ומטר לא ניתך ארצה"
מתי יודעים שהידיים התייבשו לגמרי ע"י מייבש הידיים? האמת שאף אחד לא יודע.. . פשוט כל אחד בוחר את השלב שנמאס לו לעמוד בחוסר מעש ומשם ואילך הוא כבר ישלים את זה לבד באמצעות המכנסיים שלו.. .

 



בס"ד
 
פרעה לא עוצר באדום
השבת, אנו מתחילים בס"ד את ספר שמות, ופרשתינו מגוללת את קושי השעבוד הנורא, של בני ישראל במצרים. זה התחיל בבניית "ערי מסכנות" לפרעה, את פיתום ואת רעמסס, וכשזה לא עוזר, והתרבות בני ישראל לא נעצרת ואף גוברת, מעבידים את בני ישראל בפרך, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, "בעבודה המפרכת את הגוף ומשברתו", וכשזה גם לא עוזר, פונה פרעה לדרך אחרת – ממניעת הילודה בדרך של "שבירת" ההורים, למניעת בילודה בדרך של רציחת העוברים, "ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים, אם בן הוא , והמיתן אותו ..", אבל המיילדות הצדיקות– שפרה ופועה – עשו את ההיפך – ותחיין את הילדים.
פרעה מיואש, הוא רודף אחרי הילדים בשדות, שם היו הנשים העבריות יולדות את ילדיהן בצר להן (עיין גמרא מסכת סוטה דף י"א) והי'ה נעשה להם נס והיו נבלעין בקרקע וגם שם פרעה רודף אותם- "מביאין שוורים וחורשין על גבן, שנאמר: על גבי חרשו חורשים..." אבל גם זה לא עזר  "לאחר שהולכין (המצריים) היו מבצבצין (הילדים) ויוצאין כעשב השדה.." ובאים בעדרי עדרים לעיר..פרעה מתוסכל,ושואל באיצטגנינין שלו... והנה הם מודיעים לו שבקרוב יוולד הגואל של היהודים, רק זה היה חסר לו...הוא שואל באיצטגניניו, איך ניתן להרוג את הגואל הזה? והם עונים לו, שהוא עתיד ללקות במים, נקודת התורפה שלו זה המים... ולכן מחליט פרעה בצעד קיצוני ודרמטי בשלב ראשון לזרוק את כל ילדי ישראל למים וכשהצביעו לו היועצים על יום מסויים שבו עתיד להיוולד המושיע הוא גוזר על עמו גם כן כי למען "המטרה הקדושה" העלמת הגואל היהודי עדיף להעלים כמה אלפי ילדי מצרים גם כן..  –"ויצו פרעה לכל עמו לאמור כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.." הגזירה היתה נוראה, על ההורים עצמם הוטל להשליך ילדיהם למים, ומי שלא יעשה כן, אחת דתו להמית.
אבל, הבה נשים לב! עם כל הגזירות הקשות והנוראות שעברו על בני ישראל, ואחרי כל הרדיפות אחרי ילדיהן, לא שמענו אפילו צעקה אחת, אפילו בכי אחד!!. -מתי מתחילים הצעקות והאנחות מקושי השיעבוד?- בסוף פרק ב (פסוק כ"ג)-כשמשה רבינו נמצא הרחק במדין זה שנים רבות ואז.. "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים, ויאנחו  בני ישראל מן העבודה ויזעקו..." והכתוב הוא עצמו זועק לביאור!.. אדרבה! שישמחו! מת מלך מצרים הרשע והאכזרי! אבל מגלים לנו חז"ל שהוא לא בדיוק מת, אחרת לא היה נקרא "מלך" כי אין שלטון ביום המוות... אלא מלמד שנצטרע , ומצורע חשוב כמת – וזהו וימת מלך מצרים! ועדיין קשה, שהרי, טוב מאוד שנצטרע, כן יקרה לכל אויבי ה' ואויבי עם ישראל...אז למה לזעוק ולהיאנח? והתשובה – כי רופאיו האליליים והרשעים אמרו לו, שהתרופה לצרעתו היא לא פחות ולא יותר מלרחוץ בדמם של ילדי ישראל!
וכך מספר לנו המדרש: "ויאנחו בני ישראל" – למה נתאנחו? לפי שאמרו חרטומי מצרים, אין לך רפואה אם לא שנשחוט מקטני ישראל מאה וחמישים בערב, ומאה וחמישים בבוקר ורחץ בדמיהם שתי פעמים ביום, כיוון ששמעו בני ישראל גזירה קשה, התחיל מתאנחים וקוננים".
תארו לכם: שלוש מאות ילדים בכל יום! ולפי מדרש מסוים, זה נמשך כמה שנים וגם שהיו אילו בכורות דווקא. אם כן, במשך שלוש שנים -בחישוב פשוט-נשחטו כשלוש מאות אלף תינוקות בכורות מישראל!! לכן גם באה על המצרים מכת בכורות-במידה כנגד מידה! דרך אגב, גם מכת דם הראשונה,  וגם מכת ערוב באה בעקבות הדם הרב של בני ישראל שנשפך.
כאמור, עם כל הקשיים העצומים בני ישראל לא צעקו, וכשסוף סוף צעקו - מיד החל תהליך הגאולה!! כפי שנאמר:"..ותעל שוועתם אל הא-לקים מן העבודה, וישמע א-לקים את נאקתם, ויזכור א-לקים את בריתו, ..וידע א-לקים"! (שמות ב, כ"ג-כ"ה)
 מיד שולח הקב"ה את משה רבינו לגאול את בני ישראל. שמעתי את נאקת בני ישראל משום כך - לך לפרעה ותאמר לו:  ה'  אלוקי הָֽעִבְרִיִּים֙ נִקְרָ֣ה עָלֵ֔ינוּ וְעַתָּ֗ה נֵ֖לֲכָה־נָּ֞א דֶּ֣רֶךְ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְנִזְבְּחָ֖ה לה' אלוקינו.  ותגידו לו עוד בשמי איום מפורש:  כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל: וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת־בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:
פרעה שופך הדמים – לא רק מתחרט על מעשיו האיומים – אלא מכחיש שיש ה' שרואה את מעשיו הרעים. "מִ֤י ה'  אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל? לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־ה'!  וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ!"  וזה מזכיר סיפור על שוטר שמאותת לנהג שלא עוצר באדום לעצור בצד. "מדוע לא עצרת באדום? שואל השוטר, האם לא ראית את הרמזור?   "אומר לך את האמת - עונה הנהג-את הרמזור ראיתי, אבל אותך לא ראיתי...!"
אבל פרעה "לא עוצר באדום" גם כשאומרים לו שהשוטר רואה הכל!! "וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י ה'  אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־ה' וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ" ומכין להם מרחץ דמים נוסף. " וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנּוּ". ושוטרי בני ישראל מכנים זאת לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ"
מורי ורבותי, בימים אלה אנו מתבשרים על החזרת חלק משבויינו וחטופינו [בשלב ראשון] משבי האיום של הטרוריסטים מעזה תמורת מאות מחבלים שידם דמים מלאו.  דמים בדמים נגעו. מצד אחד כל רגע שהם בשבי הם נתונים בסכנת נפשות ויש מצות פדיון שבויים ולא תעמוד על דם רעך, אבל מצד שני צריך להבין שחוץ מהנזק התדמיתי של אי הנצחון המוחץ על קיני הטרור החמסי שפעל ברצועה יש כאן סכנה אמיתית בעתיד הלא רחוק.  כי הם לא עוצרים באדום! ואדרבה שמחים על שפיכות הדמים שעשו ומבטיחים הלאה להמשיך. לחיות הברבריות האלה "אין אלוקים" אע"פ שצועקים כל הזמן "אללה ואכבר". הם לא יודעים "כי דורש דמים אותם זכר לא שכח צעקת ענווים"  לכן צריך לדעת שיחד עם השמחה על שובם של יקירנו מן השבי, יש דאגה גדולה ששחרור מאות מחבלים רוצחים וברברים כאלו עלולה לעלות בדמים רבים חלילה כפי שראינו בעסקת שליט. משום כך,  אחרי שההסכם יצא לדרך לא נותר לנו אלא להתפלל לבורא עולם שיצילנו ויפקח את עינינו לראות נכוחה את הדרך . וכך כותב הנביא ירמיה על הגאולה העתידה. "בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, אל נחלי מים, בדרך ישר, לא יכשלו בה, כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא"(ירמיה ל"א, ח) ואומר רש"י - "בבכי יבואו" -  על ידי תפילה ותשובה!! סוף סוף יבין עם ישראל, אחרי אלפיים שנות גלות שיש לו כתובת לאן  לפנות, ושהקב"ה כל כך מתגעגע לקולותיהם ולתחנוניהם, כבן המתחטא לפני אביו ועושה רצונו, "בנים אתם לה' א-לקיכם"! כשנפנה אל הקב"ה  כאב – ["כי הייתי לישראל לאב" ]– כי אז –עם ישראל יקרא מחדש "בני בכורי" ["ואפרים בכורי הוא" ]– ואז תהדהד בעולם שוב הקריאה כבימי צאתנו מארץ מצרים: - "בני בכורי ישראל"! (שמות ד, כ"ב). שבת שלום!!
שבת פרשת שמות [ ח"י טבת]
1.  מהי ההפטרה?- מצאנו שלושה מנהגים בזה:
     מנהג אשכנז [וחלק מהמרוקאים]– "הבאים ישרש יעקב" (ישעיה כ"ז)
     מנהג ספרד [וחלק מהתימנים] – "דברי ירמיהו" (ירמיה א)
     מנהג רוב התימנים (והבבלים) – "בן אדם הודע" (יחזקאל ט"ז)
בקיצור: שלושה מנהגים – שלושה נביאים – ישעיה, ירמיה ויחזקאל ... והעיקר "והאמת והשלום אהבו".
חידה לפרשה
מצא בפרשתינו שבעה אנשים או נשים שלא הוזכר שמם  אלא רק כינוי שלהם. כגון: ותתצב אחותו – הכוונה למרים.
[תשובה לחידה אחרי פרפראות]
פרפראות לפרשה:
  1. ולמה נקרא שמו "הר סיני"?
הטעם שנקרא הר סיני בשם זה כתב הרב משה נרבוני (מפרש ספר מורה נבוכים(
דע, כי העידו בפני כי האבנים המצויים בו, יצוייר בהם הסנה ולכן נקרא הר סיני על שם הסנה. ואחד מנכבדי ברצלונה, בעוברו דרך הר סיני הביא עמו מן האבנים ההם, וראיתי בהם הסנה מצוייר בתכלית הציור, ושברתי האבן לחצאין, וניגלה שם ציור הסנה בכל חלק וחלק, ושוב שברתי אותו חלק לחצאין, וניגלה שם ציור הסנה, וכן עשיתי פעמים רבות עד שהיו החלקים בגודל בוטנים, ועדיין ציור הסנה בהם, ונפלאתי על זה מאוד, ע"כ.
וסיים מרן הגר"ע יוסף זצ"ל: וגם אני ראיתי אבני פלא אלה, מה רבו מעשיו יתברך!
2  אכן נודע הדבר (מן הפרשה)
-ביום הקודם, כשהמצרי הכה איש עברי, וכל אחיו עמדו והחרישו – סבר משה רבינו, שאחיו אינם מתערבים משום שאין הם מסוגלים כלל לריב. אך משראה למחרת שני אנשים עברים ניצים – אמר בליבו: אכן נודע הדבר, להתקוטט בינם לבין עצמם, הם גיבורים, אך כשצריך לעזור ליהודי הנרדף על ידי גוי – נופל עליהם פחד והם נרתעים...
תשובה לחידה
וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי = עמרם ויוכבד. / והנה נער בוכה = משה/  שני אנשים נצים = דתן ואבירם // ותתצב אחותו = מרים// ותרד בת פרעה = בתיה //
מהלכות שבת – הפסקת חשמל בשבת – מה עושים?
במקרה של הפסקת חשמל בשבת, וחברת החשמל תיקנה את החשמל בשבת האם מותר ליהנות מהחשמל הזה בשבת?
תשובה
הקדמה: כיון שישנו הכרח לספק חשמל לכל רחבי מדינת ישראל בכל ימות השבוע כולל שבת, וכל פגיעה באספקת החשמל כרוכה בסיכון נפשות. שכן בבתי החולים ישנם מכשירים רפואיים רבים שתלויים באספקת החשמל, וגם בבתים פרטיים ישנם חולים מסוכנים הנזקקים למכשירים חשמליים להצלת חייהם. וכן כוחות הביטחון נעזרים במכשירים חשמליים, שאם לא יעמדו לרשותם, לא יוכלו להגיב כראוי במצבי חירום. ובימים קרים, רבים מחממים את הבית בעזרת מכשירים חשמליים, ואם תיפסק אספקת החשמל, עלולים תינוקות וחולים להסתכן. ואף בימים חמים מאוד, קיימת סכנה מסוימת לגבי חולים הזקוקים למיזוג אויר. בנוסף לכך, הואיל וכיום רגילים לאחסן אוכל למשך ימים רבים במקררים ומקפיאים, אם יפסק החשמל, המאכלים עלולים להתקלקל, ומתוך קבוצה גדולה של אנשים יהיו כאלה שיחלו עקב כך בהרעלת קיבה ויסכנו את נפשם.  לפיכך, חברת-החשמל חייבת לדאוג לאספקת חשמל שוטפת ביום השבת, ואם אירעה תקלה באספקת החשמל במקום מסוים, עליה לעשות את כל מה שנצרך כדי לתקנה. לפיכך:  כיוון שמותר לטכנאים של חברת החשמל לתקן את מערכת החשמל, מותר לנו ליהנות מן החשמל שחודש בשבת. אבל אם הפסקת החשמל אירעה במקום קטן שידוע בוודאות שבכל הבתים שם  - אין בהם  צורך של פיקוח נפש, של מכונות הנשמה וכדומה- אסור לתקן שם את החשמל בשבת. ואם תקנו אותו יהודים בשבת, אסור ליהנות מהתבשיל  עד כשעה אחר צאת השבת. [ולגבי ילדים קטנים וזקנים וחולים יש להקל שיאכלו חם והמבוגרים שיורידו את התבשיל ויאכלוהו קר או כאמור שיהנו מהתבשיל החם כשעה לאחר צאת השבת]  ולגבי האור והמזגן – אין חובה לצאת מן הבית כדי לא ליהנות מהם-  כיון שגם אם החשמל לא היה מתוקן היה נשאר בבית.
איך מתכוננים ללידה בשבת?...
בני ישראל במצרים התרבו באופן נסי. ממש פלאי פלאים. ששה בכרס אחד ולא היו צריכים מיילדות "כי חיות הנה" כחיות השדה שאינם קוראים לחיה שתיילד אותם אז מן הסתם הסתדרו גם בשבת ללא מאמץ מיוחד.. אך בדרך הטבע צריכים הרבה הכנות ללידה שתהיה בטוחה ומסודרת, ולשומרי שבת יש עוד אתגר במקרה והלידה תהיה בשבת.. יש אומרים שיש להתפלל שהלידה לא תהיה בשבת ויש הטוענים מה שהקב"ה מכווין ליום ולשעה תגיד תודה ואל תעשה מאמץ אפילו רוחני לשנות את זמן הלידה.. מה שברור הוא שלדעת כולם  יש להתכונן גם הלכתית למקרה שהלידה אכן תהיה בשבת..
ובכן, על האשה בחודש התשיעי להכין לפני שבת כל מה שצריך לקחת לצורך ריפוי היולדת, ומותר לקחת מהבית למכונית גם במקום שאין עירוב. ובכלל זה תרופות נחוצות, מסמכים רפואיים ותעודת זהות יש כאלו שרושמות על דף את השם ומספר תעודת הזהות כדי לחסוך כמה שאפשר כתיבה בבית החולים . כמו כן, דברים שחשובים ליולדת אבל אינם הכרחיים לרפואתה, כגון בגדים נוספים, מאכלים וספרים, מותר לקחת במקום שאין עירוב – אבל בשינוי - וילכו ברציפות מהבית עד שיניחום בתוך המכונית. ככלל אסור לקחת דברים שהם מוקצה, אבל כאשר ידוע שבמוצאי שבת יצטרכו מאוד לדברי מוקצה, ככסף וטלפון נייד, מותר להכניסם לתיק בשינוי, ולהביאם לבית החולים אגב התיק.
אם יש לאשה  צירים בתכיפות כזו שהאישה מבינה בעצמה שהיא כבר לא יכולה להחזיק מעמד והיא קרובה ללידה זה כבר נקרא פיקוח נפש. כי להלכה, פיקוח נפש שעתיד להתרחש בוודאי, דנים אותו כפיקוח נפש של עכשיו וגם מקילים עוד לפני ש"לא יכולה ללכת בכוחות עצמה".
תומכת לידה- יולדת שיש לידה "תומכת לידה" [=דולה]  - מותר לתומכת לחלל שבת כדי לסייע. ההיתר לתומכת לידה אינו רק בלידה ראשונה, ששם זה בא לידי ביטוי מוחשי מחמת הפחדים הגדולים והתומכת לידה מיישבת את דעתה. גם בלידות מתקדמות, פעמים שיש תסבוכות בהריון, התומכת לידה אמורה לשחרר ממנה את הפחדים, אמורה להדריך אותה כיצד לנשום נכון ואת התנועות הנכונות. תומכת לידה זה מצב נפשי, ואף על פי כן מותר לה לחלל את השבת כדי ליישב את דעתה. אישה הרוצה ללדת במקום שתוכל להשיג אוכל למהדרין, זה כבר נקרא יישוב הדעת ובשביל סיבה כזו היא רשאית ליסוע לאותו בית חולים כדי שתתישב דעתה.
ישנן שלוש אפשרויות להגעה לבית החולים: ברכב פרטי, במונית ובאמבולנס.
האפשרות המועדפת היא אמבולנס  האפשרות הפחות טובה היא להשתמש ברכב הפרטי .  אם הרכב ידני ברגע שמשחררים את הקלאצ' הרכב מייד כבה מאליו.  ברכב אוטומט אם מראש עמדת החניה היא כזו שאפשר להחנות את הרכב ולהשאיר את המפתחות בפנים, אין שום בעיה. גם אם המצבר יגמר כיוון שלא כיבה את המנוע זה לא נורא (הלידה שווה חמש מאות שקל...). כשהכיבוי נעשה בכניסה ולא בחניה, אין עצה אלא שהשומר יקח את הרכב. אם מורידים את האישה סמוך לכניסה ועכשיו הרכב עומד בכניסה וחוסם את המעבר לרכב הבא, מישהו יצטרך להניע את הרכב ולהכניס אותו לחניה. אם בעמדת השומר יש מישהו שאינו יהודי, הוא יכול לקחת את המפתחות ולעשות מה שהוא מבין. אם השומר יהודי, אין ברירה אחרת, אלא יניע את הרכב ויכניס אותו לחניה. וכדאי לברר מראש עם בית החולים את הענין הזה כי לא בכל בית חולים יש את השירות הזה..
אישה בשעת הלידה אמורה לקבל את הרוגע המקסימלי. לכן, כל מה שניתן לעשות כדי שהאישה תהיה רגועה, מי שבהימצאותו ליד היולדת יוכל להרגיע אותה, יכול להצטרף ולחלל שבת יחד עם היולדת.
במקרים לא מעטים כשאישה רואה את בעלה לידה היא נרגעת. הרוגע הזה בלידה נותן את כל התמיכה לאישה, את היכולת ללדת בצורה נכונה. לכן, מותר בהחלט לבעל להצטרף לאישה. לסיום אשר פריו יתן בעתו
מה הם ימי השובבי"ם? / מאמר מתומצת של הרב שמואל אליהו שליט"א
מקובלים אנו כי הזמן שבין פרשת "שמות" ל"משפטים" הוא זה זמן מיוחד לתיקון. זה הזמן שבו אנו קוראים בפרשיות השבוע שראשי התיבות שלהם מרכיבים את המילה "שובבים" על היציאה של עם ישראל ממ"ט שערי טומאה למ"ט שערי טהרה. ומעשי אבות סימן לבנים שגם אנו יכולים בתקופה זו לתקן מה שקלקלנו בגלגול זה ובגלגולים אחרים.
גם אנו בתקופה הזאת מוציאים את עצמנו ממצוקה לאורה בעבודה על עצמינו. העבודה הנכונה מתחילה בהכרת המציאות וביציאה ממנה. והמציאות ההתחלתית היא בשיא החורף. בתקופה שבה הימים קצרים והלילות ארוכים.
גם בטבע אנו רואים בתקופה הזאת חולשה. העצים ברובם ללא עלים. כולם כולם לא פורחים. זו תקופת החורף. יש בעלי חיים שבתקופה הזאת נמצאים בתרדמה שמקפיאה את כל כוחות החיים שלהם – הם לא אוכלים, לא מסתובבים, בודאי לא משמעים קולות. הם בשינת חורף. אנחנו בני אדם - ואיננו ישנים "שינת החורף". לעומת זאת אנו מתנהגים בתקופת השובבים בצורה אחרת מהרגיל.
יש מנהגים רבים בשובבי"ם, אף אחד מהם לא חובה. וכל אדם צריך לעשות מה שמקרב אותו לאביו שבשמים:
יש מתענים בתעניות שונות אך האמת היא, שהמנהגים הקשים לא מתאימים לכל אחד.  לכן טוב שיקבל על עצמו לפחות תענית דיבור אחת בתקופה זאת. וכדאי לקבל עוד כמה וכמה "תעניות דיבור" של שעות בודדות מידי פעם בפעם במשך התקופה. כמו כן, כשאתה חושש שאתה עלול לכעוס או לדבר לשון הרע ורכילות. בשעה כזאת תקדים ותקבל על עצמך "תענית דיבור" לשעתיים או יותר "בלי נדר". כך תעבור את השעות המסוכנות בשלום. שים לב לקבל את התענית הזאת בשעה כשזה לא מפריע לסביבה שלך. לא בשעה שהילדים שלך ואשתך רוצים לדבר איתך דברים חשובים.
בתענית דיבור לא מדברים דברים בטלים, לא דברים של חול, לא דברים של מסחר ופוליטיקה - אפילו דברים נכונים וחשובים. גם לא צרכי הבית שמותרים בדרך כלל, "לך למכולת" וכד'. מותר לדבר רק דברים של קדושה ודברי תורה.  יש אפילו הנוהגים לא לומר דברי תורה אלא רק לקרוא תהילים וכד' ומשתדלים לסיים פעמיים או שלוש את כל תהילים. וחוששים הם לדרוש דרשות כיון שהם חוששים שמדברי תורה אלו עלולים לגלוש לדברים בטלים. וכל מי שיודע שחשש זה הוא סביר – ישתדל ללמוד מתוך ספר מסודר תהילים או הלכות וכד'.
תן חיוך...
1.המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא [עיין רש"י שמות א א]
אם תגיד למישהו שיש 2000 טריליון כוכבים הוא יאמין לך. אבל אם תגיד לו שיש על המעקה צבע טרי, הוא יהיה חייב לגעת בו כדי לבדוק  ....
2. "פרו וישרצו"
סך הכל רציתי לכבס את שמיכת הפוך –- יצא עלי כל הלול...
3."ואל ישעו בדברי שקר"
אתם מאמינים לחות'ים שבגלל ההסכם עם העזתים יפסיקו מעתה לשלוח טילים וכטב"מים?–  הם מפסיקים כי ... פשוט נגמרו הבדיחות עליהם!

 

בס"ד
אנא שא נא...
אחרי הסתלקותו של  יעקב אבינו, הרגישו האחים שמשהו שלילי קורה ביחס של יוסף אליהם.. ראשית, אחרי עלותו לקבור את אביו, יוסף לא שוכח לבקר בבור בשכם.  לבור זה השליכו האחים את יוסף למרות תחנוניו,  ויוסף מברך שם  "ברוך שעשה לי נס במקום הזה", שנית, מאז מותו של יעקב אביהם - יוסף מתחמק מלאכול איתם כפי שהיה בהיות אביהם חי [ ולא ידעו שכוונתו לשם שמיים כדי שלא ייראה מכובד מאחיו בהיותו מיסב בראש]  ולכן הם פונים אל בלהה (כך כתוב במדרש תנחומא) ומבקשים שתכנס אל יוסף ותאמר לו, משהו שהוא לא שמע עד כה- צוואה של אביהם הזקן שנתן לפני מותו, המופנית ישירות אל יוסף: "כה תאמרו אל יוסף: אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך  ועתה שא נא לפשע עבדי א-לוקי אביך.."  ותגובת יוסף: "ויבך יוסף בדברם אליו".
והשאלות: מדוע יוסף בכה? והאם באמת היתה צוואה כזו או שהכל היה "מפוברק"?
יש אומרים: שהתשובה לשתי השאלות היא אחת, לא היו הדברים מעולם!! יעקב אבינו לא ציווה צוואה כזו!!  -כך עולה מדבריהם של חז"ל [ יבמות סה:] ומובאים כאן ברש"י. כי יוסף מכיר את אביו שלא עלה על דעתו שיוסף שומר טינה כלפי אחיו, ולכן יוסף בכה על כך שאחיו עדיין חושדים בו שיש בלבו טינה עליהם על דבר המכירה,  ומשום כך היו צריכים למצוא ולהמציא צוואה שלא הייתה מעולם...
יוסף גם ידע שהוא נזהר מאד בכבוד אחיו וחשש מאד שלא יענשו בגללו. לכן   מעולם לא סיפר לאביו על דבר המכירה, בין בהיותו אצל פוטיפר, או בבית הכלא, ובין בהיותו משנה למלך, ואפילו לאחר בואו של אביו למצרים, הוא כמעט ולא נפגש עם אביו גם כשאביו היה חולה ובא לבקרו - לא בא יחידי כדי שאביו לא יחקור אותו מה אירע לו שהתגלגל הנה לארץ מצרים..(עיין רמב"ן מה,כז) ולכן יוסף היה משוכנע שה"צוואה" של אביהם מפוברקת ואינה אלא  "צוואה" מדמיונם הקודח של אחיו האהובים והחוששים שלא בצדק לגורלם.. (טורי זהב) אבל אם כך, הקושיה חוזרת אל שבטי י-ה:   וכי יעלה על הדעת שהאחים הקדושים יאמרו דבר שקר?!
הגאון רבי שלמה זלמן אוריבך זצ"ל יישב את הקושיה בפשטות: שהכוונה ב"אביך ציוה" היא שלפי דרכי הנהגת אביך כל ימי חייו שהייתה דרכו  להתנהג במידת הרחמים והסליחה, לכן כאילו ממש ביקש בפיו לפני מותו "אנא, שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ".. ולא לנטור איבה להם , נמצא שהם לא שיקרו לגמרי אלא "שינו" מפני השלום!!
 וכך אומרים חז"ל: אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון: מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום, שנאמר: אביך ציווה.. אנא שא נא.." .[עיין יבמות סה:] כלומר: האחים שינו מפני השלום ולא אמרו את האמת. הם ידעו שיוסף מכבד את אבא ומצד שני הם חששו מאוד לגורלם עתה, לכן היו נאלצים לשנות ולומר דברים שלא אמר אביהם אבל רק שינו לא שיקרו.
ואפילו הקב"ה בעצמו משנה דיבורו מפני השלום, שהרי כשנתבשרה שרה אמנו שעתיד להיוולד לה בן, צחקה בקרבה ואמרה, איך אחרי בלותי אלד ואדוני זקן. כלומר, שרה לא האמינה למשמע אוזניה מפני שגם היא וגם אברהם כבר זקנים. אולם כאשר סיפר הקב"ה לאברהם ששרה לא האמינה לבשורת הבן, הזכיר רק שאמרה שהיא עצמה זקנה. [ואני זקנתי...]  וזאת משום שכל אדם נפגע כשהוא שומע שאשתו חושבת שהוא זקן, ולכן שינה הקב"ה את דבריה. ומכאן שמצווה לשנות מפני השלום.
והטעם לכך שמותר לשקר למען השלום - אומר בעל "פניני הלכה" -  מפני שהאמת השורשית היא, שכל בני האדם מאוחדים ביסודם, בורא אחד בראם, ומטרה אחת לכולם, ורק סיבוכי העולם גרמו למחלוקות ולמריבות. אם כן, כשיש התנגשות בין ערך השלום וערך האמת, למעשה יש התנגשות בין האמת הפנימית לאמת החיצונית. שמצד האמת החיצונית אכן יש ביניהם עוינות ושנאה, אולם מצד האמת הפנימית הם מאוחדים בנשמתם, ורוצים לאהוב זה את זה. וכשיש התנגשות כזו, הורתה התורה להעדיף את האמת הפנימית על פני האמת החיצונית. ולכן נפסקה הלכה שמותר לשקר למען השלום. וכן אהרן הכהן שהיה משכין שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו (כמובא בהלכה הבאה), היה מכחיש את המעשים הרעים שעשו זה לזה, כי השלום הוא האמת היותר גדולה.
כמובן, לכתחילה, עדיף שלא להשתמש בהיתר לשקר, ולכן אם למשל, בא אדם ושאל את חבירו, האם פלוני דיבר עלי דברים רעים, עדיף להטות את השיחה לכיוונים אחרים. אבל אם הוא מתעקש, ודורש לדעת האם דברו עליו דברים רעים, מותר לומר שקר גמור מפני השלום (חפץ חיים הל' רכילות א, ח).
 
 
אולם יש מחז"ל שמצאו כמה דברים ורמזים בכתובים שמהם משתמע שיעקב אכן ביקש שיוסף ימחל לאחים.
ראשית, כשאביהם כינס את בניו לקבל את הברכות, אמר להם "האספו ואגידה לכם.." האספו- שתהיו כולכם באגודה אחת ובאהבת עולם ואהבה רבה.. (השל"ה הקדוש) ואם יש צורך למחול – ימחלו זה לזה...
 שנית, עוד לפני שנמכר יוסף, שלח יעקב את יוסף בשליחות שלום: "לך נא ראה את שלום אחיך.. והשיבני דבר.." כאן רמז לו שיעשה שלום בינו ובין האחים, והאבא חיכה לשלום המיוחל (הרב הקדוש מפרשיסחא, חידושי הרי"מ וגור אריה) ואם גם – שלום זה - יתמהמה עשרות שנים חכה לו....
שלישית, בברכתו אל יוסף ציין יעקב את שבחו "ויפוזו זרועי ידיו" שהכוונה שיוסף לא ירה חצים וקשת בחזרה נגד אלו שמיררו לו את חייו.. ובודאי טמונה בשבח זה גם בקשה ליוסף שלא ישיב לאחיו כגמולם, אלא יסלח להם (הנצי"ב בהעמק דבר).
 נמצינו למדים מכל האמור, שהאחים לא דברו חלילה דברי שקר גמורים כששלחו את בלהה בשליחות שלום לבוא אל יוסף ולומר לו "אביך ציוה.." כי גם אם לא ציווה ממש כך, הרי בדבריו ובכל הנהגתו של אביהם הצדיק, יש מעין "צוואה רוחנית" על "אחרית הימים"- "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים"
- ומה נגיד אנחנו, בדורנו כשבאמת אנו כבר נמצאים ב"אחרית הימים"? מה היה אומר כיום יעקב אבינו בימים  של מלחמה ממושכת נגד אויבינו שקמו עלינו לכלותינו -אם היה יוצא לו לשמוע את "החדשות" על "מלחמות היהודים"?...
לסיום. בשבת הזו נסיים בעזרת ה' את חומש "בראשית" הוא "ספר הישר", שתחילתו - יצירתו של נזר הבריאה- אדם הראשון- בגן עדן, ואחריתו עם בחיר האבות יעקב אבינו - מי שחז"ל כינו שופריה (=יופיו) של אדם הראשון, ונפשו הזדככה כאחד השרפים העומדים לפני ה' יתברך ודמותו חקוקה בכסא הכבוד, ועם דמות מופלאה כזו כשבניו הצדיקים מעטרים אותו מסביב נתחיל בעזר ה' בשבוע הבא את ספר הגלות והגאולה!!...
יהי רצון שה' יתברך ישמור על כל חיילי צה"ל וכוחות הבטחון ואת כל עמו ישראל בארץ ובחו"ל , ישלח רפואה שלמה לכל הפצועים והחולים ויפדה ממאסר המחכים לפדיון נפשם וגופם מידי הרשעים האכזרים- את החטופים השבויים, וינחם את כל שבורי הלב האלמנות והיתומים וההורים השכולים, "חזק חזק ונתחזק" – עד "ותכון מלכותו מאד"...
שבת פרשת ויחי  [ ח"י טבת]
  1. נוהגים לומר בסוף הפרשה חזק [או : חזק חזק ונתחזק] כיוון שמסיימים את החומש. והעולה לשביעי אינו אומר "חזק" בהשלמת הספר שלא יפסיק קודם הברכה.
  2. ההפטרה "ויקרבו ימי דוד" (מלכים א' ב,א) עד "ותיכון מלכותו מאוד".
  3. למנהג הספרדים – בשבת זו נקראת "ברכת השבטים". בקהילות צפון אפריקה נהגו לקרוא את ברכות יעקב לבניו בטעם מיוחד ובתרגום כל פסוק.
  4. התימנים שנוהגים לתרגם כל פסוק בפרשה – לא מתרגמים את ברכת ראובן "פחז כמים אל תותר...יצועי עלה" מפני כבודו של ראובן.
  5. אחרי השבת, מתחילים ימי השובבי"ם (אין הכוונה שמותר בימים אלו להשתובב.. הפוך!  אלו ימים רציניים לתיקון קדושת האדם). שובבי"ם = ראשי תיבות של הפרשיות: שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים.
 
פרפראות לפרשה
"וישתחו ישראל על ראש המטה" [ט"ז: ל"א]
שהפך עצמו לצד השכינה, מכאן אמרו שהשכינה למעלה מראשותיו של
חולה. [רש"י[
1.מה ההבדל בין חזרה בתשובה של אדם בריא לבין חזרה בתשובה של אדם חולה?  - אומר רבי יהונתן אייבשיץ: אדם בריא יכול לתקן מעשיו במעשה. במעשה פגם - ובמעשה יכול לשוב. אבל החולה לא יכול לחזור ע"י המעשים, שהוא כבר שוכב ומרותק למיטת חוליו, ויכול לחזור בתשובה רק ע"י הרהורים, ולכן השכינה נמצאת למעלה ממראשותיו של חולה, מעל המחשבות וההרהורים שלו. וזה חסד שעשה הקב"ה עם ברואיו, שהחולה יכול לחזור בתשובה שלימה גם במחשבה. ותשובה כזאת אינה נראית למלאכים ושרפים, שאינם מכירים במחשבות אדם, ותשובה זו היא רק לפני השכינה שהטריחה את עצמה לבוא ולשכון למעלה מראשותיו של חולה.
2.שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה. [רש"י[
סיפר רבי בן ציון ידלר, מעשה שרכשו אנשי ירושלים שטח קרקע גדול ליד שער שכם, כדי להקים עליו בית חולים. וכשבאו לספר לרבי יהושע לייב דיסקין, אמר להם בחידוד, יהי רצון שלא תשרה שכינה במעשה ידיכם. וכשהם תמהו על "הברכה" הזו,  הסביר להם, כוונתו למאמר חז"ל "ששכינה שורה למעלה מראשותיו של חולה [שבת י"ב ] ולכן בירך אותם שלא תשרה שכינה בבית החולים, כי לא יהיו חולים... והמשיך לספר ר' בן ציון, תראו כמה כוחה של מילה במיוחד של ת"ח  אפילו שיצאה מפיו שלא במתכוון, כי בסופו של דבר בית החולים לא נבנה שם, אלא היכן שהיה בית חולים "שערי צדק" הישן. [וכידוע היום ביה"ח "שערי צדק" נמצא במורדות בית וגן בירושלים]...
 
תן חיוך...
1."האספו ואגידה לכם.."
- לכל שבט ושבט יש מעלה משלו, אחד אריה, אחד נחש ואחד זאב...  גם אחינו בני ישראל בכללותם כולם קדושים וטהורים,  אבל לכל אחד ואחד יש דרך משלו בעבודת הבורא, אם למשל תשחק "שחמט" עם חב"דניק -אצלו "המלך" אף פעם לא מת..  עם ברסלבי - גם אם "המלך" מת אפשר להמשיך לשחק.. עם שאר החסידים - כש"המלך" מת - קמים במקומו שלושה יורשים..  אצל חסידי "גור" - נעלמת "המלכה".. עם ליטאים - יהיו על המשבצות רק כלים "שחורים", ועם חסידי הרב קוק -רק "לבנים"...  עם מתנחלים - הם אף פעם לא יפנו לך  את "המשבצת" – ועם "נערי הגבעות" - הם יפילו לך אפילו את "הצריח" !!!...
2. השר סמוטריץ': החל מראשון לינואר [למניינם] לא לשכוח להוסיף בתפילה ובברכת המזון  "על המסים"... ומי שקשה לו לשלם את החשמל שימשיך להדליק נרות חנוכה...
3. זו לא בדיחה.. לאחר שהתושבים טוענים שהימים - תותים והלילות- חותי'ם, בחיל המודיעין חיפשו תימנים שיודעים לדבר תימנית ובקיאים במנהגיהם כדי לאתר היכן  תהיה להם המכה כואבת במיוחד.. לראיון הגיעו שלושה..
זכריה: לדעתי, העצה הראשונה.. הפציצו להם את שדות הגת, זה בטוח יעזור יותר מהפצצת חשמל ונפט..
סעדיה: הפציצו את מפעל הפחים של החמוצים , כי בלי פח אין רקודים ואין דעס'ה...
מורי סעיד: תפסיקו עם כל השטויות שלכם, תבנו להם בית כנסת בנוסח חות'י ושלום על ישראל.. כי הבא להשכימך - השכם להשכימו!!... 
4. דרך אגב, לכל אלו שנשארים בדרך כלל לדבר אחרי תפילת ערבית:  השבת בסיום הצום, כל הנשים יידעו בדיוק כמה זמן לוקח להתפלל מעריב בליל שבת...
חידה לפרשה
בדרך כלל רועים את הצאן. היכן מצאנו בפרשתינו שרועים בני אדם ?
 
הרב שאר ישוב הכהן
כיצד ניתן לקשר את סוף ספר בראשית עם תחילתו? מהו הנושא המקשר בין פרשיות הספר? - ספר בראשית הוא ספר הברכות, פותח בברכות ומסיים בהן. מאדם הראשון המתברך מפי עליון ועד יעקב ובניו הבאים מצרימה, ויוסף ובניו וכל שבטי ישראל המתברכים מפי אביהם. כמו שפרשת השבוע היא בעיקר פרשת הברכות - ברכת יעקב ליוסף, אפרים ומנשה, וברכת יעקב לכל בניו שבטי ישראל – כך ספר בראשית כולו מלא ברכות, ברכת ה' וברכת האבות. בראשית הספר, מיד אחרי בריאת האדם נאמר: "ויברך אותם אלוקים ויאמר להם אלוקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ" [בראשית א, כא] כך גם בהמשכה של הפרשה "ויברך אותם ויקרא את שמם אדם"[שם ה, ב]. בפרשת נח אחרי צאתו מן התיבה נאמר: "ויברך אלוקים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ" [שם ט, א]. בפרשת לך-לך מיד עם בחירתו של אברהם אבינו על ידי הקב"ה ללכת אל ארץ ישראל, הוא מתברך בכח לברך אחרים, שנאמר: "ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה" [שם יב, ב], ועוד הפעם "ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה" [שם ג]. אכן כוח הברכה הוא כוח מופלא, שמימי.
 
בגדים רטובים בשבת
  1.  לא פותחים מטריה בשבת- משום אוהל עראי שאסור לעשותו בשבת,
  2.  הבגדים  הרטובים- כל עוד שהמעיל עליך ונרטב, אפילו נרטב הרבה, אתה יכול להמשיך ללכת אתו, ואין חשש סחיטה- אך אם הורדת אותו, והוא רטוב הרבה כ"כ, עד שאפילו בנגיעה בבגד נסחטים מים- אסור ללבשו בשבת.
  3. כשמורידים את מעיל הגשם הרטוב כדי לייבשו אסור לתלותו בחבל כביסה וכד' במקום שניכר שמתכוון לייבשו, אבל מותר לתלותו על מתלה (של מעילים) או להניחו ע"ג כיסא. יחד עם זאת צריך להיזהר שלא יהיה סמוך למקור אש או חום של "יד סולדת בו " (=45 מעלות).
  4. לדעת הרב עובדיה יוסף זצ"ל- מותר להוריד כביסה בשבת, אם יש חשש שהגשם ירטיבם- [גם אם לא ישתמש בבגדים שמוריד בשבת הזו] ויש המחמירים בזה אם הבגדים היו רטובים בשיעור "טופח על מנת להטפיח" .
  5. דרך אגב: אדם שישב ליד שולחן ונתלכלכו בגדיו במיץ או בשיירי מאכל- אסור לשפוך מים או לנקות בסמרטוט רטוב את הלכלוך – אלא ינקה בנייר יבש בלבד!
  6. יש להשתדל לא לחצות שלוליות בשבת שמא ירטבו הבגדים ויבואו לידי סחיטה. אבל אם הולך לדבר מצוה- מותר.  ויעשה לו "תזכורת" שלא יבוא לידי סחיטה- למשל: יכניס ידיים לכיסים עד שיגיע למקום שבו יוכל להוריד את הבגד הרטוב.
 
מהלכות כלאי זרעים - איסור זריעה וקיום
1. הזורע שני מיני זרעים כאחד בארץ ישראל - לוקה, שנאמר שדך לא תזרע כלאים.
2. איסור כלאי זרעים מדין תורה הוא בכל גבולות עולי מצרים.
3. אסור לזרוע מן אחר ליד מין שנזרע ונבט קודם.
4. אסור לזרוע כלאים אפילו בבית.
5.  אסור לבקש מגוי שיזרע כלאים עבור יהודי בשדה השיכת ליהודי, אבל מותר לבקש שהגוי יזרע בשדהו עבור יהודי.
6. אסור לקיים ( לנכש, לחפות, להשקות, לגדור) כלאי זרעים בשדה, אלא חייב לעוקרם. יש אומרים שאיסור קיום הוא מדברי תורה ויש הסוברים שהוא מדרבנן.
7. כלאים שנזרעו על ידי גוי בשדה ישראל, ג"כ אסור לקיים.
8. מותר לקיים כלאים כשיש לגוי שותפות בשדה.  ויש אוסרים.
 
מכירת "מבכירות" - באמצעות הרבנות
כל מי שמחזיק ברשותו עזים, כבשים, פרות ויש בעדרו בהמות שצריכות להמליט המלטה ראשונה [=מבכירות]  מתבקש לבוא בהקדם אל הרב המקומי- אלעזר שרעבי, ולעשות מכירה לגוי על ידי טופס מיוחד שיועבר לרבנות הראשית!! [מוכרים רק קנה וושט..] אחרי ההמלטה- אם לא עשית את המכירה – חייב הינך לגדל הבכור זכר  שיוולד  ואחר כך לתנו לכהן ואסור ליהנות מבכור בהמה זה, עד שיפול בו מום. לכן, כדי למנוע מכשול , הקדם ועשה מכירה!! 
 


בס"ד
למה יוסף לא גילה עד עתה לאביו  ש"עוד יוסף חי"?...
יוסף הצדיק שהתחפש עד עתה לשליט מצרי חסר רחמים – לא יכול להתאפק יותר- ו"שבר שתיקה".   הוא מגלה את פרצופו האמיתי =האח שאוהב ודואג . כי פי המדבר אליכם – בלשון הקודש- אני יהודי כמותכם אומר יוסף לאחים - ואת האלוקים אני ירא, וחלילה לי לגמול לכם רע. אדרבה, עלי להחזיק לכם טובה – כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם... יוסף בוכה ומנשק את אחיו כדי להוריד כל חשד מלבם [רש"י].
ולא רק זאת, יוסף בהתגלותו אל האחים לוקח סיכון עצום כי אף "מאבטח" מצרי לא נמצא במקום. כל המצרים הוצאו מהאולם ויכלו האחים "המחוממים" על דבר עלילת הגביע - להרוג אותו. ועתה שנתגלה להם כי הוא יוסף – והוא הוא השליט המצרי – הסכנה היא אולי יותר גדולה! כי האחים עלולים לחשוב - בראותם את מלבושיו המצריים וכל טכסיסי המלכות הפרעונית  – שהנה, מה שחששנו מפניו כשמכרנוהו לישמעאלים אכן מתרחש מול עינינו. יוסף בגויים יתבולל והוא עלול לקחת ולסחוף את כל בית יעקב לכיוונים שליליים של טומאת מצרים וחלילה יהרגוהו ... ובכל זאת, יוסף לוקח סיכון – העיקר לא לבייש את אחיו בפני המצרים!!
ואם לא די בכך, מגלה לנו המדרש [ פסיקתא זוטרתא ויחי מח]–    בתוספת ביאור מבעל "אור החיים" הקדוש - התנהגות פלאית של יוסף הצדיק - שהוא יודע היטב גם "לשמור" שתיקה!! .
 כשם שעד עתה יוסף לא שלח מכתב לאביו האהוב שעודנו חי - [ ורק לאחרונה היה דורש בשלומו באמצעות האחים בלבד- העוד אבי חי?...] - כדי שלא יגלה אביו שהאחים מכרו אותו ואולי יכעס ויקללם - גם עתה, כשמותר כבר לגלות לאבא הזקן ש"עוד יוסף חי" –נמנע הוא מלהיפגש ביחידות עם אביו - וגם פגישותיו עם אביו מעטות מאד במשך כל שבע עשרה השנים הנותרות של יעקב. ומדוע? - הכל כדי שלא ישאל אותו אביו : "ספר בני האהוב - מה אירע לך כל עשרים ושתיים השנים הללו שלא ראיתיך, ואיך בכלל התגלגלת לכאן?"...  ואז יוסף יאלץ לספר לו – ואוי ואבוי לאחים!! ויוסף עם כל אהבתו הגדולה והעצומה לאביו – מעדיף בנושא זה לשמור שתיקה!!..
אבל יש עוד מישהו שמגיע לו צל"ש בהיותו "שומר" שתיקה. התנחשו [ בלי גביע..] מיהו? – רמז: השבט שהייתה לו אבן בחושן בשם "ישפה"! – כמובן, ידעתם נכון! האח הקטן [ אב לעשרה ילדים..] - בנימין!
וכותב רבינו בחיי [ פ' תצווה] : "בנימין על "ישפה" והיא [ האבן] כלולה מגוונים הרבה – אדומה , שחורה, ירוקה. וסגולת האבן הזאת לעצור הדם, וניתנה לבנימין, לפי שנשתנה לבו לגוונים הרבה , וחשב מחשבות במכירתו של יוסף, אם יגלה הדבר לאביו אם לא [ כנראה שהוא ידע את דבר המכירה ברוח הקודש או בדרך אחרת שיוסף יצר אתו קשר וכדו' והוא לא היה בכלל החרם שהחרימו האחים] ואף על פי כן, נתגבר על יצרו, והיה מעצור לרוחו ולא גילה הדבר לאביו ולכך ניתנה לו האבן הזאת. ונקראת "ישפה" – שתי מלים – יש פה – וזה יורה על מעלתו שאף על פי שהיה לו פה , והיה לו לגלות הדבר- שתק ולא גילה".
דרך אגב "שתיקה" לא רצויה – זו הייתה שתיקת האחים לפני שמכרו את יוסף. " וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" . מי יודע לו היו מדברים אתו היו מסבירים לו את מעשיהם -הכל היה "נסגר" בין האחים בצורה טובה.  אותה "שתיקה רועמת" של האחים – היא שהובילה בסוף את "שתיקת הבהלה" בפרשתינו  כשאמר להם יוסף  "אני יוסף".. "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו"!!
ואם תשאלו: אחרי שהראית לדעת את מעלתה העצומה של שתיקת יוסף שלא גילה לאביו את דבר המכירה, אם כן למה זה ניתנה האבן שמעידה על השתיקה "ישפה" דווקא לבנימין? הלוא לכאורה קושי הנסיון והאתגר של יוסף לשתוק ולא לגלות לאביו, הייתה גדולה לאין שיעור מזה של בנימין שהיה רק נראה "כצופה מן הצד" על כל דבר המכירה?...ולו היו שואלים אותנו היינו אומרים שוודאי  מגיעה האבן "ישפה"  דווקא ליוסף?.. [בלי לזלזל באבן "השוהם" שקיבל לבסוף...] 
ונראה לענ"ד, שדווקא האדם, שלא מופנים אליו כל הזרקורים ואינו בלב העניין,  נתון בנסיון יותר קשה לשתוק. שהרי אליו לא יבואו בטענות גדולות מדוע לא התאפק וגילה את מה שאסור היה לגלות לאבא. והדחפים אצלו כן לגלות- הם אולי יותר גדולים – שהרי הוא לא שייך לכל הסכסוך הזה ואולי יגלה ...ובכל זאת הוא מתאפק – לכן מגיע לו יישר כח הרבה יותר גדול!! וכמובן את "מדליית" הישפה!!...
ולסיום – סוד השתיקה הוא כוח עצום – ובו נשתבחו צאצאי רחל אמנו שהתחילה בכל עניין השתיקה שלא סיפרה ליעקב שמתכננים להחליף ולתת לו את לאה במקומה. גם שאול – [מבנימין] - לא הגיד את דבר המלוכה וגם אסתר [מבנימין] עליה נאמר: אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה [עיין מגילה יג:].. כי יש לעתים זמנים שצריך לשתוק ומצווה לשתוק ויש עתים שאין ברירה וצריך לשבור שתיקה - כמו המסופר בפרשינו - לחבר בין האחים הנפרדים, כפי שיוסף "שבר" שתיקה וגילה עצמו לאחים - ובכך חיבר את עץ אפרים ועץ יהודה לעץ אחד – לעץ החיים הנצחי אשר בתוך הגן.
 
שבת פרשת ויגש
1.  ההפטרה- ויהי דבר ה' – בספר יחזקאל לז [ למנהג כל העדות]
2. הספרדים והתימנים נוהגים להכריז על תענית עשירי בטבת שתחול ביום ששי.
3. ברכת הלבנה – לנוהגים אחר שלושה ימים- יברכו במוצאי שבת קודש. לנוהגים אחר שבעה ימים – מיום שני בערב [ לא לפני 17:34]
[תקופת טבת – יום שני ח' טבת 10:30 לפני הצהריים]
4. צום עשירי בטבת הוא גם יום הקדיש הכללי לאלו שנספו בשואה וגם  לאלו שהוריהם נפטרו ואינם יודעים באיזה יום בשנה. יש להדליק נר נשמה ולומר השכבה לעילוי נשמתם. על פרטי הלכות לצום עיין בנפרד.
 
חידה לפרשה
חמס'ה חמס'ה חמס'ה.. שלוש פעמים מופיע המספר "חמש" בפרשתינו. התוכל למצוא אותם?   [פתרון אחרי פרפראות]
 
פרפראות לפרשה
  "כי אם תם הכסף.."
עני אחד נכנס אצל הרבי שלו ואמר לו: "רבי, יש לי קושיה שאני מתקשה בה: מה נאכל?"... הסתכל הרבי בפניו הכחושים והמורעבים של העני ואמר: "אתרץ את קושייתך". ותוך כדי דיבור הוציא מטבע מכיסו ונתנה לו. למחרת חזר העני בעינים מושפלות ואמר : "רבי, התירוץ שקבלתי ממנו אתמול כבר לא נותר ממנו כלום, והקושיה חזרה למקומה....
פתרון לחידה: יוסף מבשר לאחיו שעדיין נותרו 5 שנות רעב [בראשית מה ו ]  יוסף נותן לבנימין 5 חליפות שמלות [בראשית מה כב]. יוסף מביא 5 מאחיו לפגוש את פרעה [בראשית מז ב].
 
מהלכות תענית עשירי בטבת:[ השנה ביום ששי! ]
1.  זמני הצום:
 מעלות השחר- 5:25 [=לפי 90 דקות מהנץ]
או 5:39   [=לפי 72 דקות מהנץ]
– עד צאת הכוכבים – ( 17:14 ).
למעשה: מסיימים את הצום בקידוש של ליל שבת.
2.  מטרת הצום: "לעורר את הלבבות, לפקח על דרכי התשובה" ובזכרון דברים אלו נשוב להטיב, ולכן חייב כל איש לשום אל לבו לפשפש במעשיו, ולשוב מהם, כי אין העיקר –התענית ..אלא הכנה לתשובה!  (הרמב"ם).
3.  ולמה דוקא עשירי בטבת? מפני שבו סמך מלך בבל  נבוכדנאצר הרשע,  על ירושלים, במצור  ובמצוק "ותהי זאת  זכרון למעשינו הרעים, ומעשי אבותינו, שהיו כמעשינו עתה, עד שגרמו להם ולנו   את הצרות" (רמב"ם)
4.  האם חייבים להתענות? "מצוות עשה מדברי הנביאים להתענות בימים שארעו צרות לאבותינו" (רמב"ם) ולכן " הכל חייבים להתענות בארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר" (שו"ע סימן תק"נ, א)  (כולל חתן וכלה בתוך שבעת ימי המשתה - ובעלי ברית אברהם).
*מי שמעוניין לקום לפני עלות השחר ולאכול - יתנה על כך לפני שיישן. יש אומרים שגם על שתייה צריך להתנות ויש מקילין. [לפי המקובלים אם ישן בלילה - מותר רק לשתות לפני עלות השחר אלא אם כן הוא חלש]
5.  מי פטור מהצום?
     א. אשה מעוברת או מניקה (ולפי האשכנזים דוקא אם מצטערת) כלומר: אשה שאחרי שלשה חדשים  להריונה או אפילו לפני כן אם סובלת מהקאות וכדו' פטורה מלצום, ואשה מניקה (לפי הרבה פוסקים אם הפסיקה להניק אז אחרי חודש מהלידה צריכה לצום אולם לפי הגר"ע יוסף: עד   עשרים וארבע חדשים אחרי הלידה נקראת מניקת אפילו שלא מניקה בפועל).
     ב. חולה (אפילו שאין בו סכנה) – פטור, ויאכל בצנעא, ורק דברים חיוניים!
     ג. זקנים תשושי כח, שמצטערים בתעניתם.
     ד. ילדים מגיל פחות בר-מצוה (ולא צריך לחנכם לתענית שעות).
6.  מותר להתגלח, ולעשות מלאכה בי' בטבת [השנה- עד כניסת השבת], ומותר לבלוע רוקו, אבל מסטיק - אסור ללעוס.
7.  אם בירך על מאכל או משקה בטעות, יטעם משהו, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה.
8.  לא ירחוץ פיו בשחרית, ואם הוא מצטער ויש לו ריח מהפה, יש להקל לרחוץ פיו, בתנאי שיכפוף ראשו, כדי שלא יבלע מהמים, וישים בפיו פחות מרביעית(86 גרם) ויפלוט המים.
9.   מן הדין מותר להתרחץ בצום הזה ולכן לכבוד שבת קודש מותר להתרחץ גם במים חמים רק שיזהר שלא יבלע מים..
10. בתפילה – "עננו" בשומע תפילה (והשליח צבור אומרה בין גואל לרופא) ומוציאים ספר תורה וקוראים ויחל. [והאשכנזים גם מפטירין – "דרשו" ]
11. מנהג התימנים להתחיל לומר "עננו" כבר בתפילת ערבית  ומנהג הספרדים החל מתפילת שחרית ומנהג בני אשכנז בתפילת שחרית - הש"ץ לבדו - ובתפילת מנחה גם היחידים בתפילת לחש ב"שומע תפילה".
12. כיון שהשנה חל צום עשירי בטבת ביום ששי - כדאי להקדים את תפילת מנחה ברבע שעה לערך כדי שיספיקו לקרוא בתורה [ולהפטיר - למנהג האשכנזים] – וכוהנים יספיקו לעלות לדוכן לפני השקיעה. [אם מתפללים מנחה גדולה – כהנים לא עולים לדוכן ולדעת החזון אי"ש עולים]   ויהי רצון שה' יהפוך את כל ימי הצומות, במהרה בימינו , לששון ולשמחה!!
 
צום עשירי בטבת
כתוב  בספר "בני יששכר": כתבו הראשונים אלמלא היה באפשרי על פי קביעות שיארע צום העשירי בשבת היה דוחה שבת, שכתוב בו עצם היום הזה כמו ביום הכפורים [בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם ..] אלא שעל פי קביעות הלוח כיום אף פעם לא יחול בשבת. 
ונראה לפי זה  שמזה למדו חכמי הדור בעת ההיא, שהנה אמר ר' יוחנן (על צום החמישי [ט' באב]) אלמלא הייתי באותו הדור קבעתיו בעשירי - שרובו של היכל בעשירי נשרף - כי ביום התשיעי לעת ערב הציתו בו את האור ורובו נשרף בעשירי - והקשו חכמים - באמת למה קבעוהו בתשיעי? ומתרצים:  אתחלתא דפורענותא עדיפא [תענית כט.] (היינו העיקר יש להצטער ולהתאבל על ההתחלה),
ונראה שחכמי הדור למדו את זה מדברי הנביא שאמר בנבואה חומרת צום העשירי שראוי לדחות את השבת יותר משאר הצומות אשר בהם חרבה בית מקדשינו, כיון שזה היום היה אתחלתא דפורענותא בו ביום סמך מלך בבל וצר על עיר הקודש,  ומשם נתגלגל הדבר עד החורבן.
וחידש החתם סופר עוד טעם מדוע אם היה חל בשבת היו צריכים לצום כיון  שבכל שנה  - בעשירי בטבת - דנים בשמים אם יבנה בית המקדש בשנה זו. ואם כך זה דומה לתענית חלום שצמים אפילו בשבת משום שהדבר נוגע אל העתיד ולא כמו בתשעה באב שאם חל בשבת הצום נדחה כיון שהצום הוא על העבר.
השם יתברך יהפכו לששון ולשמחה:
 
צום עשירי בטבת – המצור, החורבן והתיקון
ויהי בשנת התשיעית למלכו, בחדש העשירי, בעשור לחדש, בא נבוכדנאצר מלך בבל, הוא וכל חילו, על ירושלים ויחן עליה ויבנו עליה דייק סביב: ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו. בתשעה לחדש – ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ: ותבקע העיר וגו' (מלכים ב' כ"ה).
ובחדש החמישי בעשור לחדש וגו' ואת כל חומות ירושלים סביב נתצו וגו' ואת יתר האמון (ההמון)  הגלה נבוזראדן רב טבחים (ירמיה נ"ב)
אמור מעתה: ראשית הפורענות, בעשרה בטבת היתה, שבו התחיל המצור, ובאו אנשי ירושלים במצוק עד שנפלו חומות העיר ונשרף בית המקדש ויהודה הלכה בגולה.
בשביל מה נתקנה התענית?
אמרו חכמים: 'כל דור שאין נבנה (בית המקדש) בימיו – מעלין עליו כאילו הוא החריבו'. לפי שיש בכחו של כל דור ודור לעורר עליו רחמי שמים לגאול את ישראל מיד צר ולקבץ כל נדחיו לארצם ולבנות להם בית הבחירה. ובמה? בתשובה שלמה ובתיקון עוונות הראשונים. וכל זמן שהישועה לא באה, סימן הוא זה שעדיין לא שבנו מחטאינו ואנו נמקים בעוונותינו ובעוונות אבותינו אתנו, ומשהים את הקץ לבוא, וכאילו ח"ו אנחנו גרמנו את החרבן.
אפילו חרב בית המקדש וישראל שרויין בגלות ונחלתינו שממה  ונתונה בידי  זרים, חס ושלום - לא ספר כריתות נתן ה' לעמו! לא גלות עולם גזר עליהם - ולא חורבן נצח חרץ למקדשיו, אלא הישיבה בארץ ובנין בית המקדש, הם נתנו להיות קיימים לעולם, ואילו הגלות והחורבן והצער – ארעי, ולשעה בלבד הם, ויכולים בכל שעה של רחמים להפוך לשמחה וששון. ויהי רצון שנזכה לכך במהרה בימינו!! 
 (ע"פ ספר התודעה)
 
ברכה על ברקים ורעמים
על ברקים מברכים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". על רעמים מברכים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". אם ראה ושמע ביחד בזה אחר זה ברק ורעם מברך רק ברכה אחת!  איזו ברכה?  לדעת המשנה ברורה: ברכת "עושה מעשה בראשית", ואם בטעות ברך "שכוחו וגבורתו מלא עולם" יצא. ולדעת "ילקוט יוסף"  יברך ברכת שכוחו וגבורתו על שניהם.
את הברכות על ברקים ורעמים יש לברך סמוך לראייתם או שמיעתם. כלומר 'תוך כדי דיבור', שהוא הזמן שניתן לומר בו שלוש מילים.[ 2-3 שניות]  ואם שהה יותר, הפסיד את הברכה, וימתין אולי יראה עוד ברק, ואז יזדרז לברך 'תוך כדי דיבור'. וכן לגבי שמיעת רעם (שו"ע רכז, ג, מ"ב יב).
מי שכבר בירך פעם אחת במשך היום על ראיית ברק ושמיעת רעם, לא יברך עליהם שוב באותו היום. ואף שכל ברק ורעם נוצר בפני עצמו, מאחר שהם נוצרו מתוך אותה מערכת עננים, ברכה אחת עולה לכל הברקים וברכה אחת לכל הרעמים. אבל למחרת, גם אם מדובר עדיין באותה סופה, יברך עליהם שוב. ואף באותו יום, אם נסתלקו העננים לגמרי, ושוב נתכסו השמיים בעננים והחלו ברקים ורעמים, מאחר שמדובר במערכת עננים אחרת, יברך עליהם מחדש (שו"ע רכז, ב, מ"ב ח).
 
מהלכות שבת
שאלה: אדם שותה מרק ומעורבים בו בשר, ירקות או אטריות ורוצה להפרידם זה מזה האם מותר להשתמש במסננת או בכף מחוררת לצורך זה?
תשובה: כדי להתיר ברירה בשבת צריך להתקיים ג' תנאים, אוכל ביד ומיד,  ברירה בכלי אסורה מן התורה אפילו מוציא אוכל מתוך פסולת ואפילו עושה כן לצורך מיידי,
אמנם, בגמרא [שבת עד.] וכן בשו"ע [סי' שי"ט א'] מבואר שיש לחלק בזה בין ב' סוגי כלים: יש כלים המיוחדים לברירה כנפה וכברה, שאיסור הברירה בהם הוא מן התורה. ויש כלים שאינם מיוחדים לברירה כקנון ותמחוי [קנון - כלי שצר מלמטה ורחב מלמעלה כעין משפך  ונותן הקטניות בצד הרחב, וכשמנענע את הכף הקטניות שהם עגולות מתגלגלות ויורדות למטה דרך המקום הצר, והפסולת שאינה עגולה נשארת למעלה. תמחוי – היא קערה גדולה[רש"י בגמרא שם, והביאו במ"ב סי' שי"ט  ס"ק ב'] ואיסור הברירה בהם אינו מן התורה מפני שזה ברירה כלאחר יד, ואסרוהו חז"ל משום שזה דומה לברירה וגזרו בזה כדי שלא יבוא להשתמש בנפה וכברה [רש"י שם, ועיין מ"ב שם ובס"ק כ"ו]
 לסיכום:  אסור מן התורה לברור את הבשר, הירקות או האטריות מן המרק ע"י מסננת או כף מחוררת, שהרי זה ברירה בכלי המיועד לכך [שש"כ פ"ג סעיף נ"ג נ"ד, חוט שני פכ"ה ס"ק ב'].
 
תן חיוך
1.מצפים מהחות'ים קצת התחשבות , אם כבר בלילה... אז תודיעו לפחות מראש על תחזית שבועית!..
2."ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב" והנה לכם שיר דומה מהפרשה.. "ויעלו ממצרים ויבואו ארץ כנען אל יעקב אביהם, ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי -ועוד יוסף חי -ועוד יוסף חי- ועוד יוסף חי -ועוד יוסף חי- ועוד יוסף חי- ותמיד הוא מלך במצרים.."
3.ויש כאלה שגורסים: "ועוד יותר טובה -ועוד יותר טובה - ומאחורי הבשורה הטובה - עומדת שרח הנכדה..
4. אחרי ההצבעה אמרו חברי הליכוד: הוא לא מתנהג כבן גביר, אלא כגביר..
5.מבצעים! מבצעים! - מורה בכיתה א' שואלת תלמידה "כמה זה אחד פלוס אחד?" התלמידה עונה "סוף עונה...".

 

הפרסומים של אירועי חנוכה- אחרי דברי התורה של הרב אלעזר שרעבי...

המשנה למלך שהיה גם מדען, מחוקק, שר האוצר, המפכ"ל וראש השב"כ...
שבת חנוכה בדרך כלל חלה בפרשת מקץ. בחנוכה אנו פוגשים בשיר "מעוז צור ישועתי" שבני בינה [בית דין של החשמונאים] - ימי שמונה - קבעו שיר ורננים. הייתה פה בינה מיוחדת לקבוע דווקא שמונה ולא שבעה [ראה את תירוצי קושיית הב"י למה לא קבעו רק שבעה ימי חנוכה הרי מצאו פך אחד שהספיק ליום אחד..] גם בפרשה אנו פוגשים איש חכם ונבון אשר רוח אלוקים מפעמת בו והוא מדהים את כל ארץ מצרים בחכמתו ובתבונתו וזכה למלוך שם שמונים שנה!! הבה נלמד מעט על דמותו רבת הפנים של יוסף.   
"ויהי מקץ שנתים ימים (איוב כח) קץ שם לחשך - זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה!!  .. וממשיך אח"כ המדרש שהדבר אמור גם לגבי יוסף. "קץ שם לחשך" - זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום".[בראשית רבה; פט פסקה א] הוי אומר: לא כמו שהעולם נוהג לומר שכיון שפרעה חלם אז יצא יוסף מבית האסורים אלא הפוך -  כיון שהגיעה שעתו של יוסף לצאת מבית האסורים ולצאת מחושך ואפילה לאור גדול – לכן פרעה חלם!! ...
וכך בכל דבר ודבר יש תכנית שמיימית. והרבה פעמים חושב האדם שהוא מפעיל הכל אבל הוא חי בטעות גדולה כי יש אדון לעולם והוא שקובע.
 יוסף יודע לפתור את החלומות, בדיוק מפליא עם עצות מחוכמות והכל- כפי שהוא מעיד- בסייעתא דשמיא ["בלעדי, אלוקים יענה את שלום פרעה"!]  פרעה, כל כך התפעל מהבחור המוכשר הזה, עד שהוא עוקף את כל חוקי מצרים המאובנים הקוראים  לא למנות למשרה רמה, בחור זר שהיה עבד, וויותר מכך – שהוא ממוצא עברי המאמין בה' אחד... ( כפי כוונתו המרושעת של שר המשקים, שהזכיר את יוסף יחד עם תארי לווי, לא מחמיאים: "ושם אתנו נער, עברי, עבד לשר הטבחים..") ופרעה מקבל בשתי ידיים את עצתו  של יוסף למצוא איש נבון וחכם שינהל ויכלכל את מצרים בשנות השבע- והרעב שיבואו אחרי כן, והדבר המדהים שפרעה מחליט שיוסף הוא האיש המתאים ביותר! "אין איש נבון וחכם כמוך" אתה ממש "מדען גרעין" [=של גרעיני חיטה..] ומזניק את יוסף לקדמת הבמה המלכותית-וממנה אותו לשר האוצר!! "אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי.." כל בית האוצרות והמשק המצרי לטיפולך!
על המלים של יוסף "ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם" מעירים שבדרך כלל הסדר הוא הפוך – החכמה והידע הבסיסי קודמים לנבונות והבנת דבר מתוך דבר.. אם כן יוסף היה צריך לומר : איש חכם ונבון"? אלא מסביר בעל "ציוני דרך": כל מה שהחכמה קודמת לבינה, זה דווקא בחכמה שנמצאת כבר בעולם, ובמשך כל הדורות הוסיפו חכמה על חכמה ובינה על בינה, שם באמת הבינה היא אחרי החכמה, להתבונן בנפלאות החכמה. ולכן אם היה הרעב  שנה או שנתיים בלבד, היו צריכים באמת לבקש "חכם" בעל ניסיון איך עוברים את אותם שנתיים בשלום, וצריך גם אדם "נבון" שייעץ איך אפשר לעשות את הטוב ביותר. אבל רעב של שבע שנים, ולכלכל עם שלם במשך שבע שנים, אין בזה שום חכמה וניסיון, ואין אדם חכם שיוכל לעזור, כי זה לא היה אף פעם בעולם, ואין בזה שום ניסיון קודם, ולכן אין חכם שיוכל לעזור, וא"כ צריך לחפש אדם נבון שיש לו תכונות של ממציא וחדשן, כי העיקר כאן זה כוח ההמצאה, להמציא איזה פטנט כדי שיהא אפשר לשמור אוכל לשבע שנים – לכן צריך איש נבון וחכם!! ובמלים אחרות: אומר פרעה אני צריך איש עם ראש יהודי!!... ויוסף הפך להיות לא סתם אחד שיודע לשמר את גרעיני התבואה – אלא מלאך מושיע בחסד ורחמים לכל המדינות מסביב שכמעט גוועו בשנות הרעב, עד שיעקב מתפלא ואומר לבניו "שמעתי שיש שבר במצרים" – שמעתי ברוח הקודש שיש בשורה טובה במצרים.. [עיין רש"י]  כי לא נראה לי שנכרי יהיה רחמן כל כך גם על העמים שמסביב שעה שבמדינתו יש רעב גדול...   
אבל, כשנבחן ביתר דקדוק, את דבריו של פרעה, נמצא שהוא ממנה אותו לא רק ל"משנה למלך" ולשר האוצר אלא גם.. למחוקק!!  כיון שהצלת העם המצרי וכל הארצות הרעבות ללחם, דורשת חקיקת חוקים חדשים בשם המלך, כדי שלא ירוקנו את מצרים מאוצרותיה.. למשל: שלא יכנס אדם בשני חמורים למצרים, ושלא יוליכו חמורים בתבואה ממקום למקום (ככתוב בבראשית רבה), לאמור: כאן, לא מוכרים סחורה בסיטונאות! ומי שרוצה לקנות תבואה – לא יותר משלוש קילו.. (מוכר לכם מהסופר?)  לכך, צריך את טבעת המלך, כדי לחוקק ולחתום בטבעת זו, ופרעה, אכן נותן לו את הטבעת - "ויאמר פרעה אל יוסף: ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים, ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו, ויתן אותה על יד יוסף". יוסף, אכן מנצל בהמשך, את הסמכות הזו, לעוד חוקים: חוק "החומש" למשל, שמקנה את האדמה לפרעה, וחמישית מהתבואה תלך לאוצר המלך, גם חוק החלפת האוכלוסין.. "ואת העם העביר אותו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו.." [כדי לא לבייש את אחיו שעתידים לבוא ולגור במצרים...]  גם חוקים דתיים חקק יוסף, כדי להחליש את כח הטומאה שבמצרים! הוא, חקק למשל, שכל מי שלא עושה מילה -  יש לו קדימות בתור לקבל תבואה.. ואפילו פרעה מגבה אותו - "לכו אל יוסף - כל אשר יאמר לכם תעשו"(מא,נה ורש"י שם).  אבל כשהיתה ליוסף "נגיעה" בדבר, יוסף  מבקש את רשות פרעה, למשל, לשים את אחיו בארץ גושן ולהביאם בעגלות, [ושם אכן כתוב: "כאשר ציוה פרעה" "בעגלות אשר שלח פרעה"!]
אולם, חוץ מהתפקידים הבכירים הללו, יוסף מתמנה להיות הרמטכ"ל, וגם המפכ"ל בממלכה הפרעונית!.. כי להיות שר האוצר ומחוקק, זה עדיין לא מבטיח שהתבואה תשמר ביד ההנהגה ,  כי בשנות הרעב, התבואה  היא הנכס הכי יקר! התבואה היא "חיי נפש" של מדינות שלמות ובמשך ההיסטוריה הארוכה, העולם ידע מלחמות עקובות מדם, סביב הלחם.. אם כן, מצרים הפכה עתה להיות יעד אטרקטיבי עבור מדינות שכנות הפוזלות לתבואתה,  כגון: כוש וכנען .  גם בתוככי מצרים, היה חשש של שוד וביזה מצד המון העם הרעבים ללחם, ראה מה קרה למדינות שהעלו את מחיר הלחם, או החלב בכמה אחוזים-כמה חנויות נשארו על תילן בהסתערות הקהל הזועם והרעב?.. וכל שכן כאן, שהיתה סכנה ממשית -להיות או לחדול.. משום כך, נחוץ היה לתת ליוסף, גם  את "המושכות" של הצבא והמשטרה- וזהו מה שבדיוק התכוון פרעה באמרו: "אני פרעה, ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים" , וכדברי התרגום (אונקלוס) –שהכוונה, שאף אחד לא יעז לאחוז חרב בידו, או לרכב על סוס (שהיה בזמנם, "רכב מלחמה" לכל דבר..) - בלי רשותך! במילים אחרות: אתה המפקד העליון של הצבא והמשטרה!
עוברות להם שנות השובע, ומגיעות שנות הרעב  וכשהרעב מגיע ופוגע, גם בארץ כנען, יעקב אבינו שולח את בניו להביא תבואה ממצרים - "שמעתי כי יש שבר במצרים".. -וכשבאים  אחי יוסף עשרה, הם נכנסים  ב..עשרה שערים למצרים! (מב,ה- עיין רש"י שם ובמדרשים) . חז"ל מספרים לנו, שלאחים, היתה תכנית סודית, לנצל את הירידה לארץ התועבות, כדי לחפש את יוסף אחיהם בשווקים וברחובות ולפדות אותו בכל מחיר - לכן נאמר " ויבואו אחי יוסף" –שהפעם באו כאחים ואוהבים של יוסף (מב , ג - ורש"י שם), כשנואשו לחפש  אחר יוסף, הם באו לקנות תבואה מ"המשביר המרכזי"- הלא הוא יוסף..  אבל אז גילו לתדהמתם,  שהשליט המצרי - הוא לא רק שר האוצר, המחוקק, הרמטכ"ל והמפכ"ל.. אלא גם ראש השב"כ!! "ויאמר אליהם: מרגלים אתם!!"  דהיינו: עקבתי ובלשתי אחריכם וגיליתי שבאתם  עשרה אחים בלא פחות מעשרה שערים!  גם הסתובבתם בשווקים וברחובות עד שהגעתם אלי.. אין לי  ספק - לרגל אחרי ארצנו העשירה באתם ! הסתובבתם כדי לראות את נקודות התורפה שבה כדי לכבשה..! ועכשיו, האפשרות היחידה שאאמין לכם-  "בבוא אחיכם הקטן אשר אמרתם" לכאן!!...
מדוע ולמה עשה יוסף, את אשר עשה, להתנכר אליהם ולדבר אתם קשות, האם רק בגלל החלומות אשר חלם להם, או כדי להחזירם בתשובה על מה שעשו לו, זה כבר נשאיר אולי למאמר אחר.. על כל פנים, מה שברור הוא, שאין כאן סתם נקמה של ילד קטן, אלא חישוב מדוקדק של צדיק יסוד עולם,  שנערץ על ידי פרעה, חרטומיו ועבדיו ועל ידי כל תושבי מצרים : לא רק "נבון וחכם"  אלא "איש אשר רוח א-לוקים בו"!!
לסיום. בימים ההם – יוסף מצליח בגלות מצרים וכן כל שרי האוצר היהודים בממלכות שהיינו בהם בגלות.. אבל בימינו אנו מתפעלים ברוך ה' מהכלכלה החזקה של מדינתינו הקטנה שאחרי טלטלה גדולה במזרח התיכון ובעולם בכלל כשאנו נמצאים במלחמה למעלה משנה – ובכל זאת נשארנו אחת המדינות היציבות בעולם. זה נס ופלא בכל קנה מידה עולמי. אבל זה גם מחמאה על ניהול נבון וחכם של הכלכלה שלנו . יהי רצון שה' ימשיך להצליח את כל מעשינו על הנסים על התשועות ועל המלחמות ועל הכלכלה שעוד תפרח יותר ויותר!! הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו!
שבת שלום וחנוכה שמח!!
 
נס גדול היה פה!
בבית הכנסת "אהבת אחים" התימני בבני ראם קרה נס גדול . מישהו כאילו לקח פטיש גדול וריסק את הכסאות והשלחנות שבפרגולה בקצה הביכנ"ס – היה זה חלקי טיל מיירט שנפל. אז אנא השמעו להוראות ולא לצאת עשר דקות מתחילת האזעקה. ויהי רצון שלא ישמע בגבולינו שוד ושבר ולא אזעקה ביום ובלילה...
 
שבת פרשת מקץ -שבת חנוכה – שבת מברכים – (כ"ז כסלו)
  1. מוסיפים בכל ימי חנוכה "על הניסים" בתפילה ובברכת המזון.
  2. בתפילת שחרית של שבת- על הניסים / הלל שלם / מוציאים שני ספרי תורה,  בראשון קוראים שבעה בפרשת מקץ, חצי קדיש/ ובספר שני קוראים למפטיר בפרשת "נשא" – ביום השלישי / מפטירים בזכריה (ב,יד) "רני ושמחי בת ציון"
  3. מברכים ומכריזים על ראש חודש טבת שיחול אי"ה ביום שלישי ורביעי  המולד: אור ליום שלישי / בשעה 17 / 33 דקות / 16 חלקים
  4. אין אומרים אב- הרחמים[אשכנז] /  ובמנחה אין אומרים "צדקתך".
  5. במוצש"ק בבית הכנסת- קודם מדליקים נר חנוכה ואח"כ מבדילים, ובבית- קודם מבדילים ואח"כ מדליקים נר- חנוכה. (יש להזדרז כמה שאפשר  -רצוי להתחיל ערבית של מוצאי שבת בצאת הכוכבים).
  6. ביום שלישי ורביעי - ראש חודש טבת, בתפילת העמידה- יש להוסיף "יעלה ויבוא" ו"על הניסים" /הלל שלם /  קדיש תתקבל /  מוציאים שני ספרי תורה / שלושה עולים  לקריאת ר"ח והרביעי עולה לקרוא בס"ת השני- וקורא את קרבן הנשיא ואח"כ חצי קדיש  / ומסיימים התפילה כמו בכל ר"ח.
  7. ביום חמישי- נר שמיני של חנוכה- קוראים בתורה מ"ביום השמיני" עד "כן עשה את המנורה". הרבי מרוז'ין  היה אומר: את אותה הפעולה שצדיקי הדור אינם יכולים לפעול בתפילת נעילה ביום כיפור, יכול כל יהודי פשוט לבקש ולפעול בדמעות שישפוך מול הנרות ביום "זאת חנוכה"!
 
רמז לחנוכה בפרשת מקץ
שובו שברו לנו מעט אוכל [מג:ב]
רמז למספר נרות חנוכה בפרשת "מקץ" -  "שובו שברו לנו מעט אכל",
"לנו" בגימ' פ"ו [=68] אם שוברים את "לנו" תהיה המחצה מ"ג [=43] וזהו "שברו לנו" תשברו את "לנו" ויצא מ"ג, "ומעט אכל" כלומר את האות הכי קטנה שבמילת "אכל", דהיינו א', וביחד הרי מ"ד הוא בדיוק כמספר נרות חנוכה ל"ו ועם שמונה שמשים ביחד מ"ד.
 
חידה לפרשה
. איפה יש בפרשתנו טענה של קל וחומר?  איפה עוד מופיע בתורה קל וחומר?
[תשובה אחרי פרפראות]
 
חידה לחנוכה
מי אמר: לא ארץ נוכריה לקחנו ולא על נוכרים השֹתררנו, אלא על נחלת אבותינו, אשר נכבשה בידי אוייבינו באחת העיתים בלי צדק. ואנחנו, כאשר היתה לנו שעת כושר, השיבונו אלינו את נחלת אבותינו".

פרפראות לפרשה
"ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו ..." (מ"ב ל"ה)
כסף כשר - פעם אחת צעד מרן הרב שטיינמן ברחוב יחד עם הגאון רבי ישראל בן שלום. לפתע מצא רבינו שקל בודד... הוא התכופף ונטל אותו... הפטיר הרב בן שלום שנהוג ליתן כסף שנמצא לצדקה, שלא להשתמש בו, מחשש גזל...
תמה רבי אהרן לייב: "זהו הכסף הכשר ביותר שקיבלתי, למה שאמסור אותו לצדקה?! אדרבה, מה שאני מקבל כמשכורת יכול להיות בו חששות של גזל, אולי לא מגיע לי כראוי, יתכן שאת כספי המשכורת כדאי לתת לצדקה... אבל כסף כשר כזה עדיף להתפרנס ממנו!" ("שמחת שלמה" וישב תשע"ח)
פתרון לחידה - כשהאחים מואשמים בגנבת הגביע של יוסף הם משיבים בקל וחומר, "הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותינו השיבונו אליך..., ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב)?"בראשית מד ח).
בשמות ו יב, משה שואל את אלוקים: "הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה?".
בבמדבר יב יד השם אומר למשה, "ואביה ירוק ירק בפניה, הלא תיכלם שבעת ימים"
פתרון לחידת חנוכה – שמעון החשמונאי

חידה: כיצד יתכן נר שפסול להיות שמש - וכשר לנר חנוכה?
תשובה: נאמר בשולחן ערוך [סימן תרעג ס"א]: שגם שמנים ופתילות שאסור להדליק בהם לנר שבת, כלומר בשמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה, ואין האוּר נתלה יפה באותם הפתילות. כשרים לנר חנוכה אפילו בליל שבת, והטעם שכיון שאסור להשתמש לאורה, אין לחוש שמא יטה, ומבואר במשנה ברורה [סק"ג] שאין להדליק את השמש בפתילות ושמנים אלו, שהרי הסיבה שאין משתמשים בפתילות ושמנים אלו בשבת, היא מחשש שמא יטה את הנר, ואמנם בנרות חנוכה לא קיים חשש זה, שכן 'אין לנו רשות להשתמש בהם', אך בנר השמש הרי מותר להשתמש, ולכן אין להדליקו בפתילות ושמנים שקיים בהם החשש של 'שמא יטה'
 
תן חיוך -בעקבות התימנים...
1.התימנים החות'ים [=החוטאים]: בקושי אתם היהודים מצליחים להתמודד עם הטילים ההיפר-סונים, מה יהיה כשיגיעו הטילים ההיפר-שיעים?...
2.עוד אמרו :לא תצליחו לשבור אותנו..  תשאלו את התימנים היהודים שבמדינה שלכם הם יספרו לכם כמה התימנים עקשנים ולא מוותרים ...
3.אבל למה אתם מעירים אותנו תמיד באשמורת השלישית? - תשאלו את התימנים אצלכם שקמים באשמורות .. זה לעומת זה ברא אלוקים..
4.אשכנזי אוכל סופגניה אצל תימני אחרי שניה זועק הצילו, תביא לי כוס מים!! התימני: לא נורא,  ערבבתי קצת זחוק עם הריבה..
5. לסיום: תימני, אשכנזי, ספרדי, לא משנה. העיקר שיהיה חג חנוכה שמח עם קירוב לביבות..
 
מהלכות שבת – חנוכה
האם מותר לשחק בסביבון בשבת כשהמטרה שמי שיוצא לו האות שבסביבון - כשהסביבון עוצר אחרי כל הסיבובים – הוא יזכה בממתק וכדומה?
תשובה:
כיוון שאסור להפיל גורלות בשבת - אסור לשחק בסביבון בשבת באופן שאם יפול בצד מסויים יזכה בחפץ כל שהוא, אבל הסביבון עצמו לא מוקצה כי רוב תשמישו למשחק סתם שזה מותר לכתחילה.
אם כן יש בסביבון מנגנון אור שמאיר כשהסביבון מסתובב או מפעיל  מנגינה שאז אסור לשחק בו.
בסיום חנוכה -
מה עושים עם השמן שנותר בבקבוק? ומה עם השמן והפתילות שנותרו בחנוכיה?
 תשובה: מה שנשאר בבקבוק –מותר להשתמש בו ללא חשש. אבל לגבי מה שנשאר בתוך הכוסות של החנוכיה - זה תלוי.  אם השמן נותר, לפני שהספיק  לדלוק  הנר חצי שעה – השמן הזה הוקצה למצוה ואסור להשתמש בו ויש לשרפו יחד עם הפתילות. אבל אם הנר כבה לאחר חצי שעה מעיקר הדין מותר להשתמש בשמן – אך למעשה  נוהגים להחמיר גם בזה לשרפו ולא להשאירו לשנה הבאה. והטעם, שבימינו נוהגים להקצות את כל השמן שבחנוכיה למצווה, ולא רק את מה שדולק לחצי שעה. טעם נוסף, כיון שהחמירו בנרות החנוכה -  כמו בתשמישי קדושה שאינם נזרקין. [עיין משנה ברורה סימן תרע"ב ס"ק ז' ובאבודרהם]. כמו כן כתבו האחרונים, שאם קשה לו לשרפם מאיזו סיבה שהיא,  יכול לזורקן לפח באופן שלא מבזה אותן. כגון: לשים את השמן והפתילות בתוך שתי שקיות ולשים בפח כמו שנוהגים בתרומה בזמן הזה.
לסיכום: השמן שבבקבוק- מותר. השמן והפתילות שבחנוכיה- יש לשרפם או לפחות לעטפם בשתי שקיות ולשים בפח.
 
חנוכה בתימן
שיר לחנוכה- יא חנוכה חנכיני, דאק עמראן, ופתחי לי
[= חנוכה (חנוכייה), תשרי עלי שמחת חנוכה! התדפק עמראן בשער הבית, פתחי לי!
קאס אשרב אלממטליווי,אשרב ואפתי צהלי
הללויה כי טוב...
ווסיריה קאנת מלוון, מהשלחה מדאן מקאן
מדאל מקאן לדאל מקאן,מדאל מקאן לדאל מקאן
הללויה כי טוב...
* במשך כל ימי החנוכה היו שרים במנגינה של הפזמון "מפי אל" את השיר הנ"ל
* בספר הליכות תימן של מורי יוסף קאפח בנושא חנוכה ושם מורי מעיר שהיה נהוג בתימן שהילדים שרים שיר זה בחנוכה כשהיו מתארחים זה אצל זה
*החנוכיה הייתה נקראת "חנוכה" שהיתה עשויה מאבן בהט וצורתה עיגולית קעורה או מאורכת קעורה שזרבוביות חרוצות בה לאורכה או סביב עיגולה. את ה"חנוכה" היו מדליקים בשמן בלבד ע"י פתיל פשתים או צמר גפן והיו מניחים אותה בקומה התחתונה על יד פתח הבית.

 






בס"ד
כל אחד עסוק בשלו. ובמה עסוק הקב"ה?
"רב שמואל בר נחמן פתח: "כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם ה' מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית תקוה" (ירמיה כט:יא) -שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף, ויעקב היה עוסק בשקו ובתעניתו, ויהודה עוסק לקחת אישה, והקב"ה בורא אורו של מלך המשיח!" התברר שרק כלפי חוץ נראה שהכל "תקוע" ואבוד, אך דווקא מצב ביש זה, הוא הוא, שמביא בסופו של דבר לאורו של משיח, אלא, שיעקב ובניו לא היו מודעים לכך, ורק הקב"ה לבדו היה עסוק בסוד הדבר, להביא אורו של משיח.
מהו  ומיהו בדיוק אותו "אורו של משיח"?  - לפי ההסבר הפשוט- יוסף הוא "המשיח" של אותה תקופה. הוא נועד להיות משנה למלך, ולהכין את הקרקע הגשמית והרוחנית לבוא אחיו למצרים, כדי לקיים את גזירת השעבוד על מנת לצאת משם ברבות הימים, לעם היוצא ברכוש גדול ומקבל תורה, ומוכן לירושת הארץ המובטחת.
אך האמת היא שיש כאן גם בריאת "משיח" עתידי !! ... מדוע? כי מנשואי יהודה עם תמר כלתו, נולד פרץ, שממנו יצא – אדונינו המלך דוד!  וממנו  - יבוא גם גואל צדק, חוטר מגזע ישי - משיח בן דוד. אבל השאלה: מדוע היה הכרחי שכך יבוא הגואל בהסתר כזה ובצורה משונה ואינה נאה למראית עין?
 אלא מסבירים חכמינו שהגאולה צריכה לבוא בהיסח הדעת! (ילקוט שמעוני פ' האזינו רמז תתקמו) ולפעמים "היסח הדעת" פירושו: "כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב" – במלים אחרות – מצב של  כמעט ייאוש מן הגאולה! (ילקוט שמעוני עמוס רמז תקמט).  כשהכל נראה כ"העדר" (כלשונו של המהר"ל) אז בא "היש" !!, כפי שהאור מתגלה מתוך החושך, והגרעין נובט כשהוא נרקב באדמה, כך, יהודה היה מוכרח לרדת וליפול ממדרגתו כדי שיוכל להתנסות ולהיות בעל תשובה ולומר "צדקה ממני". הודה ולא בוש. וברגע זה יזכה למלכות, כפי שדוד המלך נכשל במעשה בת-שבע ואח"כ שב בתשובה בכל לבו, והקים עולה של תשובה.
 האמת היא שכל ישועה של עם ישראל, ממלכות שהיינו משועבדים אליה - מבבל מדי ויון ובוודאי ממלכות אדום -  יש בה התקדמות לקראת אורו של משיח. על כן קראו לימים האלה "חנוכה" מלשון חינוך, שהוא חינוך לגאולה שתהיה אחר מפלת מלכות אדום, ועל כן, נעשה הנס באור ההוא, אור הגנוז מעין אור העתיד.
גם בפרשתינו אנו מוצאים שמתוך כל "החושך" והצרות שעובר על בית יעקב ובמיוחד על יוסף ויהודה ואביהם הזקן – נברא אורו של משיח. דווקא מתוך החושך הכי נורא של יעקב אבינו כשבנו "נעלם" בנסיבות מסתוריות, כשיצא בשליחותו למסור ד"ש לאחיו. והאחים גם הם בתוך חושך נורא. כי בראותם את צער אביהם, גם הם התחרטו והצטערו, אבל את הנעשה אין להשיב. גם יהודה בחושך נורא ראשית הורידוהו מגדולתו והוא שקע במעשה עם תמר כלתו שנראה רחוק מדרך המוסר, אחרי שמתה אשתו ושני ילדיו. וכמובן יוסף שנמצא בשבי שקוע בהתמודדות עם אשת פוטיפר וטומאת מצרים, רחוק מהמשפחה ומהארץ האהובה. הכל נראה כל כך "תקוע" וחשוך בבית יעקב ודווקא אז במסתרים מופיע אורו של משיח.. אורה של הגאולה כי יצא יוסף למלוך על מצרים..
לסיום.  הצדיק ר' פנחס מקאריץ זי"ע היה אומר: בכל חנוכה, בשעת הדלקת הנרות מתגלה האור הגנוז, והוא אורו של המשיח" ורמז לדבר: כפי מה שדרשו חז"ל: והארץ היתה תוהו- זו בבל, ובוהו- זו מדי, וחושך- זו יון, על פני תהום- זו מלכות אדום, ורוח א-לוקים מרחפת- זוהי רוחו של מלך המשיח וסמוך לכך נאמר- "ויאמר אלוקים: יהי אור- ויהי אור" נתפלל שכשם שבימים ההם בזמן הזה,  "כוהניך (החשמונאים) ילבשו צדק (מלכות לשעתה) וחסידיך רנן ירננו (בהלל ובהודאה), - כך נזכה במהרה - שם אצמיח קרן לדוד (זו קרן אורו של מלך המשיח) במהרה בימינו אמן ואמן...!
 
שבת פרשת וישב [כ' כסלו] 
1.ההפטרה- "על שלושה פשעי.." (עמוס ב) והספרדים מתחילין  "כה אמר ה'" (עמוס ב' ו')
2.ביום  רביעי - כד' כסלו- ערב חנוכה- אין אומרים תחנון במנחה ובערב מדליקין נר ראשון של חנוכה, ומברכים שלוש ברכות: ברכת "להדליק נר חנוכה  (או בנוסח: להדליק נר של חנוכה) ברכת "שעשה ניסים לאבותינו".. וברכת "שהחיינו וקיימנו.."   בבית הכנסת גם כן מדליקים בכל יום (בכותל דרום) את נר חנוכה.
3.זמן הדלקת נרות חנוכה- לדעת השו"ע  ורוב הפוסקים- בצאת הכוכבים (בסביבות השעה 17:00 ) (ובדיעבד זמנה כל הלילה)
 ולדעת הרמב"ם והגר"א- זמן הדלקת נרות חנוכה מיד עם השקיעה -16:40.
4.- בערב שבת, מדליקים קודם נרות חנוכה ואח"כ נרות שבת. את נרות החנוכה אפשר להדליק מפלג מנחה (קצת לפני השעה  16:00) אבל צריך להכין נרות [ או שמן] שידלקו עד אחר חצי שעה מצאת הכוכבים דהיינו נרות שידלקו לפחות שעה וחצי.  (ויש מהדרין שידלקו עד סוף הסעודה)
5. רצוי לארגן תפילת מנחה מוקדמת ביום שישי הבא. כדי שתהא תפילת מנחה קודמת להדלקת הנרות ויש כמה טעמים לכך.
6. את נרות החנוכה יש לשים ליד פתח הדלת או בחלון הפונה לרשות הרבים. (ובשבת יזהר לא לשים הנרות סמוך לדלת שאם יפתח יכבו הנרות). [יש כאלה שמדליקין בחוץ - ויקפידו על שני דברים חשובים:1. שהלהבות יהיו בטפח הסמוך לפתח של החצר מבחוץ. וישימו מתקן זכוכית שלא יכבו הנרות]
7.כל יום [החל מיום חמישי] קוראים בתורה בפרשת הנשיאים (פרשת נשא) ומתחילים "ויהי ביום כלות משה" (והספרדים מתחילים מברכת הכוהנים כיון  שהנס נעשה ע"י כהנים)
8.בכל יום [החל מיום חמישי]  אומרים הלל שלם. ובתפילת העמידה ובברכת המזון "על הניסים.. בימי מתתיהו.." ואם שכח אינו חוזר אלא אם כן נמצא באותה ברכה עדיין.
9.האיש מדליק את נרות החנוכה ואם אינו בבית יכולה אשתו להוציאו ידי חובה כי גם הנשים חייבות שאף הן היו באותו הנס וגם שהנס נעשה על ידי יהודית.
10.נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקים (הכוונה לכיבוס ותפירה וכדו' אבל אם רוצה לבשל ולאפות- מותר)
11.אם הבעל או האישה חוזרים מאוחר מהעבודה וכד' יש מקילין לאחר את ההדלקה לא רק משום שלום בית אלא גם שכיום מדליקין רובם בתוך הבית ויש היכר לבני הבית גם אם ידליקו מאוחר,, אבל יש אומרים שלא לאחר ההדלקה ויש להדליק בזמן המובחר ביותר- שהוא צאת הכוכבים (או לשיטה אחרת- השקיעה) ואפילו אם בן הזוג או בת הזוג עדיין לא הגיע/ה. בכל מקרה המצווה היא של כל בני הבית. (וידליק נרות גדולים שישארו דולקים עד שבן הזוג יגיע)
 
חידה לפרשה
על "שעיר עזים" כתוב במפורש בפרשה, אבל היכן מסתתר "הדוב" ברש"י?
 
פרפראות לפרשה
1."ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו "
רש"י מבאר שמשום שתלה יוסף את ביטחונו בשר המשקים, נענש והיה במאסר שנתיים ימים.
המהר"ם מאמשינוב שאל: מדוע יש צורך בכפילות לשון: ולא זכר... וישכחהו.."
והוא תירץ: שמיד שביקש יוסף את עזרתו של שר המשקים, הבין כי עבר עבירה בכך שלא בטח בה' אלא שם מבטחו בבשר ודם, משום כך התפלל מיד לקב"ה כדי שישכח שר המשקים את בקשתו...
מסופר על ה"סבא מנוברדוק" שהיה ידוע בביטחונו בה': פעם אחת היה בבית בודד ביער ולמד תורה עד שנרו שהאיר לו כבה. ישב הסבא והצטער על ביטול התורה שנגרם לו. אך היה סמוך ובטוח כי ה' יזמין לו כל צרכו. מחשבות הביטחון בה', מלאו את ראשו, משום כך קם לפתע ופתח את הדלת... בו ברגע ניגש אליו אדם והגיש לו נר חדש ונעלם... במשך עשרים וחמש שנה שמר הסבא על שארית הנר המופלא, כדי לעשות זכר לנס הנפלא, ולהראות לתלמידיו את תוצאות הביטחון המוחלט בה' עד שפרצה שריפה בביתו וכילתה גם את הנר המופלא... דעו לכם אמר הסבא לתלמידיו לאחר השרפה, הנר נשרף, כדי ללמד אותנו שצריך האדם לבטוח בה' גם ללא הוכחות...
 
2. האם הוגשו משקאות משכרים ביום הולדת את פרעה?...
איזו חגיגת יום הולדת מוזכרת בתורה? -" יום הולדת את פרעה". ובאמת מעניין בן כמה שנים היה פרעה באותו יום הולדת מיוחד הנזכר בפרשתינו? הגמרא במסכת שבת (קנב.) אומרת, שעד ארבעים שנה אכילה עדיפה, ומארבעים שנה- שתיה עדיפה. פרעה חגג מן הסתם את יום הולדתו הארבעים! ולפיכך הייתה עדיפות לשתיה על פני האכילה באותו יום הולדת.. שהרי עשה "משתה" (ויעש משתה מ,כ),ולא סעודה...  ומשום כך גם תלה את שר האופים (=אכילה) כי אין בו צורך כל כך... ולעומת זאת השיב את שר המשקים (=שתיה) על כנו.. מן הסתם היה תלוי שלט בכניסה לארמון פרעה ובו הכיתוב:  "הגשת משקאות משכרים למי שטרם מלאו לו 40 שנה –אסורה בהחלט"....
 
פרפראות לחנוכה הבעל"ט
1. למה ראינו אפילו חכמים ואדמורי"ם משחקים בסביבון?
- אלא סוד גדול יש בסביבון!! שהרי רגל אחת לו ובדרך הטבע אינו יכול לעמוד לבדו . אך כשמישהו מלמעלה מסובב אותו – הפלא ופלא - הוא מצליח לעמוד על רגלו האחת והיחידה ואפילו רוקד מפזז ומכרכר וכולם מסביבו מתרגשים ומתפעלים.. כך עם ישראל בדרך הטבע אינו יכול לעמוד לבדו - ככבשה אחת בין שבעים זאבים – אבל כשהכל מתנהל מלמעלה בידי מסובב הסיבות - עם ישראל חי וקיים וכולם מתפעלים מקיומו הנצחי ואיך שכל מה שקורה בעולם מסתובב סביבו...
 
2. למה הובאו דיני-חנוכה במסכת שבת דווקא?
 רמז נאה אמר על כך האדמו"ר בעל "אהבת ישראל" -  -- אמרו חז"ל (במסכת פסחים קיב.) "עשה שבתך חול.." והרמז – בתוך "שבתך" דהיינו מסכת "שבת" – תכניס את ה"חול". והחול רומז לימי חנוכה- הכיצד? אות ח'  ["חול"]  מרמזת של ח' ימי חנוכה,  ושאר האותיות - ו' ל' - מרמזות על מספר הנרות בכל החנוכה מלבד השמש. דהיינו: ל"ו נרות!!  
 
סופגניות [ברכתם, הפרשת חלה, בישולי עכו"ם, וההבדלה בחלבי]
1.  הסופגניות הרגילות - אינם מאפה תנור, אלא דין של בישול להם, כיון שמטוגנים בשמן עמוק, ועל כן גם אם אוכלים מהם כמות גדולה [אפילו יותר מ-224 גרם!], אין ברכתם אלא מזונות בתחילה ועל המחיה בסוף. מה שאין כן בכל מיני מאפה תנור כגון ביסקויטים, אם אכל מהם שיעור קביעות סעודה, חייב בנטילת ידיים ומברך המוציא וברכת המזון [ולכן אם אופים את הסופגניות ואוכלים מהם הרבה כדי קביעות סעודה מברכים עליהם המוציא וברכת המזון.]  לדעת השתילי זיתים [ מפוסקי תימן] שגם בסופגניות מטוגנות אם אוכל שיעור קביעות סעודה יש ליטול ידיים ולברך המוציא ואח"כ ברכת המזון לכן כדאי לחשוש לדעתו ולא לאכול שיעור קביעת סעודה אלא בתוך הארוחה עם לחם..
2. העושה עיסה כדי לעשות ממנה אטריות או תבשיל אחר. וכן העושה עיסה לעשות ממנה סופגניות או מיני טיגון אחרים, מפרישין ממנה חלה בלי ברכה. כיון  שזו עיסה שבלילתה עבה [=סמיכה], אך מיועדת  לטיגון ולא לאפי'ה
הסבר: אמנם דעת מרן בשו"ע יורה דעה סי' שכ"ט סעיף ג' לפטור לגמרי עיסה כזו  מהפרשת חלה, אבל היות ודעת רבינו תם לחייב בהפרשת חלה, לכן יש להחמיר ולהפריש ללא ברכה. וכן דעת הש"ך שם והבא"ח, וכן פסקו הגר"ע יוסף, והגרי"מ אליהו. זכר צדיקים לברכה. אבל אם אופים אפילו חלק קטן מהעיסה, מפרישין ממנה חלה בברכה.
3. מהו שיעור העיסה כדי להתחייב בחלה?
יש בזה דעות חלוקות. יש אומרים . משיעור של 1200 גרם מפרישים חלה עם ברכה ['החזון איש'], ויש אומרים  ששיעור חלה בברכה הוא 1560 גרם .[הרב עובדיה יוסף זצ"ל] ויש אומרים 1666 גרם. [הרב רצאבי]. ויש אומרים שמשיעור זה מפרישין אבל  עדיין אין מברכים אלא משיעור 2486 גרם ומעלה.[הרב בן איש חי] וכל אחד ינהג כמנהג רבותיו.
4. יש להזהר מסופגניות שיש בהם בישולי עכו"ם. דהיינו שהגוי מכניס או הופך את הסופגניות בסיר הטיגון. אע"פ שיש מקילין אם מטגנים אותם בבית של יהודי ובכליו של יהודי והגוי הוא גם פועל של בעל הבית היהודי  - למרות זאת מומלץ להחמיר ומעשה היה שהזמינו כמאתיים סופגניות כאלה שהגוי טיגן והרב אליהו זצ"ל הורה שלא לאכלם.
4.יש מיני סופגניות חלביות וצריך לסמן אותם באופן מיוחד שלא יתבלבל לאכלם אחרי ארוחה בשרית.
 
תן חיוך..
1."ויחלום יוסף חלום.."
המורה שואלת את אחד התלמידים, "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?"
התלמיד מספר לה, "פעם חלמתי להיות מורה!"
המורה ממשיכה להתעניין ושואלת אותה, "ומה קרה לחלום הזה?"
"כלום", אומר התלמיד, "למזלי התעוררתי…"
2. חלומות שווא ידברו?     -לך תבין עד שאדם הגיע לחלום חייו לזכות בלוטו, פתאום השעון מעורר מתחיל לצלצל.. .
3. מה מברכים האזרחים בסוריה? ברוך מתיר הסורים.
4.הכל קרה כל כך מהר.. המורדים חיכו רק שלוש שעות בין באשר לחאלב...
5.חיילי צה"ל הגיעו לחרמון הסורי ותנחשו מה גילו שם? - בית חב"ד...
6. הקב"ה מקדים רפואה למכה . לפני גלות מצרים יוסף יוצא למלוך על מצרים. לפני שהחות'ים זורקים טיל כבר מטוסינו באויר בדרך לתימן...
 
מתכון להכנת זלביי'ה [=סופגניה תימנית...]
חצי ק"ג קמח
כף אחת שמרים יבשים
2-3 כפות סוכר
3/4 כפית מלח
שתי כוסות מים פושרים
לקישוט: אבקת סוכר
 
בתחילה שופכים לעקרה את הקמח, מוסיפים את השמרים ומערבבים... לאחר מכן מוסיפים את הסוכר ומערבבים... ובסוף את המלח.  אח"כ מתחילים ללוש ומוסיפים מים לאט לאט עד שהבצק הופך לאחיד ודביק... נותנים לבצק לתפוח קצת יותר מחצי שעה ברגע שהבצק תפח, מתחילים בהכנת "הזלביות"... ראשית,  יש להרטיב טוב טוב את הידיים, לחתוך עיגול קטן מהבצק ולפתוח אותו היטב. מטגנים משני הצדדים בסיר עם שמן שחומם מראש עד להזהבה - בסוף מפזרים מעל אבקת סוכר - ואוכלים כל עוד זה חם!
הערה חשובה: אם נשאר לכם בצק, ניתן לשמור אותו במקרר ולהכין אותו יום למחרת הרי חנוכה לא יום אחד, אז תשאירו גם בשביל מחר... בתיאבון!!
 
הודעה מטעם בית כנסת  התימני "עץ החיים"
החל מיום רביעי אחה"צ – לקראת הדלקת נר ראשון של חנוכה- תפילת מנחה-16:20/ הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת/מיד תפילת ערבית 16:40/ אחר כך הולכים להדליק מיד בבית  בצאת הכוכבים [ 17:00]./ מומלץ לחזור ולקרוא שוב ק"ש בבית./ בשעה 17:45 חוזרים לשיעור תורה עד שעה 18:45. ביום ששי - תפילת מנחה מוקדמת – בשעה 13:00.
חנוכה שמח !!

 

בס"ד
הנהגה של גלות – והנהגה של ארץ ישראל..
יעקב אבינו שולח מלאכים לעשו, "כה תאמרון לאדוני לעשו".. הוא קורא לעשו "אדוני", ולו עצמו "עבד"- "כה אמר עבדך יעקב", ושולח לו דורון, עדר עדר לבדו להשׂביע את עיניו, הוא משתחווה לעשו שבע פעמים. גם כל המשפחה ניגשת ומשתחווה לעשו עד האחרון בהם (חוץ מבנימין שעומד זקוף בבטן אמו...)  ונשאלת השאלה האם הייתה הצדקה להתרפסות הזו בפני עשו? וכי כך היה צריך לנהוג יעקב אבינו, אחרי שה' הבטיחו בחלום הסולם [וגם לפני צאתו לשוב]  "ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך" (כח,טו)?
נקדים ונאמר שכל דברינו על יעקב אבינו הם רק כדי ללמוד דרך מוסר והנהגה,  וחלילה לא לדבר על יעקב עצמו שאין לנו תפיסה בו כלל ועפר אנו לרגליו שהרי הוא הבחיר שבאבות ואחת מרגלי המרכבה של הקב"ה, ובוודאי מעשיו כולם עפ"י רוח הקודש כנזכר בספרי רבותינו המקובלים ועיין בזוהר הקדוש דברים נפלאים ומתוקים מדבש על חכמתו של יעקב כלפי עשו עד כדי כך שאם היה יודע עשו מה עשה לו יעקב בדורון ובהשתחוויות היה מעדיף לקבור את עצמו באדמה.. אך כל דברינו הם לפי הנגלה ובעקבות רבותינו המפרשים ראשונים ואחרונים.   
ובכן, בחז"ל יש דעות שונות בהתייחסות להכנעה של יעקב לפני עשו הרשע.  גם שלח לו דורון בשיירה ארוכה עדר עדר לבדו, גם לקרוא לו "אדוני עשו" והוא "עבדך יעקב" , גם להשתחוות לפניו שבע פעמים - זו כבר נראית התרפסות היוצאת מגדר כללי הנימוס המחייבים.  לכן יש מחכמינו המסתייגים מצעדיו של יעקב עד כדי התבטאויות חריפות כפי שנראה בהמשך,  ולעומת זאת יש מחכמינו המצדיקים את הנהגותיו וטוענים שכך היה צריך לנהוג!!  ובילקוט שמעוני אף מכנים זאת בשם "ארך רוח"- "טוב ארך רוח"- שלא נתגרה בעשו, אלא האריך אפו ובא לו דרך שפלות! ורבינו הקדוש- רבי יהודה הנשיא- כשכתב אגרת למלך אנטינונוס הרומאי [וכידוע רומא=אדום] שינה וכתב דרך שפלות- "למרן מלכא אנטינונוס מיהודה עבדך" וכששאלו רבי אַפַס, מדוע הוא מבזה בכבודו, כבוד נשיא ישראל - ענה לו רבי- האם טוב אני מזקני (יעקב) שאמר לשליחיו: "כה תאמרון לאדונִי לעשו"? (בראשית רבה פרשה ע"ה)
לעומתם כאמור לעיל, יש המבקרים את דרך התנהגותו של יעקב אבינו ואומרים שכלל לא היה צריך להעיר את "הכלב"..- "מחזיק באזני כלב, מִתְעַבֵּר על ריב לא לו"- רב נחמן בר שמואל אמר: משל לליסטים שישן בדרך, עבר אחד והחל מעוררו, אמר לו: קום לך, שסכנה מצויה כאן. קם (השודד) והחל מקפח בו (=מכה אותו) אמר לו : יגער ה' בך-משיב רעה תחת טובה! אמרו לו: ישן היה- ואתה עוררתו! כך אמר לו הקב"ה ליעקב: לדרכו היה מהלך, והיית משלח אצלו :(כה תאמרון לאדוני לעשו..)?" עד כדי שחז"ל מביאים על ההתרפסות הזו את הפסוק: "מְעְיָן נִרְפַּש ומקור מָשְחַת- צדיק מַט לפני רשע"! (ב"ר שם)  ואמרו  עוד חז"ל, ששבעה חורבנות באו על זרעו  של יעקב במשך ההסטוריה בגלל שבע ההשתחויות (אוהל מועד, גלגל, שילה, נוב, גבעון, בית ראשון ובית שני) כמן כן בגלל שמונה הפעמים – שקראו יעקב לעשו "אדוני"- זכה עשו והעמיד שמונה מלכים קודם למלך הראשון מבני יעקב! (ב"ר שם) ומעשה אבות סימן לבנים, גם אנחנו התחלנו נפילתנו בידי אדום, כי מלכי בית שני (החשמונאים כגון: יהודה המכבי) באו בברית עם הרומיים![הרמב"ן] וכשהיה מאבק בין האחים אריסטובלוס והורקנוס (בני שלומציון המלכה) בימי בית שני באה משלחת לפומפיוס שמסרה בידיו את מפתחות ירושלים והמיטו עלינו חרפה![קדמוניות היהודים]
אולם יש האומרים, ששתי ההנהגות הם נכונות, בארצות הגולה כשהיינו למרמס תחת ציפורני החיה החזירית, ששמה: "תרבות אדום", או תחת רגלי פרסותיו של "הגמל הישמעאלי".. כי אז לא הייתה ברירה אלא לכוף את ראשנו, להחניף לדוכסים ורוזני ארץ כדי לבטל גזרות ולמצוא חן בעיניהם- ואף להשתמש בשוחד וב"בַּקְשִיש" כדי "לסדר את העניינים"...  אבל ב"ה כשחזרנו לארצנו- ארץ ישראל- כאן יש הנהגה אחרת!! כאן -הקדושה אינה נכפפת לפני הטומאה! בפרט כשאנו ריבונים בארצינו, ושולטים בה ביד רמה! וכפי שבדיוק נהגו מתתיהו ובניו כשגרשו  מכאן את היוָנִים!
כך ניתן גם להסביר את פשר הנהגתו של  יעקב כלפי עשו. כי עתה בעזבו  את הגלות ארץ ארם נהריים, ושם פעמיו לארץ ישראל הקדושה, הוא מגיע לצומת דרכים. שם הוא פוגש שני מחנות של מלאכים- מלאכי א"י ומלאכי חו"ל, ושם - ליד מעבר יבוק - הוא גם פוגש את "שרו" של עשו  . ו"בתפר" הזה שבין ארץ ישראל לארצות הגולה - הוא גם פוגש את עשו עצמו! לכן יעקב אבינו משתמש במקום ההוא בשתי  ההנהגות גם יחד - זו של ארץ ישראל - וזו של הגלות!  במלים אחרות: יעקב  מכין עצמו  לשלושה דברים: "לדורון, לתפילה ולמלחמה". לדורון- כי שמא עדיין לא נגמרה הנהגת הגלות.. ומתכונן למלחמה – שמא יצטרך את הנהגת ארץ-ישראל.. והתפילה הרי היא נצרכת בין בגלות ובין בארץ ישראל!!
ואכן, לאחר שיעקב ובניו מגיעים לארץ-ישראל- אנו מוצאים הנהגה אחרת, הנהגה של זקיפות קומה מול האויב, ומעניין שדווקא הנהגה זו לא החלה מ"ראש הממשלה" אלא מדרג השרים למטה.. כי בני יעקב - שמעון ולוי – הם שמכתיבים את ההנהגה החדשה של עוז ואומץ בארץ ישראל מול אנשי שכם. לאחר ששכם וחמורו [=שכם בן חמור ואביו..] מעיזים לקחת את דינה ולהתעלל בה, שמעון ולוי מחסלים  את כולם ביום אחד. בדיעבד -[בפרשת ויחי]- מגלה לנו יעקב  שאף הוא כביכול אולץ להשתתף באותו קרב. הוא מוציא את חרבו ודורך קשתו מול האויב הארסי-ישראלי [ככתוב שם בפרשת ויחי :"אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי"] . אמנם, בתחילה הוא לא רצה להשיב לשכם וחמורו כגמולם והעדיף להבליג ב"הפסקת אש" בלתי מובנת, אבל יותר מאוחר כשהבין שסכנה גדולה נשקפת לכולם מתוצאות הקרב על שכם הוא לקח אחריות בלעדית ופיקד על כל המבצע, גם על חילוצם של כל בני משפחתו ורכושם הרב מאזור שורץ מחבלי כנען החווי "ויהי חיתת א-לוקים על הערים אשר סביבותיהם  ולא רדפו אחרי בני יעקב".
 את מורת רוחו של יעקב כלפי היזמה הפרטית - לחיסול אנשי שכם - של שמעון ולוי מביע יעקב בפניהם ותוכחתו אליהם - לא בגלל שלא "מגיע" להם שישלחו לגנזי שריפת מרומים, ביום השלישי בהיותם כואבים, אחרי שחקקו בגופם את "מיהו יהודי" -  אלא שיש שיקולים בטחוניים רגישים בסביבת ארץ כנען כולה, אולי עמי כנען שב"חזית הצפונית", אולי עמי כנען מהחזית הדרומית ואולי מכל הכיוונים "וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוני" [בראשית לד:ל ] לצבור עוד עוצמה –אומר יעקב -  עד אשר "תפרה ונחלת את הארץ" אחרת יש חשש שיתאספו עלינו שאר האומות למלחמה גדולה [עפ"י החזקוני].
 ואם תשאלו: מי צדק בוויכוח הזה? מעניין שלפי "אור החיים" הקדוש דווקא גישת שמעון ולוי היא שהייתה נכונה במצב הנתון.  כי אם יבליגו על מה שנעשה לדינה, הם עלולים לאבד את "ההרתעה" כבר בתחילת בואם לשכון בארץ הזו,  וזה המצב המסוכן באמת!! ובלשונו הזהב :".. אדרבה יסתכנו בין האומות כשיראו שבָּזוי אחד שָלט בְּבַת יעקב, ופעל ועשה כחפצו ורצונו לא תהיה לשונאיהם [=לשון סגי נהור] תקומה בין העמים, ואדרבה בזה תהיה חִתָּתָם על העמים ורעשו וגעשו  מפניהם" [אוה"ח בראשית לד : לא]
כך בימינו אלה ממש זוכים לראות בעינינו מהלכים נפלאים בסדר "אתחלתא דגאולה" .  אנו קוראים בתהלים [קכ"ו] שבעת הגאולה נהיה במצב של "היינו כחולמים".. ואכן השבוע היינו כחולמים... מי היה מאמין שתקרוס סוריה תוך עשרה ימים?... סוריה הייתה פעם אחת מהמדינות הערביות שהיוותה איום גדול על ישראל ונודעה כמדינה קשה וחזקה לפיצוח..והנה כל מגדל הקלפים נהרס בין רגע.  ולא עוד,  תוך קריסתה של ממלכת הרשע הזו ניתן האות החל צה"ל להשמיד את ארסנל הנשק של הסורים.  בתוך 24-48 שעות ברצף תקיפות מטורף וחסר מעצורים, מערכת הגנה אווירית  אחת אחרי השניה, מטוס אחר מטוס, מסוק אחר מסוק, ספינה אחר ספינה. חתיכות מתכת דוממות שפעם הטיסו לוחמי קומנדו סורים לכבוש את החרמון במלחמת יום כיפור , הפכו ממתכת דוממת לגרוטאות. וכך חווינו בשנה האחרונה את המהלומות שישראל מנחיתה על אויביה "עדר אחר עדר"  תחילה כתישת החמאס  [שהרים ראש לאחרונה וצריך לחסלו לגמרי] אח"כ "העדר" מצפון - ריסוק יכולותיו של החיזבאלל'ה בלבנון,  ועתה סוריה, ובדרך בעזרת ה' גם את אירן.. נמשיך להתפלל לישועת ה' ולגאולה השלמה , להחזרת החטופים, לשלום חיילי צה"ל  ורפואה שלמה לפצועים.
בשורות טובות ושבת שלום!
 
חידה לפרשה
מצא שני מקומות בפרשה שיעקב בנה מזבח.. ושני מקומות בפרשה שיעקב בנה מצבה? [תשובות אחרי פרפראות]
 
שבת פרשת וישלח [ י"ג כסלו]
1. פרשת וישלח-מהי ההפטרה? 
למנהג אשכנז: "חזון עובדיה" [כל ספר עובדיה..] ויש נוהגים "ועמי תלואים"
 למנהג ספרד ותימן: "חזון עובדיה" .
2. סוף זמן ברכת הלבנה – יום ראשון בערב עד שעה 23:11
 
פרפראות לפרשה
1."אם יבוא עשו אֶל־ הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ.." (לב, ט)
המילה "וְהִכָּהוּ" - נִקְרֵאת מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל – יָשָׁר וְהָפוּךְ - לְרַמֵּז שֶׁכָּל מַכָּה שֶׁהַגּוֹיִים מַכִּים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עתִידָה הִיא לחזור עליהם ולנקום את  נִקְמַת ה'!   (דעת חכמים)
2. "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה".
אומר הדעת זקנים שבני יעקב היו צריכים ללוות את יעקב ולא להשאירו לבדו, וזה שנשאר לבדו גרם "ויאבק איש עמו" ועל זה צוה ה' לא לאכול את גיד הנשה כדי לזכור תמיד שצריך ללוות את האורחים ולא לתת להם ללכת לבדם.
3. האור החיים אומר שיעקב נתן לעשו 580 בעלי חיים שזה בגימטריא כמנין תק"ף וכמנין שעי"ר, שעל ידי מספר זה יצליח לשבור את תוקפו של שעיר עשו.
הבעל הטורים אומר שסך הכל נתן 550 בעלי חיים שהם כנגד קרבנות השנה, ולשיטתו היו גמלים רק 15 זכרים ו 15 נקבות וביחד היו שלושים, ולכן היו רק 550 ביחד, אבל האור החיים סובר שגם בגמלים היו 30 זכרים ו 30 נקבות ולכן היו ביחד 580 .
הבעל הטורים אומר שכל הבהמות הנזכרים בפרשה מסתיימים באות ם', לרמז שכל הבהמות שנתן יעקב לעשו היו בעלי מומין.
תשובה לחידה
שני מזבחות:  . בשכם. ובבית אל..
שני מצבות - מצבת קבורת רחל. מצבת ניסוך בבית אל
 
תן חיוך...
1. תפסו ערבי אחד שצעד בתל אביב והניף דגל כחול לבן גדול. שאלו אותו מה זה, אתה בעד מדינת ישראל? והוא ענה: לא, אני נגד נתניהו ...
2. אסאד הודיע ממקום מחבואו כי הוא רואה את כל מה שקורה עכשיו בסוריה כהפיכה משטרית, על כל המשתמע מכך.
3. בעקבות הפתקים שראש הממשלה נתניהו מקבל בעת עדותו, מערכת המשפט הישראלית פונה למורדים בסוריה ולשאר הגורמים היוצרים חוסר שקט באיזור לעכב את פעולותיהן עד להשלמת משפטו של נתניהו .
4. יעקב מתפלל לה' שיציל אותו מעשו. האם יש לנו מושג מה זו תפילה מעומק הלב?
מספר שלמה: לקחתי את הבת שלי בת חצי שנה לתפילה, ופעם ראשונה שקבלתי מושגים בתפילה : כל התפילה היא בכתה.
 
מהלכות שבת
האם מותר בשבת לחתוך ירקות בצורה מיוחדת כמו משולש או עגול וכד'?
תשובה: אין היתר להשתמש בכלי המיוחד לחיתוך פירות או ירקות בצורה מיוחדת, כיון שאין היתר לא לכתוב וגם לא לצייר ע"י אוכלין אם כוונתך לכך. (כמו כן אין לסדר סוכריות קטנקטנות זו על יד זו בצורה מסויימת, אותיות או עיגולים וכד' או למרוח דברי מאכל הנתונים בתוך שפופרת שמוציאים ע"י לחיצה ויוצרים צורה מיוחדת על העוגה)
אומנם אין איסור לסמן באוכלין (כמו בעוגה וכד') כשהשירטוט והחיתוך הם לצורך המאכל או לצורך שימושו של האדם, לפיכך מותר לסמן קווים בעוגה או בקליפת תפוז בעזרת סכין כדי לדייק בשעת הפריסה או כדי לחתוך את המאכל למנות שוות. כמו כן, אם אין כוונתו ליצור צורה מיוחדת, אלא סתם לפזר סוכריות או למרוח קרם על העוגה- מותר. (עיין סימן ת"ק במ"ב סקט"ו ובשש"כ פרק יא, יב).
 
זמן ההדלקת נרות חנוכה
מהו זמן הדלקת נרות חנוכה? יש כמה וכמה שיטות ונמנה את העיקריות שבהם.
 לדעת מרן השו"ע הזמן הוא בצאת הכוכבים. וז"ל השו"ע (סי' תרע"ב סעי' א'): "אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים". והסבירו שהכוונה "סוף שקיעתה" זהו צאת הכוכבים. או במלים אחרות בערך בשעה 17:00.
אולם יש נוהגים להדליק עם שקיעת החמה, שהשמש נכסית מעינינו.  כשיטת הרמב"ם והגר"א . דהיינו: בערך 17:40 אם עבר זמן ההדלקה - לדעת הרמב"ם אין להדליק אחר חצי שעה. לעומתו הגר"א סובר שידליק בלי ברכה. וכתב בעל ה"בן איש חי", אם הגיע לביתו בשעה מאוחרת ואחד מבני הבית ער - ידליק  בברכה (בא"ח וישב אות ז'), וכן נוהגים גם האשכנזים וגם הספרדים , ולא אומרים ספק ברכות להקל .אמנם  עדיף שימנה אחד מבני הבית להדליק בזמן.
בערב שבת שמדליקין קודם נר חנוכה ואח"כ נר שבת – ידליק נר חנוכה סמוך לכניסת השבת ותיכף ומיד תדליק האשה נר שבת. על כל פנים לא להקדים את הדלקת נר חנוכה לפני פלג המנחה. אלא משעה 16:00 ואילך. ויניח שמן שידלוק עד אחרי חצי שעה מצאת הכוכבים. [ דהיינו שישים שמן שידלק כשעה וחצי לפחות. יש מהדרין יותר ושמים שמן שיספיק גם בעת שאוכלים ויהיה יותר פרסומי ניסא.]
 
עוד מהלכות חנוכה 
1.         מותר לעשות כל מלאכה בחנוכה, אך הנשים נהגו שלא לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקים (ולפחות בחצי שעה הראשונה), וראוי לגברים ללמוד תורה באותו הזמן.
2.         אסור להספיד בחנוכה אלא לתלמיד חכם שנפטר ח"ו, ודווקא בפניו. ואין לומר צידוק הדין.
3.         אסור לצום בחנוכה. והמתענה בחנוכה תענית חלום, צריך להתענות לאחר חנוכה יום נוסף על שהתענה בחנוכה.
4.         יש נוהגים לאכול מאכלי חלב בחנוכה, זכר לנס שנעשה עם יהודית.
5.         כל שמונת ימי חנוכה יש לומר על הניסים בברכת המזון בברכת הארץ, ואם שכח ונזכר לפני שהזכיר את השם – חוזר לעל הניסים. ואם נזכר לאחר שסיים את הברכה, כשמגיע להרחמן יאמר: "הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מתתיה וכו'".
6.         כל שמונת ימי חנוכה יש לומר על הניסים גם בתפלה בברכת מודים, ואם שכח ונזכר לפני שהזכיר את השם – חוזר לעל הניסים. ואם נזכר לאחר שסיים את הברכה, אינו חוזר.
7.         גם במוסף של שבת וגם במוסף של ר"ח החלים בחנוכה צריך להזכיר על הניסים.
 
חשמונאים של ימינו – על עידו ז'אנו הי"ד מיהוד-מונסון שנהרג השבוע
רס"ן הרב מנחם נוביק, רב גדוד שקד במילואים במהלך המלחמה, סיפר השבוע על שיחה שפתחה קשר בינו לבין סמ"ר עידו ז'נו, בן 20, מיהוד-מונסון, חובש קרבי בגדוד שנפל אתמול בעזה. "לפני קצת יותר משנה פגשתי את עידו בשדה תימן. הם בדיוק עלו לגדוד והתכוננו להיכנס לעזה. הוא ניגש אלי ושאל בהססנות אם הוא יכול לדבר איתי. בוודאי עניתי. הוא סיפר בדמעות שכבר 3 שנים הוא מצליח לשמור שבת בכיף למרות שבא מבית חילוני, אבל עכשיו עם כל הלחץ של המלחמה הוא התחיל להשתמש בפלאפון בשבת וזה ממש שובר אותו", מתאר נוביק את המפגש.ד באותו נושא:
הוא מוסיף "הרגעתי אותו ואמרתי לו שהקב"ה כל כך שמח בהשתדלות שלו וזה לא מובן מאליו הדרך שעשה ושלא ישבר וישתדל לשמור על מה שיכול ויתחזק כמה שיכול. בו במקום היה לי ספרון של "משיבת נפש" של רבי נחמן ופתחתי לו פסקה שמראה שגם אם אדם מגיע למקום נמוך, אבל זה כואב לו ומפריע לו, ה' יתברך שמח בזה מאוד מאוד. נתתי לו את הספרון וכתבתי לו הקדשה מרב הגדוד. הוא שמח מאוד ואמר שמזל שהוא אזר אומץ לפנות אלי".
"מיני אז הוא היה שמח לפגוש אותי כל פעם והייתי שואל אותו בחיבוק מה שלומך איך הולך וכו'. השבוע הוא נהרג בדרך החוצה מעזה. הלב נשבר.
"ה' יקום דמו ושאר חבריו הקדושים",
 
הורים יקרים, שמרו על ילדיכם מאופניים חשמליים ומקורקינט!!
לפני מספר ימים הגיעה לטיפול נמרץ בבי"ח שערי צדק שבירושלים פעוטה כבת שלוש לאחר שנפגעה בראשה מאופניים חשמליים. בסוף השבוע האחרון נותחה בראשה וכרגע היא בהכרה מלאה ומתאוששת במחלקת נוירוכירורגיה ילדים.
זו דוגמא אחת מני רבים על הסכנות הטמונות ברכיבה על קורקינטים או על אופניים חשמליים. בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית במספר המקרים. במחקר שבוצע על ידי ד"ר כהן וצוות המחלקה לרפואה דחופה ילדים בבית החולים, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת הרפואי Pediatric Emergency care, נמצא כי בין 2023-2018 התקבלו 1,460 פניות של ילדים לאיכילוב כתוצאה מפגיעות של קורקינטים ואופניים חשמליים, מתוכם 260 ילדים שנזקקו לאשפוז בעקבות כך. מרבית המקרים הם בני נוער שנפגעו בעת רכיבה. טווח הפציעות רחב – החל בפציעות בגפיים לרבות חתכים ושברים בידיים וברגליים, דרך חבלות בפנים כולל שברי שיניים ועד חבלות ראש, זעזוע מוח או שבר בגולגולת.
 לכן גם מי שכבר נוהג - יש לנהוג בזהירות בעת רכיבה על כלים חשמליים, חבישת קסדה אמנם עשויה למזער את הנזק המוחי, אך הקסדה לא מגינה באופן מוחלט והיא אינה מספקת הגנה על אזור הפנים, הבטן והחזה. כמו כן יש ליידע את ההורים כי רכיבה על כלים חשמליים מתחת לגיל 16, אסורה על פי חוק.  חלק מהרוכבים נפצעים גם בתאונות עצמיות בעת רכיבה על המדרכה. במקרים אחרים מדובר בהולכי רגל - ילדים קטנים וגם מבוגרים וקשישים, שנפגעו בעת שחצו את הכביש, או בשל נסיעה פרועה של הרוכבים על המדרכה.
 אם כן, בראש ובראשונה יש להפקיד על חבישה נכונה של קסדה בעלת תו-תקן ועל כך שהכלי הדו-גלגלי יהיה בטוח, תקין ומותאם לגיל הילד ולנתוניו הפיזיים. מומלץ מאוד לציידו בפעמון או צופר ובמחזירי אור ולהעדיף רכיבה במקומות הסגורים לכניסת כלי רכב או בשבילי אופניים. נוסף על כך, יש ללמד ולתרגל עם הילדים את חוקי התנועה ואת כללי הרכיבה הבטוחה בכל הזדמנות. אסור להשתמש בטלפון נייד או באוזניות בזמן הרכיבה ובשעות חשיכה מדליקים פנסים, לובשים בגד בהיר ואפוד זוהר. כמו כן, אין להרכיב תינוקות באופניים אם הם אינם יכולים לשבת באופן יציב במושב נפרד ולחבוש קסדה ולא מרכיבים תינוקות כשהם במנשא . "והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כמי נהר".

 

בס"ד
 
לתושבי בני עי"ש היקרים!!
 
עומדים אנו נפעמים מול קריסת ממלכת הרשע הסורית בבת אחת .
 מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו.
יחד עם זאת אין ספק שהמלחמה בדרום שכתשה את החמאס והמלחמה בצפון שריסקה את כוחו של החיזבאל'לה כשגם תימן ובעיקר אירן סופגות מהלומות מידינו הן שנתנו את אותותיהם והעירו את הכוחות המורדים שחיכו לחולשת המשטר בדמשק וחולשת כל הכוחות התומכים בהם. אפילו רוסיה המעצמה קיפלה את הציוד וברחה מכאן..
כמו כן, מי יודע אם כל המלחמה באוקראינה הייתה הכנה לחולשתם של הרוסים כאן..
מה שברור הוא שיחד עם העמידה האיתנה על הגבול הסורי של כוחותינו ושירת הגאולה ממשטר הרשע שנפל וציר הרשע שספג מכה כואבת ומשפילה – אנו צריכים להיות ניצבים בתפילה לרבונו של עולם שמכל המהלך האדיר הזה של מעלה ממלכות ומשפיל ממלכות  מעלה נשיאים מקצה הארץ [טראמפ..] ומוריד את מי שהיה צריך להוריד.. יצא רק דבר טוב לעם ישראל ולא נינזק חלילה.
נתפלל לבשורות טובות לעם ישראל! חיזקו ואימצו!!
וכאן המקום לקרוא לציבור להמשיך להתפלל לשלומם של חיילי צה"ל וכוחות הבטחון, להחלמת הפצועים, ולחזרתם של שבויינו וחטופינו במהרה .    
ולסיום המלים היפות מהשיר הידוע...
רק פתח לנו
שערי אמונה, שערי הבנה
שאין לנו מלך...
אלא אתה!
סיבת הסיבות, עילת העילות
נורא תהילות
ורק לך נאה להודות, על כל הימים וכל הלילות!!!
 
שלכם, הרב אלעזר שרעבי

 

הגל, המצבה, המצפה והמצפון...
יעקב מגיע  ל"לוע הארי" - הלא הוא לבן הארמי הרמאי והנוכל, אשר ביקש לאבד את הכל. הקב"ה מציל את יעקב אבינו ממזימותיו ואומר לו שהגיעה השעה  לחזור לארץ ישראל.  עשרים שנה הוא בבית לבן ועתה מספיק ! הגיע הזמן לשוב לארץ–האבות! יעקב אבינו יוצא לדרך, וכדי שלבן לא יעצור אותו הוא בורח, אבל לבן רודף אחרי "השיירה" הבורחת ומשיגם בהר-הגלעד ולולא שה' מתגלה אליו בחלום ומזהירו לבל יפגע ביעקב "מטוב ועד רע" כי אז מי היה יודע מה היה קורה. והנה, בתום המפגש הטעון והמתוח בין יעקב ללבן, כשלבן מחפש את התרפים שלו.. – דורש לבן לפתע הסכם "הפסקת אש", "ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה, והיה לעד ביני ובניך" כאילו יעקב רודף אותו ומבקש את רעתו, והרי המציאות בדיוק הפוכה, "ארמי אובד אבי"- ולא אבי אובד ארמי...יעקב שאוהב שלום, מסכים מיד.
 מעניין: לבן דורש ערבויות חזקות לקיום הפסקת האש. וממי? אומר רש"י: "והיה לעד"- הקב"ה ! הקב"ה יהיה עד ביני ובינך, אבל בהמשך יאמר לבן במפורש שגם הגל והמצבה אשר הקימו יעקוב ולבן, הם עדים בדבר - "עֵד הגל הזה, ועֵדה המצבה". ומה הם תנאי הפסקת האש? "אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה, ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה".  דייקו נא במילים- אומר הגר"א – ותמצאו שהברית הזו, היא אי סימטרית ונוטה בבירור לטובת לבן. לבן דורש מיעקב יותר ממה שהוא מוכן לעשות. הוא, לבן, לא יעבור את "הגל" הזה  – ואילו יעקב לא יעבור גם את "הגל" וגם את "המצבה". ומה ההבדל בין "גל ל"מצבה" ? מסביר הגר"א: שני דברים שימשו לברית שבין לבן ליעקב - "מצבה" שנקראת גם "מצפה", ו"גל" אבנים. "גל" –מלשון "מגולה"  ו"מצפה" - מלשון  "צפון". לבן התחייב לא להפריע ליעקב רק בענינים גלויים, (מה שנראה על פני השטח..) אבל הוא לא מתחייב לחתור תחתיו בסתר. אבל את יעקב הוא חִיֵיב בחוזה, לא להפריע לו גם בדברים ה"גלויים" (גל) –וגם בדברים ה"צפונים" (=מצפה).
נוסף על כך, אומרים המפרשים, שימו לב לתוספת המילה -"לרעה" - בהתחייבותו של יעקב – מה שלא מוזכר בהתחייבותו של לבן.  וכך אומר לבן:  "אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה - וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת- לְרָעָה". כלומר: אם לבן יבקש טובה מיעקב – יעקב יעבור את הגל כדי לעזור ללבן, אך אם יעקב ירצה טובה מלבן, לבן לא יענה לבקשתו – כי לבן לא התחייב על כך...
 אם כן, כבר מראשית היותינו לעם, ואף לפני כן, דורשים מיעקב איש תם ומהאומה הישראלית ("הכבשה"), סטנדרט כפול של מוסריות. לבן מוכן להתחייב מעט, אבל דורש מיעקב להרבה יותר!  היכן המצפון? התשובה פשוטה כשמדברים על יהודים אין מצפון...
ואכן לבן הארמי שפועל בלי מצפון התנכל עשרים שנה ליעקב אותו הגדיר "אך עצמי ובשרי אתה"..  לבן גמל ליעקב בכפיות טובה שאין כדוגמתה. "מכר" את בנותיו כשבויות חרב, הבטיח את האחת - ונתן האחרת, החליף את המשכורת עשרת מונים- ולבסוף רדף כדי להשמיד ולהרוג ולאבד את חתנו, את בנותיו ואת נכדיו!  זהו עובד אלילים, שפל אנשים, שאינו בוש להודות שביקש להרע ולשפוך דם, ורק התגלות אלוקית ואזהרה חמורה מנעה אותו מלבצע את זממו, ולבסוף עודנו מעז פנים לומר: "הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא" !
וכך היה אומר החפץ חיים זצ"ל : יעקב אבינו זועק "מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי" ונבל זה אומר: אני לא חייב לך תשובה, הכל שלי, כל מה שאתה חושב שכביכול שייך לך –הוא באמת שלי, אלא שאני ברוב נדיבותי וטוב לבי נותן לך אותם ומציע לך כריתת ברית.. איזו חוצפה !  אבל יעקב אבינו, שאינו רוצה לריב עם חמיו לבן, מבקש להפרד ממנו לעולמים  - והוא מסכים לברית הזאת. מה שיעקב מצפה מלבן - זה רק שקט! שיפסיק להציק לו לרמותו ולחתור תחתיו.
כאן המקום להעיר ולהדגיש - שבהסכמתו של יעקב אבינו להסכם "הפסקת האש" עם לבן, אין חלילה ויתור, אפילו על גרגיר אחד מאדמת ארץ ישראל שהובטחה לו לפני צאתו לחרן!!  
גם אם לא הצליח לבן לפגוע ביעקב בהיותו בחרן, הוא ילמד את בניו ונכדיו  -שנולדו לו בזכות יעקב אבינו - לשנוא את בית יעקב ולהמשיך לנסות לאבדם בכל דרך.  לכן, את בלעם שבא מזרעו של לבן הארמי אנו כבר פוגשים במצרים, שם הוא מייעץ לפרעה, "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", ואח"כ על הרי מואב הוא מקפץ ומדלג מהר להר - ומנסה לקללם, וכשזה לא "הולך" לו, הוא יועץ את העצה להחטיאם בבנות מואב ומדין. גם אח"כ, בספר שופטים אנו פוגשים את בן-בנו של לבן "כושן רשעתיים" (רשעתיים= רשעות כפולה) - והוא מענה ומציק לעם ישראל גם בהיותם יושבים כבר על אדמתם. הַפָרוֹת ההסכם הללו, היוו עילה ליציאה למלחמה על ארם-נהריים, במועד מאוחר יותר – כמו שנהוג לומר: "בזמן ובמקום המתאימים" בימי דוד המלך - הוא עשה מלחמה נגד הַ"אַרַמִים" צאצאי לבן... וכך מובא בילקוט שמעוני (ס' דברים): כשהלך יואב (בן צוריה) להלחם עם ארם נהריים, יצאו לקראתו (הארמים). אמרו לו: אֲתֶּם מבני –בניו של יעקב, ואנו, מבני-בניו של לבן, והרי התנאי: עד הגל הזה! (אם כן – כיצד אתם עוברים את הגל הזה, למלחמה נגדינו?) כששמע יואב כך, חזר אצל דוד. מיד הושיבו סנהדרין ("קבינט" לדון בדבר, אולי הם צודקים?...). ואמרו: באמת, כך היה התנאי - אלא הם עברוהו תחילה. בלעם הרשע – לא אמר כך: "מן ארם ינחני"? וכושן רשעתיים לא שיעבד בנו"? הן הרשיעו עלינו שתי רשעיות !" ומסיים המדרש - "כיון שהורו להם בית-דין, מיד חזר עליהן (יואב בן צוריה) והרגן, שנאמר: "בהצותו את ארם"..
לסיום, הָראֵינוּ לדעת, שלמרות, שלבן הארמי הוא  שלחץ להסכם הפסקת אש  ["נכרתה ברית"..], אבל ברגע שבניו הפרו את ההסכם- הייתה לנו כל הזכות להבעיר את כל ארם נהריים...
 
חרן – היכן היא על המפה? והאם ארם נהריים קשורה לארם צובא?
השבת נקרא שיעקב אבינו יצא לחרן . היכן שוכנת העיר חרן?                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                  
ובכן, חָרָן או  חראן היא עיר עתיקה בדרום-מזרח 
טורקיה. העיר שוכנת במעלה נהר הבליח ומתקיימת עוד מהתקופה השומרית והאכדית.. כיום יש בעיר אתר ארכאולוגי, ופוקדים אותו תיירים רבים אשר רוצים להתרשם מצורת החיים הקדומה ומבתי הבוץ. חרן היא הייתה ידועה גם כעיר מסחר בציר הסוחרים נינוה-חרן-כרכמיש-חלב-דמשק-כנען. בסביבות חרן נשתמר זכר לתקופת המקרא בשמות היישובים: תל תרח, תל נחר, שרג. בתל נחר עמדה, כנראה, עיר נחור, ואילו בתל תרח נשאר זכר למשפחת תרח, שככל הנראה הייתה מהמשפחות הידועות בסביבה ההיא. לפי רשימות בבליות מתקופת האבות מסתבר, שדרך חשובה הוליכה מדרום מסופוטמיה, מסביבות אור כשדים, עד לחרן, וממנה דרך כרכמיש וחלב לדמשק ולחצור שבארץ כנען.
בסוף פרשת נח קראנו על תרח אביו של אברהם אבינו שיחד עם כל משפחתו  יצא מאור כשדים - שמה הושלך אברהם אבינו לכבשן האש  ונעשה נס וניצול –לארץ כנען אך כשהגיעו לחרן חנו שם והתעכבו שם עד סוף ימיהם חוץ מאברהם אבינו שנצטווה "לך לך מארצך וממולדתך" .. תרח וכל משפחתו נחור וילדי הרן נשארו בחרן ואילו אברהם ושרה לוט וכל הנפש שהתגיירו - יצאו לארץ כנען.
אברהם ראה בחרן את מולדתו, ולשם חזר 
עבד אברהם, כדי לחפש אישה ליצחק . לשם ברח יעקב מפני עשו  ושם נשא יעקב את נשותיו לאה ורחל, בנות לבן, נכד נחור, ושם נולדו ליעקב אחד-עשר מתוך שנים-עשר בניו שהיו לראשי שבטי ישראל
בעיר חרן ישבו ארמים, כפי שעולה מהמקרא. וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה (בראשית כה, כ). בשפה החתית פדן (pēdan) פירושו 'מקום', מכאן ייתכן כי פדן-ארם פירושו מקום-ארם, כלומר מקום מושבם של הארמים, בני מולדתו של אברהם רש"י באחד מפירושיו [ על בראשית פרק כה פסוק כ ]  אומר דבר דומה: פדן ארם = כמו: שדה ארם - שבלשון ישמעאל קורין לשדה= פדן:
רש"י הביא פירוש נוסף: המקום נקרא "פדן ארם" – להבדיל מפדן השניה..  ששני "ארם" היו : ארם נהרים וארם צובה לכן קורא אותו "פדן" =צמד  [כמו  צמד בקר תרגום פדן תורין] כלונר: אל תתבלבל, ארם נהריים לחוד, וארם צובא שבסוריה לחוד..  
שבת פרשת ויצא [ו כסלו]
1. מהי ההפטרה? למנהג אשכנז: מפטירים בהושע יב,יג "ויברח יעקב שדה ארם" עד סוף הספר. כדי לסיים בטוב יש המוסיפים יואל ב, כו-כז: "ואכלתם"... "ולא יבושו עמי לעולם".
למנהג ספרד ותימן: מפטירים "ועמי תלואים" עד "ובנביא נשמר".[ בהושע יא].
2. ברכת הלבנה- לנוהגים אחרי שבעה ימים – יברכו מיום ראשון בערב.
3. מיום שלישי – מי שמסופק אם אמר "ותן טל ומטר" אינו חוזר כיון שאמר כבר  90 פעם וכנראה שאמר נכון...
 
חידה לפרשה
היכן מופיעה בפרשתינו -  גלידה - בתרגום אונקלוס? [פתרון אחרי פרפראות]
 
חידון התנ"ך
בפרשתינו יעקב בורח מפני אחיו עשו. והשאלה: מי בנביאים כתוב שברח מפני אחיו וטיפס על הר?
 
פרפראות לפרשה
1.פרשת ויצא או מסכת ביצה?
 הגאון רבי איצל'ה קרליץ , אחיו של ה "חזון איש " סיפר על עצמו שבטרם מלאו לו שנתיים ימים ידע את אותיות הא' ב' ואת שמות כל הפרשיות בתורה. את כל עולמו ראה אז בא' ב' ובפרשיות, וכשהגישו לו את מסכת ביצה ושאלוהו - אם הוא יודע לקרוא תיבה זו . "תיכף נצנצה במחשבתי פרשת ויצא.[=את הו' קרא כמו ב'..]  לא היססתי לרגע ואמרתי להם בבטחון מלא 'הלא זוהי פרשת ויצא'...'" ("מעשה איש " ח"ד(
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"   ( כ"ח - י'(
נשאלת השאלה, מצאנו בסוף הפרשה הקודמת שרבקה מצווה את יעקב "ועתה בני וכו' וקום ברח לך אל לבן אחי" - לברוח אל לבן, וכך גם לשון הנביא: "ויברח יעקב שדה ארם". ואילו כשהתורה מתארת לנו את השתלשלות הדברים, הלשון היא "ויצא יעקב.. וילך.." כלומר: הוא לא ברח ולא רץ אלא "הלך" שמשמעותו הלך במתינות.  אם כן כיצד ניתן להבין את הדבר?
מבאר ה"שפת אמת", מלמד אותנו יעקב אבינו יסוד נפלא, גם שהסכנה היא ממשית, והוא נאלץ לברוח לא מאבדים את יישוב הדעת, למה? כי כל הליכתו היא בגדר השתדלות גרידא, ואם כן אין צורך לרוץ, יכול הוא ללכת במתינות וביטחון כי אם לא נגזר הדין מלמעלה, אף אחד לא יוכל לעשות לו כלום, ועד כמה שנגזר עליו חלילה, לא תעזור לו מנוסתו.
 
פתרון לחידה:  כשיעקב מתאר את מסירותו ללבן, הוא אומר שביום – אכלני חורב =החום - ובלילה הקרח [=הקור] [בראשית לא:מ]
ותרגם אונקלוס שם  (מ) הֲוֵיתִי בִימָמָא אֲכַלְנִי שַׁרְבָא וּגְלִידָא (הֲוָה) נָחֵית עֲלַי בְּלֵילְיָא וּנְדַד שִׁנְתִּי מֵעֵינָי.
 
תן חיוך...
1. מה "הרווחנו" מהפסקת האש?  שבמוצאי שבת אין צורך לבדוק איזה בכיר חוסל ..
2. הפגנה: לא רוצים "הפסקת אש" עם לבנון, רוצים "הפסקת לבנון" עם אש ...
3. כתוב במדרש שלבן כיבה את האור בחתונה כדי שלא יכיר יעקב שמחליפים לו את רחל בלאה...  *אחד המתפללים השכים קום ביום קריר אחד, לפני שיכירו האנשים  'בין תכלת ללבן'. לקח מן הבא ביד והגיע למניין עם סוודר ורוד...
4. בעל סופרמרקט חוגג בקרוב שבעים. כעת הוא רק בן 69.99 ....
 
* לחניכי בני עקיבא היקרים!!
 לרגל "שבת ארגון" תשפ"ה - הנני לברך אתכם בברכת "עלה נעלה!" . המשיכו לקדש שם שמיים במידות טובות, באהבת הארץ ובהפצת התורה!
קדימה בני-עקיבא, הידד במעלה !!
 
מדיני מעשר כספים -"וכל אשר תתנו לי עשר אעשרנו לך"
אברהם אבינו הפריש מעשר. זאת למדים ממה שנתן למלכי צדק מלך שלם אחרי שניצח במלחמה והיה לו הרבה שלל – ככתוב:  "ויתן לו מעשר מכל". יצחק אבינו עישר וזאת למדים ממה שכתוב עליו "ויזרע בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים.." וחז"ל אמרו ש"מאה שערים" הכוונה שיצחק ספר כמות התבואה שגדלה לו  בארץ ישראל [ארץ גרר היא מא"י] כדי לדעת בדיוק כמה עליו לתת מעשר. גם יעקב בפרשתינו מבטיח ונודר שאם יצליח לחזור בשלום מבית לבן לארץ הזאת – כי אז -  "כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך".[עיין רמב"ם הלכות מלכים ט,א ובהערת הראב"ד . החיד"א בספרו נחל קדומים כתב שיעקב אבינו חידש לתרום חומש.. "עשר אעשרנו"..]
 גם בתורה נצטוינו  על "מעשר דגנך  תירושך ויצהרך." ויש מחלוקת בראשונים האם רק דגן תירוש ויצהר חייבים מן התורה במעשרות או שמא כל סוגי הפירות? יש אומרים כל הפירות חייבים במעשרות מן התורה [ רמב"ם] ויש אומרים רק דגן [חמשת מיני דגן] תירוש [יין] ויצהר [שמן] והשאר חיובם מדרבנן [תוס' ושאר הראשונים] . לכל הדעות בזמן הזה שאין לנו בית מקדש וישראל לא יושבים רובם על אדמתם לנחלתם חיוב מעשרות מדרבנן]
 ועוד שאלה חשובה: האם גם מעשר כספים מן התורה? גם בזה יש מחלוקת בראשונים ואחרונים  יש שכתבו שחיוב מעשר כספים מן התורה ויש שכתבו מדרבנן ויש שאמרו שזה מנהג ואין חובה על כך. מכל מקום רבים קבלו על עצמם לתת מעשר כספים, והשאלה ממה יש להפריש מהנטו או מהברוטו? נפסק שנותנים מהנטו. אבל עדיין השאלה: האם מהנטו בניכוי ההוצאות השוטפות והקבועות כגון: חשמל מים טלפון אוכל ביגוד וכו'  או מכל הנטו לוקח עשירית ומפריש לצדקה? גם בזה נחלקו הפוסקים. ונראה למעשה שאם מצבו הכלכלי של האדם לא קל, יכול לעשות כדעה המקלה ולהפריש מעשר כספים לאחר ניכוי ההוצאות [אם נשאר לו...] ואם מצבו הכלכלי מבוסס דיו - כדאי שיעשה כדעת המחמירים ובראשם ר' שלמה לניאדו בספרו "בית דינו של שלמה" [יורה דעה סימן א' ועיין בשיירי כנה"ג יורה דעה רמ"ט ] ולהפריש מהנטו כולו. יש לציין שחלק ממעשר כספים יכול לקזז ממה שנותן לילדיו שמעל גיל שש - לצרכי מזון וביגוד וכדומה, וכן עבור תשלומים לבתי הספר ולישיבות ועזרה לצרכי צדקה.
 ועוד דבר חשוב ומוסרי.. רצוי מאד גם "לעשר" ולהפריש מזמנו ומכוחו כדי לעשות חסד לזולת ובעזרה בלימודים וכדומה.  . ויהי רצון שיקויים בכל המעשרים – "עשר תעשר" - עשר בשביל שתתעשר.. 
 
דין השמנים והפתילות לחנוכה
1. כל סוגי השמנים , וכל סוגי הפתילות כשרים לחנוכה. אבל  מצוה מן המובחר- להדליק בשמן זית (צלול, וגם נעשה בו הנס במקדש)
2. אם אין שמן זית- מצוה להדליק בשמנים שאורם זך ונקי, אבל גם נרות משעווה או פרפין כשרים להדלקה אע"פ שמצווה יותר בשמן. המדליקים בשמן- מצוה מן המובחר- שידליקו בפתילות מצמר גפן או חוטי פשתן. (ויש מי שאומר- שבדורנו, אף שאר הפתילות הינן מובחרות) אין חובה להחליף כל לילה את הפתילות ומכל מקום יש נוהגים לקחת פתילות חדשות כל לילה, זכר למנורה במקדש, וכן מותר להשתמש בשמן שנותר מהלילה הקודם.
3.אם אין לו שמן זית, אלא מעט, יכול להדליק את נר החיוב לבדו משמן זית, ונרות ההידור משמן רגיל. השמש יהיה שונה משאר הנרות, או שיהיה מוגבה מהם כדי שיהא ניכר שאינו מנרות המצוה. עדיף להימנע מלהדליק בשמן שהונח תחת המיטה וישנו עליה.
4. אין להדליק נרות חנוכה משמן שנעשה מפירות ערלה, ולא משמן משנה שביעית.
5. יש להימנע מלהדליק בנרות של גז, כיוון שאין להם פתילה. ואין יוצאים ידי חובה בהדלקת נר חשמלי ( ובכל מקרה לא יברך על נר חשמלי)
6.מצוה להדליק נרות חנוכה ולפרסם הנס גם במקום ציבורי בזמן צאת הכוכבים, וכן בעל חנות הנמצא בחנותו בזמן זה ( של צאת הכוכבים: 17:00) כדי לפרסם את הנס, וידליק בלי ברכה (אלא אם כן מתפללים במקום תפילת ערבית, שאז יש לזה דין בית-כנסת לשעה קלה. ומברכים על ההדלקה.)
 
מהלכות שבת (צפורן שפרשה, רצועות עור)
(1)        אם הצפורן פירשה במיעוטה- אין לתלשה, לא ביד ולא בכלי.
(2)        אם הצפורן פירשה ברובה- ומצטער בכך- יכול להסירה ביד, אבל לא בכלי (סימן שכ"ח לא) מפני שהרוב כבר פרש, ותולש ביד (שלא כדרכו)
(3)        לפעמים לאחר שגזז את הצפורן (ביום ששי) האדם מגלה, שיש שאריות מהציפורן שעדיין מחוברות .., את אלו אסור לגזוז בשבת, אע"פ שמצערות אותו.
(4)        רצועות עור שפירשו מעור האצבע סביב הצפורן- אין להסירן אפילו ביד, בין פירשו רובן ובין פירשו מיעוטן, ומי שמסיר בכלי- אף עובר על איסור תורה של מלאכת "גוזז" (שו"ע, שכ"ח,לא/משנה ברורה סעיף צ"ט)

 

הפסקת האש עם לבנון – והעיקר - מי יצחק אחרון?...
ביום רביעי נכנסה הפסקת האש בין ישראל ללבנון למשך ששים יום בתיווך האמריקאים ועדיין אף אחד לא יודע כיצד יפול דבר , האם יקרה נס וארגון הטרור ישמור ויקיים את פרטי ההסכם - או שיתברר מהר "כי ציד בפיו" ויש כאן רמאות גדולה וכל ההסכם יקרוס מהר? ימים יגידו...
והשבת נקרא בעזרת ה' על הסכם אחר של "הפסקת אש"...  בין יצחק לאבימלך!!   מה דעתכם: האם "הצדדים" שמרו על ההסכם? ואם לא.. מי הפר אותו ראשון? ומי צחק אחרון? ... אז הבה נתחיל...
בין מכירת הבכורה ע"י עשו – ובין קבלת הברכה ע"י יעקב,  מספרת לנו התורה באמצע הפרשה על נדודיו של יצחק לדרום הארץ עקב הרעב ששרר בארץ. "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה". לאחר מעקב ואמצעי תצפית על יצחק ורבקה "האחים" שהגיעו לגרר, מבין אבימלך שאין אלו אלא זוג לכל דבר. [דרך אגב מעניין לדעת היכן היו יעקב ועשו בהליכה לגרר...]  ולכן  יצחק מקבל "נזיפה"  מאבימלך: למה לא אמרת שזו אשתך? כמעט הבאת עלינו חטאה גדולה!! ...  -כביכול, יצחק חייב לדווח להם על פרטי משפחתו - וכי בא להשתדך אתם? אבל יצחק למרות החוצפה שבדברי אבימלך - עונה בקצרה ובפשטות – כי אמרתי פן אמות עליה... כאילו אומר לו: אתם מסוכנים, האם אתה לא זוכר כבר מה שאמר אבי עליכם: "רק אין יראת אלוקים במקום הזה.." ?
 יצחק נשאר במקום ומעתה תחת חסותו של אבימלך שמגן עליו ועל משפחתו, אך לא לאורך זמן.. יצחק מצליח מאד עד שאנשים אומרים "זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך".. ואז חל המהפך... יצחק "מוציא" לפלשתים את העיניים. "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה'. וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד: וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים:" והקנאה רק גוברת בטענה שהבארות של יצחק מהוות סיכון לאזור כיון שהם יועילו לאויב ..  - "וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר". המצב מידרדר עוד יותר עד שאבימלך מגרש את יצחק מארצו.   "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד". "אמר לו (אבימלך ליצחק): כל אותן עצמות שעצמת- לא ממני היו לך?" (מדרש רבה סד,ו) ויצחק שותק ולא מגיב.
 משם יצחק עוקר לנחל גרר. וגם שם ההצלחה מאירה לו פנים. עבדיו חופרים "וימצאו שם באר מים חיים". וההתנכלויות - גם כשיצחק כבר לא בגרר ממש – ממשיכות במלוא העצמה. "ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמור: לנו המים!". ויצחק-מה תגובתו? "ויקרא שם הבאר עשק –כי התעשקו עמו" , הוא לא רב איתם,  ומשקיע כוחו בחפירת באר אחרת "ויחפרו באר אחרת" אבל ויריבו גם עליה, גם הפעם יצחק לא כועס וקורא שמה "שטנה".  וממשיך הלאה "ויעתק משם ויחפור באר אחרת" . בפעם השלישית - ברוך ה' - כבר לא רבים על הבאר. "ויקרא שמה רחובות, ויאמר: כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ".
הפלישתים לא מבינים, שהארץ הזאת מגלה את ברכתה רק לעם ישראל, ולכן הם מקנאים וסותמים את הבארות בעפר, הם לא מבינים שאם היו מאפשרים ליצחק "לתפעל" את הבאר- גם הם היו יכולים ליהנות גם מן המים, אבל הקנאה מעבירה את האדם על דעתו. הצלחתו של  "היהודי הנודד" מנקרת להם את העיניים והם רודפים אותו ואת בארותיו. אם תרצו כאן מתחילה האנטישמיות החולנית שליוותה את עם ישראל במשך דורות רבים בזמן גלותו, "מעשה אבות סימן לבנים". בכל מקום אליו הגיעו היהודים, ובכל מדינה בה התיישבו, תמיד נחשבו כנטע זר, והעלילו עליהם שבאו "למצוץ" את דמם של תושבי המקום. וכשגירשו את היהודים מארצם – כדוגמת גירוש ספרד, לפני כחמש מאות שנה- הם לא ידעו ולא הבינו, שהם כורתים את העץ שעליו הם יושבים - את מקור הברכה לארצם. [מאז גירוש ספרד – חדלה ספרד להיות מעצמה עולמית].
דרך אגב, גם הנאצים ימ"ש, דחו מספר המצאות מדעיות, שיכלו לעזור להם לנצח במלחמת העולם השניה, רק מפני שממציאיהם, היו יהודים!   הם "סתמו  בעפר" כל זכר להצלחת היהודים, וגם אם הם לבסוף מודים, שהיתה הצלחה מסויימת  לאיזה יהודי- הם זוקפים זאת לזכותם, כדברי אבימלך - "כל עוצמות שעצמת- לא ממני היו לך"?..
 רק באחרית הימים יתגלה לעין כל, שכל הברכה והשפע בעולם, היה בזכות העם שהובטח לו "ונברכו בך כל משפחות האדמה". כך קרה גם כאן, כשהפלישתים רואים ששום התנכלות לא מנצחת את יצחק, הם מבינים שברכתו של יצחק- היא ברכתו של א-לוקים, ואז הם משנים את שיטת הפעולה ומחפשים את קרבתו של יצחק, והכל מתוך אינטרס לזכות שוב בברכתו..
 ואכן ביום בהיר אחד,  מגיעים אורחים נכבדים לאוהל יצחק..  אבימלך, שר צבאו פיכול ועוד מספר נכבדים.. "וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ". פתאום, מגיע אותו סותם הבארות ומחרחר המריבות הראשי, ואומר: שלום עליכם!! . ויצחק שואל ומוכיח אותם -  "מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם"? [ [יצחק רואה שיש נסיון התקרבות מצדם,  ולכן מוצא לנכון להוכיחם מעט] והם מודים כי טעו: "וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה'  עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ". וכאן הם מגיעים לשיא החוצפה: "אִם תַּעֲשֵׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב, וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם ..." כלומר: כמו במשל של האריה שנתקע לו עצם בגרון והבטיח שכר רב לכל מי שיצילו.. באה החסידה ובמקורה הארוך הצילה אותו ממוות בטוח כששלפה את העצם מגרנו וכשעמדה החסידה לקבל את שכרה אמר לה האריה למה את מחכה? כבר קיבלת את שכרך!! לכי ספרי לכל החיות והעופות  שנכנסת ללוע האריה ויצאת ממנו בשלום!! וכי דבר קטון הוא בעינייך?... כך בדיוק ענה אבימלך ליצחק, היית אצלינו ועשינו לך רק טוב. ומהו הטוב? שלא בלענו אותך חיים.. תגיד תודה ששלחנו אותך בשלום, ולכן תבטיח לנו, שלא תעשה עמנו רעה... החוצפה הזאת של אבימלך ומרעיו עברה כל גבול ואף על פי כן לא אדם כיצחק יתעצבן ויכעס.. אבותינו ישרים בהליכות עולמים ומבקשים שלום בעולם.. לכן יצחק שיודע כי צוחק מי שצוחק אחרון ועתה אבימלך מתרפס לפניו..  יש לו סבלנות ומזמין אותם למשתה ואפילו ללינת לילה "ויאכלו וישתו וישכימו בבוקר וישלחם יצחק, (=מלווה אותם) וילכו מאתו בשלום".
אבל שימו לב! יצחק (בניגוד לאברהם) לא מוכן לכרות להם ברית, [ כפי שהם בקשו] אלא אמירת שלום בעלמא, מעין "הפסקת אש", כי הארץ הזאת היא שלו מאת ה' -כולל גרר (י"א שגרר = גוש קטיף לשעבר) -  והוא יודע שאין לו סמכות לסחור באדמתה, גם לא בעבור שלום מדומה.
האם הפלשתים קיימו את ההסכם?.. נעבור כמה מאות שנים קדימה..  כשבני ישראל חוזרים לארץ אחרי גלות מצרים, שוכחים הפלשתים את חלקם בהסכם, ומצפים שרק אנחנו נמלא את חלקנו. אנו בתחילה בימי יהושע לא כבשנו אותם הגם שארץ פלשתים נמצאת בתחומי ארץ ישראל. זכרנו את השבועה אשר נשבע להם אברהם "אם תשקור לי ולניני ולנכדי" וזכרנו גם את הסכם הפסקת האש בין יצחק לאבימלך.. ולמרות זאת הפלשתים מצידם מזלזלים בהסכם..  הם מציקים לעם ישראל דורות רבים, עד שבאים מלכי ישראל הראשונים, שאול ודוד, ומכריתים אותם.
מורי ורבותי, ההסטוריה חוזרת על עצמה, וחשוב לנו שנלך בדרכו של יצחק. נמשיך ליישב את ארצינו למלוא רחבה, לא נרתע מכל הקשיים ולא נסמוך על שום הסכמים עם הגויים והאויבים הסובבים אותנו אשר פיהם דיבר שווא וימינם ימין שקר. אנו בטוחים ומאמינים שבסופו של דבר תתקיים הבטחת ה' ליצחק טרם שירד לגרר לפגוש את כל האנשים "הנחמדים" האלה: "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי".
לסיום. לקראת חודש כסלו שבו חג החנוכה המציין את נצחון החשמונאים על היוונים ואת נצחון האור על החושך – נזכיר כאן את ברכת משה לשבט לוי, הרומזת על נצחון החשמונאים מול היוונים, ובימים אלה שעדיין לא הסתיימה המלחמה בכל החזיתות היא ראויה להאמר גם עתה: "ברך  ה' חילו ופועל ידיו תרצה, מחץ מתניים קמיו, ומשנאיו מן יקומון".
שבת שלום וחודש טוב ומבורך!
 
פרפראות לפרשה
  1. "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו" [כה כא]:  זה עומד בזוית ומתפלל, וזו עומדת בזוית ומתפללת. [רש"י ]
יצחק רבקה (515) בגימטריה תפלה (515).
ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו.. בתפילת שחרית  של שבת ויום טוב (עפ"י נוסח ספרד) שימו לב! יצחק ורבקה מופיעות ברמז זה כנגד זה. והיינו:
  •  
  •  
  •  
  •  
 
וזהו "יצחק לנוכח אשתו" – זה כנגד זה. ולכן ממשיך הכתוב:
כי עקרה היא- למרות שהיתה עקרה, תפילותיהם ורצונם היו רק שיהיו להם בנים ישרים, צדיקים, חסידים, קדושים כדי שתתרומם, תתברך, תתקדש, תתהלל שמך מלך מלכי מלכים הקב"ה.
 
  1. כי ציד בפיו (כה,כח)
אמר הרבי ר' שמחה בונים מפשיסחה: מזל שעשו לא קיבל עליו עול מצוות. הנה, ממצווה אחת שקיים, כיבוד אב ואם, סבלנו כל כך הרבה.. אילו היה מקיים את כל המצוות, על אחת כמה וכמה..
 
חדש כסלו – שמזלו "קשת"!!
חדש כסלו חביב עלינו בעיקר בשל סוף החודש שבו מאירה החנוכיה ומרצדים הנרות, אך כל החודש הוא אהוב ונחמד. המבול החל בחדש שעבר – חדש מרחשוון [ י"ז במרחשוון] המבול יצר בלבול בעולם.  האש והמים שטפו את האדמה וגם העצים הוכחדו וכמובן כל בני האדם מלבד נח ומשפחתו וכל מי שהיה בתיבה. המבול מחה כמעט את כל היקום של כדור הארץ ובכך הביעה ההנהגה האלוקית דרך הבריאה את מחאתה על ההשחתה שבני האדם הגיעו אליה. אחרי שזרחה השמש ויבשה הארץ  יצאו כל בעלי החיים מן התיבה והיה צריך לעשות סדר חדש בעולם. את הסדר החדש סימלה הקשת עם מגוון צבעיה המסודרים כל צבע למינו ורק כך הקשת תרהיב ביפיה .זו הברית שלא  יהיה יותר מבול לעולם. הקשת היא סדר של שבעת אורות עליונים היוצאים מהאור הלבן הנבקע מאור השמש הפוגש הענן והגשם. כך הם שמונת האורות הסדורים בחנוכייתינו, כששבעה מהם מייצגים את שבעת גווני הקשת וכל שבעת החכמות שבעולם ,  והשמיני – הבסיסי - "נר איש וביתו" הוא השמיני הוא כעין האור הלבן המאגד את כולם, ויחד כולם מסדרים באור יפה את היחס שבין האדם וביתו - לרשות הרבים, דהיינו לכל העולם ומלואו עם חכמותיו ומראהו. יש משפחה, יש בית, יש סדרי נישואין וחינוך הילדים יחד עם עושר של חכמה ולימודים רבים שמשכללים את העולם. את סוד גווני הקשת הללו לא הכירו ולא רצו להכיר היוונים. הם טימאו, עמעמו וטשטשו בין השמנים והאורות היפים. סגדו לגוף וזלזלו בנשמה. העריצו את חכמת הפילוסופיה וזלזלו באמונה ובקבלת הנביאים, הם היו כפרחים בלא פירות [כהגדרת הכוזרי]  ועל כך יצאו החשמונאים אלי קרב עם קשת וחצים להחזיר את טהרת ישראל ואורות העולם כולו למקום הנכון ומאז הולך אורם של ישראל וזורח עד נכון היום בבחינת "מוסיף והולך" ומתוך הגשם וענן הגשמיות שמכסה את הארץ תזרח ותתגלה הקשת המרהיבה שאורג עם ישראל זה אלפי שנים "כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם - כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָביב...[יחזקאל א,כח].      
 
שבת פרשת "תולדות" -כ"ט מרחשוון – שבת מברכים
1.ההפטרה "מחר חודש" [שמואל א כ]
2. מברכים ומכריזין על ר"ח כסלו שיחול אי"ה בימים ראשון ושני הבעל"ט
3. המולד: אור ליום ראשון, שעה 4 לפנות בוקר, 49 דקות, 15 חלקים
4. למנהג אשכנזים- אין אומרים "אב הרחמים"
5. במנחה של שבת אין אומרים "צדקתך צדק".
6. במוצאי שבת – יהודי תימן – נהגו לומר לפני תפילת ערבית "שער הרחמים" וכן ברכי נפשי. הספרדים – ברכי נפשי. 
7. כאמור ר"ח כסלו ביום ראשון ושני – בקיצור: יעלה ויבוא בתפילה ובברכת המזון. הלל בדילוג בתפילה, הוצאת ס"ת ובו קריאה של ר"ח ומוסף של ר"ח. חליצת תפילין לפני המוסף.
8. בחו"ל מתחילין לשאול על הגשמים אור ליום חמישי בתפילת ערבית [ד' כסלו]
9. ברכת הלבנה למברכים אחר שלושה ימים – מיום רביעי בלילה. [למברכים אחר שבעה ימים – יברכו בשבוע הבא החל מיום ראשון בערב].
 
סופגניה כשרה – כיצד?
עם התקרב חג החנוכה, נערכים סניפי רשתות המזון והקונדיטוריות ברחבי הארץ לקראת ייצור סופגניות. על המשגיחים לדאוג שהמטגנות יעברו הכשרה והגעלה על מנת לוודא כי אינן בשריות או בלועות איסור. יש לוודא הדלקת המטגנת באופן שלא ייכשלו בבישול עכו"ם. יש לוודא כי מהעיסה המתקבלת הופרשה חלה כדין והקמח עבר ניפוי כנדרש על פי ההלכה.
סופגניות עם מילוי ממרח חלבי - יש לדאוג לכך שחלק מהממרח יהיה גלוי על פני הסופגנייה על מנת שיהיה ניכר שהינן חלביות. בנוסף, חובה לציין בגלוי על גבי שלט שהן חלביות. יש להפריד את הסופגניות החלביות מסופגניות הפרווה המונחות על גבי המגשים. אין לאפשר הכנת סופגניות כאשר העיסה מכילה רכיבי חלב. יש לוודא כי סוג הסופגניות הנמכרות בשקיות המכירה יתאימו לציון פרווה או חלבי המסומן על גבי השקית או האריזה.
גם על הציבור הרחב לשים לב, ואם יש הערות נא לדווח למשגיח או לרבנות הנותנת כשרות.
 
חידות לפרשה [עם רש"י]
1. למה  חנה יצחק אבינו בנחל גרר - ולא בגרר עצמה!
2. על איזה פסוק בפרשה אומר רש"י: "איני יודע מה מלמדנו"? [גם בפרשת וישלח אומר רש"י: "איני יודע מה מלמדנו". היכן?]
חידון התנ"ך:
מי צעק "צעקה גדולה" בחומש בראשית, ומי צעקו "צעקה גדולה" בחומש שמות, ומי זעק "זעקה גדולה" בכתובים? 
 
איזו "שכונה" מוזכרת בפרשה?
-התשובה: מאה שערים.. כנאמר: "ויזרע יצחק בארץ ההיא מאה שערים ויברכהו ה'" בפשט - הכוונה לרווחים של יצחק מהחקלאות.. אבל בשבוע שבו קראו על מאה שערים הוקמה גם שכונת מאה שערים בירושלים.. האם יש קשר?
על פי מסורת מבית מדרשו של הגאון מוילנא, ש"מאה שערים" שווה בגימטריא ל- 666. זהו מספר, שעל פי הגר"א- מסמל את משיח בן יוסף וקיבוץ גלויות!! (-דרך אגב, בין מייסדיה של השכונה  היו צאצאיו של הגר"א- רבי יוסף ברלין ורבי יואל משה סלומון) –הקרקע לשכונה נרכשה בשלושה שלבים מערביי הכפר ליפתא, סך הכל 32 דונם, והשכונה הוקמה בשנת ה'תרל"ד. את בתי השכונה בנו מטעמי ביטחון, כך שקירותיהם החיצוניים יוצרים מעין חומה רציפה המקיפה חצר פנימית גדולה, אליה ניתן להיכנס דרך מספר שערים (לא מאה..) שנקבעו באותה חומת בתים, ניהול השכונה הופקד בידי ועד אשר מנה שבעה חברים (שבעת "טובי העיר") ואכף את התקנון הנוקשה של השכונה. כדי לשמור על אופיה  החרדי של השכונה הוכנס בתקנון סעיף: "אסור להשכיר דירה למי שאינו מוחזק לישראל כשר".. סעיפים אחרים בתקנון, דברו  בעיקר סביב נושא נקיון השכונה וקביעת תקנות באשר לניקוז המים באמצעות מרזבים אל בורות המים, שהיו ממוקמים במרכזה. בשכונה זו שמרו כבר אז על איכות הסביבה.. אם כן, יצחק אבינו שנצטווה גור בארץ ההיא אחרי שהצליח ה' דרכו וראה ברכה בעמלו – הוא הסמל להקמת שכונות בארץ ישראל וביניהם לפי מסורת מבית הגר"א – גם שכונת מאה שערים!
 
מתכוננים לחג החנוכה - דין השמנים והפתילות לחנוכה
  1. מעיקר הדין- כל סוגי השמנים , וכל סוגי הפתילות כשרים לחנוכה.
  2. מצוה מן המובחר- להדליק בשמן זית (צלול, וגם נעשה בו הנס במקדש)
  3. אם אין שמן זית- מצוה להדליק בשמנים שאורם זך ונקי, אבל גם נרות משעוה או פרפין כשרים להדלקה אע"פ שמצוה יותר בשמן.
  4. המדליקים בשמן- מצוה מן המובחר- שידליקו בפתילות מצמר גפן או חוטי פשתן.
(ויש מי שאומר- שבדורנו, אף שאר הפתילות הינן מובחרות)
  1. אם אין לו שמן זית, אלא מעט, יכול להדליק את נר החיוב לבדו משמן זית, ונרות ההידור משמן רגיל.
  2. השמש יהיה שונה משאר הנרות, או שיהיה מוגבה מהם כדי שיהא ניכר שאינו מנרות המצוה.
  3. אין חובה להחליף כל לילה את הפתילות ומכל מקום יש נוהגים לקחת פתילות חדשות כל לילה, זכר למנורה במקדש, וכן מותר להשתמש בשמן שנותר מהלילה הקודם.
  4. עדיף להימנע מלהדליק בשמן שהונח תחת המיטה וישנו עליה.
  5. אין להדליק נרות חנוכה משמן שנעשה מפירות ערלה, וגם לא משמן משנת שמיטה.
  6. יש להימנע מלהדליק בנרות של גז, כיוון שאין להם פתילה. ואין יוצאים ידי חובה בהדלקת נר חשמלי ( ובכל מקרה לא יברך על נר חשמלי)
  7. מצוה להדליק נרות חנוכה בשמן או בשעוה במקום ציבורי בזמן צאת הכוכבים, וכן בעל חנות הנמצא בחנותו בזמן זה ( של צאת הכוכבים: 17:00) כדי לפרסם את הנס, וידליק בלי ברכה (אלא אם כן מתפללים במקום תפילת ערבית, שאז יש לזה דין בית-כנסת לשעה קלה.ומברכים על ההדלקה.)
  8.  הרואה חנוכיה חשמלית דולקת (כגון:על גג בית-כנסת, בחנות וכדומה)- לא יברך על ראיתו, אפילו אם לא הדליק בביתו ולא עתיד להדליק בביתו,
אבל על נרות רגילים או נרות משמן, יברך אם לא הדליק ולא עתיד להדליק ואין מדליקין עליו בביתו.כדין ברכת "הרואה"
 
מהלכות שבת
האם מותר בשבת, לשים גבינה צהובה בתוך סיר של פתיתים וכדומה, שמונח על הפלטה?
תשובה: הדבר אסור, ואסור לשים לתוך סיר שעל הפלטה! כיון שרוב הגבינות הצהובות לא עוברות תהליך של בישול גמור אלא פיסטור [כ80 מעלות] ואם כן הגבינה לא מבושלת כל צרכה, [כמו כן יתכן שיש בה תוספות לא מבושלות כלל]  . אבל לתוך כלי שני יש להתיר.
 
תן חיוך ...
1. הצעת חוק מטעם איגוד הגבאים בארץ הקודש! כדי להקל על הגבאים,  יש לחייב כהנים ללבוש חליפה ייחודית - ולויים בחליפה ייחודית אחרת..
2. בבני ברק "עיר התורה"  מתעקשים לומר שהטיל בשבוע שעבר לא ירד בבני ברק אלא בגבול בני ברק רמת גן..
3. שופטי בג"ץ עוד לא הודיעו אם יישמו את צו המעצר של בית הדין בהאג ..
4. "וישטום עשו את יעקב". אם אתה עצבני אל תשמור בלב, תלמד ממגהץ אדים . בכל פעם שהוא מתחמם משחרר קיטור...
5. למה דומה הפסקת אש עם חיזבאלל'ה? ל"הפסקת פרסומות וחזרנו"..
6. במלים אחרות: בהפסקת עישון - כולם מעשנים, בהפסקת אוכל - כולם אוכלים, בהפסקת קפה - כולם שותים, בהפסקת אש – כולם יורים..
7. לסיום. אנחנו מנצחים!.. על יעקב נאמר "ויקרא שמו יעקב" לשון יחיד - ועל עשו לשון רבים: "ויקראו שמו עשו" – אז כמה קוראים כיום לבניהם עשו, וכמה קוראים יעקב?...
 


בס"ד
אחרי עשר נסיונות -ה"מרכבה" דוהרת להקמת בית ליצחק
האם יצליח "העבד" לקטוף את "השושנה" מבין החוחים – את רבקה -  ולהביאה כזר כלולות ליצחק? האם אליעזר עבד אברהם שיוצא לשליחות הגדולה של חייו, יצליח גם במשימתו האחרונה בתור "עבד אברהם"?
אברהם אבינו שכבר נתנסה בעשר נסיונות עם סיבוכים לא מעטים ותמיד יצא מהם כשידו על העליונה ביקש שלא ינסוהו יותר.. די! אין יותר מעשר נסיונות!  ואכן מעתה ועד אשר עצם את עיניו הכל הולך לאברהם "חלק" בלי סיבוכים. הבה נראה כיצד בפועל נראה אברהם בלי נסיונות.. 
ראשית, רואים שהברכה שבירך אברהם אבינו את אליעזר עבדו להצלחת שליחותו הביאה את אליעזר וכל  גמליו והעבדים שנלוו אליו עוד באותו יום  "בקפיצת הדרך" לחרן הרחוקה.
שנית, המלאך "האברהמי" שנשלח ממרומים, כבר מחכה לו ליד העין, בארם-נהריים. האות והמופת שעשה אליעזר– פעלו במדוייק ואפילו מעל המצופה, ופתאום כאילו בדרך מקרה יוצאת הנערה המיועדת ליצחק לשאוב מים מהבאר.. הנערה משקה אותו ואת גמליו בחן בחסד ובחכמה רבה. מיד מודה העבד על הנסים הגדולים שה' עושה לו בזכות אברהם.. אבל נותר עתה החלק היותר "קשה". לשכנע את משפחתה של רבקה ובהם בתואל האבא - וההדיוט הקופץ בראש - את לבן שיסכימו לשלח את הנערה איתם כבר למחרת..
לכאורה, מבצע מורכב וקשה אך כשהכל צריך ללכת "חלק" אז גם טיפוסים מורכבים וקשים מתיישרים עם הרצון האלוקי לעזור לאברהם וכמובן ליצחק "והיה העקוב למישור" ובתואל ולבן לבקעה..
הנה כשמגיע אליעזר  לבית בתואל, שם מכינים לו ארוחה "חגיגית" עם רעל בתוכה [עפ"י המדרש] אך גם כאן בא המלאך  משמיים לעזרתו והחליף הצלחות ובתואל ניגף ונידף.. ואליעזר ניצל. למחרת בבוקר אנו כבר לא שומעים יותר על בתואל- כי אם רק על "מחליפו" הטבעי- הלא הוא בנו של בתואל - לבן הארמי... האם אתו יהיה יותר קל?.. לא בהכרח, אבל כשהמרכבה [=מרכבת אברהם] דוהרת מי יעצרנה?
אז קודם נעשה היכרות קצרה עם הראיס החדש.. לבן! בעצם, מדוע נקרא שמו "לבן" אם הוא כל כך רמאי? "לבן" זה נשמע כמו אדם שלא עושה בעיות.. אך פה הטעות הכל בסגי נהור – לבו שחור משחור... את השאלה הזו ותשובתה בצדה אנו מוצאים במדרש. (בראשית רבה פרשה ס) "ולמה נקרא שמו לבן"?- אמר רבי ברכיה: שהיה מלובן ברשעות! כלומר: שרשעותו ורמאותו היה בוהקת ובולטת מכל בני עירו. אם כן "הלבן" הזה אינו "לבן" כל כך... ומוסיף "הבן-איש חי" בספרו, כי השם  "לבן", אומנם נשמע יפה חיצונית אך האמת היא, שלא הייתה בו בינה (לבן =לא בן!). אמנם נכון לבן היה פיקח ונוכל גדול, אבל עם כל זאת לא הייתה בו בינה... כי עם כל חכמתו וערמימיותו לא השכיל להבין, שלא יצליח במזימותיו המרושעות נגד עצת ה' יתברך!  הוא לא יצליח לעצור את המהלך של בנין בית ישראל!
 בתחילה חשב לבן לעכב את רבקה ואולי יצליח למנעה מללכת עם האיש, ולכן אמר לאליעזר: אולי תשב הנערה אתנו ימים או עשור [=שנה או עשרה חדשים..]  וכך קיווה שזה ימשך עד אין קץ...- אך העבד מתעקש - ה' הצליח דרכי ! אני רוצה שרבקה תקום ותלך אתנו עכשיו ! אז מציעים לבן ואמו - מתוך תקוה שהבת הקטנה תסרב ללכת עם האיש שלא מכירה תמול שלשום -  הבה נשאל את פי הנערה- ורבקה מהממת אותם: אלך! ללא שהיות וללא עכבות! ואם אצטרך אלך בכוח גם אם לא תרצו! ... מדהים!
דעה שניה במדרש, שלבן נקרא בשם זה משום "שהיה מלבן את הדין לבני עירו". מה פירוש?  וכי היה לבן שופט הגון וישר? אלא גם אם עקץ והתנהג ללא יושר הוא דאג לכבס וללבן את רמאותו שלא תתגלה.. לדוגמא: כשיעקב ירצה להתחתן עם רחל, לבן "יארגן" משתה, לא מכיסו אלא מכספי אנשי מקומו שנטל מהם משכונות ומימן את החתונה, אתם מנחשים נכון שמעולם הם לא ראו את משכונם בחזרה... וזאת בטענה שגם הם נהנים שיעקב בסוף נשאר והבאר שופעת מים.. אז תשכחו מהבגדים..
אבל כאמור עם כל ערמימיותו לא הצליח למנוע את המהלך האלוקי הגדול  להקים בית ליצחק ולהמשיך את שרשרת הדורות - ואדרבה! ההשגחה העליונה השתמשה בו ככלי שרת, לבנות את בית ישראל כפי רצונו של הקב"ה וכך נפגוש אותו גם בפרשת "ויצא" שהוא "בונה" את בית ישראל- ע"י רחל ולאה. הוא התכוון להפיל את יעקב בפח אך התברר שזהו דווקא רצון ה', וכפי שאמרו הזקנים לבועז בשער בית-לחם: "יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך - כרחל וכלאה - אשר בנו שתיהם את בית-ישראל "!!
 גם בפרשתינו לא הועילה כל התחכמותו כי רצון ה' היה שרבקה תצא משם  במהירות וכך אכן היה, כי הגיע זמנו של יצחק אבינו לשאת את רבקה ולהביאה אל אהל שרה אמו ולהיווכח, שענן קשור על האהל, הברכה בעיסה, ונר דולק מערב שבת לערב שבת, והעיקר- שהיא היא הראויה להיכנס לבית אברהם ולהיות המשכה של שרה אמנו. "ויביאה האהלה שרה אמו".. ועתה זכינו שבאהל שרה יש את "רבקה אמנו" – אם יעקב אבינו שממנו תצא אח"כ האומה הישראלית!!
אם כן, ראינו בפרשתינו, שרבונו של עולם הוא המנהל האמיתי של העולם וכל מלכי העולם ורוזני ארץ בידיו ככלי משחק – וגם ראינו ונתעודד שיום יבוא ויגמרו הנסיונות והקשיים של חבלי משיח, והכל ילך חלק ללא מכאובים כמו שהיה אצל אברהם כשהסתיימו להם עשר נסיונות!..
ולסיום, אנו בשבת "חברון" והראשונה שנטמנה שם [חוץ מאדם וחוה] היתה שרה אמנו. היא הראשונה שקבעה התנחלות בבטן האדמה אשר בחברון והיא ודאי שוחקת ואומרת: עשה ה' לי צחוק גדול, כי עוד עמים רבים יודו שעשיתי צעד נכון כשקבעתי שהארץ הזאת רק ליצחק ולא לישמעאל וגרשתי אותו ואת אמו למדבר פארן.. כי שם מקומו של הפרא ואילו כאן בארץ כנען ישכון לעד שחוקו של מי שצוחק אחרון!!       
שבת שלום ובשורות טובות!!    
 
חידות לפרשה [עיין ברש"י]
1.כיצד הגיעו פירות א"י - לחוץ לארץ?
2. אברהם נתן '"עפרן" לעפרון – למה הכוונה? אם עדיין לא מצאת תנסה כוחך בגימטריות...
 
פרפראות לפרשה
  1. " ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השואבות."[כד:יא]  
אמרו חז''ל במסכת ברכות דף נד: ארבעה צריכים להודות יורדי הים הולכי מדבריות מי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים.
השו''ע או''ח [ריט א] מוסיף: "וסימנך: וכל החיים יודוך סלה. חיים ר''ת חולה יסורים ים מדבר. והם יודוך. "
בספר 'מתוק האור' הביא בשם רבי יצחק אסא מרבני סוריה שעניין זה רמוז ג''כ בפסוק שלפנינו, ויברך הגמלים – והיינו ויברך הגומל. מחוץ לעיר – והיינו הולכי מדבריות. אל באר המים – והיינו יורדי הים. לעת ערב – והיינו מי שהיה חולה וכנאמר עד שלא שקעה שמשו. לעת צאת – והיינו מי שהיה בית סוהר ויצא...
 
שבת פרשת חיי שרה [כ"ב מרחשון]
ההפטרה- והמלך דוד זקן [מלכים א, א]
 
תן חיוך...
1. שני קבצנים בשכונת גאולה התווכחו על הבחירות באמריקה. אחד אומר חלוקת האלקטורים הכי חשובה זה בפנסילבניה. השני אומר לו החלוקה הכי קריטית זה מישיגען. שומע אותם השלישי ואומר שניכם טועים, החלוקה הכי חשובה נמצאת בבורו פארק! שם מקבלים בארגז: גם בשר, גם דגים ואפילו שישיית פפסי...
2. הלזו יקרא דמוקרטיה? ארצות הברית, מדינה בלי יועמש"ית, ועוד מתיימרת להיקרא דמוקרטיה. בושה!!...
3. שאלה: האם אפשר להאמין לשדכן? תשובה: רק למשפט הראשון: "לפלוני  יש בן- ולאלמוני יש בת ."והשאר? בע"מ..
4. אתמול הייתי בחתונה ופתאום התחילה מתקפת סייבר על התזמורת והם שרו "ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב" ולא ידעו איך לעצור את זה...
5. הוזמנתי לחתונה של סופר סת"ם. עכשיו אני צריך לאשר הגהה.
6. "אחותינו את היי לאלפי רבבה".. אין אולם שמחות חרדי שאין בצד שורות של כסאות שהפכו למיטות לילדים ...
 
מהלכות חציצה בנטילת ידיים
א. צריך להזהר מחציצה, שכל דבר החוצץ בטבילה- חוצץ בנטילת ידים. ושמן ונפט או משחה שעל כף היד, [ולא על האצבעות] אף שאין המים הבאים על כף היד מלחלחים את היד, אין בזה חציצה. וכן אם נטל ידיו ולא נתפסו המים בכף היד באיזה מקום, ונשאר שם יבש, אף על פי כן עלתה לו הנטילה.
ב. צריך לנקות ידיו מלכלוך שתחת הצפורן. וכן צריך להסיר הטבעת בשעת נטילת ידים. אמנם איש שמלאכתו נקיה, ואין דרכו להסיר את טבעתו מאצבעו כלל, מותר לו ליטול ידיו עם הטבעת, אפילו אם היא מהודקת לאצבע. וטוב להחמיר גם במקרה כזה ולהוציא הטבעת.
ג. אשה שאינה רגילה להסיר את הטבעת מעל אצבעה בעת עשיית עוגה, וכדומה, מותר לה ליטול את ידיה עם הטבעת, ואין זה נחשב לחציצה, אפילו אם הטבעת מהודקת. ואם יש בטבעת אבן יקרה, שדרכה של האשה להקפיד להסיר את הטבעת כדי שהאבן לא תתקלקל במים, זו חציצה, וצריכה להוציא הטבעת קודם הנטילה. ואם אינה מקפידה להוציא לעולם את הטבעת שיש בה אבן מעל ידה, אין זה נחשב חציצה.
 ד. אשה הצובעת את צפרניה לנוי, אין בכך חציצה לענין נטילת ידים.
כמו כן,  צבע החינה שנוהגות איזה נשים לצבוע לפני חתונת קרובותיהן, אינו חוצץ לנטילת ידים.
ה.  מי שיש לו מכה בידיו, ושם תחבושת או פלסטר – לא רק על מקום המכה ממש, אם יכול להוציא התחבושת בשעת נטילת ידים, יוציא התחבושת ויטול ידיו ויברך על נטילת ידים. אבל אם אינו יכול להוציא התחבושת, אינו רשאי לברך על נטילת ידים, כיון שאין התחבושת מונחת רק על מקום המכה, אלא אף על הבשר שמסביבה. ואם המכה היא רק על יד אחת, יעטוף אותה יד במפה, ויטול ידו השניה, ויברך על נטילת ידים.
ו. מי שידו האחת מלאה בחבורות, וכרוכה כולה בתחבושת, ואוכל ביד השניה, חייב ליטול את ידו השניה לסעודה, ויברך על נטילת ידים. ומי שיש לו מכה בכף ידו, או בגב ידו, ואינו יכול ליטול ידיו אלא עד סוף קשרי אצבעותיו, רשאי לברך על נטילת ידים.
ז. וכן מי שיש לו גבס על כל כף ידו האחת, נוטל ידו השניה למצוות נטילת ידים לסעודה, ויברך בנוסח הרגיל ''על נטילת ידים'', אף על פי שאינו נוטל אלא רק יד אחת. [ואם אין הגבס על כל כף היד, יכסה את כף ידו במפה, ויטול ידו השניה ויברך]. ומכל מקום בדיעבד שטעה ובירך "על נטילת יד", ולא תיקן בתוך כדי דיבור, יצא ידי חובה, ולא יחזור לברך.
 
מה ראשי תיבות שדכ"ן?
  1. השדכן דינו כפועל, וצריכים לשלם לו שכר פעלתו, ומסופר על זוג חשוך ילדים, שבאו לרב משה פיינשטיין זצ"ל ובקשו ברכה, הרב שאל אותם אם נתנו מתנה לשדכן ששידך בינהם? והשיבו בשלילה, אמר להם, שיזדרזו לשלם לו ויזכו בעז"ה להיפקד בזרע בר קיימא, ואכן כך היה ולשנה הבאה חבקו את ילדם הראשון!
  2. יש בחורים ובחורות שנמנעים מלבקש את עזרתו של השדכן, ורואים בזה פחיתות כבוד, או משהו "פרימיטיבי"-, אך צריך לדעת שלפעמים רוצה הקב"ה שהזיווג דווקא יהיה ע"י מתווך, כמו שאצל יצחק ורבקה, שאליעזר שידך ביניהם, וכבר דרשו דורשי רשומות, שדכ"ן ראשי תיבות: "כי שיבר דלתות נחושת", שלפעמים יש עיכובים משמיים, כאילו היו מחיצות ודלתות ודווקא השדכן הוא שמצליח לשבור המחיצות והעיכובים וזוכה להביא לידי גמר את עניין השידוך.
  3. מותר לשדכן "ליפות" מעט (מבלי להגזים) את המשודך או המשודכת אבל אסור לו להעלים פגם רציני ולגרום עוגמת נפש - או הפרת שלום בית - מאוחר יותר, ובמקרים כאלו כדאי להתייעץ עם רב.
  4.  ואומרים בדרך דרש, שזה מה שאמר אליעזר כהקדמה למשפחת רבקה, דעו לכם "עבד אברהם אנוכי" אינני מפריז בשבחים, כיון  שחונכתי בביתו של אברהם, ושם נזהרים מאוד מלהוציא דבר שקר מפיהם... ועל שדכן שמשקר ומגזים ליטול סכום נאה מהצדדים, דרשו עליו.. שדכ"ן = שקר דובר, כסף נוטל!!
  5. על כל פנים, שיהיה בהצלחה לכל הרווקים והרווקות, ומה' אישה לאיש!
 
על קדושת מערת המכפלה ומעלתה
  • כתוב בזוהר הקדוש: לו היו יודעים בני האדם את יקרת כבוד ומערת המכפלה-מקום קבורתם של האבות-היו מלחכים את העפר שלוש פרסאות סביב לקברו (עיין זוה"ק שמות א).
  • כתוב במדרש: על שלושה מקומות אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר-גזולים הם בידכם, אליו הן: מערת המכפלה ובית המקדש, וקום קבורתו של יוסף הצדיק (בראשית רבה עט')
  • כשהנשמה יוצאת מהעולם הזה, באה למערת המכפלה, ששם הוא פתח גן-עדן, ופוגשת באדם הראשון ובאבות (זוה"ק פרשת לך-לך).
 
מהלכות שבת / סדין חשמלי ומטריה בשבת
  1. מותר להשתמש בכר או בסדין ושמיכה חשמליים, שהופעלו לפני שבת או שכוונו לפני שבת ב"שעון-שבת", שיחממו בשבת, ומותר גם לטלטלם ממקום למקום, ויש להיזהר, שלא יגרום בזמן הטלטול לניתוק החשמל על ידי יציאת התקע מהשקע. טוב לעשות היכר, שלא יבוא להגדיל או להקטין את עוצמת החום. וכן מותר להשתמש בכורסה או מזרון מתכוונים באמצעות חשמל, וגם בהם אסור לעשות שום שינוי באמצעות החשמל בכיווני הכורסא והמזרון.
  2. אין לפתוח מטריה או שמשיה בשבת וביו"ט, וגם אם הן פתוחות מבעוד יום- אין להשתמש בהן, גם במקום שיש בו עירוב (אבל שמשיית גינה, שתקועה בקרקע מבעוד יום, או סככה שמעל מרפסת או מעל חלון- ראווה וכד', מותר לפותחן ולקפלן).
 
"ספינת המדבר"
גמל ממוצע שוקל בין  300 עד 700 ק"ג וגובהו מתנשא עד 2-1.80 מטרים. מהירותו המרבית היא 20 קמ"ש. הוצאות האחזקה של הגמל מסתכמות במזון, אך הוא אינו בררן ומוכן ללעוס אפילו צמחים קוצניים. לשונו וחיכו נוקשים ושיניו גדולות ומטיבות לטחון. בחורף, מפיק הגמל את כל כמות המים לה הוא זקוק ממזונו והוא מסוגל להחזיק מעמד בקיץ במשך שמונה ימים ללא שתיה. כשהוא מגיע למקור מים הוא מסוגל לגמוע בתוך עשר דקות כמאה ליטרים, ובכך משלים גופו את כל החסר בנוזלים. בחורף, ניזון הגמל מכמויות רבות של מזון- הרבה יותר מהכמות הדרושה לו מידיית- ואת העודף הוא אוגר בדבשתו בצורת שומן. כל עוד עודפי המזון אגורים בדבשתו - מסוגל הגמל להתקיים ללא מזון. הגמלים שימשו, בעיקר בעבר, בתפקידי רבי ערך. הן שימשו את האדם לרכיבה, למשא, וגם למלחמה. הגמל בעל הדבשת האחת - הוא גמל בצבע חום. זהו גמל מדברי החי באזורים החמים והיבשים דוגמת אפריקה וארצות ערב. הסוג הנוסף של הגמלים, כפולי הדבשת, הם בעלי צבע אפור ושיער ארוך, ורגליהם קצרות. אלו גמלים החיים באזורים הקרים וההרריים של סין, מונגוליה ועוד. לגמל יכולות הישרדות מדהימות. הם שורדים במדבר בסופות החול, בחום הכבד, זמן ממושך ללא מזון שתיה. כאמור, הדבשת שעל גבם היא מחסן המזון הנייד של הגמלים ובה שומן אותו מנצלים בתנאי מחסור במזון.. על רגלי הגמל מגינות כריות מרופדות בשכבת עור עבה. כך הוא מוגן מפני חומה הלוהט של האדמה המדברית. כריות אלו אף מונעות מרגליו לשקוע בתוך החול הרך. כאשר מתחוללות סופות חול אוטם הגמל את נחיריו, כך, שהחול אינו חודר לתוך אפו.  בסופה הוא גם עוצם את עיניו והריסים הארוכים בהם התברך, מונעים מן החול לחדור  לתוך עיניו. לכן, לא לחינם מכונה הגמל כ"ספינת המדבר" !! בעורם של הגמלים משתמשים להכנת בגדים כמובן- אוהלים. כיהודים, צריכים אנו לזכור, שהגמל הוא מן הבהמות הטמאות, [הגמל - הוא מעלה גרה אבל איננו מפריס פרסה] . בשרו - אסור באכילה,  וגם החלב [ חלב הנאקות], אסור בשתיה, למרות שיגידו לך שיש בו סגולות רפואיות.  
 
מתוך הקלסר של עברי דיקשטיין הי"ד
[סגן עברי דיקשטיין הי"ד, מעלי, מפקד מחלקה בגדוד 51, חטיבת גולני, נפל בקרב בדרום לבנון, בי"ג מרחשון שנה זו.  בן 21 בנופלו.]
 "הדרך שלי, או במילה אחרת ה'למה' שלי, המניע הפנימי שלי לכל פעולה שאני עושה בחיים, הן האזרחיים והן הצבאיים – זה כלל ישראל. כלל ישראל זה העבר שלנו כעם, זה ההווה שלנו והעיקר העתיד שלנו – נצח ישראל.
אני מאמין שכל אדם בעולם הזה יש לו שליחות, ששייכת למשהו גדול, לתהליך גדול שקורה בעולם. כל יהודי שייך לשרשרת ארוכה של עם הנצח, עם שההיסטוריה שלו כתובה על ספר מבריאת העולם, והיום אנחנו כותבים את העתיד שלנו, את המדינה שלנו כיהודים.
ואני כחלק קטן מסיפור גדול מונע מהזכות והחובה להיות שייך, הזכות להשתייך לאומה שכזו והחובה לשרת אותה בצורה הטובה ביותר, גם באזרחות בחיי המשפחה וגם בצבא, וממילא בצבא לעשות את ההכי טוב ולהיות קצין קרבי.
בעת הזו שמוגדשת יותר מתמיד האימרה 'בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו' מצווים אנחנו להבין את גודל השעה, זמן שבו אויב רשע ואכזר נלחם בנו רק בגלל היותינו יהודים, זו שעתינו להביסו ולהכניעו ולהרים על נס את הטוב בעולם.
"נקודות שמניעות אותי ביום יום, זה החברים שנפלו, החברים שנלחמים, העורף החזק שתומך, תושבי הדרום, תושבי הצפון והחטופים אלו סיבות מספיקות דיין לעבוד ללא הרף ולתת את כל מה שניתן. זו השליחות שלי, זו השליחות של הדור שלנו.

 

בס"ד
האם הייתה התראה לפני החיסול?
אנו שומעים כמעט מידי יום שצה"ל מזהיר את התושבים בדאחיה שבביירות להתרחק חמש מאות מטר מבניינים מסויימים כי הוא עומד להפציץ אותם...
האם גם אנשי סדום קבלו התראה כזו בפרשה, לפנות את סדום ועמורה?..
אמנם כן, אנשי סדום ועמורה בפרשתינו  קבלו התראה מוקדמת לפני ש"פוצצו" אותם מן השמיים בגפרית ואש.  הצ'אנס האחרון ניתן להם בצורת נסיון – כיצד יקבלו את האורחים המכובדים – המלאכים !! ... לא, לא היינו מצפים שהם לפתע יהיו מכניסי אורחים לבני אדם... גם לא מכניסי מלאכים  כדוגמת לוט שהפציר בהם להכנס לביתו,  אבל לפחות שלא יפריעו... כל שכן שלא יסובו על הבית כדי לעשות באורחים שפטים! ...   
ואם נעיין היטב - ניתן לומר ש"ההתראה" כבר ניתנה בפרשה הקודמת, כשבאו ארבעה המלכים -  כדרלעומר וחביריו - וְכִדרְרוּ אותם ככדור  והוליכו אותם לכיוון צפון הארץ ומשם הלאה רצו לקחתם לארץ שנער ואילולא בא - אב המון גויים – שנחלץ להצילם, מן הסתם היו מתייצבים למסדר ליד הכבשן הגדול באור כשדים, והיו מכינים להם גפרית ואש - לא מן השמיים - אלא מן הארץ ו"אוכלים" אותם בלי מלח ...
והנה, מה הייתה תגובתם של אנשי סדום כשנעשה להם הנס הגדול ההוא  וניצלו מנמרוד וחביריו? האם בירכו "הגומל", או שינו דרכם והלכו ולו במעט, בדרכיו של המושיע הגדול ה"מלך החדש של המזרח התיכון" – הלא הוא אברהם אבינו? לא ולא , אדרבה הם שכללו עוד יותר את שיטות האכזריות נגד האביונים ועוברי דרכים - ולא רק שֶיַד עני ואביון לא החזיקו – אלא שאותה נערה [ = פַּלְטִית בת לוט] שהעזה להאכיל עני בסתר, מרחו אותה בדבש ועקצוה הדבורים עד שעלתה צעקתה השמיימה– כן, זו ארץ סדום ואלו חוקיה. הארץ שהייתה "דבש" של המזרח התיכון בימים ההם ואף קיבלה התראה אחר התראה -  עתה "נעקצה" באש גפרית מן השמיים.
וכשנעיין עוד במדרשי חז"ל נמצא התראות נוספות שכוונו לעבר "כיכר הירדן" הפורה. המדרש מספר שהיו הרבה רעידות אדמה באיזור לפני שחרבה סדום. וזה לשון המדרש: [ בראשית רבה וירא פ' מט]  "אמר רבי ירמיה בן אלעזר: עיקר שלוותה של סדום לא היתה אלא חמשים ושתים שנה, ומהם עשרים וחמש שנה היה הקדוש ברוך הוא מרעיש עליהם הרים ומביא עליהם זוועות [=רעידות אדמה]  כדי שיעשו תשובה, ולא עשו, הדא הוא דכתיב: (איוב ט) "המעתיק הרים ולא ידעו, ובסוף – [כשלא חזרו בתשובה] -אשר הפכם באפו".  
ומי עוד קיבל מידע מוקדם על מה שעומד לקרות לסדום? –אברהם אבינו! וכך אומר הקב"ה: "המכסה אני מאברהם אשר אני עושה?"  "כי ידעתיו אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'.."!!   עתידים בניו לירש את ארץ ישראל, והם צריכים לדעת שאדמת ארץ ישראל הקדושה יש לה "חיישנים" מאד רגישים, במיוחד למעשה חסד וצדקה. כלומר כל זה  "למעלת ארץ ישראל" שאינה סובלת עוברי עבירה [רמב"ן] , כי אם היה קורה כפשעים הללו שעשו אנשי סדום  בחו"ל- לא היה עונש קשה כל כך.. ולכן גילה לאברהם את דבר ההפיכה כדי שיהיה לו במה להוכיח את בניו. כמו כן, צריך היה לגלות לעם ישראל את מעלת התשובה ומעלת הצדיקים שאם היו עשרה צדיקים בתוך כל הרשעים האלה–היו מצילים את כל העיר מההפיכה! (ספורנו).
ולסיום, הבה נתפלל לשחרור כל החטופים, לרפואת כל הפצועים, ולהצלחת צה"ל וכוחות הבטחון וכמובן להצלת כל תושבי מדינת ישראל ובמיוחד בצפון,  שיחזור השלום והבטחון לכל מדינתינו וה' יסכל את עצת אויבינו. "חרבם תבוא בליבם וקשתותם תשברנה" ושב ושקט ושאנן ישראל. ואל נשכח לאחל הצלחה לשר הבטחון החדש ישראל כ"ץ – ואם אכן שכל כ"ץ הוא כהן.. [=כהן צדק] כי אז הוא ממש מתאים לפרשיות הללו בחילופי התפקידים בין מלכי צדק – לאברהם שלפי המדרש הפך ל.. כהן צדק!
שבת שלום!!
 
שבת פרשת וירא [ט"ו מרחשוון]
.ההפטרה-"ואשה אחת מבני הנביאים" (מלכים ב' / ד,א)
הספרדים מסיימים- "ותאמר שלום".
 והאשכנזים והתימנים ממשיכים עד "ותשא את בנה ותצא".
 
חידה
מה קורה בפרשה כשהפכו "כיכר"? – הפך כולו למלח.. אז מה קורה כשהופכים "לחם"? [פתרון אחרי פרפראות לפרשה]
 
פרפראות לפרשה
1."וירא וירץ לקראתם.."
שאלו לפיקח אחד: מדוע לא צוותה התורה בפירוש על הכנסת אורחים?
השיב: אילו נאמר בתורה במפורש שמצווה להכניס אורחים, היו המהדרים והמחמירים סוחבים את האורחים בעל כרחם, מלעיטים אותם בעל כורחם ושולחים אותם מביתם בעל כורחם – כדי לקבל אורח חדש ולקיים מצוה חדשה של הכנסת אורחים. כמובן בהידור...
 
2."והוא יושב פתח האוהל"
לראות אם יש עוברים ושבים. [רש"י]
בדרך הצחות מסבירים: ישנם שני סוגי עניים, יש עני שרגיל לחזר על הפתחים, ואין לו בושה לבוא להיכנס ולאכול. אבל יש עני מסוג שני הנקרא "עובר ושב" זהו עני מכובד שניגש לדלת בהיסוס, חוזר אחורה ושוב ניגש אל הדלת, ובכל פעם הוא נסוג כשליבו נוקפו ושב על עקבותיו,  זהו עני שאין לו את האומץ לפשוט יד ולבקש. לעני "עובר ושב" כזה צריך תמיד לחכות בפתח הבית ולקבלו בסבר פנים יפות...
*פתרון החידה: כשהופכים "לחם" =מקבלים אותיות "מלח"...
 
תן חיוך...
1 בכירי חמאס יגורשו מקטר? אהלן וסהלן , אמסטרדם מחכה לכם..
2. ברוך שלא עשני גוי. על מי להתכוין? כן, אפילו על טראמפ.. על ביידן כדאי לחפש ברכה אחרת בברכות השחר. גלו אותה בעצמכם..
3. מספר בחור ירושלמי. בבית הכנסת שלנו יש זקן חביב  שמחלק סוכריות לילדים בשבת. מאד הערכתי  אותו עד שגליתי.. שהבן שלו רופא שיניים בשכונה!
 
"ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה"- מהלכות בשר וחלב
1.אם אדם אכל בשר כמה צריך לחכות אחר כך כדי לאכול חלב? יש דעות שונות : לרמב"ם – "כמו" שש שעות (יש המסבירים שכוונתו לרוב שעה ששית ויש המסבירים שכונתו למקצת שעה ששית) דעת השולחן ערוך -שש שעות (גם דעת הש"ך והט"ז להחמיר כדעת השו"ע במי שיש בו ריח תורה) הרמ"א - יש אומרים שאין צריך להמתין ומיד אם סלק וברך ברכת המזון מותר על ידי קינוח והדחה . אבל מנהג הרמ"א- המנהג להמתין שעה אחת. הערה-יש הנוהגים לשמור שלוש שעות ומנהג זה מופיע ברבינו ירוחם ובדרכי תשובה.
הלכה למעשה:
מנהג ספרד - יש הנוהגים שש שעות. יש הנוהגים רוב שעה ששית.
מנהג תימן – שש שעות.
מנהג אשכנז - יש נהגו להמתין שש שעות, כדעת הרמב"ם ומרן השלחן ערוך. ויש נהגו להמתין ארבע שעות. ויש נהגו שלוש שעות, ויש נהגו רק שעה אחת. אולם כבר כתב המהרש"ל [לפני כחמש מאות שנה]: "כל מי שיש בו ריח של תורה, ימתין שש שעות". (הרמ"א יורה דעה סימן פט סעיף א. שפח)
2. ואם אכל מאכלי חלב ורוצה לאכול בשר כמה צריך לחכות?
 אם מוצרי חלב רכים - מעיקר הדין אין צריך להמתין, אך צריך קינוח והדחה. יש שנהגו להמתין חצי שעה ומקור המנהג בזוהר הקדוש.
אבל אם אכל גבינה קשה (לרוב הפוסקים גבינה שעמדה ששה חדשים ויש שהחמירו בכל גבינה צהובה) האשכנזים - נהגו להמתין שש שעות (כאילו הגבינה הקשה נחשבת כבשר). אצל הספרדים נחלקו הדעות. לדעת הבן איש חי - לפי הזמן שעמדה הגבינה כך יש להמתין.  לפי הרב אבא שאול - יש להמתין שעה .   לפי הגרע"י - אין צורך להמתין כלל.
 
שאלה: האם יש כלאיים וחיוב תרומות ומעשרות בצמחים המיועדים לחליטה ('תה צמחים')?
תשובה: [עפ"י מכון התורה והארץ]
בנוגע לחיוב תרומות ומעשרות מצמחים אלו, חלוקות הדעות בין פוסקי דורנו: לדעת הרה"ג יוסף שלום אלישיב והרה"ג נסים קרליץ אין חובה להפריש מהם תרומות ומעשרות. לדעתם, דין צמחים אלו כדין תבלינים שאינם נאכלים בפני עצמם, שאין חובה להפריש מהם תרומות ומעשרות/ לעומתם דעת הראשל"צ הרה"ג מרדכי אליהו, שצריך להפריש תרומות ומעשרות בלא ברכה מצמחי חליטה, היות שבשונה מתבלינים רגילים אשר רק נותנים טעם באוכל, צמחי חליטה נחשבים לעיקר המשקה, משום שרק את טעמם בלבד טועמים במים החלוטים. כך סובר גם הגר"מ שטרנבוך, ולדעתו כך יש לנהוג, במיוחד משום שכיום מגדלים צמחים אלו רק למטרה זו. אולם נראה שמחלוקת זו קיימת רק בנוגע לחיוב תרומות ומעשרות, אך בנוגע לשאלה האם יש איסור כלאיים בצמחי חליטה, הסכימו כל הפוסקים הנ"ל שדינם כשני מיני ירק, וחייבים להרחיק ביניהם, זאת משתי סיבות:
א. הלכות תרומות ומעשרות חלות בדרך כלל, רק על צמחים הנחשבים ל'מאכל אדם' לעומת איסור כלאיים שבנוגע אליו ההגדרה שונה, שכן לדעת "הכסף משנה" [=ר' יוסף קארו]  ועוד מפרשים, אף צמחים שאינם ראויים כלל למאכל אדם, אם בני אדם מקיימים אותם - חלים לגביהם איסורי כלאיים. לכן גם צמחי תבלין שבני אדם מגדלים אותם וחפצים בקיומם, יש לזורעם על פי כללי ההרחקה של הלכות כלאיים.
ב. הגדרת 'מאכל אדם' בתרומות ומעשרות נלמדת מהפסוק 'עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה', לפיכך, צמחים שבמהותם אינם דומים לתבואה הנאכלת בפני עצמה - פטורים מתרומות ומעשרות. לעומת זאת הגדרת 'מאכל אדם' באיסור כלאי זרעים רחבה יותר. לפיכך, גם אותם פוסקים הסוברים שאיסור כלאי זרעים חל רק על מאכל אדם, נכללים בו כל שימושי 'מאכל אדם', גם צמחי תבלין שאינם נאכלים בפני עצמם, וגם צמחים שמיועדים לחליטה, אף שהם עצמם אינם נאכלים.
אמנם עדיין יש לברר, כיצד יש לנהוג בצמחים שזרעו אותם על פי דיני ההרחקה, במרחק של טפח וחצי [כ15 ס"מ]  בין שני מיני ירק או תבלין, ולאחר מכן הם המשיכו להשתרש וגרמו לצמצום המרחק ביניהם?
ראשית יש להדגיש שכאשר המרחק בין הגידולים הצטמצם רק כתוצאה מהתקרבות העלים או הענפים, אך המרחק בין הגבעולים באדמה לא הצטמצם, אין צורך להרחיק את הענפים מחדש, כפי שפסק הרמב"ם (הל' כלאים פ"ג הי"ד). אולם כאן השאלה כיצד יש לנהוג בתופעה השכיחה בחלק מגידולי התבלינים, כגון הנענע וכדו', שהמרחק בין הצמחים מצטמצם כתוצאה מהתרבות הצמח ויציאת צמחים חדשים מן האדמה ליד צמח האם? כדי להשיב על כך יש לציין שאיסור כלאי זרעים מתחלק לשנים:
א. איסור זריעת כלאיים
ב. איסור קיום כלאיים.
כאשר אדם מישראל זרע בארץ-ישראל שני מיני צמחים שונים בבת-אחת הוא עובר על איסור זריעת כלאיים. דין זה אמור אף אם זרע אותם בנפרד ולאחר מכן זרע מין אחר, שלא בהרחקה הראויה. אולם כאשר אדם מישראל זרע שני מינים על פי כללי ההרחקה, והמינים התקרבו זה לזה, אין האדם עובר על איסור זריעת כלאיים, כיוון שהזריעה נעשתה כדת וכדין. אולם אם הבעלים רואה שצמחו כלאיים בשדותיו, ואינו עוקר אותם, אזי הוא עובר על איסור קיום כלאיים. לפיכך, ודאי שלא ניתן למנוע מאדם לזרוע צמחים, שמא אחד משני המינים יתפשטו. הוא צריך לזרוע בהרחקה הראויה, ורק אם הם יתקרבו, מוטל עליו לעוקרם.
אכן, לעתים אדם אינו רוצה להיות מוטרד בטיפול תקופתי של עקירת כלאיים. עבור אנשים אלו קיימת עצה מעשית, שהציע הרה"ג יעקב אריאל שליט"א: להצמיד שני עציציםְ בתוך אדנית אחת, ובכל אחד מהם יזרע מין אחר. עצה זו מתבססת על שיטת הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל  שאין צורך להרחיק בין הגדל בעציץ לגדל בגינה או בעציץ אחר, כיוון שהעציץ עצמו הוא היכר. אמנם החזו"א סובר שיש לנהוג דיני הרחקה גם בין הגדל בגינה לגדל בעציץ, אולם הנטייה בפוסקים היא להכריע למעשה כדעת הגרצ"פ פרנק.
סיכום
א. אדניות בעלות תחתית, דינן כ'עציץ שאינו נקוב', וחובה מדרבנן להקפיד בהן על הרחקה בין שני מינים של זרעים, ירקות או קטניות.
ב. כאשר אחד מהצמחים בלבד הוא צמח מאכל והצמח השני הוא צמח נוי, ניתן להקל ולזרוע אותם בלא הרחקה, ובוודאי כשנזרעים באדנית בעלת תחתית.
ג. כשזורעים שני מינים של צמחי תבלין חד-שנתיים, המשמשים לחליטה במים רותחים לשתייה-חמה ('תה צמחים'); צריכים להרחיק ביניהם מעיקר הדין12 ס"מ, והרוצה להחמיר ירחיק15 ס"מ, היות שדינם כדין זריעת שני מיני ירק ב'עציץ שאינו נקוב'.
ד. מותר לזרוע ולהרחיק כנ"ל, גם בצמחים שמתרבים עקב צמיחת צמחים חדשים ליד צמח האם, ובשל כך המרווח ביניהם מצטמצם. אך אם אכן מצטמצם המרחק בעקבות צמיחת הצמחים החדשים, צריך לעקור את הצמחים החדשים.
ה. אנשים שאינם רוצים להתעסק מידי פעם בעקירת כלאיים, מוצע להם להניח בתוך אדנית ריקה שני עציצים צמודים, ובכל עציץ לזרוע מין ירק או תבלין אחר. כך לא תהיה עליהם חובת עקירת כלאיים.
 
מתי כדאי לעשות "ברית מילה" - בבקר או בצהריים?
מצד אחד זריזין מקדימין למצוות וראוי לעשות הברית בבקר אחרי שחרית וכך רבים נוהגים כיום [עיין יורה דעה סימן רס"ב א']. אך מצד שני הרב צמח צדק לימד זכות על אלו המאחרים לעשותו בצהריים כדי שיהיה ציבור יותר גדול כי ברב עם הדרת מלך..אך בימי החורף הקצרים -צריך להזהר לא לדחות הברית סמוך לשקיעה [ויכול לקרות שהמוהל לא יגיע כי תקוע בפקק וכדומה והרי אין מלין בלילה.. ]
וכששאלו את את הגאון ר' שלמה זלמן אוירבך מה לעשות-האם להזדרז בבקר או בצהריים כדי להתחשב בקרובי משפחה שרוצים להגיע?.. השיב: "תתנהג כמו בן אדם!" וכששאלוהו למה הכוונה?  ענה: " כן , תתחשב בהם !" ואם כן גם לאלו שמזדרזים כדאי שידאגו להסעות וכד' כדי שכל קרובי המשפחה שרוצים להשתתף בשמחה יוכלו להגיע. והאמת והשלום אהבו.

 

בס"ד
אחרי הבחירות באמריקה - מי הוא "מלך העולם"? ...
ארה"ב נתפשת כמעצמה העולמית הגדולה ביותר וכל שינוי במנהיגות ובמיוחד שינוי דרמטי כזה – מטלטל את העולם כולו מה גם שהיא נחשבת לכלכלה החזקה בעולם וגם אנו מושפעים ממנה בתקציבים של סיוע של כמה מליארדים ותמיכה בינלאומית מול העולם כולו וכמובן התמיכה במלחמתינו הצודקת מול אירן וגרורותיה... 
אמנם במבט אמוני אנו יודעים ומאמינים שמקור "הברכה"  היא לא שם באמריקה הרחוקה... כי מאז שאברהם אבינו נצטווה "לך לך מארצך.. אל הארץ אשר אראך" – מקור הברכה הוא כאן בארץ ישראל!! וכל זמן שהיינו לצערינו בגלות, הברכה "פזלה" מכאן לארצות הגויים.  אבל כיום שבני אברהם יצחק ויעקב חזרו לארץ חמדת אבות – מקור הברכה הוא כאן והכל התחיל ב"לך לך" של אברהם אבינו!!  
ועל ה"לך לך" הפתאומי הזה שבו פותחת פרשתינו  מקשה הרמב"ן [בראשית  יב ב] מה טעם שאמר הקב"ה לאברהם עזוב ארצך ואיטיבה עמך - טובה שלא היתה כמוהו בעולם - מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלהים או צדיק תמים, או שיאמר טעם לעזיבת הארץ, שיהיה בהליכתו אל ארץ אחרת קרבת אלקים?  והרי מנהג הכתוב לומר:  התהלך לפני ותשמע בקולי- ואח"כ- ואיטיבה עמך!  כאשר בדוד ובשלמה, וכענין התורה כולה אם בחוקותי תלכו (ויקרא כו ג), אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך (דברים כח א) וביצחק אמר בעבור אברהם עבדי (להלן כו כד) אבל להבטיחו בעבור יציאת הארץ [ סתם כך] אין בו טעם?
 והרמב"ן מתרץ: הטעם, מפני שעשו אנשי אור כשדים עמו רעות רבות על אמונתו בהקב"ה, והוא ברח מהם ללכת ארצה כנען ונתעכב בחרן, אמר לו לעזוב גם אלו ולעשות כאשר חשב מתחלה, שתהיה עבודתו לו וקריאת בני האדם לשם ה' בארץ הנבחרת, ושם יגדל שמו ויתברכו בו הגוים ההם, לא כאשר עשו עמו באור כשדים שהיו מבזין ומקללים אותו, ושמו אותו בבור או בכבשן האש ואמר לו הקב"ה - שיברך מברכיו, ואם יחיד מקללו - יואר, וזה טעם הפרשה...[עיי"ש ברמב"ן].
זאת אומרת; שרק כאן בארץ ישראל יוכל אברהם אבינו להביא ברכה לכל העולם ורק בשבתו בארץ יכירו כל העמים את תרומתו הרבה לעולם כולו.
ואכן  בברכה שהתחלנו לומר אתמול [ביום ששי] בברכת השנים – חוץ מהבקשה "ותן טל ומטר לברכה" – יש אוסף של איחולים טובים מכאן לכל העולם. במיוחד בנוסח הספרדי הארוך... שלא מסתפקים בבקשת גשם על פני כל האדמה ובבקשה לשבוע מטובה אלא מוסיפים ומדגישים: ושבע את את כל העולם מטובך ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנת ידיך - ומבקשים שמירה והצלה לכל השנה מכל מיני פורענות וכו' ומסתמא שמירה והצלה לכל העולם!!
אפילו יתרו כשרואה את משה רבינו וסיפור הצלת בנותיו ליד הבאר מבין, שהאיש שבעבורו באה הברכה לבאר  -הוא מצאצאי האבות הקדושים! וכדברי המהר"ל [בספרו גור אריה שמות ב,כ] : הכיר יתרו במשה, שהוא מזרעו של יעקב שהמים עולים לקראתו. כי בשביל שבזרעו של יעקב מתברך כל העולם, כדכתיב (בראשית כח, יד) "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך", לכך המים עולים לקראתו להיות הברכה באה מיד נגדם. וכנראה גם כל הברכה של אומות העולם – היא בגלל שהיהודים גלו לשם - ושם הם "מעלים את הבאר"  של הגויים –  לכן דווקא עלייתם לכאן בהמוניהם היא תזרז את עליית "הבאר" בארץ ישראל!!
אנו מאחלים המון הצלחה לנשיא אמריקה החדש-ישן, ושידע לו שבמקביל לתמיכתו בישראל – כן תגבר ברכתו.. כי מי שעוזר לעם ישראל להגיע למגמתו העליונה – הוא הראשון שמרוויח בכך.. ועם כל זאת אנו יודעים ומאמינים שלב מלך ושרים ביד ה' ולכל אשר יחפוץ יטנו.. ולכן לא צריך להתרגש יותר מידי אלא להתפלל לה' שהוא הוא לבדו מלך העולם ומנהיגו ואפילו אברהם אבינו שלאחר מלחמת ארבעת המלכים בחמשה ונצחונו המזהיר והפלאי כשמינו אותו עליהם אומות העולם ל"מלך העולם" ואף רצו לעשות ממנו "אליל" -כמסופר במדרש [ומובא מקצתו ברש"י]  – אמר להם אברהם :עד כאן!! הקב"ה הוא מנהיגו של עולם והוא האלו-ה של כולם!!
 כמובן שאנו מאחלים גם ברכה והצלחה לשר הבטחון החדש של מדינת ישראל ולכל הממשלה שתהיה להם סייעתא דשמיא לנהל נכון את מאבק "התקומה" המחודש ולנווט את "ספינת היהודים" לחוף מבטחים...
שבת שלום והיו ברוכים!!
שבת פרשת לך-לך [ח' מרחשון]
1.ההפטרה- "למה תאמר יעקב" – [ישעיה מ,כז]- ומנהג תימן להתחיל בפסוק "ואל מי תדמיוני.."
2.ברכת הלבנה – במוצאי שבת קודש [למי שעדיין לא בירך].
3. ביום שלישי – יום פטירת רחל אמנו.
 
פרפראות לפרשה
לך לך.. אל הארץ אשר אראך [יב:א]
 אומר רש"י לא גילה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דיבור ודיבור. וכעין זה  הביא במדרש – "לתת לו שכר על כל פסיעה ופסיעה". ולפי זה יש לומר שלכן לא גילה לו את הארץ מיד, כי אם היה מגלה לו להיכן הולך -  היתה ההליכה רק בגדר "הכשר מצווה", וכעת שלא גילה לו לאיזו ארץ  -ההליכה עצמה היא מצווה ולכן מגיע שכר על כל פסיעה ופסיעה. (רבי ברוך בער מקמניץ(
 
חידה לפרשה
לשלושה אנשים ואשה אחת המוזכרים בחמשת חומשי תורה - נוספה אות אחת לשמם! מי הם? - מה המשותף ביניהם?
*פתרון לחידה:  לאברהם – נוספה אות ה'   ליתרו – אות ו   ליהוֹשע -אות י'    לשרה  - אות ה' . [אם מחברים ביחד את  האותיות [הנוספות] מקבלים שם הוי"ה.. ]
המשותף ביניהם: כל הארבעה עסקו בגיור. אברהם גייר את הגברים; -שרה גיירה את הנשים; -יתרו היה הראשון שהתגייר; יהושע - גייר את אנשי גבְעוֹן.
 
יום שלישי - יא מרחשון -  יום פטירת רחל אמנו ע"ה
הגמרא(מגילה י"ג) מביאה שבשכר צניעות שהיתה ברחל, זכתה ויצא ממנה שאול, ובשכר צניעות שהיתה בשאול- זכה ויצאה ממנו אסתר... ומסביר המהר"ל (בנתיב הצניעות, פרק א') בשביל הצניעות שהיתה ברחל- זכתה לבכור יוסף, שנתברך בברכה "עלי עין"= שאין העין שולט בו!
וגם נתברך בברכת "וידגו לרוב בקרב הארץ" מה דגים שבים אין העין שולטת בם- אף זרעו של יוסף...המהר"ל שם מסביר , שהצניעות זה דבר פנימי ועמוק, .. ולפיכך היתה ראויה רחל לבכור ..
ועוד כותב המהר"ל שם, שהצניעות מראה על האדם שהוא לא חמרי, כי "הצניעות היא קדושה", ורחל היתה מוכנה אל הצניעות, מפני שרחל היתה הקטנה, והיא יצאה אחרונה אל הגילוי, "וכל אשר יוצא באחרונה אל הגלוי הוא דבר צניעות, כי הוא נסתר ביותר..." ולא תמצא בכל המידות שהדומה יוליד בדומה, כמו שתמצא אצל הצניעות, שהצנוע- מוליד צנוע!
ולכן אמרה הגמרא- שבשכר צניעות של רחל- יצא שאול שהיה צנוע, ויצאה גם אסתר שהיתה צנועה . (ואפשר להוסיף גם על בנימין- שמקום קודש הקדשים נמצא בחלקו, וזה "מקום צנוע" שנכנס בו רק כהן גדול ביום הכיפורים ).
ומסביר הרב משה בלייכר (בספרו למהלך הפרשיות)  שמשמעותה העמוקה של המידה הזאת "הצניעות" – היא התכנסות כלפי פנים! אדם צנוע , היא מי שמתכנס כולו אל פנימיותו האלקית האידאלית, ואיננו מבליט כל גילוי פרטי או חיצוני מצדו- כן הוא גם ביחס לאשה, אשר צריכה לכסות את גופה, ולהתכנס כלפי ביתה ובעלה, ולא להבליט עצמה כלפי חוץ! ואצל רחל- מסביר הרב בלייכר- הצניעות התבטאה- כשבטלה את רצונותיה הפרטיים, וכנסה אותם- מול הרצון האלוקי העליון, שרצה שלאה תכנס במקומה,(זהו מעשה הקרוב במהותו לעקידת יצחק כאשר אברהם עוקד את בנו בניגוד לכל ההבנות האנושיות שלו...) ובזכות הענווה של רחל- שהתבטאה בהכנסת צרתה לתוך ביתה- מרחם הקב"ה על בניו כמובא במדרש איכה פתיחתא (כ"ד) ומחזירם ומכניסם לביתו (א"י) מן הגלות! אם כן מובן מדוע אומרים חז"ל "בשכר צניעות" שהיתה ברחל וכו'. ולא אמרו , "בשכר רחמנות שרחל ריחמה לאחותה..."שלכאורה היה יותר מתאים! אלא כאמור- התכונה הפנימית של הצניעות- זו התבטלות כלפי הרצון האלוקי. וכאן רחל ויתרה על שאיפתה לבנות עם יעקב את בית ישראל!
בשכר צניעותה ביקשה רחל על עם ישראל והקב"ה נענה לה:
אחד הדברים המרכזיים במידות הטובות של  רחל אמנו כפי שמציינים חז"ל - שהייתה צנועה ואמרה: לא אתן שאחותי לא תתבייש ומסרה הסימנים ללאה – ובזכות זה אמר לה ה' בעת החורבן:
"מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם־ה' וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב: וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־ה' וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם"  
 
ברכת השנים- מיום חמישי בערב התחלנו לשאול ולבקש על הגשמים.
1.שכח ולא אמר "טל ומטר" ונזכר אחר שאמר "ברוך אתה ה' מברך השנים" מסיים את הברכה ואומר לפני ברכת "תקע בשופר"- ותן טל ומטר לברכה. (יש אומרים שבמקרה כזה עדיף שיאמר בשומע תפילה- מ"ב סימן קיז' סט')
2.אם נזכר לאחר שהתחיל "תקע"-אומר ב"שומע תפילה".
3. אם נזכר רק לאחר שהתחיל "רצה"- חוזר לברכת השנים, ומשם ממשיך הסדר כרגיל.
4. אם נזכר לאחר שעקר רגליו- חוזר לראש התפילה (יהי לרצון האחרון-דינו כאילו עקר רגליו)
5. שליח ציבור ששכח לומר "טל ומטר" בתפילה בלחש- אינו חוזר - ואומרו בחזרת הש"ץ.
6. אדם שמסופק אם אמר "ותן טל ומטר"-אם התפלל תשעים תפילות [כשלושים יום]  מאז שהתחילו לומר "טל ומטר"- אינו חוזר  (ויכול לשנן ולומר תשעים פעם, למשל בנוסח ספרד "רופא חולי עמו ישראל ברך עלינו" וכן על הסדר הזה ובעיקרון הזה אצל בני תימן ובני אשכנז!)
7. בחו"ל ממשיכים לומר ברכת השנים כמו בקיץ עד 60 יום לתקופה. [השנה - ד' כסלו]
 
תן חיוך...
  1. איך יהודי מסוגל לבגוד בעמו ולרגל עבור אירן??? והפלא הגדול יותר - איך האירנים מצליחים "לגייס" חרדים?...
  2. בספרד האנטישמית מאשימים את סוכנת המוסד בשם 'תמי ארבע' שגרמה לשטפונות והצפות נרחבות במדינה...יש דין ויש דיין.
  3. תפשו בן מיעוטים שגנב כבשים שאלו אותו: למה גנבת את הכבשים? ענה סתם, חמדתי לצאן... 
  4. תופסים טראמפ!!... - אחרי ההכרה של טראמפ ברמת הגולן כחלק ממדינת ישראל הקים שם ביבי ישוב יהודי בשם "רמת טראמפ". עתה עם חזרתו של הנשיא האהוב לבית הלבן– ביבי מתכנן להקים בעזה את - "אל עזיז טראמפ", ובלבנון - "בינת ג'בייל טראמפ" ובתימן "חודידה אל טראמפ"...
  5. נראה שרובנו שמחים שטראמפ עלה לגדולה, מן הסתם ייטיב עם היהודים.. אבל "הכבשה" תמיד חשדנית שמא יסגרו 'דילים' על חשבונה.. מעשה בכבשה אחת שראתה שני בדואים מתקוטטים. אמרה: וואו, וואו!!  רק שלא יעשו סולחה ביניהם... והמבין יבין.
 

בס"ד
 
על ידי צהר ל'תיבה' - ננצל מכל צרה..
מספרים שפעם נקלע רבי שמשון רפאל הירש לעיירה אחת, ולא היה שם בית-כנסת אלא "היכל" גדול ומפואר של כת "המתקנים" (=הרפורמים) שנבנה שם  לאחרונה ועלה הון רב. רבי שמשון רפאל שהיה ידוע כקנאי גדול ולוחם נמרץ נגד הרפורמים לא רצה להתפלל בבית הכנסת הרפורמי. אמר להם הרב: אויר צח נחוץ לי לרפואה ולכן אני אתפלל בחוץ, בגינה שלפני "ההיכל". יצאו כולם לכבודו והתפללו בחוץ. לאחר שסיימו תפילתם, אמר "הרב" הרפורמי לרבי שמשון: ומה יש לך לומר על "היכל" נאה זה שלנו? נענה הרב ואמר: הריהו כתיבת נח- ולא כתיבת נח. מצד אחד, הוא כתיבת נח - כי מבית ומחוץ, הוא מצופה ב"כופר"- דהיינו בכפירה בתורת משה רבינו. ומצד שני, הוא לא כתיבת נח- כי בעוד שתיבת נח הצילה את דייריה משטף המבול- לא יציל בית תפילה זה את באי שעריו, ממבול הכפירה וההתבוללות..
 ברוך ה', להבדיל, בתי הכנסת שלנו - גם מפוארים וגם ראויים לגדל בהם דור של מאמינים, אך כדי שבתי הכנסת שלנו יהיו יותר מאירים - צריכים להשתדל בשני דברים עיקריים:
האחד – "צוהר תעשה לתיבה"- צריכים להשתדל ש"תיבות" התפילה והתורה –דהיינו: המלים שיוצאות מפינו - יהיו אכן "מאירים". לבטא אותן ברגש פנימי הבא מתוך התלהבות (כך הסביר הבעל שם טוב). כמו כן צריך "לבוא אל התיבה" - להיכנס אל תוך תיבות ואותיות התורה והתפילה ולכוון בהם יפה ולומר אותן כמונה מטבעות זהב.
 הדבר השני- חשוב מאד לשמור על קדושת בית הכנסת! בית הכנסת אינו "שוק" ואין מטרתו העיקרית למפגש חברתי. וכבר נזפו חז"ל במי שקורא לבית הכנסת – בית העם. או בלשון ימינו: מועדון...
לכן, הבה נשתדל  לא לדבר בבית הכנסת דברי חולין ולא רק זאת,  אלא אפילו דברי תורה, אסור לדבר בקטעים מסויימים בתפילה, שאסור להפסיק בהם. כמו כן בקריאת התורה. גם "בתיבת נח" ידעו להפריד בין העיקר והטפל. בין המותר והאסור, אפילו  בין האדם לבהמה, ובין שניהם – לפסולת ולמחסני המזון... שהיו נמצאים  בקומה התחתונה.
חינוך לקדושת בית הכנסת, ראוי  שיועבר גם לצעירים שבחבורה ואף לילדים. אומנם, יש הורים הטוענים, שלחנך ילד, שלא לדבר דברי חולין בבית-הכנסת, זו היא גזירה, שהילד  לא יוכל לעמוד בה.. והאמת היא, שהדברים אינם נכונים כלל וכלל. אדרבה! הזמן הטוב ביותר לכך- הן שנותיו הראשונות של הילד, שבהן הוא קולט ומפנים את כל מה שהוא רואה ושומע מסביבו. וכשהוא רואה שבבית הכנסת מתנהגים בחרדת קודש - גם הוא, לכשיגדל, ידע כיצד לכבד את ה"מקדש מעט" שלנו ויתן דוגמא אישית לילדים ולסביבתו, אבל, כאמור, הכל מתחיל מאתנו, מההורים. כי אם הילד רואה שבבית הכנסת "מדברים חפשי" כאילו היה זה מועדון, אז גם הוא לכשיגדל יתייחס בזלזול, חלילה, לבית הכנסת. קיצורו של דבר: אם האב פותח את פיו בדברי חולין במקום הקדוש,  מדוע שהבן הקטן יסתום את פיו ?
 כדאי גם לזכור, שכאשר אדם מנצל את ארבעת כתליו של בית-הכנסת רק לתפילה ותורה, תפילתו נשמעת יותר טוב, ויש לה סיכויים רבים יותר להתקבל לפני שומע תפילה (החיד"א). כשיש משמעת עצמית ושליטה על הפה, במיוחד בבית הכנסת, אזי לכל מילה של תפילה שהוא מוציא יש משקל-יתר, ומתקבלת ברצון לפני הבורא.
הרבי מחב"ד זי"ע היה מוסיף בדרך רמז מפרשתינו, שאם האדם ישמור על פיו בבית הכנסת, ויכוון למילות התפילה ולקריאת התורה, כי אז יינצל "ממעיינות תהום רבה  ומארובות השמים" - "מעיינות  תהום רבה"- אלו הטרדות הבאות מדברים גשמיים של העולם הזה הארצי- טרדות פרנסה עסקים  וכדומה. וגם ינצל "מארובות השמיים"- דהיינו, מאותן טרדות הבאות מדברים נעלים ורוחניים, כגון: של עסקנות ציבורית וכדומה העומדים ברומו של עולם. כי זמן תפילה לחוד וזמן עסקים ופוליטיקה לחוד ואפילו בעיות בטחוניות [ כשאין בהם משום פיקוח נפש...] כי מעל לכל הדברים העומדים ברומו של עולם – יש באמת משהו שהוא ברום רומו של עולם – זו התפילה! זו הפניה הבלתי אמצעית לרבונו של עולם! - "אמר ליה ההוא מרבנן לרב ביבי בר אביי ... מאי "כרום זולות לבני אדם"[תהלים יב,ט]? אמר ליה: אלו דברים שעומדים ברומו של עולם - ובני אדם מזלזלין בהן" [ברכות ו]. כגון: התפילה.
אם כן, אחי ורעי, הבה ניכנס אל "התיבה"- זהו בית הכנסת-  ונשתדל  מחד, לעשות  "צוהר" לתיבה – להאיר את מילותינו בתפילה, בנחת ולא בבליעה, ומאידך נשמור על קדשת המקום, ובעזרת ה'  ננצל מכל "צרה" של הצר הצורר, אם זה בצפון או בדרום וכמובן ראש התמנון – אירן- שבעזרת ה' נמחץ את ראשו בקרוב... כי  ירצה ה' את תפילתינו וישמע לקול תחנונינו! אמן! ובהזדמנות זאת נתפלל על החיילים הגיבורים בכל החזיתות שיחזרו לשלום לביתם , ולפצועים רפואה שלמה מאת ה', ולחטופים המשוועים לצוהר מצרתם - יחלצם ה' ממסגר כפי שחילץ את נח מן התיבה.. אמן!
 
חידה לפרשה
איזה סב ונכד נקראו באותו שם ?
 
פרפראות לפרשה:
  1. "פלוני פשט את הרגל".. מהיכן המקור לביטוי "פשט את הרגל"? ואיך זה קשור לפרשה?...
על הפסוק בפרשתנו [ז' כ''ג] וימח את כל היקום. נאמר  במדרש קהלת רבה [פרשה ו' ] מהו היקום? ..ר' אלעזר אומר: היקום הוא הממון שמעמיד רגליו של בעליו.
וכעין זה כתוב בגמ' פסחים קי''ט.  על הפסוק בפרשת עקב ואת כל היקום אשר ברגליהם א"ר אלעזר: זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו.
ובשו"ת תורה לשמה סימן שצ''ב הסביר לפי זה דבר נפלא. מדוע אדם שהפסיד כספו נקרא "פושט רגל" כפי שנאמר במשנה כתובות ק''ח: הפוסק מעות לתת לחתנו "ופשט לו את הרגל" ..[דהיינו שאין לו מה לשלם את התחיבויותיו ועיין בהמשך..]  – שאם ממונו של אדם מעמידו על רגליו יוצא מכך שמי שאיבד את כספו הוא כבר לא נקרא "עומד על רגליו".. במלים אחרות הוא נקרא: "פושט את הרגל" = שרגליו פשוטות במצב שכיבה...
ועיין בר' עובדיה מברטנורא על המשנה הנ"ל [במסכת כתובות] "הפוסק מעות נדונייה לחתנו בשעת הקידושין, ופשט לו את הרגל", שמביא שלושה פירושים
 א}לשון בזיון, כלומר טול טיט ואבק שתחת רגלי. [שהראה לו את הטיט שעל רגליו, ואמר לו שרק את הטיט הזה הוא מוכן ליתן לו, ואינו מוכן לעמוד בהתחייבויותיו כלפיו.]
ב} תלה אותי ברגלי על העץ, שאין לי מה ליתן לך.
ג} הרמב"ם פירש "ופשט לו את הרגל", שהלך בדרך מרחוק [= האבא של הכלה ( השווער) לקח את הרגליים שלו והלך למקום רחוק..]
דרך אגב, במשנה נאמר בהמשך וכך נפסק להלכה [שו"ע אבן העזר סימן נב,א] כדברי אדמון שיכולה היא שתאמר אילו אני פסקתי לעצמי אשב עד שילבין ראשי עכשיו שאבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות? או כנוס או פטור [בגט].
פתרון החידה
תשובה: לתרח, בנו של נחור, היה בן שנקרא אף הוא נחור (בראשית יא כד,כו(
 
שבת פ' נח – שבת ור"ח !!
  1. השבת- שבת ראש חודש, אומרים חצי הלל ומוצאים שני ספרי תורה, בראשון- קוראים פ"ש, ובשני-  קוראים בענין ראש חודש. ההפטרה- "השמים כסאי"  בתפילת במוסף- "אתה יצרת" ,אם טעה והתפלל מוסף של שבת – אם נזכר לפני שעקר רגליו -  חוזר ל"אתה יצרת", ואם נזכר אח"כ – חוזר לראש התפילה. במנחה- לא אומרים "צדקתך".
  2.  רצוי לסיים סעודה שלישית לפני השקיעה כדי שלא להכנס למחלוקת הפוסקים – האם צריך לומר "יעלה ויבוא". ובדיעבד יאמר יעלה ויבא כי העיקר – שהולכים אחר תחילת הסעודה.
  3. מוסיפים "יעלה ויבוא" בתפילה ובברכת המזון (מלבד "רצה") שכח לומר יעלה ויבוא בערבית- אינו חוזר. בשחרית- חוזר (אם לא עקר רגליו- חוזר לרצה, ואם אח"כ – חוזר לראש התפילה) ואם נזכר לאחר מוסף שלא אומר בשחרית יעלה ויבוא- אינו חוזר.
  4. בשבעה במר חשון (יום חמישי בלילה) מתחילים לשאול על (בחו"ל מתחילים לשאול על הגשמים - ביום ה 60 לתקופה)
  5. ברכת הלבנה למי שנוהג אחרי שלושה ימים – מיום שני בערב. לנוהגים אחר שבעה ימים – רק ממוצאי שבת הבאה!
 
חדש – מר חשון
את חודש חשון נהוג לקרוא עם תוספת מקדימה "מר" –מר חשוון.  ויש אומרים שהטעם כיון  שאין בו חגים (במיוחד מורגש החסרון  לאחר חדש תשרי המשופע בחגים..) ויש אומרים על שום טיפות הגשמים שמתחילים לרדת בו, וטיפות מים הם נקראות במקרא בשם: "מר" כמו בפסוק "הֵן גויים כמר מדלי נחשבו" , אבל יש קוראים את שם החודש כשם אחד "מרחשוון" (וכך נמצא במקורות חז"ל) והתימנים קוראים אותו בשם  "מְרַחְשְוָן"-  וכך כותבים בכתובה- ופירוש המלה הוא ירח שְמָן דהיינו חודש השמיני בלשון בבל- [הר' ראצאבי] ויש אומרים על שום שהשפתיים עדיין רוחשות את תפילות החגים והפיוטים של חודש תשרי [הר' חיים פלאג'י].
חודש זה נקרא גם בשם חודש "בול" כמו שנאמר בספר מלכים א' (פרק ו) "ובשנה האחת עשרה בירח בול, הוא חודש השמיני, כלה הבית לכל דבריו ולכל משפטיו" ונקרא "בול" לפי שבחדש זה העשב בָלֵה בשדה, ובוללין לבהמה מהבית, ויש אומרים שהוא מלשון "יבול", שמתחילים בחרישה ובזריעה כדי לקבל יבול בבוא העת.. ויש אומרים מלשון:  "מבול" שבחודש זה החל המבול (בי"ז בו, לפי דעת רבי אליעזר)... ובמדרש מסופר שבכל שנה היו יורדים ארבעים יום  גשמים עזים מאד מי"ז בחודש מרחשון שבו החל המבול.  ומתי הכל נרגע? כשהחל שלמה המלך בחודש זה לבנות את בית המקדש! ולכן נקרא חודש זה - בספר מלכים שבו מסופר על בנין בית המקדש  -  חודש "בול" כי ירדה המ"ם וכבר אין "מ-בול".. אין מ"ם יום של גשמי זעף.. 
אנו מתפללים לה' יתברך - שרק בידו מפתח "המטר" - שירדו הרבה גשמי ברכה אבל לא כ"מבול".. אלא בנחת להרוות את האדמה הצמאה שחיכתה זמן רב לברכת שמים, אמן כן יהי רצון!
 
מדיני שאלת הגשמים [החל מיום חמישי בערב]
  1. אם שכח לומר ותן טל ומטר בברכת השנים  ואמר כבר  "ברוך אתה ה'" יסיים למדני חוקיך – ויחזור לתחילת ברכת השנים.
  2. שכח ולא אמר "טל ומטר" ונזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה' מברך השנים"- אומר לפני ברכת "תקע בשופר"- ותן טל ומטר לברכה. (יש אומרים שבמקרה כזה עדיף שיאמר בשומע תפילה- מ"ב סימן קיז' ט').
  3. אם נזכר לאחר שהתחיל "תקע"-אומר ב"שומע תפילה"- ותן טל ומטר לברכה..
  4. נזכר לאחר שחתם הברכה בשומע תפילה יאמר שם ותן טל ומטר..
  5. נזכר לאחר שהתחיל "רצה"- חוזר לברכת השנים, ומשם ממשיך הברכות כסדר הרגיל.
  6. נזכר לאחר שעקר רגליו- חוזר לראש התפילה (ואם אמר יהי רצון האחרון-דינו כאילו עקר רגליו)
  7. שליח ציבור ששכח לומר "ותן טל ומטר" בתפילה בלחש- אינו חוזר.  ואומרו בחזרת הש"ץ, אבל אם שכח בחזרת הש"ץ-חוזר.
  8. אדם שמסופק אם אמר "ותן טל ומטר"- אזי, אם התפלל תשעים תפילות מאז שהתחילו לומר "טל ומטר"- אינו חוזר כי מן הסתם אמר כפי שצריך.  (ויכול לשנן ולומר תשעים פעם, למשל בנוסח ספרד "רופא חולי עמו ישראל ברך עלינו" )
  9. בחו"ל - ממשיכים לומר ברכת השנים כמו בקיץ עד 60 יום ל"תקופה" ואז מתחילים לשאול על הגשמים. [ השנה ד' כסלו]
 
 
 
 
 
מהלכות שבת
מי שנדבק טיט לנעליו, לא יקנח אותם בקרקע, שמא ישווה גומות (שו"ע שב, ו). ויש שאינם חוששים לכך ומתירים (רמ"א, ט"ז). והרוצה להקל רשאי, וטוב להחמיר. ועל מגרדת או על מרצפות או אבנים, מותר לכתחילה לקנח את הנעליים (מ"ב שב, כח).
לא ישפשף ברגלו רוק שעל הארץ, כדי שלא ישווה גומות. והרוצה למעט את מיאוסו, רשאי לדורסו לפי תומו בדרך הילוכו, ובתנאי שלא יתכוון למרחו ולהשוות גומות (שו"ע שטז, יא).
אסור לשחק בגולות על הקרקע, שמא ישווה גומות כדי שהגולה תוכל להתגלגל ישר. וכן אסור לשחק על קרקע בכל משחק שמצריך שתהיה ישרה לגמרי, שמא יבוא להשוות גומות. ואפילו אם הקרקע מרוצפת, אסור לשחק עליה שמא יבואו לשחק על קרקע שאינה מרוצפת (שו"ע שלח, ה, ומ"ב כ; מ"ב שח, קנח). אבל על הרצפה שבתוך הבית מותר לשחק, שהואיל וכל הבתים כיום מרוצפים, אין חשש שמא יבואו מתוך כך לשחק בחוץ במקום שאינו מרוצף (שש"כ טז, ה).
  מותר לילדים לשחק בחול דק ויבש שהונח בארגז חול כדי שישחקו בו, מפני שכל זמן שהוא יבש, אי אפשר לעשות בו גומות, כי החול חוזר ונשפך לגומא. אבל אם החול לח, כיוון שאפשר לעשות בו גומות, אסור לשחק בו (מ"ב שח, קמג). ואסור להרטיב את החול משום איסור 'לישה' (מ"ב שכא, נ). ואם החול אינו מיועד למשחק – הרי הוא מוקצה ואסור לשחק בו (שו"ע שח, לח, מ"ב קמד).
 
תן חיוך...
1. כשמזיזים את השעון קדימה או אחורה בשעה -  אני מבין יותר טוב את הברכה..  "המעריב ערבים בחכמה".. לא בקפיצה של שעה...
3. קשים מלוים בריבית מבני-נח, שבני-נח נצטוו על אבר מן החי, ואילו מלוים בריבית אין אכילתם אלא  אבר מן החי...
4. "וישת מן היין וישכר" [ ט:כא]
שאלו לתלמיד-חכם, שהיה שטוף ביין: כיצד תלמיד-חכם כמותך אינו חושש למה שאמרו חכמים על השכרות?
התנצל הלה: וכי לשם שיכרות, חלילה, אני שותה? להטביע צרותי ביין אני מבקש.
תהה מישהו ושאל: ועדיין לא טבעו?
נאנח התלמיד-חכם: אדרבה, ככל שאני שותה, הן יותר לומדות לשחות..

 

בס"ד
 
יונה הנביא מסר את נפשו למען ישראל
אחת השאלות העולות מקריאת ספר יונה,  הרי יונה הנביא ידע היטב ש"הרבה שלוחים למקום" ושאם הוא הוא לא ילך לנינווה ה' ימצא במקומו מישהו אחר והדבר ממנו הוא חושש יתקיים ממילא. אז הוא מרוויח בכך שאינו מציית וממלא את תפקידו ?
יתרה מזאת, יונה גם ידע שנביא שנמנע מלהתנבא כפי שצווה דינו מיתה בידי שמיים! ובכל זאת הוא ניסה לברוח. ואם לא די בכך, הוא גם העדיף להיזרק מהסיפון אל הים בעיצומה של סופה משתוללת במקום להתנבא ולקיים את ציווי ה'. מדוע שלא פשוט ימלא את המשימה? מה הוא בדיוק ניסה להשיג ?
אלא יונה פחד מהצל השלילי של החזרה בתשובה של אנשי נינווה תטיל על עם ישראל. הרבי מחב"ד מסביר שהסירוב של יונה להשלים עם המשימה שלו מלמד אותנו על מסירות הנפש של יונה הנביא והמחירים שהיה מוכן לשלם בכדי להגן על אחיו מפגיעה. הוא העדיף לעבור על דברי ה' ולדון את עצמו למוות העיקר שלא לגרום לעם שלו להיראות רע לפני ה'. מבחינתו, גם אם הנזק הוא בלתי נמנע בסופו של דבר שכן "הרבה שלוחים למקום", לו זה לא אכפת; הוא, יונה, לא רוצה לקחת חלק במשימה שכזו.
ביום כיפור, כשאנו קוראים את סיפור יונה, אנו קוראים את הסיפור בשלמותו, כולל ניסיון הבריחה של יונה, ולא רק את החלק של בני נינווה שחוזרים בתשובה. שכן הלקח שעלינו לקבל מהסיפור בשעות נשגבות אלה הוא לא רק על כוחה הגדול של החזרה בתשובה שהצילה את העיר נינווה או על כך שאי אפשר לברוח מא-לוקים ; זה נועד גם ללמד אותנו על היוקר והחשיבות של אחדות ואהבת ישראל וכמה צריך להיזהר לא לעשות שום דבר שעלול להשפיע לרעה על יהודי או יהודייה אחרים ומה שווה להקריב בשביל שזה לא יקרה.
כי כשאנו נוהגים בחסד ובאהבת ישראל עם רעינו, מוחלים על העלבון ורגישים בכבודו של הזולת, מחפשים את טובתם של אחרים ועושים הכול כדי שלא ייפגעו, אנו מבטיחים שנזכה לגמר חתימה טובה ושהשנה תהיה לא סתם טובה ומתוקה אלא שנה שבה כבר נזכה לגאולה השלמה. אמן.
 
חידות ליום הכיפורים
א. כמה פעמים נכנס הכהן הגדול ביום הכיפורים לקדש הקדשים?
ב. כמה טבילות היה טובל הכה"ג ביום הכיפורים וכמה פעמים היה מקדש ידיו ורגליו?
ג. כמה פעמים הזכיר הכהן הגדול את שם ה' המפורש?
*תשובות אחרי פרפראות ליום הכיפורים
 
פרפראות ליום הכיפורים
  1. מה אכל יונה בדג?
מה אכל יונה בדג? – מן!!  שנאמר וימן ה' (רש"י(.
  1. הקול קול יעקב
ביום הכיפורים חייבים בחמש תפילות, מעריב שחרית מוסף מנחה נעילה. זה שאמר הפסוק "הקול קול יעקב" ה' קול יעקב, אין הידיים ידי עשו. שתפילות יום כיפור מבטלים כח של עשו (בן איש חי(.
  1. תפילת נעילה
כתוב בזוהר הקדוש שיש היכל ואוצר שפותחים אותו רק פעם אחת בשנה בזמן נעילה. האוצר הזה יש בו כל טוב שבעולם כפרה סליחה שפע וכל טוב, אם כן צריך להתחזק בנעילה מאד ויקבל השפע.
  1. אין השטן מקטרג ביום הכיפורים
חז"ל אומרים אין השטן מקטרג ביום כיפור, והראיה מהקטורת שהכהן גדול מקטיר לפני ולפנים, שנוטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו, ובגמרא כתוב משום חולשא דכהן גדול, ויש מפרשים לרמז שאפילו השמאל פירוש השטן כפוף לימין שבעל כרחו יענה אמן, אבל בכל השנה כל העבודות דווקא בימין.
 
תשובות לחידות
  א. ארבע פעמים נכנס הכהן גדול לקודש הקדשים ביום הכיפורים .1 להקטיר קטורת, .2 להזות את דם הפר, .3 להזות את דם השעיר, .4 להוציא כף ומחתה
ב. חמש פעמים טבל הכהן גדול - ועשר פעמים קידש ידיו ורגליו ביום הכיפורים.
 ג. עשר פעמים אומרים וידוי ביום כיפור, כנגד עשר פעמים שהזכיר הכהן גדול שם המפורש,
 
תֵּן חִיּוּךְ..
1.גּוֹרֵם אִירָאנִי אוֹמֵר שֶׁכָּל מְפַקְּדֵי חִזְבַּאלְלָה שֶׁנֶּהֶרְגוּ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל הֻחְלְפוּ בִּמְפַקְּדִים חֲדָשִׁים. בִּתְגוּבָה הוֹדִיעַ  חֵיל הָאֲוִיר שֶׁגַּם הַחִמּוּשִׁים הֻחְלְפוּ בְּחִמּוּשִׁים חֲדָשִׁים...
2. כֵּיצַד יוֹדַעַת יִשְׂרָאֵל לָצוּד אֶת רָאשֵׁי הַמְּחַבְּלִים בְּדִיּוּק כֹּה רַב?.. אִישׁ דָּת שִׁיעִי הִגִּיעַ לְמַסְקָנָה: יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּשֵׁדִים לְרִגּוּל!!  "בְּהִתְחַשֵּׁב בַּהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל הַצִּיּוֹנִים בְּכִבּוּשׁ הַשֵּׁדִים, הֵם מְבַצְּעִים מְשִׂימוֹת רַבּוֹת בְּדֶרֶךְ זוֹ, וְהַשֵּׁדִים הֵם הַצָּבָא הַסּוֹדִי שֶׁלָּהֶם"... [אוּלַי הִתְכַּוֵּן בְּ"כִּבּוּשׁ הַשֵּׁדִים" - לְשָׂעִיר לַעֲזָאזֵל...]
3. כְּשֶׁיָּצָאנוּ מֵהַמָּמָ"ד הָיָה בָּלָגָן בַּסָּלוֹן..  לְרֶגַע חָשַׁבְתִּי שֶׁחָלִילָה נָפַל טִיל.. אֲבָל נִזְכַּרְתִּי שֶׁכָּךְ עָזַבְנוּ אֶת הַסָּלוֹן  לִפְנֵי כְּנִיסָתֵנוּ לַמָּמָ"ד..
4. הַחִזְבַּלַ'לַה מוֹדִיעַ עַל מִכְרָז שֶׁל מַחֲלִיף לְמַחְלִיף - שֶׁל הַמַּחְלִיף דמחליף - שֶׁל נַסְרַאלְלַ'ה.. דְּרִישׁוֹת הַתַּפְקִיד: יְכֹלֶת לִשְׂרֹד מֵעֵבֶר לְיוֹם אֶחָד בַּתַּפְקִיד.. דֶּרֶךְ אַגַּב זֶהוּ תַּפְקִיד מְעַנְיֵן שֶׁבּוֹ אַתָּה יָכוֹל לְהִתְקַדֵּם 'בְּטִילִים' מִמִּסְפַּר 50 לְמִסְפַּר 1 בָּאִרְגּוּן..
5. אַחֲרֵי שָׁנִים שֶׁל קוֹרוֹנָה וּמִלְחָמָה..
אִמָאלֶ'ה!! אֵיזֶה מִבְחָן קָשֶׁה היה לָנוּ בַּ"הִסְטוֹרְיָה": בְּאֵיזֶה שָׁנָה הָיָה מֻתָּר 100 אִישׁ בִּפְנִים וְ-10 אִישׁ בַּחוּץ? וּבְאֵיזֶה שָׁנָה הָיָה מֻתָּר רַק 10 בִּפְנִים וְ-100 בַּחוּץ?..
 
בגלל החשיבות של הלכות פיקוח נפש או ספק פיקוח נפש נחזור על מקצת ההלכות
1.      ילד או ילדה מגיל תשע שנים שלימות – מחנכים אותם "לתענית שעות", כלומר אחרי שאכל בסעודה המפסקת היטיב – הוא "צם" עד הבקר, ומתאפק מלאכול עוד שעה, ממה שהוא רגיל – אם רגיל בשבע, אוכל בשמונה וכדו' והכל לפי כח הבן או הבת.
2.      שנה לפני הבר מצוה (בן או בת) – צריכים לצום כל היום מדברי חכמים אך כיום שירדה חולשה לעולם, וכן אם הילדים כחושים – אינם חייבים לצום עד הסוף.
3.      בגיל מצוות (בת בגיל 12, ובן בגיל 13) חייבים מן התורה לצום, אך גם באלו יש להשגיח היטיב שלא יסתכנו, בפרט בשנים הראשונות.
4.      מעוברת ומניקה – צריכה להתענות כל הצום, אלא אם כן יש סכנה (או עלולה להתרחש סכנה) ח"ו לאשה או לולד, ולכן צריך להתיעץ עם רופא, ולקבל פסיקת רב, ואשה בהריון שהריחה מאכל, ופניה משתנים, ולחשו לה שיוה"כ היום ולא נרגעה, מאכילים אותה קצת מהרוטב, ואם לאו מהאוכל ופחות מכשיעור, ואם לא נרגעה נותנים לה כמה שצריך עד שתתיישב דעתה
לגבי מינקת – אף שמניקה חייבת להתענות (אם אינה בימים הראשונים ללידתה)- מכל מקום, אם התינוק חולה ואינו יונק כי אם ממנה ואם תתענה יסתכן התינוק רשאית היא לשתות, ואם אפשר תשתה בשיעורים, יש מקילים ואומרים שכל מניקה שיש חשש שיפסק חלבה אם תתענה צריכה לשתות ביוה"כ בשיעורים. ובאופן כללי כבר כתבנו שעל המניקות להרבות מאוד בשתיה בערב יוה"כ!!
שיעורים למי שחייב לשתות או לאכול  - לשתיה 40 סמ"ק כל 5 דקות [או כל 9 דקות ] אכילה 30 גרם כל 9 דקות.
5.      יולדת תוך שלושה ימים (דהיינו 72 שעות מהלידה) מהלידה לא תתענה כלל,/ משלושה – עד שבעה ימים, אם אמרה צריכה אני לאכול – מאכילים אותה./ מכאן ואילך – הרי היא ככל אדם, ואם אמרה צריכה אני, מחמת שכבד עלי החולי – מאכילים אותה. (אם אפשר – רק "בשיעורים" – עיין סעיף 2).
6.      "יולדת" נחשבת מעת שיושבת על המשבר, או אינה יכולה ללכת בכוחות עצמה או ירידת מים, אבל להזעיק אמבולס – מותר כשמתחילים הצירים להיות תכופים. ויולדת שיש לה בעיה של חוסר ברזל או לחץ דם וכדו' תאכל בשיעורים כפי הוראת הרופאים והרב.
7.      דין חולה ביום הכיפורים:
א.  חולה שצריך לאכול – ורופא אומר שאם לא יאכל יסתכן – מאכילין אותו – אפילו החולה לא מסכים!
ב.  ואם החולה אומר שצריך הוא לאכול, אחרת יסתכן – והרופא חולק עליו – שומעין לחולה אפי' כנגד מאה רופאים – כי יודע לב מרת נפשו.
ג.  אם יש מחלוקת בין הרופאים – מאכילים אותו.
ד.  אם נחלש החולה הרבה, עד שנראה לרוב בני אדם שבסביבתו שהוא מסוכן אם לא יאכל – מאכילין אותו ולא מחכים לרופא!
ה.  זקן שתשש כוחו מרוב התענית – מאכילין אותו.
ו.  בין חולה בין יולדת מאכילים אותם פחות מכשיעור, ומותר לשקול ולמדוד ביוה"כ אם לא הספיק לשקול, למדוד לפני יוה"כ.(ואם צריך – מותר לתת אף יותר מכשיעור).
ז.  מי שאחזו בולמוס – כלומר שמחמת רעב הוא רואה חושך בעיניים – מאכילין אותו מיד עד שיאירו עיניו – ולא מחכים לשום רופא!
ח.  אם החולה שיש בו סכנה, אכל מעט והתאושש – ויודע בבירור שחלפה לה הסכנה – אסור לו להמשיך ולאכול!
ט.  חולה שמתעקש לא לאכול – למרות הוראות הרופא – אינו נקרא "מחמיר" אלא מיקל בדיני נפשות, ואם התענה עליו נאמר – "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" ואם שמע להוראות הרופא – אין צריך כפרה, וכשם שיש מצוה "ועניתם את נפשותיכם" כך הוא קיים מצוה – "ונשמרתם מאד לנפשותיכם"!
י. חייל בפעילות מבצעית חייב לשתות לשיעורים כדי להחזיק מעמד מול האויב.
גמר חתימה טובה!!
 
האם פרגולה כשרה לחג הסוכות? אם כן, באיזה אופן?
אנחנו מתכננים לבנות פרגולה בחצר כדי שיהיה צל ויהיה נעים לשבת שם, וברצוננו שתשמש גם כסוכה כשרה. התכנית היא כזו: גודל הפרגולה כ- 6 על 4 מטר. המסגרת עשויה מ 3 קורות עבות יותר מטפח, ועליהן לאטות ברוחב 4.5 ס"מ. בין לאטה ללאטה הרווח הוא 1.5 ס"מ. כך שההצללה היא בערך 75%. ביקשתי שהלאטות יחוברו לקורות בפינים של עץ ולא בברגים. כמו כן ביקשתי שבאמצע הפרגולה יהיו שתי מסגרות בגודל של כ-80X80 ס"מ הניתנות להסרה, כך שאם נרצה יותר אור אפשר יהיה להסיר אותן וכשנרצה צל נחזיר אותן. השאלה: האם כשמסירים את המסגרות הללו ומחזירים אותן סמוך לסוכות לשם מצוות סוכה, הסוכה תהיה כשרה?
תשובה של הרב שמואל אריאל שליט"א
בשאלה התייחסת לשלושה עניינים, ואכן נתת להם פתרונות
: קורות בסיס עבות יותר מטפח - פותר את שאלת "תעשה ולא מן העשוי" בבניית הסכך לפני הדפנות
. חיבור בפינים של עץ ולא בברגים - פותר את עניין "מעמיד בדבר המקבל טומאה"
. הסרת המסגרות והחזרתן לקראת סוכות - אכן הדבר פותר את עניין "לחדש בה דבר"
אולם ישנה שאלה בסיסית יותר: האם עצם הקירוי של הפרגולה כשר כסכך, או שהוא פסול משום שהוא מקובע למקומו. בעניין זה ישנה מחלוקת גדולה בין הפוסקים: יש הסוברים שעצם העובדה שהקירוי מקובע למסגרת באופן חזק וקבוע, מגדירה את הפרגולה כ"בית", והיא פסולה לשימוש כסוכה. לפי שיטה זו, במצב כזה של מבנה קבוע אין הבדל אם החיבור נעשה על ידי ברגי מתכת או פינים מעץ, כיוון שעצם הקיבוע של הסכך פוסל אותו. כמו כן, לדעה זו לא יועיל שלפני סוכות מפרקים חלק קטן מן הקירוי ומחזירים אותו, כיוון שכל שאר הקירוי נשאר מקובע למקומו. לעומתם, פוסקים אחרים סוברים שכיוון שישנם רווחים בין הלאטות, כך שגשם חודר דרך הקירוי, הרי אין זה בגדר "בית" אלא זהו סיכוך כשר. לפי שיטה זו, נותר רק לפתור את העניינים הנוספים שהזכרת, ובדרך שהצעת אכן הסוכה כשרה. בעניין זה ישנן דעות רבות, ופוסקי זמננו האריכו לדון בכך [עיין למשל: ילקוט יוסף, סוכה, מהד' תשע"ו, עמ' תסז ואילך; פניני הלכה, סוכה, ב', יז, ובהרחבות; מקראי קודש (הרב הררי) סוכות, עמ' שמ"ז ואילך]. על פי המקורות לסוגיה זו בדברי הראשונים, וכן על פי הסברה, יש מקום לצדד כדעת המקילים, אולם קשה להכריע במחלוקת זו באופן מוחלט. ויש לזכור שמדובר במחלוקת בדאורייתא (בניגוד לדין "מעמיד" ו"חידוש דבר", שבהם מדובר בדין דרבנן שאף אינו מעכב בדיעבד), ולפיכך ראוי להחמיר בדבר כל עוד אין הכרעה ברורה.
לפיכך נראה שלכתחילה ראוי לחשוש לדעת המחמירים ולא לבנות את הפרגולה באופן כזה. מה הם אם כן הפתרונות? דודי הרב יעקב אריאל שליט"א (שו"ת באהלה של תורה ב', סימן פה) מציע לבנות את הפרגולה באופן ש"חמתה מרובה מצילתה", דהיינו שהקירוי יהיה בהצללה של פחות מ-50%. באופן זה, הוא סובר שוודאי אין לפרגולה גדר של "בית", ולפיכך הקירוי יהיה כשר לסכך. כמובן, לקראת סוכות יש להוסיף לפרגולה עוד סכך כשר כדי שצל הסוכה יהיה מרובה מחמתה
. פתרון זה אינו מוסכם לכל הדעות (עיין בפניני הלכה בהרחבות שם). כמו כן, כמובן יש לו חסרון מבחינה פרקטית, שבכל השנה יש בפרגולה פחות צל.
לענ"ד ניתן להציע פתרון אחר, שיהיה גם מעשי וגם כשר לכל הדעות: לא לקבע כל לאטה בפני עצמה אל המסגרת, אלא להניח אותן זו ליד זו באופן שאינו מקובע (להניח על גבי המסגרת, או ליצור במסגרת שקעים ולהניח את קצה הלאטה בשקע, אך לא באופן של תקיעה אלא באופן רופף). מעל הלאטות להניח שתים או שלוש קורות לרוחב, ואת הקורות הללו לקבע בברגים אל המסגרת. באופן זה, הלאטות יהיו מחוזקות באופן הדוק במשך כל השנה. לקראת סוכות, יש לפתוח את הברגים הללו של הקורות, וכך בימי הסוכות כל הקירוי יהיה לא מקובע, ויוכל לשמש כסכך לסוכה. (ואם רוצים לצאת ידי כל הדעות, יש גם לנענע את המוטות - עיין שו"ע תרל"א, ט, ומשנ"ב שם, כד; משנ"ב תרכ"ו, יז).

 



בס"ד

השקט וההפתעה מול האויב...
בשבועיים האחרונים ראינו במלחמה מול חיזבאלל'ה עד כמה הסודיות וההפתעה חשובים כדי להכות באויב ובבת אחת לשתק הרבה מיכולותיו. והמעניין שגם במלחמתינו מול המקטרגים עלינו ביום הדין אנו נשתמש ביסוד ההפתעה והסודיות. רק לפני מוסף של ראש השנה אנו נגלה את "הביפר" שלנו שיתפוצץ לשטן בפנים..
הנה השבת האחרונה של שנה זו –בהיותה סמוכה לר"ה – הייתה ראויה להיות "שבת מברכים" – אבל לא! הכל צריך להיות מכוסה "תקעו בחדש שופר – בכסה ליום חגנו "לא מכריזים על ראש-חדש ולא על ר"ה ומדוע כל החשאיות הזו? אומרים לנו חז"ל: כדי לבלבל את השטן, המבקש לקטרג על עם ישראל – שלא ידע מתי יחול ראש-השנה.  אנו גם מבלבלים אותו בזה שמפסיקים לפתע לתקוע בערב ר"ה אחרי שתקענו כל חודש אלול, אנו גם מכסים את השופר לפני התקיעות, ואח"כ פתאום שולפים אותו ותוקעים והשטן נבהל, אנו גם מבלבלים אותו לגמרי, כי אחרי תקיעות "דמיושב" אנו שוב תוקעים, ומחבבים את המצוות (גמרא ר"ה ורש"י) והשטן חושב שהנה הגיע קיצו להעלם מן העולם, כי אולי זה השופר הגדול שבו יתקע ביום עת פקודתו להסתלק מן העולם – "ביום ההוא יתקע בשופר גדול" – והוא מאבד את חשבונותיו לקטרג עלינו.. אפילו בתורה לא מוזכר במפורש שיום הדין הוא בר"ה..  כתוב רק "שיום תרועה יהיה לכם" וחז"ל למדו מהמזמור בתהלים – "כי חק לישראל הוא – משפט לא-לקי יעקב" שיום משפט יש ביום הזה, שהוא "בכסה ליום חגנו".. גם יום המשפט הוא מכוסה!! ורק אנחנו בשקט בשקט יודעים אותו.. ולכאורה, מה הענין הזה "לבלבל" את השטן, וכי הוא לא יודע את כל התרגילים הללו משנה שעברה? ואע"פ שיש בזה ודאי כוונה עמוקה, ננסה להסביר בלשוננו...
הנה ודאי אין אדם אשר יעשה טוב ולא יחטא, ולצערינו ודאי יש הרבה שחטאו הרבה, ועל כך ביום הדין יש קטרוג, וכל ישראל ערבים זה לזה, והקטרוג הוא על כולנו, אולי היינו יכולים לעצור את ההידרדרות, ואת החטאים של השני, ועל כך אנו באים במשפט, אבל כלי סודי יש לנו – השופר – זו הזעקה הפנימית שלנו, שהננו בפנימיותנו הננו מחוברים להקב"ה, ורוצים לעשות רק טוב – אלא שיצר הרע מפריע לנו, השופר הוא גם כלי נגינה טבעי – לא חצוצרה ולא מצילתיים מעשה בני-אדם, הוא מראה את טבענו באמיתי – שהננו עם ה', ולכן בנקודות חשובות בהסטוריה שלנו פגשנו את השופר:  בעקידה, בהר-סיני, בכיבוש יריחו ולעתיד לבא בזמן הגאולה השלמה, כי בכל נקודות הזמן הללו התגלתה האמת הפנימית שלנו ועתידה להתגלות..  שאנו בחינת "בנים אתם לה' א-לוקיכם"
אמנם, בהווה – עדיין יש הרבה מסכים ומחיצות המבדילות ביננו ובין הקב"ה אבינו שבשמים – מחיצות אשר אנו יצרנו אותם – אז מה עושים? הקב"ה גילה לנו את "הכלי" הזה שקרוי שופר "ועוקף" מחיצות, ונזכרים לפני ה' א-לוקינו " וכמו שהגדירו בגמרא שתקיעת שופר – כלפני ולפנים דמי" (גמרא ר"ה) כאילו נתקעו בתוך קודש הקדשים.. כי המחיצות הללו הם לא טבעיות, הם כענן כלה מול האמת הפנימית שלנו, (ולכן גם בהר סיני, היה ענן כבד, אבל קול השופר בקע ועלה ונשמע מתוכו – וכן להיפך, משה ידבר – והא-לוקים יעננו בקול),
אם כן אפוא בכל ראש-השנה מתבררת האמת הזו, וחוזרים לנקודת המלכתו של הבורא עלינו – וליום בריאתו של האדם הראשון – ואז יש סיכוי מחדש בכל שנה ושנה, לשנות את המציאות באופן דרסטי וחזק – ולהתעורר יחד לתשובה שלמה, ואפילו הרהור תשובה – כתשובה (כמו- שאפילו רשע גמור אומר לאשה הרי את מתקדשת לי על מנת שאני צדיק גמור – מקודשת – שמא הרהר תשובה בלבו..) ויותר מכך – יש סיכוי לחזרה בתשובה מאהבה – "שישראל מחבבין את המצוות"
אולם עדיין צריך לברר,  כיצד התהליך שעובר בנפשינו ולבנו -  יבשיל לידי תוצאות מעשיות? – איך נגיע  לזעזוע פנימי שיגרום לשנות כיוון בחיים ונכריע את הכף לכף זכות, ולגאולה שלמה?
אלא זו בדיוק התשובה לשקט המדהים לפני [ובתוך] ראש השנה.. הכל מתחיל מ"הכסה" ..  ששש... ששש.. אנו צריכים את השקט הזה כדי להפתיע בראש ובראשונה את עצמינו.. נפתיע את עצמנו – עד כמה שאנו מסוגלים להיות מקושרים בבת-אחת לבורא עולם, וכך "לבלבל את השטן" – את היצר הרע שבקרבנו – שיראה עד כמה הוא עראי בתוכנו – ועד כמה קבוע וחזק הקשר בינינו ובין רבונו של עולם, ועד כמה אנו מחבבים את המצוות "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". ביום שספרי חיים ומתים פתוחים - אנו דבקים באלוקים חיים..  ולכן למרות כל ההכנות והתקיעות של חדש אלול – אנו צריכים את הכיסוי הזה, ואת החשאיות הזאת כדי שלפתע ביום הדין עצמו – יבא קול השופר, ויחריד את לבנו, ויגלה את עצמיותנו הדבוקה בקל חי העולמים – ויתבלבל השטן, ויתבלבלו חשבונותיו – ונכתב ונחתם לחיים טובים ולשלום אמן!
בהזדמנות זו אנו מברכים אתכם לשנה טובה כתיבה וחתימה טובה, ומתפללים להצלחת חיילינו וכוחות הבטחון בכל מקום שהם , וכן לשלום אזרחינו בצפון ובדרום ובכל מקום, להחלמת הפצועים ולהחזרת החטופים עד כמה שניתן בריאים ושלמים!! יהי רצון שנכתב כולנו בספר החיים והזכרון ובספר סליחה מחילה וכפרה!!  אמן.
שבת פרשת נצבים וילך [ כ"ה באלול]
1.ההפטרה- שוש אשיש [ ישעיה סא] [ שביעי מ"שבעה דנחמתא"]
2.השבת – אין מברכים את החודש – כי "בכסה [=לשון כיסוי והסתרה]  ליום חגינו".
3.יום שבת – כ"ה באלול – הוא יום ראשון לבריאת העולם. [ לפי ר' אליעזר] ויש נוהגים מיום זה עד ראש השנה לקרוא בכל יום את הבריאה השייכת ליום זה.
4.במוצאי שבת – יהודי אשכנז מצטרפים לאמירת הסליחות.[ דרך אגב, גם הספרדים והתימנים שעדיין לא הצטרפו מוזמנים להצטרף...]
5.ביום רביעי – ערב ראש השנה – אין תוקעים בשופר. אומרים התרת נדרים אחרי התפילה, מסתפרים,  מתרחצים וטובלים, נותנים צדקה לעניים משלמים את הנדרים והנדבות, ויש הנוהגים ללכת לפקוד קברי יקיריהן כדי לבקש רחמים מאת ה' בזכותם וגם עליהם, כי ספרי חיים ומתים לפניך נפתחין.
6.  השנה חל ראש השנה ביום חמישי וששי וא"כ יש רצף של שלושה ימים חג – חג – ושבת, ולכן יש לשים לב להלכות הבאות!!
א.  עירוב תבשילין – ביום רביעי לעשות עירוב תבשילין (פת וביצה), את העירובי תבשילין יש לשייר עד לשבת. (לפני שמניחים את העירוב, יש לברך על מצות עירוב – כפי שכתוב במחזורים לר"ה).
ב. אסור ביום טוב הראשון  לבשל לשבת ורק מליל יו"ט השני (כלומר: יום חמישי בערב)-מותר!
ג. גם אסור  להכין מיו"ט הראשון ליו"ט השני, אבל אפשר לעשות סיר-מרק בשרי בבקר של יום טוב הראשון,עם כמות  גדולה וישתייר לערב.
ד.  להכין נרות חג ושבת כבר מיום רביעי (צריך להכין הרבה נרות=בשביל יו"ט הא' +יו"ט הב' +שבת- והסיבה- כדי שלא יבוא להדביק את הנרות ביו"ט ולכן אם יש לו פמוטות שאין צורך להדביק את הנרות בהם –אין צורך להכין את כל הנרות הללו. (המדליקות בשמן יכינו את הפתילות [לצורך החג הכפול  והשבת]  במקומם  כבר בערב ר"ה, ובדיעבד יכולות לעשות זאת  גם בר"ה וטוב שיעשו זאת בשינוי).
ה.פלטה של שבת – להדליקה כבר מיום רביעי עד מוצ"ש, בחג עצמו, אין להזיז את הלחצנים, לא קדימה ולא אחורה, כך פסק הגרי"מ אליהו זצ"ל, לדעת פוסקים אחרים (הרב עובדי'ה יוסף זצ"ל ועוד..) אפשר להקל – לסדר שעון שבת מראש, וכשהשעון דולק ללחוץ על הלחצנים על מנת לאחרו – אבל לא להקדימו.
ו.  להכין נר-נשמה גדול שידלק לפחות 48 שעות עד כניסת השבת, כדי שידליקו ממנו לשני ימים טובים.
ז.  בליל-שבת שלאחר החג - הקידוש כרגיל (של שבת). [השבת שלאחר ראש השנה היא – שבת "שובה" – ומעלתה גדולה מאד!]
ח. צום גדליה– בגלל שאין צמים בשבת – נדחה ליום ראשון.
חלת דבש עם דונג ו... רגלי דבורים- כשר לאכילה?
שאלה: קניתי חלת דבש לכבוד ראש השנה ויש בה דונג ומאד מקווה שלא אמצא רגלי דבורים ושאלתי היא: האם יש איסור באכילת דונג וחלקי דבורים שבתוך הדבש, או שאין איסור בכך?
תשובה: לגבי רגלי הדבורים - הטעם המופרש מרגלי הדבורים אינו אוסר את הדבש משום טעם לפגם. אולם רגלי הדבורים עצמן אסורות באכילה ויש לסננן. (ב"י יו"ד סי' פא אות ח, רמ"א סי' קג ס"ב, ש"ך סי' פא ס"ק כז).
לגבי הדונג – לכאורה יש לאסור כיון שהוא יוצא מגוף הדבורה הוא אסור באכילה (בניגוד לדבש) ובפרט לדעת הרמב"ם שכתב שהיתר הדבש  הוא מטעם שאינו מתמצה מגופן – אבל הרי הדונג הוא כן מתמצה מגופן! .אמנם המפרשים כתבו שהדונג הוא שעווה ולא ראוי לאכילה בפני עצמו  ולגבי שעוה כתב המג"א (שכא, טז) שאינו ראוי לאכילה ומותר. וכמו כן אינו מתערב בדבש  וכיון שהדונג אין בו טעם לעצמו ואינו נאכל - אינו אוסר את הדבש ומותר ללעסו ולפלטו וגם אם יבלע ממנו זה כאילו בלע עצים ואבנים....
גם "דבש מלכות" מכיון שאינו ראוי לאכילה אין בו איסור מהתורה אך יש מחמירים שעל כל פנים אסור מדרבנן ולכן מתירים לחולים בלבד ויש פוסקים המקילין לכתחילה גם לבריאים כיון שחוץ מזה שהוא נחשב כ"פרש" =פסולת, גם מערבבים אותו בכמויות עצומות של דבש כדי לא להינזק.
צריך להוסיף עוד דבר חשוב: אמנם אע"פ שלענין איסור והיתר אין בעיה בדונג או אם מצא רגלי דבורים וזרקם,  הרי לגבי מכירה לא נקרא "דבש נקי"  והמוכרו ככזה מאנה את הקונה, שיאלץ להפריד בין הדבש ובין הפסולת המעורבת בו.
 
פרפראות לפרשה
"הנסתרת לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת"[כ"ט - כ"ח]
אמרו חז"ל בדברים רבה[ ו' - ב'] כי הקב"ה לא גילה לבריות מהו מתן שכרן של כל מצוה, כדי שיקיימו את כל המצוות. אמנם שתי מצוות נכתב בתורה מתן שכרן, שילוח הקן שהיא קלה שבקלות, וכיבוד אב ואם שהיא חמורה שבחמורות, ושכר שניהם הוא "למען יאריכון ימיך".
 על כך כותב החיד"א בספרו "פני דוד" בשם הרב המובהק רבי יוסף קונקי זצ"ל, ללמדך שכל המצוות חשובות לפני השם יתברך. וזאת רומז הכתוב: "הנסתרות לה' אלוקינו", שכר המצוות נסתר הוא לפני ה' יתברך, "והנגלות" מה שהתורה כן גילתה, מצוה אחת "לנו" – שילוח הקן, ומצוה אחת "לבנינו" - כיבוד אב ואם המוטלת רק על בנינו, והטעם שרק בהם נתגלה שכרם, "לעשות את כל דברי התורה הזאת", כדי שיקיימו את כל המצוות, ולא רק אלו ששכרן רב...
 
חידה לפרשיות נצבים - וילך
1.מלך וציבור- מלך נכנס תחילה לדין [ מס' ר"ה ט"ז ]
מצא רמז בפ' נצבים למאמר חז"ל זה!
2. איזה חג מוזכר בפירוש בפרשת וילך?
 
סליחות! סליחות!...
הספרדים והתימנים החלו באמירת סליחות כבר מר"ח אלול. האשכנזים מצטרפים לאמירת הסליחות במוצאי שבת הזו. מה עיקר ההבדל בין הסליחות הספרדיות לאשכנזיות? ד"ר מאיר נזרי מאוניברסיטת בר אילן חקר את העניין והנה לפניכם תמצית דבריו.
בסליחות הספרדיות [והתימניות] נוסח פיוטי הסליחות קבוע בכל יום בתוספת כמה פזמונים בעשרת ימי תשובה ובסך הכול כעשרה פיוטי סליחות קבועים. תוכנם העיקרי של רוב הפיוטים הוא וידוי על החטא, חרטה וסליחה עם שאר מוטיבים של הימים הנוראים, כמו: אפסות האדם, לעומת גדלות הבורא, המוות ויום הדין. מוטיב הגאולה הלאומית של ישראל קיים רק במידה מועטה,
דוגמאות לפיוטי סליחות (פתיחות) הם: 'אדון הסליחות / בוחן לבבות /  גולה עמוקות / דובר צדקותחטאנו לפניך רחם עלינו ! 'בן אדם מה לך נרדם / קום קְרא בתחנונים'; 'אנא כעב זדוני תמחהו / וסלחת לעוֹני כי רב הוא'; 'למתוַדה חטאתיו זְדון לבי ואשמיו'; 'בזָכְרי על משכבי / זדון לבי ואשמיו'; 'אליך ה' נשאתי עיני, שמע קול תחנוני כגֹדל חסדך' ועוד
לעומת זאת הסליחות האשכנזיות: אף-על-פי שאמירתן מתחילה רק מהשבוע שלפני ראש השנה, נוסחן משתנה ולכל יום פיוטים משלו. הרפרטואר עשיר ומגֻוון וכולל כמה סוגי פיוטים: פתיחה, סליחה, פזמון, תחינה, עקידה, שניָּה, שלישיה, שלמונית, ובסה"כ יותר משמונים פיוטים!
הווידוי על החטא, החרטה והסליחה אינם הנושאים המרכזיים. הנושא המרכזי של רוב הפיוטים  סובב על הגלות והגאולה, במיוחד הפיוטים מסוג 'סליחה' המתַנִּים את מצוקת עם ישראל בגלות, הרדיפות והסבל. כמה מן הפיוטים אינם מצטיירים כסליחות, אלא כקינות על גורל ישראל בין העמים. יש והסליחה מתחילה בווידוי על החטא, אבל זה רק לכאורה, והפייטן עובר מיד כבר במחרוזת השנייה ומבקש מה' לשים לב למצבו העגום של ישראל בגלות, ובנושא זה ימשיך עד הסוף.  אופיין של כלל הסליחות באשכנז: לא הוידוי, החרטה ובקשת הסליחה הם המוקד של הסליחות, אלא התביעה לשים קץ למצב העגום של ישראל בגלות. לא דין וחשבון של הפרט על עוונותיו, אלא דין וחשבון על מצב כלל האומה בגלותה, כלשונה של אחת הסליחות "פְּנֵה נָא אֶל התְּלָאוֹת ואַל לַחַטָּאוֹת" הפנייה בסליחות היא, אם כן, לא רק של הפרט אל נפשו לשם תיקונה, אלא גם של הכלל אל ה' הנתבע גם הוא לעשות בדק בית לתיקון המצב, הוא התיקון הלאומי, שנדרש כביכול גם הקב"ה מצדו לתקן.
לכן ישנן פניות ושאלות ריטוריות ודרמטיות בהן מתחילות הסליחות כגון:  'אַיֵּה נִפְלְאוֹתֶיךָ'?   'אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרָתְךָ' 'חָנֵּנוּ ה' חננו'! , 'אָרְכוּ הַיָּמִים'!  ועוד. 'תוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִתְחַנְּנִי. הם פונים גם לי"ג מדות ולברית עם האבות 'זְכוֹר בְּרִית'   ול'מֶלֶךְ מְלָכִים'  כל הפניות הללו – יש בהן כדי לזעזע ולבטא את הזעקה של האומה בגלותה, ולמרות כל תלאותיה חזקה היא באמונתה.
יתכן וההבדלים נובעים מהמציאות השונה שבה היו שרויים הפייטנים שחיברו את עיקר הסליחות. תקופת תור הזהב בספרד הייתה נוחה ליהודים ביחס למצב הקהילות באשכנז בתקופות מקבילות, ולכן הדחיפות לחיבור פיוטי יחיד בנושאי תוכחה ותשובה היה רלוונטי יותר מאשר תיאור מצבי מצוקה לאומיים.  דרך אגב, הפיוט היחידי בסליחות הספרדיות מסוג 'עקֵדה' 'אִם אָפֵס רֹבַע הַקֵּן' המשלב בראשיתו ובסופו בקשה לגאולת ישראל הוא דווקא פיוט אשכנזי, של ר' אפרים בר יצחק מרגנשפורק. 
לצד ההסבר היסטורי להבדל בין הסליחות השונות אפשר להוסיף שבאופן כללי שירת ספרד מבליטה את היחיד ורגשותיו הן בשירת החול (שירי שבח וגנאי, תלונה והתפארות, אהבה וקינה) והן בשירת הקודש (בקשה, תוכחה, סליחה…). פיוטי התוכחה הספרדי לסוגיהם כולל הסליחה כתובים בלשון יחיד. כך גם הרְשויות. האני המדבר איננו הציבור, אלא היחיד העורך חשבון נפש פנימי עם הבורא. לפעמים זה בא על חשבון העניין הלאומי..
לסיכום: בספרד פיוטי הסליחות עניינן בקשה, תוכחה וחשבון נפש בין היחיד לבין בוראו לעומת פיוטי הסליחות באיטליה ובאשכנז העוסקים יותר בכלל האומה ובחשבון הנפש בין הרעיה ישראל לבין דודה הקב"ה וקרובים יותר לקינות הלאומיות.
 
תזכורת חשובה : אופן בדיקת הפירות  שאוכלים בראש השנה
1. תמר יבש – חותכים בסכין את הפרי לאורכו, פותחים ומוציאים את הגלעין. אם נראים פרורים כהים באיזור הגלעין (שהם הפרשות של תולעת) אין להשתמש בתמר זה. מחזיקים את התמר הפתוח כנגד מקור אור (חלון או נורה), ומתבוננים בצידו הפנימי והחיצוני אם מצוי חרק בצבע כהה. בתמר שהתיישן נוצרים גבישי סוכר לבנים שאינם סימן לנגיעות.. תמר לח – תמרים גדולים שקליפתם חלקה וצבעה חום כהה, המשווקים בקירור. בדרך כלל נקיים ואין חיוב לבדקם. יש לתלוש התמרים מן האשכול לפני ראש השנה !!
3. רימון – ראשית, גם את גרגרי הרימון  יש להוציא מהרימון לפני ראש השנה !! מתבוננים אם מצוי נקב בקליפת הפרי, שהוא סימן לחדירת תולעת. פותחים את הרימון ואם רואים איזור שהפך לחום מסירים אותו. כתמים כהים בגרגרי הרימון אינם סימן לנגיעות. רימונים הגדלים בגינה פרטית נגיעותם גבוהה.
4. תפוחים – תפוחים מסוג מעולה הם בחזקת נקיים. תפוחים באיכות בינונית, מתבוננים על קליפת הפרי אם מצוי סימן של חדירת תולעת – כמין פצע חום-אפור השקוע בקליפה – ומסירים את האזור הנגוע. לעיתים רחוקות, בעיקר בתפוחים מזן ענה, מצויות כנימות בצבע חום-אפור על קליפת התפוח, הגורמות לכתמים אדומים על הקליפה. יש להסיר את הכנימות ע"י שפשוף קל בציפורן או בסכין. הכתם האדום שנותר על הקליפה לאחר הסרת הכנימה מותר באכילה.
5. קרא – [דלעת או הקישוא הלבן והגדול] - בדרך כלל נקי ואין חיוב לבדוק.
6. רוביה טריה – יש לפתוח את התרמילים, לבדוק אם יש בגרגרים כרסום או סימני חדירה של תולעים ולהסיר את הגרגרים הנגועים.
7. רוביה יבשה – 1. הרתחה: מרתיחים את הרוביה בסיר עם מים בכמות פי שלשה מהרוביה. לאחר הרתיחה מכבים ומשאירים מכוסה כשלש שעות.. בדיקה: שוטחים על כף היד קומץ של 10-15 גרגרים, ומתבוננים אם מצוי כתם כהה המעיד על המצאות חרק תחת הקליפה הדקה. מניחים את כף היד השניה על הגרגרים, הופכים את כפות הידיים ובודקים באותו האופן את צידם השני של הגרגרים הגלוי כעת לעין. במרכז גרגר הרוביה מצוי כתם כהה שאינו סימן לנגיעות וכן כתמים שטחיים בצבע כתום אינם סימן לנגיעות. אם נמצאו שלשה גרגרים וודאי נגועים (נמצא חרק תחת הכתם הכהה שעל הקליפה הדקה) יש לפתוח את כולם ולבדקם מבפנים. אם נמצאה נגיעות רבה אין להשתמש ברוביה.
8. גזר – גזר מטיב מעולה בדרך כלל נקי מנגיעות.
9. עלי סילקא – בגידול רגיל הירק נגוע בחרקים רבים וכן מצויות רימות בתוך עובי העלה, שאינן יורדות בשום שטיפה, לכן מומלץ להשתמש רק בעלים מגידול מיוחד "ללא תולעים", הנמצא תחת השגחה מוסמכת, להשרותם במים עם מעט סבון נוזלי ולשטוף היטב כל עלה ועלה.
10 . סלק אדום – יש לחתוך את הסלק לפרוסות לרוחב, בעובי של 1-1.5 ס"מ, להתבונן אם מצויה מחילה של זחל לבן ולהסיר את האיזור הנגוע.
11 . כרתי – כרתי מגידול רגיל - חותכים ומסירים את איזור השורש ואת העלים הירוקים שבקצה השני. חוצים את החלק המרכזי הלבן של הכרתי לכל אורכו, מפרידים את כל השכבות ושוטפים שכבה שכבה תחת זרם מים תוך כדי שפשוף כל שטחה משני צידיה, באצבעות. לחילופין אפשר להשרות את השכבות המופרדות במים עם מעט סבון נוזלי למשך 2-3 דקות ולשטוף היטב כל שכבה תחת זרם מים.– כרתי מגידול מיוחד "ללא תולעים" (הנמצא תחת השגחה מוסמכת) - חותכים את החלק הסמוך למקום התפצלות העלים הירוקים (בערך 1/3 מהחלק הלבן) מפרידים את השכבות ושוטפים היטב תחת זרם מים. את החלק הלבן הסגור ( 2/3 הנותרים) אין צורך לפרק.
12 . ראש של דג – ראש דג קרפיון, בורי וכסיף - מן הראוי להשתמש רק בראשים המשווקים בחנות הנמצאת תחת השגחה מהודרת .– ראש דג סלמון – יש לפתחו להסיר את הזימים, לשטוף היטב ולבדוק מטפילים חומים באורך של כ- 1.5-2 ס"מ (גם בדגים הנמכרים תחת השגחה מהודרת עלולה להיות נגיעות זו).– ראשי דגים אחרים - הראש בד"כ נקי.
13 . דבש – בחזקת נקי.
14 . צימוקים- לנוהגים להשתמש בצימוקים בר"ה – יש עדיפות להשתמש בצימוקים מיצור מיוחד ללא תולעים.
 
דרשת שבת שובה – מפי – הרב אלעזר שרעבי
בשבת "שובה" - פרשת "האזינו"  [בסמוך לראש השנה ] בבית הכנסת " עץ החיים"  המרכזי, שימו לב ללוח הזמנים [המוקדם]
15:15 רש"י
15:45 – דרשת שבת שובה
16:45 -תפילת מנחה של שבת
הציבור מוזמן !! עזרת נשים פתוחה.
 
תן חיוך!!  
 הפעם, כמובן על הביפרים בלבנון..  בלתי נתפס! נכון לעכשיו - 4,000 פצועים - 5,000 בדיחות..והנה מקצת מהם:
1.אחרי התפוצצות הביפרים: רשמו לפניכם חג חדש : עיד אל ביפר - ט"ו אלול.
2. חיזבאלל'ה : בקרוב נשוב ללחימה.. יש לנו עומס בקשות של ימי מחלה..
3. תירוץ "ביפרי"..  לא קמתי לסליחות כי פחדתי להפעיל שעון מעורר..
4. דיווחים ראשונים על פיצוצים מוזרים של מאות סנדלים בתימן..
5. חבריי וידידיי מלבנון! זה הזמן לעבור לטלפון כשר. מקסימום תקבלו שיחה מ'קופת העיר' לתרומות..
6. לסיום: הבה נשנן את הנחיות פיקוד העורף: לכו לישון ותשארו עירניים!!..
 
קריאה לציבור הקדוש
לקראת החגים שההוצאות בהם מרובות, הבה נזכור את המשפחות הזקוקות לעזרתינו ונתרום ביד נדיבה לצדקה. חזקו ואמצו!

 

בס"ד
"כי הנה החושך יכסה ארץ" כולל חיזבאל'לה..
"קומי אורי, כי בא אורך, וכבוד ה' עלייך זרח: כי הנה החושך יכסה ארץ, וערפל לאומים- ועליך יזרח ה'- וכבודו עלייך יראה". כך נאמר בהפטרת השבת. ברוך ה' שנתן חכמה ותעוזה בקרב לוחמינו וסוכני הביון הנפלאים לעשות את המפץ הנורא ולהחשיך את עיניהם של אלפים משונאינו בבת אחת בתזמון מושלם וכמהלך פותח למלחמה שאמורה בסופה להחזיר את תושבי הצפון למקומם..
אחד הדברים הגדולים שאנו – הצבור הקדוש - יכולים לתרום למאמץ המלחמתי – זה השקט... כדי להשמיע את קולינו בימי התשובה הבאים לקראתינו לשלום, אנו צריכים לבנות 'סביבה תומכת' לתפילתינו.. והכוונה להתחזקות בשמירה על קדושת בית הכנסת.   
כדי לממש את ההבטחה בפרשה: "לתתך עליון על כל הגויים אשר עשה, לתהילה ולשם ולתפארת" (כו,יט) לא רק ברובד הפשט – דהיינו:  שהגויים יהללו וישבחו את עם ישראל, ותהיה תפארתנו על כל הגויים, כי הם יפארו אותנו על קרבתנו אל ה' . אלא גם ברובד המדרשי שבו כגון: פירושו של רבינו יעקב - בעל הטורים שאומר על הפסוק הזה: "מה שישראל משבחים ומהללים לה'- הוא לו לתפארת" והכוונה על "העטרה" והכתר שישראל מעטרים לקב"ה בתפילתם- שהקב"ה מחזיר העטרה הזאת לראשנו ומשתבח בנו! ובשכר התפילה של עם ישראל, אנו אכן נהיה עליונים על כל אומות העולם, לא סתם בשביל להיות עליונים כי אם ללמד דעת את אומות העולם. מאתנו הם יקחו דוגמא כיצד לעבוד את ה' ויאמרו: בית יעקב נלכו ונלכה..!
כדי "שהעטרה" הזו, שאנו מעטרים את הקב"ה תהיה אכן מושלמת, אנו צריכים לדאוג שלא יהיו- בין הפרחים והשושנים שבה- גם חלילה "קוצים".. ומהם הקוצים? על פי דברי בעל הטורים הנ"ל, הכוונה מי ששח שיחת חולין בבית הכנסת! וכפי שאומר הזוהר הקדוש, שמי שמדבר בבית הכנסת שיחת חולין  - חלילה עושה קלון משכינת ה' ששורה בייחוד "במקדש מעט" - אלו בתי הכנסיות ובתי המדרשות. (ובלשון הזוהר הקדוש: "עביד קלנא בשכינתא"). צריך להיות גם  מודעים לעובדה, שגם הדור הבא, הילדים שלנו, שמסתכלים עלינו כיצד אנו מכבדים את בית-הכנסת- ילמדו וילכו  בעקבותינו ולנו יש את האחריות כלפיהם, כי אלו דור העתיד, עד כמה יהיה להם מורא שכינה ויראת כבוד בבית הכנסת! אם אבא מסמן לילדו, שבביהכנ"ס לא מדברים שיחת חולין - (וצריך לדעת שאפילו שיחת קודש אסורה בזמן קריאת התורה ובתוך התפילה בקטעים שונים)- הילד סופג את הכל, ויודע להעריך את המקום הקדוש וגם את... אביו !
אנו אומרים בימים הנוראים,  את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי" [ תהלים כ"ז] ויש שם פסוק: "אם תקום עלי מלחמה- בזאת אני בוטח" . למה הכוונה "בזאת" אני בוטח? מי זה ומה זה "בזאת"? אחד הפירושים אומר, שהכוונה לשכינת ה', שמלווה אותנו, וכדי שאכן שכינת ה' תלווה אותנו ולא נירא ממלחמה אנו צריכים לכבדה, ולהיזהר במקום הקדוש מלשחוק ומלדבר דברים בטלים, ( וק"ו שצריך  להיזהר שם מלשון הרע ורכילות..). דבר דומה ונאה נדרש  על הפסוק: "ה' ילחם לכם- ואתם תחרישון"  -  אומר הקב"ה לישראל : בני חבֶיבָי! על כל דבר אני יכול "להלחם" למענכם ולסתום את פי המקטרג עליכם, כי אם אני אשווה אתכם (עם כל הבעיות..) לאומות העולם- הרי אתם צחים משלג לעומתם.  אבל בדבר אחד, כביכול, אני מבקש מכם, שתעזרו לי.. אם יהיה רעש בבית הכנסת קשה יהיה לי לסנגר עליכם.. כי אם משווים את השקט בבית תִיפלתם של אומות העולם- שם שורר שקט כמו בבית קברות. לבין הרעש בבית הכנסת...- .אז זה לא פשוט לסנגר עליכם.. ולכן  העצה "ואתם תחרישון !" אני מבקש שתעזרו לי- ותהיו בשקט בתפילה, ואז יהיה לי מה להשיב למקטרגים עליכם..  וכשאנו אומרים "שקט"- אנו מתכוונים כמובן, לשקט מדיבורים מיותרים, אך את נעימתכם וקולכם בתפילה וקריאת התורה –אומר הקב"ה-  אדרבה!  לזה אני מצפה ומייחל, כנאמר בשיר השירים: "יונתי בחגווי הסלע – בסתר מדרגה, הראיני את מראייך – השמיעי את קולך, כי קולך ערב – ומראך נאוה!"
יהי רצון, שתכלה שנה וקללותיה- ואין כמו השנה שחלפה שהאמירה המסורתית בסיום השנה "תכלה שנה וקללותיה" היא כל כך בעלת משמעות מיוחדת , אבל צריך להדגיש מיד גם את התקווה לעתיד טוב יותר  -  "תחל שנה וברכותיה" - שנתבשר רק בשורות טובות!
שבת שלום!

שבת פרשת "כי תבא" [ ח"י אלול]
1.קוראים את התוכחה הארוכה בקול נמוך, אבל מכל מקום, צריך שהקהל ישמע את הקריאה!
2.נוהגים שהרב או זקן שבקהל עולה לקריאת התוכחה ויש כאלה מקפידים לא לעלות לתוכחה, ומעלים את ה"בעל קורא" עצמו לברך ולקרוא, אבל, "מאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה"[ = מי שלא מקפיד וחושש - לא יקפידו עליו מן השמים] ואדרבה זוכה לברכות הרבה, שעל ידו, יתעוררו הקהל לתשובה, כשישמעו את דברי התוכחה.
3.רוב התימנים נוהגים שלא מתרגמים את התוכחה.[ אע"פ שבמסכת מגילה לא מוזכרת התוכחה כאחד הדברים שלא מתרגמים אותם וטעמם עמם עיין בשתילי זיתים ועוד].  ומעלים זקן או חכם לקריאת התוכחה. יש כאלה המוסיפים לפני העליה של התוכחה את הפסוקים במשלי: "מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה: וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב" ואומרים אחרי הקריאה מי שבירך לקהל.
4.ההפטרה: קומי אורי [ישעיה ס] זו ההפטרה הששית משבעה דנחמתא.
5."תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל, שיהו קורין קללות, שבתורת כהנים [בפרשת בחוקותי], קודם עצרת [=חג השבועות] ושבמשנה תורה [=פרשת כי תבא], קודם ראש השנה. מאי טעמא?[מה הטעם?] אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה!! " [מסכת מגילה דף לא: ]
חידה לפרשה
למה הצאן הם נחשבים כ"סלעים חזקים"? [עיין רש"י] (התשובה בסוף פרפראות לפרשה.)
פרפראות לפרשה
לשמוח בכל הטוב!!
"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אלוקיך.. " [דברים כו: יא //מתוך מקרא ביכורים] אומר אור החיים הקדוש, שחוץ מן הפשט שאדם צריך לשמוח בכל הטובה שה' עושה עמו בשפע הפרנסה יש פה רמז על הטוב האמיתי = התורה [כאומרם ז"ל (אבות פ"ו מ"ג) ואין טוב אלא תורה] , שצריך לשמוח בה מאד.  ושימו לב לגודל האהבה שצריך כל יהודי לשמוח בתורה –" שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם" *לכן בראש השנה כשמגישים לשלחן כל מיני סימנים טובים וטעימים.. לא לשכוח גם את התורה "הטעימה" ומומלץ ללמוד ולטעום בסעודת ראש השנה פרק משניות ממסכת ראש השנה. [בשני ימי ראש השנה יש בסך הכל ארבע סעודות – ובמסכת ראש השנה יש ארבעה פרקים!!...]
** תשובה לחידה: " עשתרות צאנך = למה נקרא שמן עשתרות? שמעשירות את בעליהן ומחזיקות אותן כעשתרות הללו שהן סלעים חזקים"[רש"י כח:ד] ובכן, הצאן הם כסלעים חזקים...
פרפראות לסליחות
באחד מימי הסליחות כשיצא הרב השר שלום מבלז מבית המדרש, נעמד ליד החייט ואמר לו: אמור בבקשה, מה פירוש "אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ"? ענה החייט: פירושו פשוט מאוד, אנו אומרים להקב"ה 'עִם עֲוֹנֵינוּ' =על אף העונות שלנו בכל זאת  -'אָנוּ בָּנוּ' = עדיין אנו נקראים "בנים" למקום, אם כן מן הדין שתמחול לנו. הנוכחים גיכחו למשמע ה'עם ארצוּת' שלו, אך בעיני הרבי הטוב הדבר מאד ואמר שבשמים גרם פירוש זה שמחה גדולה, והמתיקו את כל הדינים!...
נשים וילדים בשמיעת קול שופר
נשים - פטורות מתקיעת שופר כיון שזו "מצוות עשה שהזמן גרמא". ואף על פי כן, הרבה נשים קבלו  על עצמן מצוה זו כחובה. אומנם יש ספק אם יכולות לברך ועל כן טוב שהתוקע לנשים יהיה אדם שלא שמע עדיין תקיעות על מנת שיוכל לברך. ואם שמע כבר תקיעות - לדעת השו"ע לא יברך לא התוקע ולא האשה,[עיין שו"ע תקפט סע' ו]  ומנהג האשכנזים - לא מוחין באשה המברכת.
אשה שנהגה להחמיר על עצמה ולשמוע תקיעות שופר ופעם אחת אינה יכולה לבוא לביהכנ"ס - תביא תוקע לביתה שיתקע לה. ואם אינה יכולה בכך, תעשה התרת נדרים מיוחדת בערב ראש השנה.[ עיין בא"ח נצבים יז ]. ויש אומרים שאם אינה רוצה לבטל מנהגה, רק ששנה אחת אינה יכולה לבוא.- כגון שילדה וכד' -אינה צריכה התרה[ וכן פסק הגר"ע יוסף]
ילדים - מצוה לחנך את הקטנים לשמוע קול שופר, ויש להביאם לבית הכנסת לשמיעת קול שופר מגיל חמש או שש לפי כוחם וחכמתם. אך אין להביא קטנים מאוד שמפריעים את התפילה.[ עיין שו"ע תקפט סע' ב ונו"כ ].
סדר תקיעות
תשר"ת – תקיעה – י"ח כוחות ויותר מעט – קרוב לארבע שניות.
שברים – כל שבר - ג' כוחות ויותר מעט – יותר מחצי שניה.
תרועה – ט' כוחות – קרוב לשתי שניות.
*שברים תרועה – בשתי נשימות, ולכתחילה יקפיד לנשום ממש. [ולדעת מרן - סימן תקצ  [ד] וירא שמים יצא ידי כולם, ובתקיעות דמיושב יעשה בנשימה אחת; ובתקיעות דמעומד יעשה בב' נשימות. ודעת הרמ"א תמיד שתי נשימות ומנהג תימן בשתי נשימות תמיד אך יעשם מיד בתכיפות] 
תש"ת – תקיעה – ט' כוחות ויותר מעט – קרוב לשתי שניות.
שברים – כל שבר ג' כוחות ויותר מעט – יותר מחצי שניה.
תר"ת – תקיעה – ט' כוחות קרוב לשתי שניות.
תרועה – ט' כוחות קרוב לשתי שניות.
הלכות מיוחדות לראש השנה הקרוב [תשפ"ה]
א.  עירוב תבשילין – ביום רביעי לעשות עירוב תבשילין (פת וביצה), אבל להתחיל לבשל לשבת מותר רק מליל יו"ט השני (כלומר: יום חמישי בערב) את העירובי תבשילין יש לשייר עד שבת.
ב.  לא להכין מיו"ט הראשון ליו"ט השני, אבל אפשר לעשות סיר-מרק בשרי בבקר עם כמות גדולה וישתייר לערב.
ג.  להכין נרות חג ושבת כבר מיום רביעי (בשביל יו"ט הא' +יו"ט הב' +שבת) (כדי שלא להדביק את הנרות ביו"ט כיון שזה מלאכת ממרח). (המדליקות בשמן ישימו את הפתילה במקומה בערב ר"ה, ובדיעבד יכולות גם בר"ה וטוב שיעשו זאת בשינוי).
ד.  פלטה של שבת – להדליקה כבר מיום רביעי עד מוצ"ש, לדעת הגרי"מ אליהו אין לחבר לפלטה שעון-שבת, ולהזיז את הלחצנים, לדעת פוסקים אחרים (הגר"ע יוסף ועוד..) אפשר להקל – לסדר שעון שבת, וכשהשעון דולק לפני כניסת שבת ללחוץ על הלחצנים על מנת לאחרו – אבל לא להקדימו.
ה.  להכין נר-נשמה גדול שידלק לפחות 48 שעות עד כניסת השבת, כדי שידליקו ממנו לשני ימים טובים וגם ידליקו ממנו את נר שבת.
ו.  בליל-שבת הקידוש רגיל (של שבת).
ז.  ביום ראשון – צום גדליה.
תן חיוך...
  1. דובר צה"ל מודיע כי היה קשה מאד לפגוע בטיל התימני כי הוא רקד בשמיים צעד קדימה ושניים אחורה.. זה שיבש את הכל..
  2. נסראלל'ה בפחד.. אתמול ביפר.. היום מכשירי קשר.. מחר מיקרוגל.
  3. עיריית תל אביב תאפשר תקיעות תשר"ת במרחב הציבורי בתנאי שיתקעו גם תשר"תה...






בס"ד
 
אם אפס רובע הקן..
 [דברי תורה לע"נ שושנה הלל ז"ל ]
אדם הולך בדרך והנה הוא רואה קן עם אפרוחים או ביצים, והאם רובצת עליהם - צריך לשלח את האם ואת הבנים תקח לך (יש פוסקים שאומרים- רק אם אתה מעונין באמת באפרוחים או בביצים אתה מצווה לשלח, אבל אם אתה לא מעונין- אתה יכול להמשיך בדרכך..).  והנה מצוה זו של שילוח הקן, היוותה נקודת מוצא לוויכוח בין חכמי ישראל, האם יש טעמים למצוות בכלל או שהם בלי טעם אלא רק כדי לקיים  גזירת מלך, מלכו של עולם? אלו השוללים טעמים למצוות נאחזים בדברי התלמוד במסכת ברכות [דף לג:] "האומר [בתפילתו: הוי, רבש"ע! ] על קן צפור יגיעו רחמיך ... משתקין אותו" ואחת הסיבות- מפני שעושה מידותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות !! ופירש רש"י שם: "אנשים שהיו מראים עצמם כמתכוונים להעמיק בלשון תחנונים, ואומרים רחום וחנון אתה, ועל קן צפור יגיעו רחמיך, שאמרת לשלח את האם.. משתקין אותו: - מפני שעושה מידותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות. והוא לא לרחמים עשה, אלא להטיל על ישראל חוקי גזרותיו.." אף על פי כן, יש מהמפרשים שהסבירו שאמנם בתפילה, אנו לא רשאים לומר סברות וטעמים, אבל ב"מחשבת היהדות" יש מקום למצוא טעמים ומצוה זו נתנו בה טעם, שעניינה לחנך אותנו לרחמנות. וכפי שהרמב"ם מביא במורה נבוכים [חלק ג פרק מח] שצריך לדעת,  ש"אין הפרש בין צער האדם עליו וצער שאר בעלי חיים, כי אהבת האם ורחמיה על הולד אינו נמשך אחר השכל, רק אחר פועל הכח המדמה, הנמצא ברוב בעלי חיים כמו שנמצא באדם.. וזה הטעם גם כן ב'שילוח הקן'.."
אולם נראה  ברור, שודאי שלכל הדעות יש למצוות  טעם א-לוקי, שנודע רק ליחידי סגולה כמשה רבינו ושלמה המלך. אנו במאמר זה, נביא שני טעמים למצווה זו, האחד- מאוד הגיוני ואנושי, והשני- רז ומסתורי, של חכמי הקבלה.
מצוות שילוח הקן מלמדת אותנו איך לטפח את הדורות הבאים של הציפור –אומר צבי יהודה מטפח עופות וותיק. ראשית, יש לדעת שיכולת הטלת ביצים של העופות, מושפעת משעות האור של היממה, כאשר מתחיל היום להתארך, בערך מחג החנוכה, עד שיא הקיץ – " יודעת" הציפור באמצעות בלוטה במוחה, כי יש להכין קן, להטיל ביצים ולדגור עליהם. ואילו כאשר מתחילות שעות האור ביממה להתקצר מקבלת הציפור " פקודה" [מאותה בלוטה..] להתכונן לחורף או לנדידה, וכדי שהאפרוחים יספיקו לגדול ולהתחזק עד החורף או לנדידה, מפסיקה ההטלה בטבע (דרך אגב, זו הסיבה ל"תרגיל" שעושים המגדלים בלולי התרנגולות. שם, מתקינים אור שדולק בלילה, גם בסתיו ובחורף וכך מאריכים להם באופן מלאכותי  את שעות היום כדי שתמשכנה להטיל את הביצים כאילו זה היה שיא הקיץ..).
תכונה נוספת, היא היכולת של הציפור להטיל ביצים נוספות אם נלקחו הביצים הראשונות וזאת בתנאי שאורך שעור האור ביממה עדיין במגמת עליה.. הציפור תטיל ביצים חדשות ועדיין ישאר מספיק זמן לאפרוחים לגדול ולהתחזק עד החורף, או עד הנדידה. כל זה בתנאי שלא נהרס הקן, כי אם נהרס או נלקח הקן, הציפור לא תלך עתה לבנות קן חדש, כי "יודעת" היא ,שעד שהיא תספיק לבנות קן חדש שיהיה מוכן לקליטת ביצים חדשות, אורך שעות היום יתחילו להתקצר, והאפרוחים לא יהיו מוכנים לחורף, לכן היא תמנע מראש לבנות קן חדש ובודאי לא תעסוק בהטלת ביצים חדשות.
 כשנתבונן בפרשת שילוח הקן נראה שהכל מדויק לפי חוקי הטבע. אנו מטיילים בטבע - "בדרך בכל עץ או על הארץ.."-  שם אין תאורה מלאכותית שתפריע למנגנונים הטבעיים - "והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים" – כלומר: הטיול בחורשה נערך בחודשי האביב, שאז תוכל למצוא בקן, גם אפרוחים וגם ביצים.. כי אז מצווה אותך התורה - "לא תקח האם על הבנים"!  כי לקיחת האם תמנע המשך קיום הדורות לציפור אלא התורה מצוה - " שלח תשלח את האם , ואת הבנים תקח לך", את היונה האם תשלח, ואת הגוזלים או הביצים תקח, אבל אל תהרוס את הקן! רק תקח את הגוזלים משם.. כי האם תבוא אח"כ שוב וכשתראה, שהקן קיים, כיוון ששעות האור הם עדיין במגמת עלייה, היא תטיל שוב ביצים חדשות, והפעם יהיו אלה ביצים משובחות יותר, כי אצל בעלי הכנף אפרוחים הבוקעים מביצים ראשונות חלשים יותר בהשוואה לאפרוחים הבוקעים מביצים המוטלות "בנגלה" השנייה..[דרך אגב, תופעה זו קיימת גם אצל בעלי החיים האחרים- כפי שמצאנו בדברי רש"י במסכת סנהדרין (סה:) לגבי "עיגלא תילתא" שהעגל הנולד שלישי, חזק יותר מהעגל הנולד ראשון או שני, וכדי לא לגרום קנאה בין הילדים לא נרחיב שגם אצל בני אדם יש משהו דומה ורק נאמר ברמז, שמשה רבינו היה השלישי..]
 אם כן, לאפרוחים החדשים והחזקים יותר, נותר די זמן לגדול עד בוא החורף הקר והגשום [או להתכונן לנדידה]  ובהיותם חזקים, סיכויי שרידותם בטבע משופרים משל האפרוחים הקודמים. נמצא, שאדם המקיים מצוות שילוח הקן ונהנה מן הביצים והאפרוחים, בה בשעה נוטל חלק בטיפוח דור חדש וחזק של עופות בטבע, אולי משום כך  שכרו כפול, "למען ייטב לך- והארכת ימים"..
ועתה טעם על דרך "הסוד"  [עד כמה שידינו הקצרה משגת ...]  אמרו חז"ל מהו "שלח תשלח" ? – והתשובה: אם קיימת מצוה זו (שילוח הקן),אתה ממהר לבוא (=להביא את) מלך המשיח, שכתוב בו לשון "שילוח", "משלחי רגל השור והחמור"[ישעיה לב,כ], ודרשו חז"ל "שור" זהו משיח בן יוסף, "והחמור" זהו משיח בן דוד. וכן אמר רבי תנחומא: אם  קיימת את המצוה הזו (שילוח הקן), אתה ממהר להביא את אליהו הנביא, שכתוב גם בו שילוח, שנאמר (מלאכי ג,כג) : "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא".
מהו הקשר בין שילוח הקן לבין הקדמת בוא משיח צדקנו? הזוהר החדש מגלה לנו (במדרש רות עז') :"קן" זו מלכות (=ישראל), "אפרוחים" אלו שנים עשר השבטים, "ביצים" אלו עם ישראל, "והאם רובצת על האפרוחים" זו השכינה הקדושה. ומסביר "רבינו בחיי" על פי מדרש זה, שבקיום מצות שילוח האם יש התעוררות רחמים גדולה בשמים על עם ישראל, שכן כאשר משלחים את האם, הציפור, מתוך קינה, היא מצטערת ודואגת על חורבן קינה וריחוק בניה האפרוחים, והשר הממונה בשמים על העופות, מבקש רחמים מהקב"ה על אותה ציפור, והקב"ה שרחמיו על כל מעשיו, ממשיך שפע של רחמים וזוכר את ישראל אלו "האפרוחים" שנלקחו מהקן ואת השכינה הקדושה שנקראת "האם"-  "ובפשעיכם שלחה אמכם" - והיא עדיין אינה בקן. ואז מתגלגלים רחמיו על בניו ורוצה להחזירם לקן שיהיה התיקון השלם – אם על בנים- ו"אם הבנים שמחה" בקיבוץ בניה כולם לתוכה. ולכן ק' של קן ציפור - ק' רבתי - לרמז על ההיכל שהיה גבוה מאה אמה, בסוד "גם צפור מצאה בית ודרור קן לה"-. משום כך, מי שזוכה לקיים מצוה זו, זוכה לקיים לא רק מצוה נדירה, אלא גם לזרז את בוא הגאולה. ואנו בנתיים נמשיך להתחנן  בסליחות  [לספרדים] ולומר: "אם אפס רובע הקן, אהל שיכן אם ריקן, אל נא נאבדה כי על כן, יש לנו אב זקן.." 
 
שבת פרשת כי תצא [י"א אלול]
1.מפטירין חמישי משבעה דנחמתא. ההפטרה "רני עקרה.." [ישעיה נד]
ראוי שהש"ץ יזכיר לציבור לפני קריאת מפטיר, שמי שלא שמע את פרשת "זכור" – יכוון בסוף פרשה זו לצאת ידי חובה בקריאת "זכור" והש"ץ יכוון להוציאו ידי חובה.
2. מי שעדיין לא בירך ברכת הלבנה – יברך במוצ"ש קודש.  סוף זמן ברכת הלבנה: יום רביעי ט"ו לחדש אלול בשעה 5:28 בבקר אז מתחיל ליקוי לבנה חלקי.
 
יום שני - י"ג באלול –אזכרה למרן הבן איש חי זצ"ל
ביום שני האחרון – י"ג אלול – ציינו מאה ותשע שנים להסתלקותו של ראש גולת בבל האחרון הלוא הוא רבינו יוסף חיים המכונה "הבן איש חי". רבינו יוסף חיים נפטר בגיל שבעים וארבע - בפרשה זו שיש בה בדיוק שבעים וארבע מצוות [ מתוך תרי"ג]  היה 
מקובלדרשן, מנהיג קהילהמחבר ספרים ואחד הפוסקים הבולטים בקרב יהדות ארצות האסלאם.  נולד בבגדאד למזל טוב ולרב אליהו בן הרב משה חיים, אשר שימש כרבה הראשי של בגדאד דודו היה הרב עבדאללה בן משה חיים. כאשר היה כבן שבע נפל לתוך באר עמוקה תוך כדי משחק אך ניצל. בהיותו בבור נדר שכשיצא מהבור יקדיש את כל חייו ללימוד תורה .
הרב הזכיר תדיר את ארץ הקודש בדרשותיו, ודאגתו לשלומם של היושבים בה הייתה רבה. ולא רק בדיבורים באה לידי ביטוי אהבה זו אלא גם במעשים. הרב יוסף חיים נהג לשלוח את ספריו לדפוס ב
ירושלים ובכך לעזור בפרנסת אנשי ירושלים ולהביע את מעלתה וקדושתה של ארץ ישראל בעיניו. כמו כן הקפיד כי כל הכספים אשר נאספו בקופות ארץ ישראל אכן יגיעו ליעדם על ידי שד"ר (שלוחי דרבנן מארץ ישראל), ותמך רבות מכספו ואף שידל נדיבים מבני קהילתו לבנות בארץ ישראל. בהשפעתו תרם הגביר יוסף אברהם שלום את כל הונו להקמת ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה בירושלים, הרב יוסף חיים רכש בית וכרם בחברון שבארץ ישראל, כדי לקיים בה מצוות התלויות בארץ.
בספרו, כותב רבינו יוסף חיים, בעל "הבן איש חי",  שכאשר יהודי חוזר בתשובה הוא בעצם בונה "בית חדש"!!  וכדי לשמור עליו - הוא צריך לעשות מעקה לגגו, והכוונה לראשו ומחשבתו, כדי שלא יבואו "דמים" בביתו, מי ומה  אלו ה"דמים"? עונה רבינו יוסף חיים: דמים- רמז לד' [=ארבעה] - שנקראים "מים", מים מרים ורעילים שכל יהודי - ובמיוחד בעל תשובה - צריך להישמר מהם. (א) הגאווה- כמו ארס של נחש – נקראת גם היא  "מי ראש" (ב) מחלוקת - נקראת "מי מריבה". (ג) הכעס- נקרא "מי-מצור" (עיין נחום ד), כיון שכביכול עושה מצור וחוסם כל הגיון שכלי לפעול בעת הכעס.  (ד) תאווה - שנקראת בשם "מים גנובים" (מים גנובים ימתקו) – אם ישמר מאלו הארבעה - מובטח לו - ש"יפול הנופל ממנו"-שיפול ממך יצרך הרע –שסופו להיות "נופל".
 
מנהג אכילת סימנים טובים בראש השנה
בליל ר"ה נוהגים להביא מאכלים לסימן טוב – מנהג  קהילות אשכנז להתחיל בתפוח בדבש ומנהג ספרד ותימן להתחיל בתמר – כיון שזה משבעת המינים, ויברך העץ – ויתכון לפטור כל פירות העץ. ואם אוכל לפני הסעודה – יברך על הדלעת – אדמה, ויתכון לפטור כל פירות האדמה. ואם אוכל בתוך הסעודה – לא יברך על הדלעת אלא על בננה וכדומה  (כיון שדלעת זה נקרא "דבר שבא מחמת הסעודה" ולא מברכים עליו בתוך הסעודה) יש  נוהגים להביא  הפירות אחרי ברכת-המזון, ויברך העץ ואדמה, ולבסוף ברכה אחרונה כדין. אם אין לו ראש כבש, יניח ראש של דג וכדו', וכשאוכל תפוח בדבש – יאמר שתהא לנו שנה טובה  ומתוקה ענבים לבנים זה סימן טוב. ענבים שחורים- לא כדאי..   כמו כן נהגו לא לאכול אגוזים ובטנים – וכן לא דברים  חמוצים   גם אם טובל הפרוסה בדבש – לא ישכח גם להטביל במלח כבכל השנה.  את "הכרת" (=בצל-בר) וכן כל הדברים שלא ערבים לחיכו לא חייבים לאכול ויכול להצביע עליהם ולומר את ה"יהי רצון"…
הסימן הטוב ביותר לראש השנה – שיהיה נוח ולא כעסן על הסובבים אותו גם אם לא הגישו לפניו את מה שרצה או לא הספיקו להיערך כראוי..  וכן ביה"ר של אכילת "הסימנים-הטובים" יתכוון להתעורר התשובה ולא רק למלאת כרסו...     וטוב ללמוד משניות ראש השנה בשלחן החג.
 
פרפראות לפרשה:
מדוע נבחרה המילה "גט" לבטא את הפירוד בין בני הזוג?
  1. מסביר הגאון מוילנא- מפני שבכל התנ"ך אותיות ג'  ו ט'  אינן מחוברות (=אינן באות בסמיכות) דבר המעיד על פירוד.
  2. בשם חכם אחד- כאשר שניים מתחתנים הרי הם "ביחד", המילה "ביחד" מורכבת מב' וד' ח' וי', האות המפרידה בין ב' וד' היא ג' והאות המפרידה בין ח' וי' היא ט'. נמצא כאשר רוצים לפרק את "הביחד" נותנים  "גט".
 
שאלה לרב
חניתי בחניה שלא בזהירות ופגעתי ברכבו של חברי, לא גיליתי לו ולא השארתי לו פרטים, ועכשיו אני רוצה לחזור בתשובה, ולפצות אותו על הנזק, אבל אני מתבייש שידע שאני הוא שפגעתי בו והתחמקתי עד עכשיו, וחוץ מזה אני לא יודע כמה הנזק, ולמי לשלם? לו? או לחברת הביטוח שלו?
תשובה: לכתחילה, היה כדאי שתתגבר על הבושה ותיגש לאותו פלוני (אם אתה מכיר אותו) ולבקש ממנו סליחה ולדאוג לפצותו ואם יש צורך, להודיע לחברת הביטוח שלו על הנזק. אולם אם אינך יכול להתגבר על הבושה, כדאי לפצותו ללא ידיעתו (אחרי התייעצות עם שמאי רכב אחרי תיאור הנזק על גובה הסכום), או להפקיד את הסכום המשוער בחשבונו בבנק, או בכל דרך אחרת וכדאי לצרף לזה מכתב סליחה, אפילו אנונימי לבעל הרכב על עגמת הנפש. אמנם אין זו תשובה מעולה, אך מקצת תשובה יש כאן. (עיין שו"ת אגרות משה, חושן משפט ח"א סימן פח.  וגם בפתחי  חושן ח"ד פ"ד ס"ו)                                   -- וכדאי להביא כאן מדבריו של 'משורר התשובה' , הלא הוא הראי"ה קוק זצ"ל. הכותב על בעיית התשובה החלקית כדברים האלה: " מה שמוטבעים לפעמים במניעות גדולות, בין בענינים שבין אדם למקום, בין בענינים שבין אדם לחברו, לא יעכב כלל את התשובה הרוחנית. וכיון שמבקשים לשוב אל ד' שבים. והאדם מתחדש כבריה חדשה. ...ויסגל לעצמו מדת השפלות ביותר כל זמן שלא תיקן איזה דבר בפועל, ממה שיש לו לתקן בדרך מעשי, וישתוקק לתקון השלם. וממילא יבא הדבר לידי כך שיעזרהו השי"ת לתקן הכל בפועל. אבל גם כשלא נזדמן לו עדיין התקון, בין מצד מניעות חיצוניות או מצד מניעות פנימיות, שעדיין אין רצונו תקיף כל כך, וההסכמה לדרכי התקונים המעשיים עדיין לא באה לו כהשלמה, מ"מ יאחז בתשובה הרוחנית בכל עז ואומץ, ויהיה תקיף בדעתו, שסוף כל סוף אחוז הוא בתשובה, שהיא ענין יקר מכל מה שבעולם, וירבה בתורה, במדות טובות, בחכמה ובהנהגה ישרה בכל מה דאפשר לו, וישפך שיחו בתפלה לפני קונו להוציא אל הפועל את חלקי התשובה שעדיין לא יצאו אל הפועל.." [אורות התשובה יד, ד. ] 
 
תֵּן חִיּוּךְ..
1.יְלָדִים, תִּזָּהֲרוּ וְאַל תַּגִּידוּ לְאִמָּא שֶׁהַכָּרִיךְ לְבֵית הַסֵּפֶר טָעִים, כִּי הִיא תָּכִין לָכֶם אוֹתוֹ כָּל הַשָּׁנָה..
2. - בֶּן אָדָם, מָה לְךָ נִרְדָּם?
– אֲנִי אַשְׁכְּנַזִּי..   – הוֹ סְלִיחָה..
3. לְדָוִד ה' אורִי וישעי..
יש ילדים - שמְפַחֲדִים מֵחֹשֶׁךְ, ויֵשׁ מְבֻגָּרִים שֶׁמְּפַחֲדִים ... מאוֹר !
4. מָה זֶה: אָדֹם, נִרְאֶה כְּמוֹ עַגְבָנִיָּה וְיֵשׁ לוֹ טַעַם שֶׁל כּוֹס חַד- פַּעֲמִית מִנְּיָר? - תְּשׁוּבָה: עַגְבָנִיָּה טוּרְקִית ...
 
הודעה לציבור היקר והקדוש בבני ראם!!
אחים יקרים ! אנו מתקרבים לתקופת חגי תשרי ובסיומם יש את "שמחת תורה" שכזכור שנה שעברה בוטלו בה החגיגות וההקפות עקב ההתקפות האזעקות והמלחמה הנוראה שנפתחה עלינו מידי אויבינו האכזרים בדרום. למעלה מאלף יהודים חיילים ואזרחים נרצחו ונפלו על קדושת ה' עדיין יש חטופים בידי האויבים וכל זאת כשהמלחמה נמשכת גם בצפון וגם ביהודה ושומרון.
 אנו כאן בבני ראם - כל מתפללי בתי הכנסת - יוצאים בהכרזה ברורה -עם ישראל חי!! התורה חיה בקרבינו וארץ ישראל זו נחלתינו!!  לכן ישנה יזמה ברוכה להתכנס לאחר התפילה ביום שמחת תורה בבקר בשעה 11:00 ברחבת בתי הכנסיות המרכזיים. נעשה קידוש ביחד וגם כמה הקפות ועוד פעילויות  אחרות. כל גבאי בתי הכנסת שותפים למהלך יחד עם עדי ושדי הי"ו. נשמח מאד שהציבור יענה ליזמה הנ"ל ויטול בה חלק כדי לבטא את האחדות שצריכה להיות בקרבינו במיוחד ביום קדוש ונורא זה ונקיים  "וגילו ברעדה" למען "יעשו כולם אגודה אחת בלבב שלם". [כמובן שכל המפגש האחדותי בשמחת תורה - תלוי במצב הבטחוני דאז ולפי הנחיות פיקוד העורף]
היו ברוכים, כתיבה וחתימה טובה!

 

בס"ד
"ההמצאה" של הכהן הגדול לטובת חינוך ילדי ישראל
הנה כי כן בסייעתא דשמיא חודש אלול כבר החל,  זהו חודש שהוא מחד- סיום השנה העברית, ומאידך - הכנה לקראת השנה הבאה עלינו לטובה. זהו חודש, שבו מתחילים את הלימודים בצפייה רעננה להתעלות לא רק בידע נוסף, אלא גם במידות טובות וביראת שמים. והנה, אחרי ש"הקול קול יעקב" - יחזור להישמע בבתי הספר, ודאי גם נתגבר ביתר קלות על "ידי עשו" וידי ישמעאל אשר "ידו בכל - ויד כל בו", וישמענו א-ל...לכן הבה נתחקה אחר ההמצאה "הגאונית" הזו של בתי הספר. 
האמת היא ש"בית הספר" כמוסד בפני עצמו - זו 'המצאה' יחסית חדשה כיון ש"הבית ספר" של פעם היה... בבית! ההורים היו המחנכים הטבעיים של הילד! "ושננתם לבניך ודברת בם"- כך מצווה התורה את ההורים ובמיוחד את האבא. גם שלמה המלך אומר במשלי- "שמע בני מוסר אביך, ואל תטוש תורת אמך". אם כן האבא והאמא הם המחנכים הדגולים שעליהם בנתה התורה את מערכת החינוך של הדור הבא. שהרי, מי כמו ההורים מכירים את נפש ילדיהם-  ההורים הם הראשונים להעניק אהבה לילדיהם, תמיכה ועידוד בכל קשייהם ולכן הם המתאימים ביותר לחנך את ילדיהם!!  גם בשביל הילד, ההורים הם המשען והמבטח, הם מקור הטוב ודמות לחיקוי, גם "הבית", זו הסביבה האידיאלית ביותר לילד כדי שיקבל את החינוך הטוב והמעולה ביותר, אם כך, עולה מאליה השאלה: אם כל כך טוב שההורים יהיו המורים של ילדיהם – למה זה באמת לא קורה?...או במלים אחרות: איך הגענו למציאות שיש 'בתי ספר'?..
אלא, כשכל איש ישב תחת גפנו ותחת תאנתו, וכשהחיים זרמו להם בטבעיות, העניניים בבית אכן התנהלו על מי-מנוחות, האבא, עם כל עבודתו המרובה בבית ובשדה, ידע מידי יום ביומו להקדיש גם שעות לחינוך ילדו, האמא הרעיפה מהליכותיה על בני הבית וכשהילד  קצת גדל, היה יוצא לעזור לאבא בשדה, ולומד שם יחד עם מקצועות החיים, גם מצוות מן התורה כמו לקט שכחה ופאה... מן הסתם, היו האבא והבן משוחחים במילי דעלמא וגם בדברי תורה, תוך כדי הקטיף או החריש, וכך היה הילד מקבל ב"צורה חלקה" את החינוך הטוב והבריא ביותר.
 אך הגיעו ימים קשים יותר , ימים של מלחמות קיום ונדודים, ולאבא כבר לא היה זמן מספיק להקדיש לילדים והאמא שגם כן כרעה תחת הנטל הכבד של  גידול הילדים והבאת פת לבית לא הספיקה לנהל את הליכות ביתה כדבעי וכך החינוך בבית הפך למצרך יקר המציאות שרק ילדי המעמד הגבוה אולי יכלו להרשות לעצמם.  אולם רוב הילדים נותרו ללא מדריך ומחנך, והתרבו הילדים שגדלו בורים ועמי ארצות, שלא באשמתם...
ולכן בתחילה התקינו חכמי הדור, שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות ללמד את הילדים בירושלים עיר הקודש. "כי מציון תצא תורה", ולשם יופנו ילדי ישראל החפצים ללמוד תורה. ברבות הזמן, חכמי ישראל, האמונים על חינוך הדורות הבאים הבינו, שעם כל היתרון העצום ללמוד תורה בירושלים, במקור השפע של הקדושה והחכמה, אין זו תשובה מספקת לצרכי הדור כולו. כי לא כולם מסוגלים מבחינה כלכלית וכדו'  לשלוח את בנם ללמוד דווקא בירושלים ולכן התקינו החכמים, שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מחוז ומחוז.
 אלא ש"התינוקות" הללו בתחילה היו לא ממש "תינוקות", אלא כבן שש עשרה או שבע עשרה שנה!  ו"תינוקות" אלו, כשהיה "המלמד"  כועס עליהם ונוזף בהם על התרשלותם בלימוד היו "מבעטים ויוצאים" (במקרה הטוב-התלמיד בורח.. ובמקרה הגרוע "המלמד" היה בורח..) עד שבא באחרית ימי בית המקדש השני יהושע בן גמלא, הכהן הגדול, שבמעשהו הזה נזכר לטובה, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל בא ו"המציא" שתי תקנות, האחת, שיהיו מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר ולא רק בכל מחוז ומחוז  ותקנתו השני'ה היתה, - שמכניסים את הילד לתלמוד תורה בעודו ילד, כבן שש או כבן שבע כדי שלא יבעט בלימוד (עיין בגמרא בבא-בתרא כא'). ומני אז הפך "בית הספר" היהודי – או "החיידר" ... -  לשם דבר גם בגלות הארוכה!
על כל פנים,  הראינו לדעת, שמוסד "בית הספר" הוא בעצם, מוצא של "פשרה" ולא האידיאלי ביותר,  בבחינת "עת לעשות לה' - הפרו תורתך"!  כי הבית-ספר הטוב ביותר בעבור הילדים- הם ההורים! ואם ההורים לא מסוגלים – אז הבא בתור בסדר העדיפות - שישלחו את כולם לירושלים ולא בהסעות של המועצה , אולי בחמורים ובכרכרות ... ומסתבר שסידרו לילדים גם תנאי פנימיה בחצרות ירושלים...
דרך אגב, ומה עם לימוד הבנות?...  אמנם נכון, אותו  כהן גדול, יהושע בן גמלא שמו,  לא תיקן בי"ס לבנות, אלא לבנים בלבד, כי הבת תמיד התחנכה בבית, יותר טוב מכל מסגרת אחרת, ואמונתה התמימה וחכמתה לבנות ביתה, שרכשה בהיותה צמודה לאמה, היתה תמיד למעוז ומבטח לבנות בתים נאמנים בישראל ולהחזיק מעמד גם ב"רוחות" הכי קשות שנשבו אז בעולם אבל בדורות האחרונים (לפני כמאתיים שנה..)כשהחלה רוח סערה וקמה לה תנועה של "השכלה"  ונפרצה חומת המשפחה היהודית, הבינו גדולי ישראל ובראשם מרן "החפץ חיים" זצ"ל שהגיעה השעה, לעשות מעשה ואז החלו להפתח גם  בתי-ספר  לבנות שהתחנכו בהם בנות ישראל בכל המקצועות על ברכי התורה והאמונה, וכך לא נכבתה גחלת ישראל.. וכך אנו רואים כיום אולפנות לבנות  ומכללות לבנות אשר רמתן הלימודית אינה נופלת - ואף לעתים עולה - על אלו של הבנים...
כאן המקום לברך את כל המנהלים המורים והמחנכים, את הגננות והמסייעות וכל הצוות החינוכי שהחלו כבר את שנת הלימודים, ולאחל להם שנה של לימוד  והוראה מתוך נעימות ושלווה, שנה של סיפוק ועשייה רוחנית ולימודית.
ואתם  ההורים היקרים, נברך אתכם, שתזכו לרוות נחת מיוצאי חלציכם, ותהיו שותפים מלאים לחינוך ילדיהם והצלחתם (ולא רק בשלט רחוק..) עד אשר יתקיים בנו "וכל בניך למודי ה'-ורב שלום בנייך!"
ואחרונים חביבים, הילדים והילדות שהחלו את שנת הלימודים , במעונות, בגנים, בבתי הספר בישיבות באולפנות  ובתלמודי התורה.. [ובמיוחד לילדים שהחלו ללמוד בכיתה א']  שאו ברכה מאת ה' , חזקו ואמצו בהמשך הדרך ועשו חיל בכל אשר תפנו. ואל נשכח לאחל הצלחה גם לבית הספר "המקורי" - אצל ההורים בבית!...
 
ה"תיקון" שבכל מעשה טוב גם הקטן שבקטנים...
  1. מי שמצייר בדעתו, שהוא מתקן את העולמות בעבודתו, ואינו יודע את ערך נפשו ואת סדר הרוחניות הנפשית בכללה, הוא מלא הזיות ודמיונות כוזבים. אבל מי שיודע, שבכל תיקון מוסרי, וכל מידה טובה, כל לימוד הגון וכל מעשה טוב, גם הקטן שבקטנים, ואפילו שיחה נאה, הוא מרומם את הרוחניות שבנפשו, והרוחניות הלא היא יסוד כל מציאותיה, ונמצא שע"י הרמת הרוחניות שבנפשו מתרוממת כללות נפשו בהויתה, וההויה הפרטית מתיחשת ביחוש קשר אמיץ מאוד אל ההויה הכללית, וממילא בהתרוממות חלק אחד של ההויה, מתעלית היא ההויה כולה, ובזה מתקנים באמת בעולמות עליונים אין חקר בכל דבר טוב, כשהולך האדם ובדרך רעיון הזה דעתו מתרחבת ודמיונותיו הולכים ומתקרבים אל האמת.
  2. מה שאדם יכול לתקן - טוב הוא שיחשוב בזה ואל יתרשל מתיקונו, ומה שאין בידו לתקן אל יתעסק בו תדיר, ויקיים דאגה בלב איש יסיחנה מדעתו ויעסוק בתיקון נפשו ותיקונו של עולם, בבהירות שכלית רוממה, עד כמה שידו מגעת, ויתקיים בו גל אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך
[מתוך הספר מוסר אביך-  הרב קוק זצ"ל ]
 
חידה לפרשה
אהובה פעם-ושנואה עתה-מי היא? [עיין רש"י]
 
פרפראות לפרשה:
*"ונתן הזרוע והלחיים והקיבה":
כשנתקבל הרב המלבי"ם לרב בעיר בוקרשט, בדרשתו הראשונה אשר דרש, אמר להם: רבותי! בזמן שבית המקדש היה קיים, היו ישראל נותנים לכהן את "הזרוע הלחיים והקיבה". בימים האלה בזמן הזה, רב הקהילה הינו ככהן, הריני מבקש מבקש מכם, שלוש מתנות אלו.. הזרוע- זו הנחת תפילין בכל יום, שהיא נגד הזרוע. הלחיים- שלא תשחיתו פאת זקנכם בתער. והקיבה- שתהיו נשמרים ממאכלות אסורות...
יש מפרשים שיש שלושה סוגי אנשים – כנגד זרוע לחיים וקיבה.. - יש שסומך על זרועו ועובד קשה לפרנסתו, יש אדם שכל עבודתו בלחייו הכוונה בפיו כגון מורה רב דרשן וזמר.. ויש אדם שלא מתאמץ בכלל  זכה לעושר בירושה או בלוטו וכדו'  ולא מתאמץ ולא לומד אלא מבלה כל ימיו בהפעלת הקיבה.. אוכל ושותה ישן ונח כדי לקום לאכול..  על ג' הסוגים אומר הקב"ה תזכור שהזרוע היא ממני וגם כושר דיבורך הוא ממני וגם הקיבה היא מתנה ממני כדי לנצלה לעבודת ה' ולא לזלול ולסבוא..
 
תן חיוך !...
"שופטים ושוטרים תתן לך"...
1.מה ההבדל בן "עורך דין" טוב – ל"עורך דין" גרוע?
אצל הראשון יצא הנאשם "אסיר תודה"-  ואצל השני - "אסיר"...
2. השופט: גנבת סכו"ם מהחנות!
הגנב: אבל אדוני, אני מבטיח לך שזה היה חד פעמי.
 
סוגי שופרות
כל הקרניים שמשמשות אותנו לשופרות הינן תוצר לוואי של אכילת הבשר של החיות עצמן. החיות אינן נשחטות בשביל הקרניים שלהן.
שופר איל
האיל הוא כבש בוגר (להבדיל מהאייל ששייך למשפחת הצבאים) ואנו מצווים לתקוע בקרנו למצוה מן המובחר. השימוש בקרן של איל מקורו בעקידת יצחק כאשר אברהם עקד את האיל שנתפס בסבך במקום את בנו בכורו. רוב הקהילות ובתי הכנסת משתמשות כיום בשופר זה. לפי הרמב"ם רק שופר של איל כשר ובלשונו "קרן הכבשים הכפוף". ועיין בהמשך על שופר איל בסגנון תימני.
שופר איל בסגנון ספרדי-אשכנזי: השופר הנפוץ ביותר, בעל ידית ארוכה שעברה יישור. בשל אורך קדח ארוך יחסית צלילו גבוה וחד.
שופר איל בסגנון תימני: מיוצר לפי דעת הרמב"ם [והרס"ג ] שגורס שאין לשנות את צורתה הטבעית של הקרן. השופר לא מיושר אלא נחתך קצת לפני החלל של הקרן ובעל מהלך קדח קצר ולכן מתאפיין בצליל נמוך ועמוק בד"כ. לרוב גם לא עובר עיבוד חיצוני כלל והקרן נשארת טבעית לחלוטין.
שופר מרוקאי: שופר שטוח מקרן איל שהכנתו מסובכת ואורכת זמן רב. מקורו עוד בימי האינקוויזיציה בספרד אז נאלצו היהודים להסתיר את דתם ומנהגיהם והיו משטחים אותו כדי שיהיה קל להסתרה מתחת לבגדים. בגלות ספרד הגיעו חלק מהיהודים לצפון אפריקה וחלקם למזרח אירופה. במרוקו התפתחה תעשיית שופרות ענפה ומשם קיבל את שמו, אך ניתן למצאו גם בקהילות יהודיות בפולין, גרמניה ועוד.
שופרות בהכשרים שונים
שופרות בהכשר בד"צ הם שופרות איִל שעוברים את כל שלבי הייצור והבקרה כמו השופרות האחרים למעט העובדה שבשלב הקדיחה נמצאים משגיחים של הבד"צ. המשיחים מסתכלים על תהליך הקדיחה ומוודאים ששום שופר אינו נפסל. לאחר מכן, לאור מנורה חזקה וזכוכית מגדלת, הם בוחנים כל שופר באופן מדוקדק. על השופרות שעורים את הבדיקה בהצלחה מודבקת מדבקה עם בר-קוד והולוגרמה (למניעת זיופים). אחוזי השופרות שלנו שלא עוברים את הבדיקה שואפים לאפס ומפתיעים את המשגיחים לטובה כל פעם מחדש. כמובן שכל תהליך הבדיקה והבאת המשגיחים מייקר במעט את מחיר השופר. יש גם מפעלים טובים אחרים בהשגחת רבנות. למשל בהשגחת רבנות תל אביב.
שופר דישון / תימני / קודו
כל השמות מתייחסים לאותו שופר הקודו הוא מין של אנטילופה שחיה בחלק הדרומי של יבשת אפריקה. קרן זו יכולה להגיע לאורך של כ 150 ס"מ והיא מרשימה בגודל בצבע ובצליל. התימנים נהגו לתקוע בקרן זו מאחר והיה להם יותר קל להשיג את הקרניים הללו מאלה של האיל. הקרן מתאפיינת בצליל עמוק בגלל נפח האוויר הגדול שבתוכה וכן בטונים שונים שניתן להפיק ממנה, בד"כ 2-3 ולעיתים אף יותר. בספר עריכת השלחן לרב קרח כתוב שהיו בתימן בהרים  מין אילי בר עם קרן ארוכה וא"כ יכול להיות שגם לפי הרמב"ם זה כשר אבל אלו שבארץ הארוכים נעשים אכן מדישון וכנ"ל. 
שופר ראם
הראם הוא מין של אנטילופה שנפוץ ברוב יבשת אפריקה ובעבר אף בישראל (כיום ישנו פרויקט להשבתם לטבע בארץ). שופר הראם הוא שחור וישר בעל מהלך קדח ארוך וצליל שמזכיר חצוצרה. למרות שמבחינה הלכתית הוא כשר כי הוא לא עשוי מעצם אחת , אבל בגלל שהוא ישר ולא כפוף יש מחלוקת האם ניתן להוציא באמצעותו ידי חובה.[ השאלה האם קרניים מסוג זה כשרות בדיעבד תלויה במחלוקת הרמב"ם עם רוב הראשונים שעניינה האם רבי יהודה חולק על רבנן ורבי יוסי במשנה (ראש השנה, פ"ג מב'-ה') ודרישתו שהתקיעה תהייה "בשל זכרים כפופין" היא רק מלכתחילה או גם בדיעבד. לאור כך שרבי לוי פוסק כרבי יהודה הרי שאם המחלוקת היא רק לגבי המצווה לכתחילה קרן יעל תהייה כשרה לתקיעה כסברת הראשונים החולקים על הרמב"ם. יש הסוברים שגם הרמב"ם מסכים לגישה זו (כלבו, ט"ז). דוגמאות לקרניים פשוטות הן הראם היעל והתיש .]
שופר יעל
היעל היא מין של עז הרים בעלת אזור תפוצה נרחב כולל ישראל. בגלל שזו חיה מוגנת השגת הקרניים היא קשה ואפשרית רק לאחר מוות טבעי של החיה. הקרן עצמה מרשימה ובעלת יופי מיוחד. צליל השופר גם הוא מיוחד ונשמע כמו חצוצרה בעלת צליל עמוק
 
שבת פרשת שופטים [ד' אלול]
  1. רביעי דנחמתא . ההפטרה: אנכי אנכי הוא מנחמכם [ישעיה נא]
  2. ברכת הלבנה – לנוהגים לברך אחר שלושה ימים – יברכו ממוצאי שבת הזו. המברכים אחר שבעה ימים – החל מיום שלישי בלילה.
 
מהלכות הסליחות [שהתחילו אצל הספרדים והתימנים]
1. מיום ב' אלול- ועד ערב יוה"כ משכימים הספרדים והתימנים לסליחות. יש נוהגים לתקוע בשופר בסליחות בשעה שהקהל אומרים י"ג מידות רחמים- וכן בסוף הסליחות.
2. ניתן לומר את הסליחות אחר חצות הלילה אבל לא לפני כן! אם אין עשרה נוהגים לדלג אמירת י"ג מידות, ויש שאומרים בניגון המקרא.[ ויש אומרים - במקום שם ה' – אומרים: " מ- צ – פ - ץ " שהוא שם ה' בא-ת ב-ש]. ולגבי אמירת הקטעים בארמית –יש נוהגים לדלג אם אין עשרה. אבל המהרי"ץ והבא"ח  [והגרי"מ אליהו ] כתבו שאין לדלג וכן נהגו חלק מהספרדים והתימנים.
3. מנהג אמירת הסליחות הוא דווקא בבוקר, כפי שפסק השו"ע, וכפי שמעיד נוסח הסליחות עצמו במקומות רבים: "קמתי באשמורת", "בן אדם מה לך נרדם", ועוד.  ולכן, עיקר זמנם של הסליחות הוא מחצות הלילה עד תפילת שחרית. משום שאז הזמן הוא עת רצון, והתחנונים בו רצויים.[ ויש כאלה שמקילים בשעת הדחק לאמרם עד חצות היום].
4. אדם שקשה לו לקום מוקדם, ואם יקום מוקדם לא יתפקד טוב בעבודתו, אסור לו לקום מוקדם לסליחות, אלא יקום מעט יותר מוקדם מהרגילות שלו, ויאמר סליחות. ואינו חייב לומר את כל הסליחות, ואם גם זה קשה עליו, יאמר סליחות בימי שני וחמישי בלבד, ואם גם זה קשה עליו, יאמר סליחות רק בעשרת ימי תשובה.
5.  אדם הנוהג לומר תיקון חצות בכל לילה  ואם יאמר סליחות, לא יאמר תיקון חצות – יאמר תיקון חצות בלבד. אולם מי שאינו נוהג לומר תיקון חצות בכל לילה, יאמר סליחות.
6. יש לברך ברכות השחר וברכת התורה לפני הסליחות, מפני הפסוקים הנאמרים בסליחות.[ ויש מן התימנים הבלדים שנהגו לומר ברכות השחר רק אחר הסליחות כיון שהפסוקים בסליחות הם דרך תפילה ותחנונים ולא כדרך לימוד תורה]
7.  ראוי ששליח הציבור בסליחות יהיה תלמיד חכם, ובעל מעשים טובים, ונשוי, ומגיל שלושים ומעלה, ויודע להתפלל. ומכל מקום, כשאין מישהו שיש בו כל מעלות אלו, כל ישראל כשרים, ואין ליצור מחלוקת בבית הכנסת העיקר שיהיה רצוי לקהל.
 
להשיב את הגזילה
הגוזל מחבירו אפילו שווה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו. תקנתו היא להשיב את הגזילה לבעליה, אבל יש דינים מיוחדים בגזלן שחכמים תיקנום מפני תקנת השבים.
ב.  אם החפץ הגזול כבר אינו קיים, והגזלן רוצה לחזור בתשובה ובא מאליו להחזיר דמי הגזילה – "תקנת חכמים היא שאין מקבלין ממנו אלא, עוזבים אותו ומוחלין לו, כדי לקרב הדרך הישרה על השבים, וכל המקבל ממנו דמי גזילה, אין רוח חכמים נוחה הימנו" (רמב"ם גזילה א,יג)
ג.  משמע, שאם הגזילה עדיין קיימת – מקבלים אותה מהגזלן, וכן מותר לתבוע גזלן, גם אם הגזילה כבר אינה קיימת, תקנת השבים היא רק עבור גזלן הבא להשיב את הגזילה מתוך התעוררות עצמית, וקבלת דמי הגזילה מידו עלולה להרחיקו מתשובה.
ד.  לדעת התוס' נועדה תקנת השבים רק עבור גזלן מפורסם, "שתשובתו קשה", משמע, שמי שגזל באופן חד-פעמי חייב לפצות את הנגזל, ומקבלים ממנו.
ה.  מה יעשה איפה גזלן (מפורסם) שהגזילות כבר אינן בידו, והוא מתעורר מעצמו לחזור בתשובה, אבל איש אינו מוכן לקבל ממנו את הפיצוי המגיע לו? העצה היא: שיקנה ספרים או חומשים עבור הציבור (למשל, בכותל המערבי) על כל פנים, גם אם פטרוהו מלהשיב את הגזילה, חייב הוא לחזור בתשובה לפני הקב"ה ולהתוודות על מה שעשה.
ו.  אם הגזילה קיימת, והגזלן מתבייש לפנות ישירות לנגזל ולהחזיר את הגזילה, רשאי להחזירה בדואר: ואם מדובר בגזילת כסף – רשאי להחזיר בהמחאת דואר אנונימית.
 
מהלכות שבת - כיור בחצר
כיור עם ניקוז לגינה – נחלקו האחרונים האם מותר לפתוח ברז בשבת כאשר הוא נמצא בחצר, והמים מהכיור יורדים ישירות לגינה ומשקים אותה. למעשה רוב האחרונים יעצו לקחת דלי ריק להניח את הצינור היוצא מן הכיור בתוכו ואז כשהדלי מתמלא, המים גולשים מתוכו ונשפכים והוי גרמא כיון שהמים הנשפכים לא הולכים ישירות לזרעים. ועוד שבשעת פתיחת הברז אינו מתכוון להשקות את הזרעים, ולכן הדבר נחשב כפסיק רישיה והגרמא הורידה אותו לאיסור דרבנן, ועוד כיון שזה נחשב כפסיק רישיה דלא ניחא ליה או דלא איכפת ליה באיסור דרבנן, לכן מותר לכתחילה בלי פקפוק.
ויש חולקים ומתירים להשתמש בדרך הרגילה ביום חול, דכיון שאין כוונתו להש קיה והמים זורמים דרך צינור, הוי כח שני וחשיב כגרמא ומותר [שמירת שבת כהלכתה פרק י"ב הערה נ"א בשם הגרשז"א, חזון עובדיה שבת ח"ג עמוד ל', וחזון עובדיה שבת ח"ד עמוד י]
ובמקום שמשתמשים תדיר בימי החול, מותר לכל השיטות, כיון שהקרקע כבר רוויה. ובעונת הגשמים הדבר מותר בלי שום פקפוק, משום שבעונת הגשמים המים הללו היוצאים מהצינור לא מסייעים לגדילת הצמח ים, אלא אדרבא אף מזיקים להם, ואז ודאי שיש להתיר )עיין מנוחת אהבה ח"ב פרק ב' סעיף ח', ילקוט יוסף שבת ה' עמוד מ"א(. וצינור המקלח לאדמת קוצים, ואין כוונתו להשקותם או להכשיר את הקרקע לזריעה, מותר לכל השיטות לשפוך מים לתוכו.
שפיכת מים לחצר – השוטף רצפת ביתו באופן המותר והמים יורדים דרך הצינור שבמרפסת לחצר הבית, אם אינם באים מכח ראשון וגם לא איכפת ליה מהשקיה זו, יש לצדד להקל באופן שלא ידחוף את המים במקל גומי לתוך החור, אלא יגרוף המים סמוך לחור והמים ירדו לבד, שהרי זה פסיק רישיה בגרמא בדר בנן ומותר.(ילקוט יוסף שבת ה' עמוד ל"ו(.
 
הודעה למתפללי בתי הכנסת - לגבי "אבינו מלכינו"
למנינים שמשכימים לסליחות ובלאו הכי אומרים אלוקינו שבשמיים וכדו' שבהם כלולות תחינות גם על המצב ניתן להפסיק לומר "אבינו מלכינו" לעת עתה. כמובן שיש להמשיך לקרוא תהלים ולברך את חיילי צה"ל וכוחות הבטחון להצלחתם במשימות הבטחון וטיהור קיני הטרור, את החטופים שישובו לביתם "להוציא ממסגר נפשם", ורפואה שלמה לפצועים. "א-ל נא רפא נא להם"!
בתודה הרב אלעזר שרעבי

 

בס"ד
ה' מעוז חיי - ממי אפחד?
ביום שלישי וביום רביעי הקרוב אנו כבר מגיעים בעזרת ה' לחדש אלול - החודש האחרון בשנה, שבו גם נוהגים לומר את המזמור לדוד ה' אורי וישעי [ תהלים לג] והמשך המזמור: בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי.. אם תחנה עלי מחנה לא ירא לבי, אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח.."   - בזאת = מסביר רש"י: - במה שאמר למעלה - ה' מעוז חיי!! בשכינת עוזו יתברך!! ויש מפרשים בזאת – בכח התורה! ויש מוסיפים "צום קול ממון" גימטריה "זאת" [408=] דהיינו ע"י תשובה תפילה וצדקה אנו ניוושע!! והשנה הרגשנו היטב את המשמעות "אם תקום עלי מלחמה" נכפתה עלינו מלחמה שנסינו כל השנים לדחוק אותה עוד ועוד והאמנו שנוכל למשוך ולא לטפל בקן הצרעות בעזה עד שיבוא שלום אזורי.. מזרח תיכון חדש.. ועכשיו פתאום התעוררנו בבקר אחד וראינו שיש אכן מזרח תיכון חדש -ישן.. ועתה ההתמודדות גם בצפון בלבנון ובסוריה בעירק בתימן והחדירות מירדן וכל זה כשראש התמנון – אירן- מאיים לפגוע ישירות בישראל, ואנו זקוקים מאד לישועת ה' – וכפי שרש"י הסביר – ה' מעוז חיי!!
ויש עוד מלחמה – מלחמה פנימית עם היצר שרוצה להכשילנו ועתה לפני ימי הדין אנו רוצים להשתפר ולחזור למסלול הנכון ולכן אנו זועקים לעזרה מפני האויב הזה שהוא לא פחות מסוכן מהאויב החיצוני. האויב הזה מכין מחנה שלם של קטרוגים ל"ע ועל זה אנו אומרים "אם תחנה עלי מחנה – לא ירא לבי." כי עליך רבונו של עולם אנו בוטחים שתוציא לאור משפטינו ותעזרנו לחזור בתשובה שלמה לפניך ויסתם פי המקטרגים ובדיוק בשביל זה יש את חודש אלול – חודש ההכנה לראש השנה ..
ובשבת הזאת נקרא בפרשה - פרשת "ראה"  –"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" ודרשו דורשי רשומות "ראה" ראשי תיבות: ראה! אלול הגיע! וזהו אכן חודש של התקרבות לקב"ה – "אני לדודי - ודודי לי". אמנם יש להתבונן בפסוק הנ"ל בקושי הלשוני שבו שהרי פתח בלשון יחיד "ראה" , וסיים בלשון רבים  "לפניכם" – מדוע?
על כך  מסביר בעל "הכלי יקר" – לפי שאמרו חכמים "לעולם ידמה לאדם, כאלו היה כל העולם מחצה על מחצה - זכיות ועונות - עשה מצוה אחת, הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. ואם חלילה ההיפך – אז מכריעו לכף חובה. לכך אמר (משה רבינו) אל כל יחיד, "ראה" – שיראה בעין שכלו, כי כל מעשיו יחזרו "לפניכם". " כלומר: ישנה ערבות הדדית בין חלקי העם ולכל אחד, חוץ מאחריותו הפרטית כלפי עצמו, יש לו אחריות כללית כלפי כל עם ישראל, כאותו משל מפורסם על אחד שנתפס קודח חור בחדרו שבאוניה, וכשצעקו עליו : מה אתה עושה?  ענה: מה אכפת לכם, הרי אני קודח חור בחדרי שלי, ולא בחדרכם.. כמובן, שאין שוטה גדול  ממנו, כי כל יושבי האוניה "ערבים" זה לזה בעל כרחם, מכוח המצאותם בתוך האוניה היכולה לטבוע גם מקידוח של חור אחד... כך כל יחיד ויחיד בישראל יש לו "אחריות" על הכלל.
  –משום כך- ממשיך בעל הכלי יקר ואומר – מובן מה שהתורה ממשיכה ומזכירה בפרשתינו את מיקום נתינת "הברכה והקללה"– "וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִּים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל: הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרה". כי שם, בהר גריזים ובהר עיבל, נכנסו ישראל לברית ערבות ההדדית –וכל יחיד ויחיד אחראי בעקיפין גם על מעשיו של חבירו הן לטוב הן למוטב..!!
והנה עוד משל מובא על הקשר שיש בין היחיד לכלל [והפעם מתוך מדרש ההלכה - "ספרי"]
 –" משל לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפני שני שבילים, אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים, ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור, והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם: שאתם רואים שביל, שתחילתו מישור, בשתים-ושלוש פסיעות אתה מהלך במישור- וסופו לצאת בקוצים. ואתם רואים שביל זה שתחילתו קוצים, בשתיים-שלוש פסיעות אתה מהלך בקוצים וסופו לצאת במישור. כך אמר להם משה לישראל אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים. בשנים ושלשה ימים הם מצליחים בעולם הזה - וסופו לידחות באחרונה... והם רואים את הצדיקים כשהם מצטערים בעולם הזה. בשנים ושלשה ימים מצטערים וסופן לשמוח באחרונה..".
אם כן המדרש מסביר שלכל אחד יש כביכול ברכה וקללה. לצדיקים כביכול יש בהתחלה "קללה", בדמות "קוצים" ומכשולים בחיים, אך לבסוף הם יוצאים  לדרך שכולה "ברכה". לעומת זאת הרשעים חושבים  בהתחלה שיש להם  "ברכה" שהרי הכל מצליח להם . הכל לפניהם  כ"מישור" ודרך ישרה ללא חתחתים, אך לבסוף מתבררת טעותם המרה כאשר הם מגיע לשדה גדול של "קוצים" ללא מוצא...
אך שימו  לב, לעוד דקדוק במשל הנ"ל, שהובא בספרי – המשל התחיל "בדרכים" [פרשת דרכים] –דהיינו דרך רחבה  הכבושה לרבים, וסיים ב"שבילין" שאלו דרכים צרות יותר המיועדות ליחיד, כדי ללמדנו את אותו רעיון שפגשנו קודם,  שאע"פ שכל אחד יש לו "שביל" פרטי, אך בסופו של דבר הכל נובע  ו"מתנקז"  ל"דרכים" של רבים, מכוח ערבות הדדית!!
 גם הראי"ה קוק זצ"ל (שבג' אלול חל יום הזכרון שלו) כותב דברים דומים על הקשר שבין היחיד לציבור. "שלא יש נשמה בודדת גרגירית גדועה בהוויה כולה, אלא הכול מחובר משורג ואחדותי" ובאורות התשובה (ד,ג) כותב הרב: "התשובה הכללית , שהיא עילוי העולם ותיקונו, והתשובה הפרטית, הנוגעת לאישיות הפרטית של כל אחד ואחד, עד כדי דקות הפרטים של תיקוני התשובה המיוחדים.. - הם ביחד תוכן אחד !!"
ובדרך רמז ניתן לומר, שראשי תיבותיו של החדש גם כן רומזים לקשר שבין היחיד לציבור. מצד אחד- אלול – אני לדודי ודודי לי-  כאן מודגשת עבודת היחיד- "אני" , "לי" , ומאידך דורשי רשומות אמרו, ש"איש לרעהו ומתנות לאביונים" גם כן ראשי תיבות – אלו"ל... נכון, עדיין לא חג פורים ואין חובה לשלוח מנות.. אך החובה לחשוב על השני - קיימת גם קיימת! זהו הרעיון – להיות ב"שביל" הפרטי  ולחשוב גם על ה"דרך" כולה..
אם תרצו, אולי זה הרעיון בשני  סוגי התקיעות הבאים לקראתינו לשלום.  התקיעות שאנו נוהגים לשמוע  בכל חודש אלול, הוא "השופר" הפרטי התעוררות הפרטית של היחיד. אלו תקיעות "רשות" כי כל אחד יקח לו משהו אחר ושונה להשתפר.  אך כשמגיעים לראש השנה, שם כבר "השופר" הוא חובת היום. שם, השמיעה "כללית" מעין שופר של  מעמד הר סיני וקבלת עול מלכות שמים של כל "הקהל" כולו. ואכן הביטוי "יום הקהל" המוזכר בתורה - זהו יום מתן תורה!  בראש השנה ממליכים את הקב"ה על העולם כולו מתוך האחדות "הקהלית".  משל למה הדבר דומה? לשני מצבים של "אזעקות" ל"ע. אזעקה אחת נשלחת לנייד הפרטי מפיקוד העורף, אבל יש אזעקה "ציבורית" הנישאת בקול רם לכל הקהל - כך יש שני סוגי שופרות יש את השופר הפרטי של חודש אלול ויש את השופר הציבורי בראש השנה .
לסיום, שוב נחזור למזמור המדובר לעיל ונבקש "אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹקי יִשְׁעִי: .. אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס: קַוֵּה אֶל ה'  חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'.!!"
שבת שלום
 
שבת פרשת ראה – [כ"ז מנ' אב]  שבת מברכים
1.ההפטרה- עני'ה סוערה [השלישית משבעה דנחמתא]
2.מברכים ומכריזין על ראש חודש אלול - שיחול אי"ה ביום שלישי ורביעי  הבאים עלינו לטובה.
3.המולד: יום שלישי / שעה 14 / 37 דקות / 12 חלקים
4.בא' באלול [ר"ח]  –יום רביעי– מתחילין יוצאי עדות אשכנז לתקוע בשופר תשר"ת לעורר את העם בתשובה. ונוהגים לומר מזמור " לדוד ה' אורי וישעי" בשחרית וערבית
5.הספרדים והתימנים יתחילו סליחות ביום חמישי.  גם אומרים את המזמור לדוד  ה' אורי וישעי מא' אלול אחרי שחרית ומנחה.
6. בימי ר"ח – יום שלישי ורביעי - יעלה ויבוא והלל בדילוג וכו' וקריאת התורה בענין ר"ח.
7.בישיבות הקדושות היו נוהגים לומר כשמכריזין על חודש אלול אפילו הדגים שבים רועדים.... ותשובה ותפילה וצדקה- מעבירין את רוע הגזירה.
 
פרפראות לפרשה
  1. "ראה אנכי ... "
פעם אחת חסיד אחד עמד בדלת חדרו של בעל החידושי הרי''ם זצ''ל [ר' יצחק מאיר אלתר- מייסד חסידות גור]  והביט בפניו זמן רב, שאלוהו החידושי הרי''ם מדוע אתה עומד ומסתכל, ענה לו החסיד ראיתי באור החיים הקדוש בפרשת ראה: "אנכי" - שיביטו ויסתכלו עליו  [על משה רבינו]  - אז ישפיע עליהם ברכה, לכן ברור שיש מעלה בהסתכלות בפני הצדיק.. השיב לו בעל חידושי הרי"ם הלא כתוב בישעי' [ס' כ''א] "ועמך כולם צדיקים", ואם כן, גם אתה צדיק, אז מוטב כי תסתכל לתוך עצמך....
  1. האם לכהן הגדול הייתה דירה בירושלים?
"ופנית בבקר והלכת לאהליך".
הרמב"ם [הל' כלי המקדש ה,ז] פוסק שכהן גדול צריך שתהיה לו דירה בירושלים, והמפרשים טורחים לדעת מהו המקור לדברי הרמב"ם, ואמר החתם סופר  שהראיה היא פשוטה מפני שכהן גדול מביא כל יום מנחת חביתין, והדין הוא שצריך לינה, שמי שמביא קרבן צריך לינה בירושלים ככתוב ופנית בבקר והלכת לאהליך מכאן שצריך לינה [בירושלים] , וזה לא מכובד שכהן גדול ילך כל יום באיזה מקום ללון, בגלל זה אמר הרמב"ם שצריך שתהיה לו דירה משלו כדי לקיים מצות "לינה" בירושלים. [הערה: במנחת חינוך (קלו,ז) כתב שזה מעיקר הדין כיון שמקריב מנחת חביתין וא"כ חייב הוא בלינה וכפי שכתב גם החתם סופר כנ"ל. אבל שאר נושאי הכלים ברמב"ם כתבו שאין זה מעיקר הדין אלא חלק מן הכבוד והתפארת לכה"ג ].
 
חידות לפרשה (עם רש"י)
1. מכל העופות הטמאים שמוזכרים בפרשה זו -פרשת ראה -  ובפרשת שמיני, רק שניים מופיעים גם במקומות אחרים בתורה. מהם העופות האלה והיכן עוד הם מוזכרים? (עוף אחד במקום אחד והעוף השני בשלושה מקומות( .
 
חודש אלול
הוא החודש הי"ב והמסיים למניין החודשים מבריאת העולם, והשישי למניין מיציאת מצרים. מקור שמו מהשם הבבלי "אולולו", שמשמעות ו באכדית 'קציר', באלול מסיימים את תקופת הקציר. תקופת הקציר, ויש תולים את מקורו במלה הארמית "אלל" במשמעות חיפוש וכפרה, [ויאללו ית ארעא אצל המרגלים...]  כדי לחזור בתשובה. חודש אלול נקרא גם "ירח קיץ" על שם אסיף הפירות או התאנים שבתקופה זו.
שם "אלול" עלה עם שמות החדשים מבבל, ונזכר לראשונה בספר נחמיה.  דורשי רשומות דרשוהו בראשי תיבות "אני לדודי ודודי לי", כי אז מתקרבים אל הקב"ה בתשובה, וכן "את לבבך ואת לבב זרעך  ו"איש לרעהו ומתנות לאביונים" רמז למצוות הצדקה ותיקון המידות.
בחודש אלול נוהגים לחתום את המכתבים [ואולי היום את המיילים..]  ברכת "שנה טובה" או "לשנה טובה תיכתבו ותיחתמו". חודש אלול לעולם חודש חסר בן עשרים ותשעה ימים בלבד, וגם בתקופה שבה היו עדיין מקדשים את החודש בראיית הלבנה, היה חודש חסר.
המזל של החודש בתולה, על שם הפסוק: "שובי בתולת ישראל", רמז לתשובה. דורשי רשומות דרשו את מאמר חז"ל: "אחורי ארי ולא אחורי אשה", שהאדם צריך להתחיל לחזור בתשובה אחורי הארי, שהוא מזל אב, ולא אחורי אשה מזל בתולה של אלול, שלא ימתין לחזור בתשובה בסוף אלול אלא מיד יחזור אחר חודש אב. וכן דרשו את הפסוק: "אל תפנו אל האלילים", אל תפנו ואל תחכו עם התשובה, "אל האלילים" אל חודש אלול, אלא לשוב כבר קודם. ועוד דרשו את דברי חז"ל: "נותנים לבתולה י"ב חודש",שיש בכוח אלול, לתקן את כל י"ב חודשי השנה.
 
אלו"ל - אני לדודי ודודי לי – מתוך רצינות ושמחה
הרבה ראשי תיבות דרשו דורשי רשומות על חודש אלול אבל המקובל ביותר – אני לדודי ודודי לי. כלומר אם התרחקתי כל השנה מהבורא זה הזמן להתקרב אליו ועלי לעשות את הצעדים הראשונים. קודם אני לדודי – ואח"כ דודי לי-אני צריך ש"דודי" בימי הדין – יראה אלי פנים שוחקות ושמחות ויכתבנו כולנו לחיים טובים ולשלום.
ואכן, אנו צועדים כבר לקראת ימי הדין. הדין שייערך הוא משמעותי ביותר, "מי יחיה ומי...", וניתן לנו חודש שלם להתכונן – להיות מוכנים וראויים ככל יכולתנו.
יש מוסיפים בהקפדה על מצוות, ועל הכנה לחזרה בתשובה כראוי. זהו זמן רציני ביותר.
אך גם בעצם זה הזמן שבו יש להרבות במידת השמחה שזיכנו להתקרב אליו ביותר פעם בשנה לעשות חשבון נפש ולהיטהר ממעשינו . גם את החבר יש לשמח ואם הוא במשבר עוד יותר מוטלת עליך החובה להוציא ממנו איזה חיוך – רוצים דוגמה?
מעשה בת"ח אחד שהיה מארח אנשים נדכאים  והנה פעם אחת נתארח אצלו לסעודת ליל שבת יהודי אחד שהספיק להתגרש שש פעמים ורוחו היתה שבורה. אותו תלמיד חכם שאהב לשמח את הבריות, פצח את פיו בזמירות, ותוך כדי כך אמר לו בהלצה: "לא כל אחד זוכה למה שאתה זכית.. הנה עוד מעט תזכה לקיים כל "מקדש שביעי.." [=לקדש אשה בפעם השביעית...] והמסכן ההוא פרץ בצחוק מתגלגל, והשתחרר קצת מדכאונו.. 
 לסיכום , יש להרבות בחודש זה בלימוד תורה[ ובישיבות ובבתי הספר חוזרים ללימודים אחרי החופשה] מקפידים על קיום מצוות, תפילה, גמילות חסדים, בדיקת מזוזות ותפילין ועוד ועוד,  את כל אלה לעשות בהידור – בתוספת של שמחה ו..רצינות!!. התורה מרחיקה מאד את מדת העצבות את היאוש והדיכאון, אבל רצינות זה דבר חיובי ונצרך לעבודת ה' ביחוד בחדש אלול. וכשיש בחירה בדרך נכונה – כי אז – "ראה נתתי לך את החיים .. ובחרת בחיים", ומי הוא זה שבוחר ב"חיים" ולא שמח?...
 
ברכת הרב המקומי – הרב אלעזר שרעבי-  לחוזרים ללימודים
בברכת ויהי נעם ה' אלקינו עלינו – ומעשה ידינו כוננהו
לכל התלמידים ובחורי הישיבות החוזרים ללימודים בבתי הספר בישיבות ובאולפנות – ולכל המורים והמורות, המנהלים הר"מים והמחנכות  -  היו ברוכים לקראת שנת הלימודים החדשה ותזכו ללמוד וללמד לשמור ולעשות – ולזכור את העיקר – כי מלבד הכשרת האדם למלחמת החיים כגון: בלימודי המדע החשבון והאנגלית – יש את הכשרת האדם–לקראת עתידו הגדול כבן   לאבותינו הקדושים, ולאמותינו הטהורות – לחיי נצח , עם צלם האדם שבו, שצריך לעלות ולהתעלות במידות ומעשים טובים, וכדברי הנביא מיכה: [ו,ח] "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ - כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד - וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם א-לוקיך".
אמנם נכון עברנו שנה עם מלחמה שעדיין מתמשכת ויש כאלה כמו אחינו שבצפון וחלק מהדרום שעדיין לא יודעים היכן ילמדו ומתי כיון שהם מאויימים בירי רקטי וכדומה הבה נתפלל עליהם שיוציאם ויוציאנו הקב"ה מאפילה לאור גדול ויחזרו החיים למסלולם הרגיל עם תוספת ברכה מרובה על העיקר.. ובקיצור שתהיה לכולנו שנה טובה – והצלחה מרובה ונאחל לכם תלמידים יקרים לימודים טובים ובכל אשר תפנו תשכילו ותצליחו.  ומצא חן ושכל טוב בעיני א-לוקים ואדם.                                
 
תן חיוך..
1. זהו. ביום רביעי - חודש אלול כבר פה! אז לפני שיוצאים לסליחות, או לתקוע בשופרות, זה הזמן להתחיל לסכם איזה חג עושים אצל ההורים שלה ואיזה חג אצל ההורים שלו...
2. בעקבות התקיפות על לולי התרנגולות בגליל-התרנגולות מכריזות פרס על הראש של נסראללה חי או מת!...
3. גורמים בכירים מעריכים שהשבוע גורמים בכירים יעריכו שהשבוע אירן תתקוף...
4. חיזבאללה: התכנית עבדה מושלם. גם תקפנו וגם אפשרנו לישראלים שצריכים לצאת לעבודה  או לטוס לנופש בחו"ל – שיצאו לעבודה ולנפוש כרגיל השתדלנו לסיים הכל בשמונה... דרך אגב, גם צה"ל עזר לנו לסיים הכל...
 
מתוך אורות התשובה לראי"ה קוק זצ"ל [האזכרה בג' אלול]
יש תשובה מכוונת נגד חטא מיוחד או חטאים רבים. והאדם שם חטאו נוכח פניו, ומתחרט עליו ומצטער על אשר נוקש בפח החטא. ונפשו מטפסת ועולה, עד שהוא משתחרר מהעבדות החטאית, ומרגיש בקרבו את החרות הקדושה, הנעימה מאד לנפשו הנהלאה, והוא הולך ומתרפא. וזהרי אורה של שמש החסד, חסד עליון, שולחים אליו את קויהם, והוא הולך ומתאשר, הולך ומתמלא עונג ודשן פנימייחד עם לב נשבר ונפש שחה מדוכאה, שהוא מרגיש בקרבו, שגם רגש זה עצמו, הנאה לו לפי מצבו, מוסיף לו עונג רוחני פנימי ושלמות אמתית. הולך הוא ומרגיש שהוא מתקרב למקור החיים, לאל חי אשר זה לא כבר היה כל כך רחוק ממנו. נפשו הכמהה זוכרת בששון לב את עניה ומרודה הפנימיים, והיא מתמלאת רגשי תודה, בהלל וזמר היא נושאת קול: "ברכי נפשי את ד', ואל תשכחי כל גמוליו, הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעוריכי, עושה צדקות ד' ומשפטים לכל עשוקים" [תהלים קג]
הוי! כמה עשוקה היתה הנפש, בעוד משא החטא, קדרותו, גסותו וסבלו האיום מונח עליה! כמה היתה ירודה וסחופה, גם אם עושר וכבוד חיצוני נפל לה לחבל! מה יועיל כל הון, אם התוך הפנימי, תוך החיים, הוא מדולדל ויבש? ומה מאושרה היא כעת בהרגישה בקרבה כי כבר נרצה עונה, כי קרבת אלהים חיה ומאירה בקרבה, כי הוקל משאה הפנימי, כי היא כבר שלמה נשיה, ואינה עוד מעושקה בעושק וטרוף פנימי, מלאה היא מנוחה ושלוה כשרה: "שובי נפשי למנוחיכי כי ד' גמל עליכי". [תהלים קטז]
 
מהלכות מזוזה –מנהג טוב לבדוק המזוזות בחדש אלול
שאלה: האם מרפסת חייבת במזוזה?
קובעים את המזוזה מצד ימין של הנכנס לחדר. והיכן מניח את המזוזה האם מצד ימין של היוצא מהבית למרפסת, או מצד ימין של הנכנס מהמרפסת לבית? לדעת הספרדים, אם המרפסת בקומה השניה - מניח את המזוזה מצד ימין של היוצא למרפסת. וי"א בשם החזון איש, שיניח המזוזה מצד ימין של הנכנס מהמרפסת לבית. על מזוזה במרפסת בלי תקרה – אין מברכים.
שאלה: הסיר את המזוזה כדי לבודקה – האם יחזור ויברך כשמחזירנה למקומה?
אם הסיר את המזוזה כדי לבודקה, והחזירה באותו היום - אינו חוזר ומברך. אבל אם החזירה למחרת (ועבר לילה)– חוזר ומברך. ואם ידע מראש שבדיקת המזוזות תתארך יום או יומיים ובינתיים לקח מזוזה מגמ"ח – עליו לברך על קביעתה. וכשיחזיר את המזוזה שלו מהבדיקה – יברך שוב על קביעתה, כי עבר לילה מהסרתה.

 



בס"ד
הן על כפיים חקותיך..
נאמר בפרשתינו: "ואכלת את כל העמים, אשר ה' א-לקיך נותן לך, לא תחוס עינך עליהם, ולא תעבוד אלוהיהם כי מוקש הוא לך"  - הפלא ופלא! "לא תעבוד את אלוהיהם – כי מוקש הוא לך" – ואם העבודה זרה לא היתה מוקש – כלום מותר היה לעובדה?! הרי זה  יהרג ובל יעבור – בלי שום טעם – פשוט כי זו עבודה זרה! לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני!
שאלה זו הקשה האדמו'ר מקלוזינבורג זצ"ל – ונאמרו כמה תשובות על כך:
אחת מהם היא, שאלו שהיו עובדים עבודה זרה ייחסו לה כוחות עליונים, וטענו שאם מקטירים לכוכב פלוני או למזל פלוני, ניתן לשאוב את השפעתו וליהנות מסגולתו – לעושר, לאושר, לברכה – ולכאורה, הביאו לכך הוכחות "חותכות": הנה עבדו לע"ז מסויימת – וירד מטר, לע"ז אחרת – והבריאו (עיין מס' ע"ז נה) ולכן יתכן שיהיו אנשים שיאמרו – נכון, לעבוד ע"ז זה אסור – אבל זה כדאי ומשתלם, נעבור על האיסור, כדי להרויח שפע וכדו'.. לפיכך בא הבורא ומזהיר – "לא תעבוד את אלוהיהם – כי מוקש הוא לך"!! דע לך! אין מרויחים מאיסורים! והפירות שתקטוף יהיו פירות באושים!
 שלושת אלפים שנות נסיון מר הוכיחו זאת באין סוף הוכחות – לא היה אדם שהרויח מעבירה! יתכן שיחשוב שהוא מרויח, כך אולי בטווח הקצר, אבל אח"כ תבוא מפולת ותגרוף את הכל ויתמוטט עד כלה (למשל המלוה בריבית – נכסיו מתמוטטין (במ,עא) הסוחר בפירות שביעית לסוף מוכר מטלטליו (קידושין כ) ומי שמחלל שבת דליקה פורצת בביתו (שבת קיט) ועוד ועוד..) – אם בעבירות פרטיות כך – כ"ש בעבירה!
קחו למשל את מה שהתרחש לפני כתשע עשרה שנה בתקופה הזו ממש – כשעקרו את "גוש קטיף" וחשבו שיביאו שלום ובטחון לאזור..  ומה בא במקום אותו חבל פורח? קמה לה מדינת טרור "על מלא" בגבולינו הדרומי שאת מר טעמה הרגשנו בשמחת תורה האחרון.. נו, האם הרווחנו משהו מגירוש היהודים?
אמנם בתשקורת דאז הגדירו את מבצע הגירוש "מבצע מזהיר" או  "מלחמת ששת הימים"–  כן, לגרש יהודים תוך ששה ימים זו בשבילם הצלחה והכל בזכות אותם יהודים שגילו אצילות ואהבת ישראל – ולא הרימו יד על חיילים ושוטרים, שהרי סוף סוף אחים אנחנו!  צא וראה, מה בינם לבין המחאות של היום..  על תופעה כזו כבר דיבר הנביא בהפטרתינו דיבר כבר נביאנו בהפטרה..  "מיהרו בנייך – מהרסייך ומחריביך – ממך יצאו"!
האמת היא שהפשט של הפסוק – שלעתיד לבא – כל אותם מהרסים ומחריבים של ארץ ישראל  יצאו מכאן.. והנחמה שלנו בהפטרה – אחרי שציון אומרת "עזבני ה' וה' שכחני" משיב לה הקב"ה "התשכח אשה עולה, מרחם בן בטנה? גם אלה תשכחנה – ואנכי – לא אשכחך! אינני שוכח שום כאב ודמעה – לא של אלה שגורשו אז – ולא אלה שיש להם שכול וחטופים כיום  -"הן על כפיים חקותיך, חומותיך – נגדי תמיד!" שום תפילה לא הולכת לבטלה, ושום דמעה לא תלך לשוא!
בכל מקרה שום תפילה וזעקה לא הולכת לשוא,  אמרו חז"ל: "תפילתן של צבור – אינה חוזרת לעולם ריקם" (דברים רבה ב,ז) ורבי צדוק הכהן כותב (בספר הזכרונות 48) "דבר זה צריך אמונה גדולה, שאע"פ שאינו רואה קבלת תפילתו ועשיית רצונו, עם כל זה יאמין שהשם יתברך שומע תפילת כל פה, ולא שיקץ ענות עני במעשים ובדעת".. אלא יש תפילה הנענית מיד, ויש הנענית לאחר זמן – וכבר למדונו חז"ל במס' ברכות (לב) "אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה – יחזור ויתפלל – שנאמר – קוה אל ה' – חזק ויאמץ לבך – וקוה אל ה'" ואם יתמהמה – חכה לו (חבקוק ב,ג) וגם הקב"ה מחכה, אלא שמידת הדין לפעמים מעכבת, ואם כך למה אנו מחכים? כדי  לקבל שכר – שנאמר – אשרי כל חוכי לו (עיין סנהדרין צז)
לסיום. גם אם לפעמים "דומה  דודי לצבי" ונכסה מעינינו – הנה הוא מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות ומתקדם , אלא שמעינינו לעתים הוא נכסה, וכך היא  שיבת ציון המתחדשת עם כל הסיבוכים שבה. ובתוך כל המלחמה המתמשכת אנו רואים את ניסי ה' וישועתו כמו למשל השבוע כשמחבל ארור ניסה להפעיל מטען בבית כנסת הומה מאדם והתקיים בו "חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה" והתפוצץ הוא על מטענו . איזה נס עצום!!   ולכן הבה נתעודד וגם אם יש ימים לא קלים נדע שיבוא החזון ויתגשם במלואו -"ששון ושמחה ימצא בה, תודה וקול זמרה"!
שבת שלום.
 
שבת פרשת עקב [ כ' מנחם אב]
מפטירין - שני דנחמתא – "ותאמר ציון" [ ישעיה מט]
 
פרפראות לפרשה
1. "והיה עקב תשמעון.."  - אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון [רש"י]
*מעשה ברב אחד שהגיע לבית כנסת וראה משהו "מודרני" ליד כותל מזרח... מסך מאיר ואותיות גדולות מרצדות בו וכך היה כתוב שם בין השאר:  "השתיקה יפה – בשעת התפילה"  והנה למרות המסך עם אותיותיו האלקטרוניות, הרב שם לב,  שהרבה  מדברים בשעת התפילה. מה עשה? בסוף התפילה ביקש את רשות הדיבור. פתח ואמר: מורי ורבותי! מי הוא הגבאי שהעז להשתיק את הקהל בעת התפילה?  מי הוא זה שמרהיב עוז לומר מוסר לכל המתפללים?  שאלה זו העסיקה אותי במשך כל התפילה ולבסוף מצאתי לה תירוץ: זה לא הגבאי שנותן מוסר למתפללים, אלא זו בקשה של הגבאי מהמסך.. אנא ממך , אמנם כתוב ש"אבני ביתו של אדם מעידות עליו" – אבל אתה, מסך יקר שלי,  יפה לך השתיקה - אל תספר לאף אחד את מה שאתה רואה כאן!...
2. שאלו את ר' אייזל חריף : הואיל ובמדבר אכלו כל ישראל "מן" - העשיר לא הרבה והדל לא המעיט – היאך קיימו מצות צדקה? השיב להם: העשירים קיימו מצות צדקה בכך שאמרו לעניים איזה טעם לבקש לטעום במן, שכן העניים אינם יודעים כלל טעמו של מאכל טוב...
 
חידות לפרשה (ע"פ רש"י)
1) מהיכן למדנו "תחיית המתים" מן התורה? (רש"י)
2) מהן שתי החיות הטהורות המוזכרות בפרשתינו?
 
תן חיוך...
1. שנורר מירושלים הגיע לברוקלין, נכנס ל'שטיבל' למנחה. תוך כדי שמונה עשרה של לחש, הוא נאנח לכיוונו של הגביר: "אוי, ותן שכר טוב..." לא חלפו יותר מכמה שניות והשנורר שומע - "ולירושלים עירך ברחמים תשוב......."
2. איש אחד היה מתמיד לבוא כל יום לשיעור "דף היומי" והיה ישן במשך כל השיעור. שאלו אותו: "למה אתה טורח לבוא לכאן, אתה יכול לישון בבית?!" אמר: בבית אני חוזר על "השיעור..."
 
אות השבת חתום באופי העצמי שלנו [מאמרותיו של הראי"ה קוק זצ"ל]
לא יחשבו מחלליו אשר ממנו יצאו, שיוכלו לכחד את האות הזה מהם, חתום הוא במעמקי נשמתם, וכל הוויתם הפנימית דורשת מהם את ההתגלות של האות, כל זמן שאינם שבים אל המקור, נגד עצמם הם לוחמים, את עצמם הם מכים ובוזים, הנשמה המתעלפת בתוכיותה היא סובלת את מכאוביה, וסוף כל סוף היא תנצח, אחרי סבל מרובה הכל מוכרח לשוב אל מקורו – "ושמרו בני ישראל את השבת"!!
 
מהלכות שבת
1.  מותר לעשות מי סודה בשבת, בין על ידי המכשירים לעשייה סודה באמצעות הכנסת בקבוקים למכשיר (סודה סטרים), ובין על ידי המכשירים לעשיית סודה באמצעות הברגת בלונים למכשיר.
2.  אין לתת אבקת פודינג או אבקת פירה תפוחי אדמה בתוך מים, או לתת עליהם מים ולערבב בכף, משום שנוצרה בלילה עבה, וכן הדין באבקת ג'לי שאסור ליתנה במים בשבת.
3.  מותר לתת מים לתבניות ולהקפיאם בתא ההקפאה של מקרר חשמלי, ובפרט בימי הקיץ החמים שיש בזה משום עונג שבת.
4.  מותר להשתמש בשבת בשקיות נילון המיוחדות לעשיית קרח, ויש להיזהר שלא לקשור את הרצועות שבפי השקית לאחר שמילאם במים, שלא יקשור שני קשרים, אלא רק קשר עניבה, או בקשר אחד, וכאשר רוצה להוציא הקרח מותר מן הדין לקרוע, אלא שעדיף שבזמן הקריעה לא יקפיד לקרוע במיתון לפי מידתה כדי שלא לפגוע בזו שלידה, אלא יקרע בלי שום הקפדה.
 
רחיצה בים והגומל
1.אם הים סוער  - גם אם יש מציל נחשב מקום סכנה ואסור לרחוץ בו.
2.אם הים שקט ויש מציל מותר לשחות לעומק [כמובן אם הינך יודע לשחות בעומק...].
3.כשהים שקט ואין מציל - אם גובה המים עד ברכיו - מותר להכנס למים. יותר מגובה הברכיים אסור להכנס.
4.הנכנס לים [בין בשחיה בין בספינה]  במרחק 4 ק"מ מהחוף אפילו שהים שקט צריך לברך הגומל -ויש שאמרו שיברך במקרה כזה בלי שם ומלכות.
5.אם הים סוער או שהפך פתאום לסוער אפילו פחות מ4 ק"מ צריך לברך הגומל.
6. החוצה את הכנרת בספינה כיון שיש לפעמים גלים גבוהים ומסוכנים צריך לברך הגומל. כ"ש אם עשה זאת בשחיה שאז כאמור אפילו בפחות מ4 ק"מ יש לברך.
7. יש אומרים שעל כל שחייה בים אפילו מרחק קצר יש לברך הגומל ולא נהגו כדבריו.
8. ספרדי הנוסע ממקום למקום אפילו במקומות ישוב צריך לברך הגומל אם נסע 72 דקות. [ יש אומרים דווקא 72 דקות ברצף ויש אומרים אפילו לא ברצף]
9.אשכנזי שנוסע 72 דקות בתוככי הארץ במקומות ישוב אינו מברך אבל אם נוסע במדבר או אפילו בנגב או הבקעה במשך 72 דקות צריך לברך.
10. במקומות סכנה מהישמעאלים הרשעים שזורקים אבנים בדרכים וכדומה יש לברך הגומל גם בפחות מנסיעה של 72 דקות.
11. כל מה שאמרנו לעיל – אמור גם לגבי אשה שצריכה לברך הגומל. אמנם בנות תימן מחמת הצניעות היתרה לא נהגו לברך הגומל כיון שצריך להיות בפני עשרה אנשים, ויש להציע להן שבעליהן יברכו הגומל על נסיעה של 72 דקות והן ישמעו מעזרת נשים.



בס"ד
כשם שאנו מרקדים כנגדך..
השבת, אנו קוראים בפרשה על תחנוניו הרבים של משה רבינו להכנס לארץ ישראל. הוא כביכול "מרקד" לפני הקב"ה כבן המתרצה לפני אביו בחמש מאות וחמשה עשר תחנונים לזכות ולראות את הארץ הנכספת "ההר הטוב הזה והלבנון"..
מתי היו תקט"ו התפילות שהתפלל משה? יש בזה דעות שונות ודעת האדמו"ר רבי יחיאל מאיר מאוסטרובצה היא, שמשה רבנו התחיל להתפלל מראש השנה ועד בוקרו של שמיני עצרת שאז הוא גמר החיתום, סה"כ תקט"ו שעות, שעה לכל תפילה, עד שאמר לו הקב"ה "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה", אז חדל מלבקש ולהתפלל. שמעתם? בבוקרו של שמיני עצרת [=שמחת תורה] נחתם סופית דינו של משה רבינו שלא יכנס לארץ ישראל.. מזכיר לכם משהו? מזעזע!
אבל מיד הקב"ה מודיעו שיש המשך שלא יתייאש!  – תלמידך החביב – יהושע - הוא יזכה לארץ ישראל "  צַ֥ו אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְחַזְּקֵ֣הוּ וְאַמְּצֵ֑הוּ כִּי־ה֣וּא יַעֲבֹ֗ר לִפְנֵי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהוּא֙ יַנְחִ֣יל אוֹתָ֔ם אֶת־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה".. [ג,ח]  ותלמידו של אדם הוא כאילו בנו ממש - וחוץ מזה - -אומר לו הקב"ה - תזכה אתה בעצמך לראות את הארץ מהר נבו.. " עֲלֵ֣ה׀ רֹ֣אשׁ הַפִּסְגָּ֗ה וְשָׂ֥א עֵינֶ֛יךָ יָ֧מָּה וְצָפֹ֛נָה וְתֵימָ֥נָה וּמִזְרָ֖חָה וּרְאֵ֣ה בְעֵינֶ֑יךָ.."
לפי המדרש בילקוט שמעוני,  אחד "הריקודים" והחיזורים של משה רבינו אחרי ה' - שהוא רוצה להיות עבד עולם!!
טען משה רבנו, כתבת בתורתך [שמות כ"א ה'[ – ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי אז רוצע אדונו את אזנו במרצע ועבדו לעולם",=  "את אדוני" זה הקב"ה, "את אשתי" זו התורה, כמו שכתוב "תורה ציווה לנו משה מורשה" אל תיקרי מורשה אלא מאורשה, "ואת בני" זה כנסת ישראל, "לא אצא חופשי" לא אמות, כמו שכתוב "במתים חופשי", כיון שמת נעשה אדם חופשי מן המצוות. לכן ברצוני שיהיה בי דין עבד עברי, שבמקרה כזה "ועבדו לעולם". "ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה"..
אבל יותר מכך!  יש מי שאומר שמשה רבינו רצה להכנס ולו כחית השדה או כעוף פורח!!..  וכך אמר משה רבינו לפני ה' יתברך: ריבונו של עולם, אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל הניחני כחיות השדה, שהן אוכלות עשבים ושותות מים ורועות את העולם כך תהא נפשי כאחת מהן!"  אמר לו הקב"ה: רב לך! אמר משה לפניו: רבונו של עולם, אם לאו, הניחני בעולם הזה כעוף זה שהוא פורח בכל ארבע רוחות העולם! אמר לו הקב"ה: רב לך!
שואל בספר "מראש אמנה": הדברים צריכים ביאור רב, כאשר הגיעה שעתו של משה רבינו לסיים את חייו, הוא ידע מה מצפה לו בעולם האמת. הוא הרי היה במרום בעת קבלת התורה וראה כיצד נראים החיים האמיתיים הוא ראה "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" - אם כן, מה טעם היה בבקשתו להשאר בעולם הזה כבעל חיים המשוטט בשדות או כעוף הפורח באויר?! וכי יש משמעות לחיי הכלב והציפור מול השהייה בעולם שכולו טוב, במחיצת הבורא יתברך, בעולם הנשמות?
והוא מבאר: שלכל בעל חיים יש תפקיד שעל ידו הוא מרבה כבוד שמים. אין אנו יודעים בדיוק מהו תפקידו של כל יצור בבריאה אך באופן כללי אנו יודעים כי "כל הנברא לכבודי בראתיו!" - משה רבינו העדיף למלא תפקיד ולהרבות כבוד שמים אפילו אם הוא יחיה חיי בהמה או עוף, מאשר לקבל שכר וליהנות בעולם הנצח!" מדהים!!
מורי ורבותי! את כל האהבה העזה הזו לארץ ישראל הנחיל לנו משה רבינו לפני מותו כדי שנדע להעריך את המתנה היקרה שזכינו לה ושהוא -לא זכה בה..  לו היינו מעריכים את ארץ חמדה כמשה רבינו  כשהיינו פה מאות שנים בימי שפוט השופטים ובימי הבית הראשון והבית השני – כנראה שלא היינו בועטים בטובה של השם יתברך והיינו הולכים בדרך ה' בעשיית הטוב והישר כדי שלא נגלה מארץ חיינו, מארץ זבת חלב ודבש..
עתה שברוך ה' אנו חיים בדור של "נחמו נחמו עמי" וזכינו לבוא לכאן אחרי אלפיים שנות גלות, אנו או הורינו, מארבע כנפות הארץ וצלחנו את הים הגדול או את המדבריות או היערות או שטסנו ב"ספינת האויר" ונחתנו בנמל התעופה לוד.. אז ודאי מהדהדת תפילת משה רבינו ותחנוניו באזנינו "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" את ההר הטוב זו ירושלים והלבנון - זה בית המקדש,  ובמקביל.. אחריות גדולה רובצת על כתפינו שלא נחזור על טעויות העבר שגרמו לנו להתפזר לכל עבר!
הבה נתפלל שזכות האהבה והתשוקה לארץ ישראל וזכות ישוב ארץ ישראל במסירות עצומה ובמיוחד מסירות הנפש של חיילינו האהובים והאמיצים – תעמוד לנו גם עתה בנפתלות ובסיבוכי הגאולה שאנו חווים כשהאויבים מרקדים כנגדינו להזיקנו [ומאיימים אולי היום אולי מחר אולי בעוד שבוע...] – כל זה לא יוכלו לנו – כי...  אנו כבר לפניהם רקדנו! " אני מרקד כנגדך" בקבלת פני שכינה לכבוד מלכות בית דוד שנמשלה כלבנה במוצאי תשעה באב כי "דוד מלך ישראל חי"! "תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן"!
כי הנה עוד מעט קט, וכמו "ואתחנן אל ה' בעת ההיא" – יתקיים במהרה "בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהילה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה'" [צפניה ג כ]  ותצא בתולה בת ציון במחול משחקים לפני השם יתברך, ותאמר לפניו "ביום ההוא: הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו".[תענית לא.].
חזקו ואמצו, רקדו אחים ואחיות בנפרד ובצניעות ושמחו!
שבת שלום!
 
שבת פרשת "ואתחנן" י"ג  מנחם אב  (שבת נחמו)
1.בפרשה- קוראים את עשרת הדברות, ומנהג אשכנז שקוראים אותם בטעם התחתון [דרך קריאת "עשרת הדברות": בשבועות קוראים בטעם העליון. בקריאת התורה בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן, קוראים בטעם התחתון, ויש הנוהגים שבכל קריאה בציבור קוראים בטעם העליון, ורק יחיד הקורא לעצמו קורא בטעם התחתון. - באור הלכה תצ"ד]. אבל למנהג בני ספרד ותימן- קוראים את עשרת הדברות בטעם עליון.
2. ההפטרה-הראשונה מסדרת "שבעא דנחמתא- " נחמו נחמו עמי"..       
3.ט"ו באב - ביום שני . אין אומרים בו תחנון וגם לא במנחה שלפניו. עושים בו קצת שמחה "לא היו ימים טובים לישראל כיום ט"ו באב"
4. מי שעדיין לא בירך ברכת הלבנה – סוף זמן ברכת הלבנה יום שני בערב שעה 20:15 [תחילת הלילה!]
5. ביום ששי – י"ט מנ' אב - יש נוהגים לעשות בו התרת נדרים= 40 יום קודם ראש השנה.
 
חידה לפרשה
היכן כתוב בפרשה באותו פסוק גם שור וגם חמור? [2 תשובות]
 
פרפראות לפרשה
1."אעברה נא ואראה" [מן הפרשה]
 סיפרה הרבנית שרה אליסף: קבוצת בחורים מארגנטינה שהגיעה ארצה להתנדבות למשך חצי שנה , באה לקבל ברכת פרידה מהרב צבי יהודה קוק זצ"ל [ראש ישיבת מרכז הרב] ערב טיסתם חזרה לארגנטינה. הייתי אז בביתו וכריתי אזני לדבריו. לתדהמתי שמעתיו אומר לבחורים: "אתם חולים, אוי, אתם נורא חולים! כמה שאתם חולים! במחלה נוראה אתם חולים!..." היה קשה לשמוע את הדברים , הם נשמעו כאילו נאמרים שלא לעניין – הרי לשם קבלת ברכה הם באו! לאחר הקדמה ארוכה זו , שנמשכה מספר דקות , אמר לפתע הרב: "אתם חולים באהבתה של ארץ ישראל, ואינכם יכולים בלי ארץ ישראל!!  תחזרו, תחזרו במהרה!... "  
2. "כבד את אביך ואת אמך – למען יאריכון ימיך" (דברים ה' טז)
כיון שיאריכון ימיך , ותהיה גם אתה זקן , הלא תזדקק גם אתה לכיבוד אב, מבניך...

תן חיוך...
1. בקצב הזה של ביטולי הטיסות..  עוד שניה הציפורים מתחילות לבטל נדידות לישראל..
2. הצלחה מסחררת: צה"ל זימן 500 חרדים ללשכת הגיוס, הגיעו 2000...
3. גורם בכיר – התקיפה תתבצע ב-24 שעות הקרובות ואם לא, תקראו שוב את ההודעה...
4. מעשה בשכונה שגרים בה דתיים ושאינם שומרים שבת.  ואלו האחרונים הרגישו שהם חייבים לעדכן בשבת את הדתיים בהתרחשויות הדרמטיות ותלו מודעות בפתחי הבית כנסת ..  תושב דתי החליט להניח גם הוא פתק.  במוצ"ש פרשת מטות-מסעי כתב בכניסה לבניין: "לשכנינו החילוניים שלא היו בבית הכנסת – הננו לבשר לכם שבמזל טוב בנות צלפחד מצאו שידוך והתחתנו כולן.... בתודה "השכן הדוס".

מהלכות שבת – לנפח מזרן בשבת?
מזרן או כרית פלסטיק, שמנפחים אותם באויר, אין לנפחם בשבת אם זו הפעם הראשונה שמנפחים אותם כי זה נחשב כמו "תיקון כלי". אבל אם ניפחו אותם כבר פעם אחת לפני השבת, ולאחר מכן חזר האויר ויצא, מותר לחזור ולנפחם בשבת.[הגר"ע יוסף זצ"ל עיין גם שו"ע סימן ש"מ סעיף ח' לגבי מוכין [=צמר גפן] שנפלו מן הכר..] אמנם הרב אלישיב זצ"ל היה מחמיר בדבר משום עובדין של יום חול.

ט"ו באב
  1. בתחילת חודש אב, נהגנו אבלות, אולם זכה החודש ויש בו אחד מהימים המאושרים שבלוח השנה-"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב" (תענית כו,ב) ורבות מהחתונות נערכו דוקא ביום זה.
  2. ביום זה היו נוהגות בנות ירושלים שעדיין לא זכו להקים בית בישראל,  לצאת למחולות בכרמים, ואומרות " בחור! שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה". ובכל זאת, לא נמנעו בני ישראל מלשאת בני או בנות עדות אחרות. במקרה של הבדלי מנהגים, נוהגת האישה כמנהגי בית בעלה, שכן אישה אינה מקבלת עליה את מנהג בית הוריה כנדר גמור, אלא על תנאי- עד שתדע עם מי היא מקימה את ביתה...על כל פנים, במקרה של נישואים בין עדתיים, טוב לעשות התרת נדרים בפני שלושה על מנהג שנהגה בבית אביה.
  3. על פי  חז"ל, יש להימנע מלהתדיין עם גויים בחודש אב, שמזלו אינו טוב. יש אומרים שהכוונה היא רק עד אחר - עשירי באב, ויש אומרים אחרי ט"ו באב. "ובפרט כי ט"ו באב צריך לעשות שמחה מפני שיש עילוי לשכינה... וכיוון שעלה חודש זה ביום חמישה עשר – לא ירד, דמעלין בקודש".[ הבן איש חי].
  4. מט"ו באב מתחילים הלילות להתארך, ולכן מומלץ  להוסיף קביעות של לימוד בלילה ו"כל העוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום" (חגיגה יב,ב). הלימוד בין מנחה למעריב נחשב כלימוד בלילה, וראוי גם בבית להוסיף בלימוד.
שבת נחמו
1.מנהג קדום בעיר חיפה ללכת במוצאי שבת "נחמו" למערת אליהו הנביא להעתיר על גאולת ישראל ולבקש על שובו, לבשר הגאולה, ומתקבצים לשם מכל העיירות וגם מירושלים ינהרו אליה לשמוח בשמחת הלילה הזה, כי עושים שם הילולא לכבוד אליהו. (מנהגי א"י )
2.כתב המהרי"ל: שבת נחמו הוא שבת הסמוך אחר ט' באב וישמחו כל העם ויבטחו בנחמת ביאת הגואל. וראוי להתענג בו יותר משאר שבתות השנה. ("יוסף אומץ")
 
פתגם הרב קוק לכבוד שמחת ט"ו באב
שמחה גבורה וצניעות –
זרי פרחים למחולות המחניים -
בין כרמי יהודה!
 
חמישה עשר באב-לענין ערלה
יום ט"ו אב קובע לענין ערלה, והוא שאם נטע ונקלט בארץ ארבעים וארבעה יום קודם ראש השנה, (ארבעה עשר יום לקליטה ושלושים יום שיהא בארץ- ושלושים יום חשוב שנה) הרי כשיבוא ראש השנה, נחשב כשנה שנייה לנטיעה. אך אם אין ארבעים וארבעה יום הרי לא נחשב לשנה שניה (רמב"ם פ"ט ממעשר שני הלכה י) בכדי להודיע ולפרסם את העניין הזה עשו את היום הזה שהוא יו"ט ליום המחולות בכרמים. למען הזכיר לכורמים שכל מי שעוד לא נטע יבוא ויטע בו ביום שהוא האחרון לחשבון שנות הערלה. דרך אגב מי שקונה ממשתלות מפוקחות ע"י רבנות מוסמכת ונרשם לו כמה שנים עברו במשתלה יכול לצרף את השנים במשתלה וימשיך את זה בגינתו או בשדהו בתנאי שלא יניח את העציצים שקיבל מהמשתלה 24 שעות על בטון וכדו' אלא על אדמה .

יוצאים לטייל בארץ ישראל
לפני שאדם הולך לבית מלון או לבית הארחה וכד' צריך לבדוק את כשרות המקום בכלל וגם כשרות המאכלים בפרט. יכולים להיות כל מיני "הפתעות" לדוגמא: יש מנגנונים שמפסיקים באופן אוטומטי את פעולת החשמל או המזגן בכל פעם שאדם יוצא מהחדר או נכנס אליו גם בשבת.  האם "הבוילר" של בית המלון פועל גם בשבת ולהתנהג בהתאם, הוא הדין בצימרים.  כדאי מראש לברר היכן בית-הכנסת ואם יש שם ס"ת והיכן המרחב המוגן..  
  1. גם כשמטיילים - יש מצווה ועדיפות להתפלל במניין.  ולגבי תפילת הדרך-  אם הינך יוצא  לדרך סמוך לתפילה  - אתה יכול לכלול את תפילת הדרך ב"שומע תפילה" - ולחתום "ברוך אתה ה' שומע תפילה" כרגיל.
  2. ונשמרתם מאד לנפשותיכם –ללכת במסלול מסודר ובגדים מתאימים, נעליים ומכנסיים ארוכות, מים במידה מספקת .
  3. אין היתר להיכנס לכנסיות ולמנזרים שהם מקומות של עבודה זרה. לעומת זאת –למסגדים-  מותר להיכנס .
  4. הרצון העז לטייל ברחבי הארץ ולזכות בעוד ארבע אמות חדשות, אינו מתיר איסור "יחוד" או איסורים אחרים...
  5. רצוי במידת האפשר לקיים גם "ובלכתך בדרך". יש כאלה שמשלבים לימוד מתוך תנ"ך תוך כדי טיול למקומות היפים בארצנו הקדושה.
  6. גם בדרכים יש חובת נטילת ידיים . אם הינך בדרך ואין לך מים לנטילה ואתה יודע שבעוד ארבע ק"מ לפניו תמצא מים- צריך להמתין עד שיגיע לשם.  ואם גם בטווח הזה אין מים, מותר לך לכרוך ידיך במפית או בשקית ניילון ותברך ויאכל, כמו כן אם הינך יודע שיש מים בטווח של ק"מ בצד אחר תלך לשם, אבל אם יש סכנה בדבר וכדומה- שים מפה סביב כפות הידיים כנ"ל.
  7. שמור על ארץ-ישראל יפה ונקיה ! זו גם מצווה - וגם קידוש ה'!...
 

בס"ד
מי רץ מהר יותר מצ'יטה?.. ומה יתוש קטן יכול לעשות?..
בעוד שבמדינתינו ובאזורינו אנו עוברים ימים מתוחים נערכה אולימפיאדה בצרפת שמבטאת את פסגת  היכולת של בר-אנוש עלי אדמות לקפוץ, לרוץ, לשחות וכד'  אולם אנו יודעים שאם היינו מתחרים עם בעלי החיים - הם היו מנצחים אותנו בקלי קלות, מי בקפיצה לגובה, מי בשחייה, שהרי אפילו יתוש קדמנו בסדר הבריאה .. ועל היתוש נדבר תחילה.. כי זה מתקשר לימים שלנו עתה.. ואח"כ נחזור לאולימפיאדה..
באגדות החורבן במסכת גיטין [נו:] מובא שטיטוס הרשע שהחריב לנו את בית המקדש כאשר חזר כגיבור לארצו והביא אתו את כלי המקדש באניה ושחצנותו ויהירותו עברו כל גבול. מספרים חז"ל שבדרך לרומי שבאיטליה עמד עליו נחשול של ים לטבעו ואז אמר אותו רשע - שהאלוקים של היהודים גיבור רק בים... כך עשה לפרעה וכך עשה לסיסרא.. נראה שיבוא ליבשה ויעשה אתי מלחמה!! יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע: בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה ..עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה!!  עלה ליבשה בא יתוש ונכנס בחוטמו וניקר במוחו שבע שנים .. עד שמת במיתה קשה מתוך יסורים והוא עצמו ציווה לפזר את אפרו בשבעת הימים כדי שה' לא ימצאנו...
נחזור לאולימפיאדה... כאמור בעלי החיים מנצחים את האדם בכל אתגר גופני.. בעלי החיים ההולכים "על ארבע" מחזיקים בשיאים הרבה יותר מרשימים מזה של האדם גם אם הוא החזק והמהיר ביותר ולו היתה תחרות בינינו לבינם, הם היו משאירים אותנו הרחק מאחור ומקבלים את כל המדליות הנוצצות, ללא דגל וללא המנון, אלא עם זמזום מחריש אזניים מקולות היללות של חיות היער הצוהלות במפלת האדם מול בעלי החיים שוברי השיאים העולמיים.
לדוגמה, תארו לכם תחרות בריצה מהירה למאה מטר. עומד לו הצ'יטה [=הברדלס] בקו הזינוק, יחד עם האצן הכי מהיר, יחד אתם במסלולים המקבילים מוכנים בקו הזינוק, החיה הנקראת "האנטילופה" וגם ה"גנו" האפריקנית, והנה נשמעת לה יריית הפתיחה! וכולם מתחילים לרוץ בכל הכוח. מי לדעתכם המנצח? הצ'יטה כמובן! היא גמעה את המרחק במהירות שיא של 6 שניות בלבד! לה מגיע בבירור את מדלית הזהב!  לאחריה הגיעו האנטיפולה  ב 6.3 שניות ולה מגיע מדלית כסף. ה"גנו" לעומת זאת, הסתפק במדלית ארד עם 7 שניות. והרץ הכי מהיר  השתרך מאחור כשרץ את המרחק קרוב ל 10  שניות.
דרך אגב, ה"בז הנודד"  יביט מלמעלה על כל התחרות בבוז, כי עוד בטרם החלו כל המתחרים לנשום הוא כבר נמצא בקו הסיום עם שיא של 2 שניות. וכך אם נערוך תחרות בכל ענף מענפי הספורט, אין ספק שבעלי החיים יזכו בכל המדליות. בקפיצה לגובה - מחזיקה השיאנית "קצפית הרוק" שקופצת לגובה הגדול פי מאה ועשר מגובהה שלה, אחריה "הפרעוש", שקופץ "רק" פי מאה מגובהו ... אם נעבור למקצה השחייה בבריכה, נגלה שהשחיין המהיר ביותר עלי אדמות הוא דג החרב מהזן "מפרשונים" שמגיעים למהירות 100 קמ"ש !! וכשהשחיין בר-אנוש הכי מצטיין יתחיל רק להניע את ידיו – דג החרב כבר יגיע לקו הגמר..
 אם כן, השאלה מחריפה במלוא עוצמתה - במה זכה האדם עד כדי כך שמכנים אותו: "נזר הבריאה"? מה יתרונו  על פני  בעלי החיים? "במה נחשב הוא"?
.נכון! צדקתם. "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי.."  היתרון של הגזע האנושי – במיוחד אצל "עם הבחירה" - היא בנשמתו הרוחנית ולאו דווקא בכוחו הפיזי. האדם הוא יצור עם "נשמה באפו" רוח ממללא, ויש בו את כח השכל וכח הדיבור  ולא רק את "האינסטינקטים" של בעלי החיים השונים.
 כדי להבין יותר, לאלו גבהים והשגות גדולות ומופלאות  יכולה נשמתו של האדם מישראל להעלות אותו - נתבונן מעט בספר "הכוזרי" (מאמר ראשון- פיסקה (מא) והלאה - עם תרגום).
בקטע זה, מספר החבר היהודי למלך כוזר, המתעניין מאד בדתינו, על מעלת עם ישראל על שאר אומות העולם. אומר "החבר" למלך כוזר: " ואם יימצא אדם, שיבוא באש - ולא תבער בו, וישהה ללא מזון - ולא ירעב,  ויקרן מעור פניו אור, שאין העין יכולה להסתכל בו, ואף לעת זקנותו - לא יחלה ולא יחלש, וכאשר יגיע לסוף ימיו - ימות בחפצו, כאדם העולה על מיטתו לישון ויישן שם ביום ובשעה ידועה, עם ידיעת העבר והעתיד, האם מעלה זו, אינה מעלה הנבדלת הבדל מהותי ממעלת בני האדם? עונה הכוזרי: לאמיתו של דבר, אם מעלה זו נמצאת, היא מעלה  א-לוקית, ומדרגת מלאך היא זו, ואינה מדרגת האדם בעל השכל, ובודאי לא מדרגת החי או שאר יצורי הטבע. משיב החבר: תארים אלה שאמרתי לפניך, הם מקצת תאריו של נביאנו, משה רבינו, הנביא אשר כל האומות מאמינים באמיתת נבואתו, אשר באמצעותו ראה העם, שהשגחת ה' מתקשרת עמם.. 
"החבר"- הלא הוא החכם היהודי-  מנסה שם להסביר למלך כוזר, שהיכולת להגיע למעלת משה רבינו – מצוייה ב"גנים" של כל אחד מבני  העם המיוחד הזה – עם ישראל! ולא בשום עם אחר! ולכן מדרגת עם ישראל היא המדרגה "החמישית"- מעל דומם, צומח, חי, מדבר (דצח"ם). זוהי מדרגה של בני-אדם מיוחדים, שיכולים להגיע למעלת הנבואה, ולהתקשר בקשר חי עם הבורא!! הרי בדורינו אנו, זכינו לראות צדיקים עם רוח הקודש עם מעשים מופלאים!
אנו מתחילים השבוע את ספר דברים הנקרא גם בשם "משנה תורה". ובספר 'אוהל יעקב' להמגיד מדובנא כתב: שאלתי את פי רבינו הקדוש הגאון החסיד אליהו מווילנא זצוק"ל, מה ההבדל בין התורה הקדושה ובין משנה תורה?.. ואמר לי כי הארבעה ספרים הראשונים היו נשמעים מפי הקב"ה בעצמו דרך גרונו של משה, לא כן ספר דברים היו ישראל שומעים את דברי הספר הזה כאשר שמעו דברי הנביאים, אשר אחר שהקב"ה אמר אל הנביא היום, וליום מחר הלך הנביא והשמיע החזון אל ישראל, וא"כ בעת אשר דיבר הנביא אל העם כבר היה נעתק ממנו הדיבור האלוקי, כן היה ספר דברים נשמע אל ישראל מפי משה רבינו ע"ה בעצמו (פרשת דברים).
רגע, אנו קולטים מה היה כאן? חוץ מספר דברים כל שאר החומשים – הקב"ה מדבר ב"שידור ישיר" מ-ג-ר-ו-נ-ו של משה !! ממש מעמד הר סיני מהלך בינינו! אשרי יצור אנוש שהגיע למדרגה הזאת!! ואשרינו שזכינו להיות בעם שיש לו את משה רבינו... ועל זה אומר הכוזרי, שלי ולך ולכל אחד ואחת מישראל יש את היכולת להגיע למדרגה הזו!! "ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים.. בעת ההיא אשפוך רוחי על כל בשר.. אם יש  כאלה מחמאות ומדליות אלוקיות לעם ישראל  – אז מי צריך אולימפיאדה?....
 
לקראת תשעה באב
נתמקד הפעם מקצת מעברה של צרפת שאירחה את האולימפיאדה..וכיום מטיפה לנו מוסר..
1.מסע הצלב הראשון [1096 למניינם]  יצא מצרפת ומארצות אחרות בדרכם פרעו פרעות ביהודים וקהילות יהודיות שלמות נכחדו . כשהגיעו לירושלים וכבשוה טבחו ביהודים . בית הכנסת היהודי המרכזי שהצטופפו בו אלפיים יהודים הועלה באש וכל אלפיים היהודים שבתוכו נשרפו למוות.
2. שריפת התלמוד בצרפת – בט' בתמוז, שנת ה'ד', 17 ביוני 1244, בפריז שרפו 24 קרונות מלאים בספרי קודש כתיבת יד אבל כבד פקד את היהודים על שריפת הספרים.   המהר"ם מרוטנבורג כתב על המאורע המזעזע את הקינה "שאלי שרופה באש לשלום אבליך" אותה יש הנוהגים לומר בבוקר תשעה באב "גָּדַע לְלוּחוֹת וְעוֹד שָׁנָה בְּאֵוַּלְתּוֹ לִשְׂרוֹף בְּאֵשׁ דָּת הֲזֶה תַּשְׁלוּם כְּפֵלָיִךְ אֶתְמַהּ לְנַפְשִׁי וְאֵיךְ יֶעֱרַב לְחִכִּי אֲכוֹל אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֲשֶׁר אָסְפוּ שְׁלָלָיִךְ אֶל תּוֹךְ רְחוֹבָהּ כְּנִדַּחַת וְשָׂרְפוּ שְׁלַל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר תִּמְאַס לָבוֹא קְהָלָיִךְ לֹא אֵדְעָה לִמְצוֹא דֶּרֶךְ סְלוּלָּיִךְ הָיוּ אֲבֵלוֹת נְתִיב ישֶׁר מְסִלָּיִךְ.."
3.גזירת המצורעים בשנת ד' אלפים פ"א לבריאת העולם. בעקבות מגיפת דבר קשה בצרפת, אמרו הנוצרים כי היהודים נתייעצו עם המצורעים שמחוץ לעיר, תיאמו ביניהם להרעיל את הנוצרים בגלל שנאתם אליהם. ואמרו: היהודים שונאים את אותו האיש [יש"ו] , והמצורעים יש להם שנאה ליושבי הארץ על שלא היו מספקים להם די מזון. לכך העלילו שהיהודים היו אומרים שיביאו את הרעל, והמצורעים יניחו אותו בנהרות . המלך, בלי שאלה וחקירה תפס את היהודים, וישבו במאסר  תשעה חודשים. לבסוף, המלך שהבין שהכל עלילת שווא נתבייש ששם אותם במאסר על זאת, אמר כי לא כלא אותם על עלילת הרעל אלא שיבואו לדת יש"ו הנוצרי . היכו ויסרו אותם, ואח"כ נעקדו על קדושת ה' ונשרפו חמישה עשר אלף נפשות מישראל. [מתוך ספר "שבט יהודה"].
4. מנהג סטירת הלחי ליהודים פעם בשנה -  מנהג היה בעיר טולוז פעם בשנה לסטור על לחיו של המנהיג היהודי... הדבר נקרא "מנהג הקול פיזציה"  וכך היה "מנהגם": ראשי העיר חייבו את היהודים לתת מס לעבודה זרה, מנחת שעוה עבור חגא נוצרי. בעת נתינת השעוה נציג הקהילה היהודית שהביאה היה מקבל ברחבת הקתדרלה, במעמד כל בני העיר סטירת לחי איומה... הדבר נעשה כדי להשפיל את היהודים ולהענישם על "חטאם הקדמון".. . בשנת ד "א תשע" ח 1018 ארע שמנהיג הקהילה ספג סטירת לחי כה עזה שגרמה למותו.[מתוך אוסף הכוזרי לר' חסדאי]  
5. גזירת גירוש היהודים -בשנת ס"ו גורשו יהודי צרפת ופרובינציא, ביום שישי, עשירי  לחודש אב בשנת ס"ו .1306 . צרפת היתה נתונה בחובות כבדים, מצוקה כלכלית קשה. מצא המלך פיליפ הרביעי פתרון, לגרש את היהודים מארצו ולהחרים רכושם. ויפקד המלך פקידים. רכוש היהודים הוחר ם וכן פנקסי מסחרם, מעתה החובות שחייבים ליהודים שייכים לאוצר המלך. הפקודה היתה שעל יהודי צרפת לצאת תוך חודש ימים. הותר להם לקחת עימם רק בגדי חול ומעט כסף, לקנות צידה בדרך. יועצי המלך הסיתוהו לכוון את הגירוש ליום המר, לתשעה באב, כדי לדכא בזה את היהודים, אך סופו של דבר יצא הדבר באיחור של יום. רבינו אשתורי הפרחי, מן המגורשים, שהיה עול ימים, כתב על האסון: "מבית הספר הוציאוני, כותנתי הפשיטוני, כלי גולה הלבישוני, בעצם לימודי גרשוני, מבית אבי ומארץ מולדתי ערום יצאתי, שולל הלכתי, נער הייתי, מגוי אל גוי ... אל עם לא ידעתי לשונו נידחתי. מנוחה לא מצאתי, עד הביאני חדריו מלך שהשלום שלו, משבי לארץ הצבי!" ויעביר פיליפ קול בכל ערי מלכותו לאמור: 'כל יהודי יצא מארצי, לא יקח מכל אשר לו מאומה, אלא אם יבחר להתנצר והיינו לעם אחד. וישמעו היהודים ויחרדו, לא חמלה עינם על קניינם והונם, נותרו ביהדותם ויצאו מארץ צרפת בגפם'. [ספר "עמק הבכא" ועיין סידור "בית יעקב" אב חלון ז']
6. ולא נשכח כמובן שבעבר הלא רחוק בימי השואה האיומה היה משטר וישי הידוע לשמצה בצרפת שהציק מאד ליהודים והיצר את צעדיהם. משטר וישי שיתף פעולה עם הגרמנים ימ"ש ושלח רבע מיהודי צרפת אל תאי הגזים.
חידות לפרשה
1.האם ניתן להעניק הר בירושה?
2. "היום הזה אחל תת פחדך... תחת כל השמים"(פרק ב') - מה האירוע המיוחד שהפיל פחד על כל העולם? עיין רש"י.
 
רבי יהודה הלוי
לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב
אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב
אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד
צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב
יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ
 יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב.
 
פרפראות לפרשה
עַד הַנהָר הַגדֹל נְהַר פְרָּת [א,ז]
מסופר שכשחזר ה"בית אברהם" מארץ ישראל לעיר מגוריו ברנוביץ' הביא עמו מרוב חביבות דקדושה חלה קטנה שנאפתה מעיסה בארץ ישראל וצירפה בשולחנו ביום שבת קודש ללחם משנה לחלתו הגדולה, ונסתפק על איזה מהם לברך, על החלה הגדולה מחו"ל, או על החלה הקטנה מארץ ישראל. ולידו ישב הגאון רבי אריה לייב -הרב מנאליבוק - והשיב לו על פי מה שפרש"י שאע"פ שהוא –נהר פרת - קטן יותר משאר הנהרות, מכל מקום משום כבודו של ארץ ישראל קוראים לו "גדול", הרי שאף בעניננו אף על פי שהחלה מארץ ישראל קטנה יותר, יש לה מעלה של "גדול", ויש לברך עליה.
וכעין זה מסופר על רבינו המלבי"ם שפע ם אחת הודיעו לו כי שני אורחים מחכים לו, אחד שבא מארץ ישראל והשני אחד מגדולי הרבנים ברוסיה, וצוה המלבי"ם להכניס בראשונה א ת זה שדר בארץ ישראל. וכשנכנס אחר כך הרב מרוסיה היה נעלב מעט שהכניס קודם את היהודי מארץ ישראל, ושאל את המלבי“ם אם שמע ממנו הרבה חידושי תורה. השיב לו המלבי "ם לא שמעתי ממנו חידושי תורה אבל נזכרתי באותה שעה במאמר הכתוב על "עַד הַנהָר הַגדֹל נְהַר פְרָּת " ורש“י מפרש לפי שהיה דבוק לארץ ישראל קראוהו גדול אף על פי שהוא קטן, ועל אח ת כמה וכמה שמי שיושב בארץ ישראל הוא גדול יותר מהגדולים היושבים בחוץ לארץ...
"גם בי התאנף ה' ....גם אתה לא תבוא שם"  [ דברים א , לג]
מספרים, שלפני שנים רבות הזמינו  באוניברסיטת ביר זית, הידועה לשימצה,  את הכתב והפרשן צבי יחזקאלי לתת הרצאה בנושא הסכסוך הישראלי - פלסטיני. לפני שפתח בהרצאה אמר להם שברצונו לספר להם סיפור. לפני שנים רבות בתום מסע של עם ישראל במדבר, נגזר על מנהיג היהודים  משה רבינו  לעלות להר נבו לראות מלמעלה את הארץ היפה  ולמות שם בראש ההר. לפני שעלה להר ביקש משה לטבול במי הבאר. באר מרים.  לכן, חלץ מנעליו ופשט בגדיו נכנס וטבל עלה ונסתפג, וראה זה פלא! כשחזר - לא מצא את נעליו, ולמה?  כי הפלסטינאים שהיו בסביבה ... הספיקו "להרים" ולגנוב את נעליו !!  הקהל שעד עתה הקשיב בנימוס, התרגז וצעק לעברו : איך אתה לא מתבייש לשקר !! הרי "הפלסטינאים" לא היו אז בעולם !!!.. - . אוה !! יפה !! – ענה הכתב המוכשר -  בדיוק מהנקודה הזו אני רוצה להתחיל את ההרצאה...
 
תן חיוך..
1.בכיר במוסד: רגע לפני שהטיל פגע בהנייה, הוא ניסה להמלט מהזירה אבל הרכב שלו לא הניי'ה...
2. ראה זה פלא! הנייה בא להפגש עם נשיא אירן החדש . וכבר באותו לילה הנייה נפגש עם נשיא אירן הקודם..
3. ארדואן מאיים: תזהרו! יש לנו עשרות אלפי 'מושתלים' בישראל!...
 
שבת פרשת דברים – שבת "חזון" - [ו' מנחם אב]
למנהג אשכנז- קוראים פס' "איכה אשא לבדו בניגון "איכה". ללוי- מתחילים מפסוק לפניו- ["יוסף"..]  מפטירים בישעיה את "חזון ישעיה" עד "ושביה בצדקה" וקוראים ההפטרה בניגון של "איכה" (חוץ מפסוקי הנחמה) מותר להזכיר נשמות-ואומרים "אב הרחמים". במוצאי שבת קודש- מבדילים על היין, אם יש שם תינוק שיכול לשתות מלא לגומיו-ויודע לברך-ואינו יודע להתאבל-נותנים לו לשתות, ואם אין תינוק –שותה המבדיל.
למנהג ספרד ותימן- אין משנים את מנגינת ההפטרה ולא שום פסוק בפרשה, אלא קוראים כרגיל, כיוון שאין אבלות נוהגת בשבת, ולגבי ההבדלה - שותה המבדיל את היין כרגיל, (הערה: יש מהתימנים הבלאדים שקוראים בשבת את ההפטרה גם כן מישעיה א'-אלא מתחילים בפס' כא' "איכה היתה" עד סוף פסוק  לא',ואין מכבה")
דיני שבוע שחל בו תשעה באב:
  1. אין מתרחצים במים חמים, אבל במים צוננים-מותר כל הגוף- כך לדעת הספרדים, ולפי מנהג אשכנז-רק אם הוא פועל וכדומה שמזיע הרבה, או שהתלכלך וכד' (ולדעתם –פניו ידיו ורגליו- מותר במים צוננים בכל מקרה),כמו כן יש להימנע מללכת לבריכה או לים.
  2. אסור להסתפר ולכבס וגם ללבוש דברים מכובסים (ולדעת הספרדים, שמחמירים בזה רק בשבוע שחל בו תשעה באב-יכינו רזרבות של בגדים משומשים לפני שבת-ויש אומרים אף בשבת).
  3. אסור לגזוז ציפורנים (והאשה לצורך טהרתה מותר)
  4. נהגו איסור לאכול בשר ולשתות יין אבל בשבת "חזון" מותר, ואם נשאר בשר לדעת הספרדים יאכלוהו בסעודה רביעית במוצ"ש.  ולדעת האשכנזים יש להחמיר, (אבל מותר לתת לילדים קטנים) כמו-כן בסעודת מצווה יש מקילים לאכול בשר ולשתות יין, ויש מחמירים גם בזה,
  5. קהילת תימן לא קיבלה מנהג איסור אכילת הבשר והיין אפילו בשבוע שחל בו תשעה באב, ורק  בסעודה מפסקת - שאסור מן הדין-הם נמנעים מאכילת  בשר.
  6. אין קונים דברים חדשים, ולא מחדשים דברים-אבל מותר לקנות נעלי גומי או בד לתשעה באב. ובמקרה כזה ראוי לחדשם לפני התחלת הצום.
מדיני צום תשעה באב :
(המתחיל מיום שני לפני השקיעה – עד יום שלישי בערב בצאת הכוכבים)
  1. ביום שני לפני השקיעה [השקיעה ב 19:27 וכדאי להקדים 5 דקות] – מסיימים סעודה המפסקת ומתחיל הצום!
  2. הצום מסתיים למחרת ביום שלישי ב 19:48 [וכדאי לסיים יותר מאוחר ב 19:56]
  3. מה אוכלים בסעודה המפסקת? אסור לאכול שני תבשילים.  נוהגים לאכול עדשים או ביצה עם לחם ואסור לאכול שני תבשילים בסעודה זו, [לדוגמא: לא לאכול גם עדשים וגם ביצה...]  אבל גבינות וסלט מותר. לא אוכלים שלושה אנשים ביחד כדי לא יתחייבו בזימון, יש נוהגים לשבת לאכול על הרצפה או שרפרף נמוך . מסיימים סעודה זו כאמור לפני השקיעה שזה גם זמן התחלת הצום.
  4. חמישה דברים אסורים בתשעה באב-(כמו ביום הכיפורים) אכילה ושתייה, סיכה ורחיצה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. נוהגים לישן על מזרן ברצפה, אלא אם הגב כואב וכדומה  ולא אומרים שלום איש לרעהו ואם מישהו אומר לך שלום ענהו בשפה רפה.
  5. אין לומדים תורה בתשעה באב, כי פיקודי ה' ישרים משמחי לב.  מותר ללמוד דברים הקשים ותוכחות הקשות, כמו בספר ירמיהו, איוב ואגדות החורבן, ולדלג שם על פסוקי הנחמה  ומותר לקרוא בספרי המוסר.
  6. בבוקר - נוטל ידיו עד קשרי אצבעותיו, ונוהגין שאין מניחין טלית ותפילין בתפילת שחרית - אלא בתפילת מנחה, וקוראים בשחרית בתורה בפרשת "כי תוליד בנים" ומפטירין  ובתפילת מנחה קוראים "ויחל" והאשכנזים גם מפטירין במנחה.
  7. נהגו שלא לעשות מלאכה בתשעה באב, והאשכנזים נהגו באיסור מלאכה חצי יום בלבד, ומלאכה קלה, כגון ליסוע, להדליק אור או מזגן-מותר.
  8. חולה גם אם אין בו סכנה, זקן תשוש כח, וילדים קטנים, מתחת לגיל בר-מצוה פטורים מהתענית, אבל מעוברות ומניקות צריכות להתענות, ואם יש בעיה רפואית ניתן להקל.
יהי רצון  שההלכות האלו יהיו רק "להלכה"-ולא למעשה כי יהפכו ימים אלה לששון ולשמחה בבוא גואל צדק בב"א.
 
מוצאי תשעה באב
  1. למנהג אשכנז- בערב עדיין אסור לאכול בשר, ולשתות יין וגם לכבס מפני שעיקר השריפה של בית המקדש היתה בעשירי באב. ויש מחמירים עד חצות היום שלמחרת, והוא הדין לגבי תספורת וגילוח.
  2. למנהג ספרד- גם כן יש שנהגו להחמיר שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בלילה עד למחרת בבוקר, ויש מחמירים עד חצות היום. אבל להסתפר-ולכבס-מותר בבוקר, ולדעת הגר"ע יוסף זצ"ל - מותר כבר במוצאי הצום להתרחץ ולכבס (גם להסתפר) וכך לגבי בשר ויין טוב להחמיר עד למחרת)
  3. למנהג תימן- יש שנהגו להקל כבר במוצאי הצום בכל הדברים ויש שהחמירו עד חצות היום בבשר ויין, ויש שהחמירו בזה עד סוף היום העשירי, ולדעת הרב רצאבי המנהג העיקרי בתימן - להקל בכל זה ממוצאי הצום, וכדעה ראשונה שהבאנו.
  4. ברכת הלבנה-במוצאי צום תשעה באב
 
צום תשעה באב ה'תשפ"ד   [אם עד אז, חלילה לא יבא המשיח..]
מתחיל ביום שני לפני השקיעה [השקיעה ב 19:27 וכדאי להקדים 5 דקות] – מסיימים סעודה המפסקת ומתחיל הצום!
הצום מסתיים למחרת ביום שלישי ב 19:48 [וכדאי לסיים יותר מאוחר ב 19:56]
כמה שנים מאז חורבן הבית?
שנת ה'תשפ"ד היא אלפיים תמ"ו [2446] לחורבן בית ראשון
ואלף תתקנ"ו [1956] לחורבן בית שני
ונתפלל בעזרת ה' שנזכה שזו תהיה גם השנה הראשונה - לבנין בית מקדשינו השלישי!!
שכרה של אהבת חינם..
מסופר על משפחה מסויימת שהתגוררה בירושלים העתיקה לפני למעלה ממאה שנה. באותה תקופה, יום כביסה למשפחה, היתה זאת מהעבודות הקשות  במשק הבית. עקרות בית של היום עם מכונות הכביסה האוטומטיות, לא יכולות לתאר לעצמן מה הקשיים שהיו כרוכים בעבודה מאומצת זו שכמעט כל בני הבית התפנו לכך. ובכן בשעה טובה ומוצלחת אחרי כשש שעות עבודה מפרכת, תלתה עקרת הבית כנגד השמש שני חבלים מלאים כביסה על שתי קורות לאורך החצר. בצהרי היום נכנסה אחת השכנות בחצר כשהיא צועדת לבית. אותה שכנה לא מצא חן בעיניה הדבר, במיוחד שתי הקורות האלכסוניות וחבלי הכביסה התלויים  עליהם והחליטה כי המעבר בחצר לא מספיק רחב לה לעבור בה. במקום לקבל זאת בהבנה ולשמור על יחסי אנוש בין שכנים, ולכוף מעט את הראש כדי לעבור רגע קט, תקף אותה יצרה ואחזה בולמוס של כעס ונקימה. נכנסה בזריזות לביתה, תפסה מספריים יצאה לחצר וחתכה את שני  החבלים מלאי הכביסה. כל הכביסה הצחה והנקיה לאחר עמל מפרך, נפלה ברעש על האדמה בחצר. האשה בעלת הכביסה עמדה כרגע המומה בפני מבחן האש. לפי טבע האדם היתה לכאורה צריכה להתפרץ בצעקות וקללות על השכנה ופעולתה המרושעת, אך האשה שאבה לפתע כוחות אדירים ממעיין אמונתה הצרופה והזכה. התגברה על הנסיון המר, חסמה את שפתיה והצדיקה עליה את דין שמים. מסתמא זה מגיע לי, ותהא צרתי - כפרתי! היא אספה את הכביסה מהרצפה, שטפה והסירה את הלכלוך, חיברה וקשרה את החבלים מחדש, והלכה למקום אחר ותלתה שוב את הכביסה. בשעות הערב הביאה את הכביסה היבשה לביתה במצב רוח טוב, גם כשחזר בעלה של האשה הביתה לאחר תפילת ערבית, היא לא סיפרה לו מה שקרה לה היום עם הכביסה! דומה כי הנסיון השני גדול הוא מהראשון, כי הרי "דאגה בלב איש ישיחנה". ומה עוד שמקרים כאלו עתידים לקרות לה בעוד מספר ימים ספורים מאותה שכנה רעה. אולם היא מתאפקת שנית ושותקת. הדבר היה נשאר בהעלם, לולא אותה שכנה עצמה נכנסה בלילה מבויישת לבית חברתה וביקשה לסלוח על אותה תקרית מכוערת. היא סיפרה, כי בתחילת הלילה קיבל הילד שלה חום גבוה מאוד באופן פתאומי, והיא תולה זה כעונש מן השמיים על רשעותה היום בצהריים. אותה צדקנית גבורת הרוח, זכתה ולשנה הבאה נולד לה בן, שברבות הימים  היה לאחד מגדולי הדור שלנו. הלא הוא  הרה"ג רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל.
 
עצות לצום קל
להרבות בשתיית מים כבר ממוצאי שבת. למעט כמה שאפשר בקופאין. לקראת הצום לא לאכול דברים מלוחים וחריפים. לאכול קטניות ופחמימות שמתעכלים לאט. לזכור שבסעודה המפסקת [שצריכה להסתיים לפני השקיעה 19:27] יש לאכול רק תבשיל אחד ולא שניים אבל אפשר לאכול מיני מאפה ללא הגבלה. כגון: לחם ומיני מזונות.
אדם שמגיע להקאות מחמת הצום , חשוב לדעת דבר זה נובע מחומציות יתר בקיבה והפתרון לכך הוא להרבות באכילת חלבון לפני הצום כמו חומוס - וכדו' שמתפרק בצורה איטית וכדי שלא יעשה חוסר נוחות בבטן משרים חומוס לא מבושל לילה לפני הבישול עם מים בכמות כפולה + חצי כפית סודה לשתיה , בבוקר לשטוף היטב לבשל במים עד שמתרכך .
ניתן לאכול לפני הצום כדורים של "צום קל" אם זה גורם לך הרגשה טובה..

 

בס"ד
    מהי התפילה הבוקעת שערים?
השבת - עם זוג הפרשות מטות מסעי - אנו מסיימים בסייעתא דשמיא את חומש במדבר. בפרשיות מטות מסעי אנו פוגשים עניינים שונים המכינים אותנו לקראת הכניסה לא"י : כגון: על חשיבות כח הדיבור בנדרים, כיצד מפירים את הנדר, על חלוקת הארץ - כולל החלק הניתן לבני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה ממזרח לירדן, על מלחמת מדין, כמו כן סיכום מ"ב המסעות של בני ישראל במדבר ועוד ועוד. 
כחלק מההכנה לכניסה לא"י אומרת התורה שיש להכין ערי מקלט. למה צריך ערי מקלט? טילים?  כטבמי"ם? - לא ולא! אלא יש להבין שכאשר מקימים מדינה, יש גם תופעה שולית של אלימות עד כדי רצח במזיד ר"ל,  אבל יש גם רצח בשגגה וגם בזה צריך לדאוג ולטפל. [כיום יש רוצחים ארורים הנקראים "נוחבה" ולהם ערי מקלט ב"שדה תימן"... אך וודאי לא לאלה התכוונה התורה... אלו רוצחים במזיד ובאכזריות שאין כדוגמתה ואין לסנגר עליהם אלא להענישם בכל חומרת הדין]
נחזור לענייננו.. מצד אחד מחכה לרוצח בשגגה גואל הדם שהוא קרוב משפחה של הנרצח ומבקש להרגו "כי יחם לבבו" ולכן צריך להגן עליו,  ומאידך צריך הרוצח לחזור בתשובה על כך שבאה תקלה נוראה לידו וקופח חיי יהודי והרי כל נפש מישראל זהו עולם ומלואו.  ובכן, הרוצח בשגגה צריך לגלות לאחת מערי המקלט אחרי ששופטים אותו בית הדין שבעירו. ומתי יצא משם? אומרת התורה: "וישב שם עד מות הכהן הגדול!!" במלים אחרות: צריך הרוצח לחכות ולצפות מתי כבר ימות הכהן הגדול כדי שיצא ממאסרו ויוכל לחזור לביתו ולעירו, והשאלה העולה מאליה היא: מה אשם הכהן הגדול שקשרו את גורלו לגורל הרוצח, גם אם הוא נטל חיים בשגגה?
על כך עונה רש"י, שהכהן הגדול בא להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם, והרוצח בא לסלק את השכינה מישראל ומקצר את ימי החיים (לכן) אינו כדאי שיהא לפני הכהן הגדול (אלא מרותק לעיר גלותו -עד מות הכה"ג) אולם רש"י אינו מסתפק בכך ומביא הסבר נוסף: " שהיה לו לכהן הגדול להתפלל, שלא תארע תקלה זו ליהודי מישראל בחייו". התקלה אומנם קרתה לאותו אדם שרצח בשוגג (לדוגמה: לא נתן זכות קדימה בצומת, וקרתה ח"ו תאונה עם נפגעים...) אך הכהן הגדול בהיותו בקודש בקודשים, היה צריך להתפלל בכוונה מכל הלב שלא תארע  תקלה זו, בשנה ההיא ולא בכל שנה, ויותר מכך!  מעצם תפקידו הרוחני הרם,  היה צריך הכהן הגדול להקרין קדושה כל כך עליונה על עם ישראל - כולל קדושת החיים - עד שלא תהיה כלל אפשרות למעשים כאלה של נטילת חיי אדם ואפילו בשגגה... ועתה שלא עשה כך, ולא הצליח להפעיל השפעתו -  הנראית והבלתי נראית - קבע הקב"ה שדווקא מיתתו תכפר על מעשה הרוצח. הנה כי כן, האדם הקדוש ביותר בעם ישראל עָרֵב לאָח, שנפל ולנקלע לצרה גדולה, בהיותו רוצח בשגגה.
לכן הייתה באה האמא של הכהן הגדול עם הרבה אוכל ושתייה לעיר המקלט שבו שהה הרוצח בשגגה כדי שיתפלל על בנה שיחיה... [וכך נוצר דרך אגב, הקשר האישי של המשפחות המיוחסות בישראל עם האנשים הפשוטים שנכשלו ברצח, כי מן הסתם הכהן הגדול היה מעורב בהסעה של אמו ובתזמון הפגישה של אמו עם הרוצח...]
ולכאורה מה יועילו הַכֻּבַּנֶה והג'חנון, או הקיגל והטשולנט שהייתה מביאה לו הדודה עם הסלים?...וכי עלה על דעתה של אם הכהן הגדול ש"האסיר" הנ"ל  בעיר המקלט לא יתפלל מעתה על שיחרורו גם עם כרס מלאה?...
אלא מסבירים המפרשים, שמעתה אמנם הוא יתפלל אבל כאשר יש "פת בסלו" הוא כבר לא יתפלל מכל הלב.. שהרי הדודה עם הסלים מכלכלת אותו בכל טוב! ולכן התפילה שתהיה מעכשיו - זו לא אותה תפילה שהייתה מכל הלב ובכוונה גדולה כשהבטן קרקרה ויכלה לבקוע שערים והייתה מוציאה ממסגר נפשו.....
והלקח על חשיבות התפילה הבאה מעומק הלב - ובפרט בימינו אלה שעם ישראל בארצו נתון  כיום תחת איומים חמורים מכל עבר - מובנת מאד ונצרכת מאד! היו כאלה שפעם חשבו שאומות העולם "הנאורות" יחלצו לעזרתינו והתפילה הייתה טובה אך בטחנו בה' וגם...בהם.. למשל חשבנו שימנעו את אירן מלתקוף אותנו..ימנעו אותם להתקרב לתכנית הגרעין.. וימנעו מהחיזבאללה והחותים מלהתערב במלחמתינו נגד החמאס.. אבל כל זה לא קרה..  והשבוע "ויפתח ה' את פי האתון" הגדיל לעשות גם ארדואן מטורקיה המאיים לפלוש לארצינו .. אתם זוכרים את ביידן כשהוא מזהיר בתחילת המלחמה את הסובבים אותנו ואת אירן: דונ'ט.. דונ'ט!.. אבל צריך לזכור ששווא תשועת אדם וגם בימים ההם בימי החורבן  הנוראים בבית ראשון, חשבנו שהמצרים יבואו לעזור לנו נגד הכשדים.. אבל הם היו לנו משענת קנה רצוץ ולכן "בך לבד בטחתי ולא אבוש"  וכשהמצב כזה - התפילה שלנו תהיה מכל הלב -  כי אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים" כי אז יתקיים "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת"!!
לסיום. אנו נמצאים בתקופת "בין המצרים" שבה מתאבלים על חורבן בית המקדש ומתפללים שה' ישיב שכינתו לציון ויבנה בית היכלו. אמנם, ברוך ה' ירושלים וערי ישראל נבנים ומשתכללים, וגם יש קיבוץ גלויות [ויותר בעקבות המלחמה...]  ובקרוב יבואו עוד הרבה יהודים שנמאס להם מהגלות ומהאנטישמיות ומתגעגעים לארץ חמדת אבות, אך לא לשכוח שעדיין אנו חסרים את "מרום מראשון מקום מקדשינו"(ירמיהו יז,יב) ולכן לא להרפות מתפילה לרבונו של עולם ולצפות לישועה השלמה בקרוב בימינו , להרבות בתפילה לשלום חיילנו באשר הם, ולרפואת כל הפצועים ולשחרור החטופים,  ובפרט בימים אלה של ימי "בין המצרים" שנאמר עליהם: כל רודפיה השיגוה בין המצרים = והרמז  לטובה = שבימים אלה ה' קרוב אלינו כי נחרב ביתו והוא מסתובב בתוכינו.. ולכן כל רודף י-ה השיג ו-ה (וביחד שם ה' המלא) דווקא בבין המצרים!!!  וּבְעֶזְרַת ה', הַיּוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים, הָאוֹהֲבֵינוּ אַהֲבַת עולמים, יושיע את הבֶן יַּקִּיר לִי אֶפְרַיִם, וישלים גאולתינו  ויבנה בית הבחירה בירושלים!! אמן כן יהי רצון!
שבת פרשת מטות-מסעי (כ"ח תמוז) – שבת מברכים
  1. השבת אנו מסיימים את חומש במדבר- ויש קהילות האומרות בסיום החומש את הקריאה: "חזק חזק ונתחזק"!
  2. ההפטרה- השנייה מתלתא דפורענותא- "שמעו דבר ה'" (ירמיה ב,ד) (יש תימנים הנוהגים לקרוא בשבת זו הפטרת "חזון")
  3. מברכים חודש מנחם אב, שיחול אי"ה ביום שני.
  4. המולד – ליל שני אחרי חצות הלילה/ שעה 1 / 53 דקות / 11 חלקים
  5. למנהג האשכנזים- אין אומרים "אב הרחמים" (לדעת הגר"א- אומרים אב הרחמים)
  6. משנכנס אב ממעטים בשמחה ובמשא ומתן ועוד דברים ראה מדור נפרד.
  7. למנהג אשכנזים- ביום ראשון (ערב רח' מנחם אב) כדאי ללבוש בגדים מכובסים חצי שעה לפחות, כדי שאפשר יהיה ללבשם אחרי ראש חודש. והספרדים נוהגים בזה רק בשבוע שחל בו ת"ב. דהיינו שביום ששי הקרוב ילבשו הבגדים חצי שעה או יותר כדי שיוכלו להשתמש בהם בשבוע שחל בו ת"ב.
  8. כאמור ר"ח מנחם אב ביום שני. יעלה ויבוא וחצי הלל כנהוג.
  9. בגלל מיעוט השמחה בימים אלה , בקהילות ישראל נהגו לברך את ברכת הלבנה- רק במוצאי תשעה באב -אע"פ שאפשר לפני כן.
  10. יה"ר שהקב"ה יהפוך את הימים האלה לששון ולשמחה. וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.
 
מהלכות תשעת הימים
  1. משנכנס אב - ממעטים בשמחה ובמשא ומתן, בבניין ובנטיעה של שמחה כמו כן, נהגו לא לסרוג ולתפור דברים חדשים בימים אלו  ולא לצבוע את הבית אם אין הכרח (מר"ח מנחם אב). ולגבי שאר הדברים יש חילוקי מנהגים בין העדות השונות.
  2. למנהג יוצאי אשכנז- מלבד כל החומרות שהיו עד עכשיו [עיין בעלונים הקודמים] נוסף עתה  גם איסור רחיצת כל הגוף רחיצה של תענוג, כגון: שחייה בבריכה או בים, אולם רחיצה של נקיון מותרת בצונן. ולכן מי שמזיע הרבה מותר לו לשטוף עצמו במים צוננים כיון שזו רחיצה של בריאות. עד אחרי תשעה באב אסור לכבס, או ללבוש בגדים מכובסים או מגוהצים, שלא לבשו אותם לפני כן. אבל בשבת "חזון" לובשים בגדי שבת (כמנהג הגר"א) בשר ויין מותרים רק בשבת או בסעודת מצווה. ביום ששי הבא- ערב שבת חזון- מתרחצים לכבוד שבת כבכל יום שישי.
  3. למנהג יוצאי ספרד - אין אוכלים בשר ואין שותים יין בסעודה שאינה סעודת מצווה, ויש המחמירים גם בסעודת מצוה לא לאכול בשר ולא לשתות יין.
  4. לגבי איסור כיבוס או ללבוש דברים מכובסים ומגוהצים. מנהג הספרדים להחמיר - רק בשבוע שחל בו תשעה באב.[ וכן איסור רחיצה במים חמים- הספרדים מחמירים רק בשבוע שחל בו ת"ב. (וגם זה ברחיצת תענוג) וברחיצה במים קרים מותר
  5. התימנים נהגו להקל באכילת בשר גם בשבוע שחל בו תשעה באב חוץ מסעודה המפסקת.
ויהי רצון שימים אלו יהפכו לימי ששון ושמחה !!
תן חיוך...
1. מי הגדולה? נועה או תרצה? נועה או מלכה?..
וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה:[במדבר כו לג]
וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים:[לו:יא]
רש"י : מגיד שכולן שקולות זו כזו לפיכך שינה את סדרן [רש"י כז א]
*מספרים על חָמש נשים, דיירות אותו בניין, שהופיעו לדיון בבית המשפט בו הגישו תלונות זו נגד זו, על סכסוכי שכנים. השופט, חכם כמו שלמה המלך כך נראה, פתח את הדיון ואמר: "אני אבקש לשמוע קודם כל את עדּותָה של המבוגרת ביותר מביניכן". התיק נסגר בתוך דקה מחוסר ראיות..
2. תסכימו אתי ששיעורי ההסטוריה ככל שעובר הזמן והמלחמה נמשכת, רק הולכים ונעשים קשים ומסובכים יותר.. למשל: את מי ומתי והיכן חיסלו שני רשעים גדולים ביממה אחת?..
3.האמריקנים הכריזו בזמנו פרס 5 מליון דולר על ראשו של הרמטכ"ל של החיזבאללה – האם עכשיו הם יתנו לנו את הפרס?...
 
חידה
"ויקרא לה נובח בשמו" – על מי עוד מסופר בתורה שקרא לעיר על שם אדם מסויים?..
פרפראות לפרשה
וַחֲמֹרִ֕ים אֶחָ֥ד וְשִׁשִּׁ֖ים אָֽלֶף:[לא:לד]
מושרש היה הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל בשמירת הלשון, בבחירת כל מילה, גם כאשר היה צריך לומר ולהעיר דבר שאינו חיובי בחר לעקוף את הביטוי או לעדנו, כמו המעשה הבא: אחד עשה מעשה שלא יעשה, לימוד זכות היחידה שהיה ניתן לסנגר עליו -שמעשיו נבעו מטפשות וסכלות ולא מרוע לב , אחרת ידונו אותו כמזיד ומרשיע.  סובביו אכן דשו במעשה  ורצו לדון אותו לכף חובה, אך רבנו  החכם בן ציון היסה אותם באומרו בהטעמה כקורא בתורה "זקף גדול, אחד ושישים אלף". הסובבים העלו חיוך רחב והפסיקו לדבר עליו..  הכל הבינו שכוונת הרב לפסוק בפרשת מטות "וַחֲמֹרִ֕ים אֶחָ֥ד וְשִׁשִּׁ֖ים אָֽלֶף" הטעם מסולסל ומוטעם בקריאה הספרדית הירושלמית. תיבה זו מופיעה בפרשה שלוש פעמים באותו הטעם על תיבת וחמורים... כלומר רמז בדבריו שעשה מעשה שטות ולא להמשיך לדבר עליו לגנותו..  אך שימו לב, רבינו לא הוציא מפיו תיבת 'וַחֲמֹרִים'. ומכל שכן לא הזכיר את דברי הרשב"ם )בבא בתרא עד.) שהחמור הינו סמל הטיפשות...
מהלכות שבת/ דין סימניות דביקות בשבת
ישנן מדבקות צבעוניות שמסמנות את המקום בגמרא או בכל ספר אחר למי שלומד שם והן לרוב בנויות לשימוש חוזר. האם מותר להדביק מדבקה כזו בשבת כדי לסמן מקום בספר?  האם ניתן להסיר מדבקה כזו הקיימת בספר מלפני השבת? .והאם אין בשימוש מדבקה כזו חוץ ממלאכת תופר גם איסור מוחק [כדין שעווה שמוחקת חלק מהכתוב באופן זמני - וגירודה הוא בגדר איסור כותב] ?
תשובה: כיון שהסימניות האלו מיועדות להדבקה והסרה מידי פעם בפעם, אין בכך איסור קורע ומותר להסיר אותן בשבת, אלא אם כן הן מיועדות להישאר שם זמן ארוך. מטעם זה נראה שגם אין בכך איסור מחיקה, כיון שהן לא נעשות חלק מהנייר שתחתיהן - היות והן מיועדות להשתמש בהן באופן זה.
 
מהלכות הפרשת חלה- בכובאנה, בג'חנון, ועוד...
הקדמה: כדאי מידי פעם, לרענן את ההלכות של הפרשת חלה כדי שלא נברך ברכה לבטלה על עיסות שלא צריך לברך עליהם כגון ג'חנון וכובאנ'ה אם הם בסירים סגורים ויש בהם שמן וכדו' ולכן הבאנו כמה הלכות  בהפרשת חלה וכדאי לשננן בעיקר לנשים הצדקניות.  כדלהלן:
1.אחרי שנתחייבה העיסה בחלה מפני שהיה בה כַּשֵּׁיעוּר, אינה נפטרת מזה אפילו אם יחלקוה מיד בעודה עיסה. אלא אם־כן נעשית מתחילה על דעת לחלקה אז לשני בני־אדם (שאינם מבני הבית, והם מקפידים זה על זה) או יותר, באופן שבכל חלק אין כשיעור. אבל על דעת לחלקה רק אחרי האפייה, חייבת בחלה בברכה.
2. שתי עיסות שאין בשום אחת מהן כַּשֵּׁיעוּר, אבל בשתיהן יחד יש כַּשֵּׁיעוּר, אם הדביקו אותן מעט באופן שנושכות זו מזו דהיינו כשיפרידון תתלוש אחת מֵחֲבִרְתָּהּ מעט עיסה, נצטרפו ונתחייבו בחלה בברכה. וכן מצטרפות אפילו בלא דיבוק, אם שתיהן בתוך כלי אחד  וכל זה דוקא כששתיהן מין אחד, דהיינו כגון שזו וזו חטים, או זו וזו שעורים וכדומה, [או על כל פנים שתיהן מהמינים המצטרפים זה עם זה כגון חטים עם כֻּסְּמִין וכו']  ובתנאי שאין להן טעם שונה. שאם באחת יש כַּרְכּוֹם או שאר מיני תְבָלִין ובאחת אין, או אחת מתוקה ואחת מלוחה, או אחת נילושה עם חָלָב (באופן המותר) ואחת לא, או אחת בצק שמרים ואחת בצק עלים, כל אלו וכיוצא בהן אינן מצטרפות, כיון שמקפידים שלא תתערבנה. וכן דוקא כששתיהן של־אדם אחד, אבל לא של־שני בני אדם, אלא אם כן ידוע שאינם מקפידים זה על זה ואף על פי שאין דעתם לאכול אותן יחדיו.
3. גם כאשר בכל עיסה בפני עצמה לא היה כַּשֵּׁיעוּר, ואף לא נדבקו זו בזו באופן המבואר בסעיף הקודם, מכל מקום אם בתום האפייה הניח את הככרות או העוגות וכדומה, לתוך כלי אחד שיש לו דְפָנוֹת, הכלי מצרפן וחייבות בחלה בברכה. וצריך להשגיח שיהיו כולן ממש מונחות בתוך הכלי (אלא שיש אומרים כי אף על פי שמקצת של־אחת מן הככרות בתוך הכלי, ומקצתה בולט חוץ ממנו, גם כן מצטרפת). וכן אם מניח אז את הככרות על גבי מפה או סדין, ומכסה אותן גם־כן מלמעלה באותה מפה או אותו סדין, נחשב דבר זה כמו כלי ומצטרפות, אף על פי שבאמצע קצת מהן מגולות, כיון שמהצדדים הן מכוסות. וכל זה דוקא כשהן ממין אחד, ושל־אדם אחד, או שנים שאינם מקפידים.
4. ואם לא הניחן מיד בהוצאתן מן התנור או המחבת לתוך כלי שיש לו דפנות או על־גבי מפה באופן הנ"ל אלא הניחן תחילה על־גבי שלחן או לוח וכדומה, אלא שאחר־כך העבירן משם לתוך כלי שיש לו דפנות, או שכיסה אותן אחר־כך במפה (ואפילו רק מלמעלה ולא מלמטה, וכן אם כפה כלי כגון תבנית־אפייה על חלקן העליון של־ככרות) אף על פי שצריך להפריש מהם חלה, מכל־מקום אין לברך עליה, כיון שיש סוברים שבאופן זה כבר נפטרו מן החלה ואינם חוזרים להתחייב.
5. לכן, כשיש עוד ספק, מנהג תימן שלא להפריש כלל. כגון שנתקבצו ככרות או עוגות מכמה משפחות, כמו שמצוי בזמני חתונה, "קידוש", ושאר שמחות וכדומה או במשלוחי מנות בפורים, וחלקם הפרישו חלה בביתם מפני שהיה בעיסתם שֵׁיעור וחלקם לא הפרישו מפני שלא היה אז שיעור, אף על פי שיתכן כי עכשיו שנתקבצו כולם בתוך כלי שיש לו דפנות יש כבר שיעור.  וכן יש להקל בזה כשהעבירן אחר־כך מן השלחן או הלוח, לתוך כלי המחובר לקרקע או לכוֹתל (אף על פי שיש לו דפנות) כגון ארון־קיר, או כלי כבד הקבוע במקומו כגון תנור־אפייה, מקרר או תָא־הקפאה. ויש מחמירים ומפרישים בלי ברכה.
6. חיוב חלה אינו אלא בעיסה הראויה לעשות ממנה לחם, שנאמר והיה באכלכם "מלחם" הארץ וגו' ראשית עריסותיכם חלה תרימו וכו'. ולאו דוקא כשברכתה המוציא לחם מן הארץ, אלא גם כל מיני מזונות שהם דברי מאפה של־עוגות ועוגיות שמעורב בהן דברי מתיקה וחֳמרים נוספים כגון עוגת שמרים, עוגת דבש, עוגת שקדים וכו', וכן בסקויטים, בוריקס, כעכים וכדומה, חובה להפריש מהן חלה בברכה. בין שנאפו בתנור, בין שנאפו על־גבי מחבת וכדומה. אבל עיסה שבלילתה רכה, וגם אחר־כך לא נאפתה אלא בישלו או טיגנו אותה בשמן (או "מרגרינה" וכדומה) או דבש, פטורה מן החלה. וכן קמח ששופכים לתוך מים רותחים הנקרא "עֲצִיט" פטור.
7. ואפילו עיסה שבלילתה עבה, דהיינו סמיכה, מכל מקום אם בזמן הלישה דעת הבעלים לבשלה כגון מקרונים ואטריות, או לטגנה כגון סופגניות גּחְנוּן מְלַוַּח זְלַאבְּיא וכדומה, וכך אמנם עשה, פטורה מן החלה לפי דעת מָרַן השלחן ערוך.  [והמחמיר יפריש בלא ברכה]  אלא אם כן היתה דעתו לאפות קצת מן העיסה וכך אמנם עשה, שבאופן זה כל העיסה מתחייבת בחלה ומפריש בברכה, ואף על פי שאין בַּחֵלֶק הנאפה בפני עצמו שיעור המחייב בחלה כלל.  
8. אם בלילתה עבה והיתה דעת הבעלים בשעת הלישה לאפות את העיסה, אלא שאחר־כך שינה דעתו ורוצה לבשלה או לטגנה, חייבת בחלה בברכה, שכבר חל עליה חיוב בשעת לישה. ואף מאידך אם היתה דעתו אז לבשלה או לטגנה ואחר־כך רוצה לאפותה, חייבת גם־כן בחלה בברכה.
9. כֻּבַּאנהּ, [או כובאניות] אף על פי שבלילתה עבה, צריך להפריש ממנה חלה בלא ברכה. משום שהכנתה היא בכלי סגור דוקא עם ההבל שבתוכה, הדעת נוטה שאין זו אפייה אלא בישול. 
10. ככרות לְחוּח (העשויות נקבים נקבים בצידם העליון) אם הם עבים באמצעיתם כשמונה מילימטר או יותר, צריך להפריש מהם חלה בברכה, אם נצטרף מהם כַּשֵּׁיעוּר בתוך כלי בהוצאתם מן המחבת ודוקא אז אחר האפייה. אבל בעודה עיסה, לא יפריש, כיון שבלילתה רכה ועדיין לא נתחייבה. הלכך אפילו אם הפרישה ממנה קודם האפייה אינו כלום, וצריכה לחזור ולהפריש בברכה אחר האפייה. ואם עביין מארבעה עד שבעה מילימטר, יש להפריש בלא ברכה. וכשהעובי שניים או שלושה מילימטר, פטורים לִגְמַרֵי, דכיון שהם כל כך דקים, אינם נחשבים לחם.  והוא הדין לרקיקים הנקראים בשם בְּלִינְטשֶׁס ("חביתִיוֹת") שהם פטורים מטעם זה.
 
11. עיסה שנילושה ביין או חָלָב (באופן המותר כגון: בשינוי צורה מפרווה) או שמן זית, ואפילו בשאר מֵי־פירות בלבד בלא שום טיפת מים, גם אותם שאינם משבעה משקין (שסימנם י"ד שח"ט ד"ם)  וכגון מֵי רמונים, או במֵי־ביצים בלבד, אף על פי כן חייבת בחלה בברכה. 
                                              


בס"ד
איש אשר רוח בו
הרבה מכלי התקשורת באמריקה ובעולם העבירו את דבריו של ראש ממשלתינו,  והביעו התפעלות על כשרון דיבורו והיותר חשוב - על הצלחתו הכבירה להעביר את דבר עם ישראל ומדינת ישראל במצבה המורכב כשהיא נלחמת עם מפלצות אדם ומשיבה מלחמה בחזיתות השונות לכל ציר הרשע כשראש התמנון היא אירן.. האם דבריו אכן ישנו את רוח הממשל הזה והבא אחריו? האם האמריקנים יקיאו מתוכם את האנטישמים?.. ימים יגידו.. ומכל מקום אנו יודעים ש"לב מלך ושרים ביד ה' " והוא מטה את לבם לאן שיחפוץ ומכל מקום את ההשתדלות אנו צריכים לעשות ואת ההשתדלות הזאת ביטא ראש הממשלה בנימין נתניהו בהצלחה מרובה. [ אע"פ שהיה אפשר לוותר בנאומו על כמה דברים שנוגעים לרחמים מרובים על האוכלוסיה שכביכול אינה מעורבת.. או על החזון של הפירוז ואח"כ ממשל פלסטיני מקומי.. ומה עם החזרת היהודים לגוש קטיף?..] ראש הממשלה גם ידע לחלק מחמאות במידה שווה לממשל הרפובליקני וגם לממשל הדמוקרטי ויצא מבין שיני האריות ביידן וטראמפ בשלום.. ממש "איש אשר רוח בו" שיכול ללכת כנגד רוחו של כל אחד.. אבל כנראה בבית , כאן במדינת ישראל עדיין מחכה עבודה רבה עד שיתרצו כולם וילכו לאורו של המנהיג.. גם בפרשתינו אנו פוגשים בקשה של משה מה' שיבחר במקומו  מנהיג ראוי יִפְקֹד ה' אֱל-ֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה: וה' מסכים אתו ומצווה אותו: "קַח לְךָ אֶת יְהושֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:"  יהושע אמור להיות המנהיג הבא של עם ישראל והתואר שה' נותן לו "איש אשר רוח בו" למה הכוונה?
אומר רש"י:  א-ל אלהי הרוחות - למה נאמר? אמר לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו: וה' עונה לו: יהושע- איש אשר רוח בו כאשר שאלת, שיוכל להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד. [הרא"ם]  והאבן עזרא שואל: והרי "כל איש חי - יש בו רוח" ?  [אם כן למה הכוונה "איש אשר רוח בו"?]  אלא הטעם כמו: וחזקת והיית לאיש: דהיינו כדי להנהיג את העם צריך אדם חזק! לא רק חוזק פיזי ונפשי אלא שיש בו "רוח חכמה ודעת"[אבי עזר]. ובהרחבה:  רוח דעת גבורה ויראת שמים וראוי להיות מנהיג [ר' יוסף בכור שור]. ניתן להוסיף שהכוונה גם לרוח ה' בו דהיינו: ראוי לנבואה [רלב"ג].
שיהיה גם איש "ממוצע" בין הבריות והכוונה כיון שנשמת האדם מורכבת מנפש רוח ונשמה והרוח היא הממוצעת בין הנשמה הרוחנית העליונה לבין הנפש הקרובה לגוף - כך המנהיג צריך לדעת לשלב את קצוות העם אל אנשי המעלה [עפ"י צרור המור]
ובעומק הענין: כאשר רוצים למצוא אדם כזה שתהיה לו "רוח שתתמזג עם כולם" צריך אדם ששורש נשמתו היא כללית עד שכל נשמות ישראל קשורות לשורש נשמתו כמו אילן שממנו יוצאים ענפים .. כפי שמשה רבינו היה ואת זה רק הקב"ה יודע להבחין ולמצוא מישהו "מחליף" כזה.. ואכן יש אדם כזה ויהשוע בן נון שמו.. "ודע שהוא איש אשר רוח בו, פירוש אתה ישנך "שורש כל הנשמות", והוא ישנו בבחינת "הרוח", והוא אומרו אשר "רוח בו", פירוש שורש כל רוחות הדור ההוא, וצוה ה' לסמוך ידו להעיר ל"רוח" מהות "הנשמה" שבמשה.." [אור החיים הקדוש].
והנה ארבעים שנה לפני המינוי של יהושע כשמשה רבינו יורד מהר סיני ושני לוחות אבנים בידו היה זה בשבעה עשר בתמוז  ורגע לפני שהוא מגיע אל העם ורואה את המחולות סביב העגל הוא פוגש בתחתית ההר את תלמידו הנאמן, יהושע בן נון  המצפה לו בכליון עיניים. הוא פונה מיד אל רבו ואומר לו: "קול מלחמה במחנה!" אך משה משיב לו, "אין קול ענות גבורה, ואין קול ענות חלושה"- אין הקול הזה כקול גיבורים הצוהלים בנצחונם, וגם לא קול אנשים שנסים על נפשם וצועקים בפחד ובורחים (עיין רש"י) אלא "קול ענות" אנכי שומע, קולות של חירופין וגידופים כלפי שמים, המעורבבים עם קולות שחוק [עיין תרגום אונקלוס] קולות של עבודה זרה ושפיכות דמים..
וכתוב במדרש שמשה רבינו התפלא כבר אז האם יהושע הוא מתאים להנהגה.. "אמר משה: אדם הוא עתיד להנהיג שררה על ששים ריבוא, אינו יודע להבחין בין קול לקול?!" (ירושלמי תענית פ"ד, ה"ה) מנהיג, ובמיוחד מי שנכונה לו משימה לאומית להיות הכובש הגדול של ארץ ישראל, חייב להבחין בין קולות מלחמה לקולות אחרים כגון: צעקות והפגנות ושאר תרועות..  לעומת יהושע, משה רבינו הבחין  מיידית בין הקולות וקבע – "קול ענות אנכי שומע!"-  "כי משה אב בחכמה הוא ומכיר  ניגוני הקולות.." – אומר הרמב"ן. משה רבינו רצה, שגם יהושע תלמידו שנועד לגדולות, ירכוש את החוכמה הזאת כדי שידע בעתיד כיצד להיערך וכיצד להגיב ואכן נראה, שיהושע במשך השנים קלט את החוכמה הזו, והראיה, שבפרשתינו כאשר הגיעה השעה להכריע, מי יהיה המנהיג הבא של עם ישראל, מבקש משה, מבלי לנקוב בשמו המפורש  של יהושע, שיהיה זה "איש אשר רוח בו" - היודע להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד! (במדבר כז, יח' ורש"י שם) ומי שיודע ללכת כנגד רוחו של כל אחד - ודאי יודע הוא, גם להבחין בניגוני הקולות.. ומסתבר שיהושע בינתיים כשהוא צמוד לרבו ארבעים שנה למד את ניגוני הקולות והוא "איש אשר רוח בו"..
דרך אגב, אחד מהשבחים של דוד המלך היה שהוא 'יודע לנגן', ולכאורה זהו השבח של דוד המלך, שיודע לנגן בכינור? מה שבח יש בזה? אלא הסביר הגר"ע יוסף זצ"ל שכוונת חז"ל שדוד המלך היה יודע להבחין בכוונת השואל על פי הטון של שאלתו, על פי ניגון המילים שיצא מפי השואל ידע דוד להבחין בטיבו של השואל, וזהו שיבחו של דוד המלך.
גם לדעת מה כוונת השואל שאלה צריך לדעת האיש "אשר רוח בו"..  מסופר על הגאון רבי זלמן – אחיו של רבי חיים מוואלוז'ין זצ"ל, שכבר בגיל עשרים היה בקי בש"ס ובפוסקים, והיתה לו ישיבה, והנה יום אחד יצא רבי זלמן מחוץ לישיבה לענין מסויים, ובזמן שנעדר נכנס אל הישיבה עגלון, ובעוד שהשוט בידו שאל את התלמידים: רבותי, היכן הרב? 'יצא לרגע'! ענו התלמידים 'אך גם אותנו אתה יכול לשאול'. נענה אותו עגלון ושאל: 'שמעו נא רבותי, אני כהן, ורציתי לדעת האם מותר לי לקחת גרושה?' "חס ושלום!" השיבו התלמידים פה אחד – "הלוא פסוק מפורש הוא: ואישה גרושה מאישה לא יקחו''. שמע העגלון את תשובתם, סבר וקיבל והלך לדרכו... כשיצא העגלון, פרצו התלמידים בצחוק לשמע שאלתו של העגלון, ובאותו רגע נכנס רבי זלמן ושמע את תלמידיו כשהם צוחקים, פנה ושאל אותם לפשר סיבת היותם צוחקים, והתלמידים סיפרו לו את כל מה שהיה עם העגלון. לשמע דבריהם פנה הרב לאחד התלמידים ואמר לו: רוץ מהר אחרי העגלון ותקרא לו שיבוא לכאן!'.  כשהגיע העגלון לפני הרב, שאל רבי זלמן: ''אמור נא לי, להיכן אתה רוצה לקחת אותה, למקום קרוב או רחוק?", ענה העגלון ואמר: "כבוד הרב, היא בקשה שאקח אותה, בעגלה שלי כאן בתוך העיר למקום קרוב''. "אם כך, מותר לך הדבר'' פסק לו הרב את הדין ושילחו לדרכו. מתוך דבריו הבין הרב את נפשו של האיש ואת שאלתו, וידע להבחין שכאשר העגלון מבקש לקחת את הגרושה, אין כוונתו לשאת אותה לאישה, אלא כל כוונתו הייתה להסיע אותה בעגלתו למחוז חפזה, וראה הרב שמדובר במקום קרוב ובאותה עיר, ואין בזה חשש ייחוד ועל כן התיר לו זאת הרב, ואת כל זה לא הבינו התלמידים... זהו גם סוג של "איש על העדה"..
יהי רצון שנזכה במהרה לביאת משיח צדקינו "איש על העדה" ו"איש אשר רוח בו"..  במלוא המובן. ועד אז נברך את ראש ממשלתינו על ההופעה המוצלחת ועל שהצליח להלך בין הטיפות והיה "איש אשר רוח בו" לקהל הרב שהאזין למשנתו ולסקירתו על תולדות עם ישראל בארצו..  ואנו מאחלים לו ומחזקים את ידו להמשיך לפעול לשחרור החטופים ולהביא נצחון בלי להכנע לתכתיבי האויב. חזק ואמץ!! עם ישראל חי!!
 
חידות לפרשה
1.איזו אות מפרשה זו נכתבת בתורה בצורה שבמקרה אחר הייתה פוסלת את ספר התורה?
2. שני בני דודים בפרשה קרויים בשם זהה  – מהו השם,  ומי הם?
*[תשובות אחרי פרפראות לפרשה]
 
פרפראות לפרשה
"בנות צלפחד חכמניות הן, דרשניות הן ..." (ב"ב קיט: עיי"ש(
סיפר הגאון רבי משה חדש: 'בצעירותי שמעתי מזקן מופלג את ששמע הוא בצעירותו מהרבנית מאיישישוק, אשת הגאון  הצדיק רבי יצחק זונדל הוטנר, שנודעה כאישה חכמה במיוחד. היא שאלה אודות נוסח התפילה "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, חננו מאיתך ..." כבר אמרו שהוא יתברך חונן לאדם דעת, מדוע יש צורך לבקש ולהדגיש "חננו מאיתך". [אלא רק יבקש "חננו." ואנו יודעים שזה מאתו יתברך!] השיבה הרבנית שאמנם ניתן להשיג הבנות והשגות על ידי שהקב"ה חונן לאדם דעת ומלמדו בינה,[והחכמה עוברת דרך אנשים אליך..]  אך לא את אלו אנחנו מבקשים, אלא אנו מבקשים שהדעת הבינה וההשכל יגיעו ישירות מהקב"ה - זוהי הבקשה 'חננו מאיתך', מאיתך דווקא!'
 
תשובות לחידות
1.האות ו' במילה שלום
2. השם הזהה הוא: זרח.- אחד מבניו של שמעון [במדבר כו יג] קרוי זרח וכן אחד מבניו של יהודה [כו יט]
 
שבת פרשת פינחס [כ"א תמוז]
1.ההפטרה-"דברי ירמיהו" (ירמיה א)- זו ההפטרה הראשונה מ"תלתא  דפורענותא", שאומרים בשבתות ש'בין המצרים'.
2. רצוי להעלות  להפטרות אלו, של תלתא דפורענותא,  רק אנשים גדולים (מעל גיל בר מצוה ומעלה). ויש שמעלים אנשים זקנים או ת"ח כיון שהם דברי תוכחה.
 
תן חיוך..
1. לא מבין. למה לפרסם את התקיפה בנמל חודיידה, כבר אי אפשר לעשות דברים בצנעא?
2. שלומי ממטולה: לכל התל אביביים שמעוניינים לבוא להתארח בצפון דברו אתי, כל הצימרים פנויים...
3. בעקבות החיסול, בחמאס החליטו לפתוח ד'ף חדש...
4. צה"ל: שלחנו ארבעים אלף צבי גיוס לחרדים.. הם בדרך..
 
מהלכות ימי "בין המצרים" [המשך משבוע שעבר]:
  1. כידוע, בימים אלו ממעטים בתענוג, שחוק וקלות ראש ונזהרים במשנה זהירות בבריכה בטיולים בדרכים ובכלל. [במיוחד בין השעות 10 עד 4 אחרי הצהרים!].
  2. אין שומעים מוסיקה בימים אלו גם לא מרדיו טייפ! יש מקילים להתאמן במוסיקה שקטה בצנעא. [עד ר"ח מנחם אב].
  3. אסור לרקוד בימים אלו!
  4. לשיר בפה-מותר (בשעת תפילה, ובלימוד תורה בשבתות.)
  5. בסעודת ברית מילה, פדיון הבן וכד'- יש המקלים לשמוע גם מכלי נגינה (עד רח' אב) ויש המחמירים (ומתירים רק שירה בפה)
  6. נוהגים שאין קונים ולובשים בגדים חדשים, ולא אוכלים פרי חדש כיון שאין מברכים "שהחיינו" בימים אלו של פורענות.(ויש המקלים בשבתות שבימי המצרים עד ר"ח אב ולדעת השו"ע והאר"י הק' גם בשבת אין לברך שהחיינו ).
  7.  יש מקילים לקנות בגדים חדשים עד ר"ח אב  בלי ללבוש אותם עתה [אלא אחרי ת"ב] כיון שבעצם הקניה לא נהגו כיום לברך שהחיינו אלא בלבישה.  כמו כן חתן וכלה שמתכוננים לחתונה שלהם מותרים בקניית בגדים ותכשיטים כלי כסף וכדו' בלי להשתמש בהם עתה אלא לאחר תשעה באב.
  8. אשה בהריון שמתאווה לאכול פרי חדש מותר לה לאכול את הפרי ולברך שהחיינו. כמו כן יש להקל בילדים קטנים
  9. אין עושים סעודת חנוכת הבית בימים אלו, ואם יש הכרח להכנס לדירה חדשה בימים אלו ישאל רב כיצד לנהוג. אבל מותר לשכור דירה בימים אלה כיון שבבית שכור אין נוהגים לברך שהחיינו
  10. בברית מילה, ופדיון הבן- מברך אבי הבן ברכת "שהחיינו".
  11. לגבי תספורת ותגלחת-יש חילוקי מנהגים, וכל אחד יעשה כמנהג עדתו. אבל מצד דין הגמרא איסור תספורת חל רק על שבוע שחל בו תשעה באב .
  12. לגבי נישואין בימים אלו- עד ר"ח אב [לא כולל] -  יש הנמנעים [אשכנזים ותימנים]  ויש המקלים [ספרדים הפוסקים לפי השו"ע והגר"ע יוסף]
  13. לעשות סעודת "תנאים" ושידוכים –יש המקילים, עם כיבוד קל בלבד ושירה בפה ולא בכלי נגינה.
  14. מותר ללכת לבריכה או לים עד ראש חודש מנחם אב [ ולא להרבות בשחוק וקלות ראש ] ואחר כך - כדאי להמנע עד עשירי באב. משום חשש סכנה וגם משום שבדרך כלל בילוי כזה מלווה בשחוק וקלות ראש.
  15. ויהי רצון שיהפכו הימים הללו לששון ולשמחה לבית ישראל, אמן כן יהי רצון!
 
מהלכות שבת
  1. מותר להשתמש במגבת עשויה נייר, אע"פ שהיא עלולה להיקרע תוך כדי השימוש,
  2. השימוש בממחטות נייר הספוגות בנוזלים מהוה  בעיה של חשש סחיטה  בשבת כיון שהוכח שאכן הן ספוגות בנוזלים שניתנים לסחיטה בקלות! אם הממחטות נייר התייבשו עד כדי כך שאין חשש סחיטה בשבת -מותר להשתמש בהם בשבת.
  3. אסור לתלות מגבת רטובה לשם ייבושה (ואם ניכר בהם הלכלוך מעט מותר לתלותה) ואם מניח את המגבת הרטובה במקומה הרגיל  (לא בחבל הכביסה וכד' אלא במיתלה ליד מקום נטילת הידיים וכד'...) מותר- אפילו אם תתייבש שם  (כי שם אין חשש למראית עין)
  4. מגבת רטובה מותר לטלטל אותה, ואין חוששים שמא יבוא לסחטה מן המים שבה, (אבל בגד רגיל רטוב יש חשש סחיטה בשבת ואין לטלטלו....)
 
דלתות ההיכל ועוון לשון –הרע:
אחד מסימני החורבן, שהופיעו בבית המקדש, ארבעים שנה קודם שנחרב, היה , שדלתות ההיכל היו נפתחות מאליהן"(יומא ט)
ואומר רבינו יוסף חיים בעל הבן איש חי זצ"ל: בזה נרמז עוונם של ישראל , שהגורם הראשי לחורבן הבית, הוא עוון לשון-הרע, כמו שנאמר: "יפטירו בשפה יניעו ראש" (תהילים כב) כלומר: הפטרת השפתיים, ודיבור לשון-הרע בהם-הוא זה שגרם להנעת הראש- הוא בית המקדש-ולחרבנו.
ומכיוון  שהשפתיים דומות הן לדלתות המונחות על פי האדם, על כן נעשה סימן זה בהיכל, שהיו דלתותיו נפתחות , כדי לרמוז על עוון זה, של פתיחת השפתיים, ומה שהיו נפתחות מאליהן, בא לרמוז על כך, שלא רק שהיו מספרים לשון הרע לטובתם ולהנאתם, אלא אפילו כאשר לא היתה למספר שום הנאה מעצם דיבורו, בכל זאת היה פותח פיו ומדבר לשון הרע, כאילו נפתחות מאליהן, וכמו שאמר עליו הנחש: "מה יתרון לבעל הלשון?" (ערכין טו)
לכן, אנא, חברים יקרים!  הבה נשמור את לשוננו מלדבר רכילות ולשון הרע ובפרט בתקופה זו של בין המצרים שהננו מתאבלים על חורבן בית מקדשינו!
 
סיפור : תיירים יהודים ב"בין המצרים" ...
מספר הרב ישראל פסח רב כפר הודיות. פעם הדרכתי קבוצה של תיירים יהודים מדרום אפריקה, שהגיעו לארץ בתקופת בין-המצרים. הם שאלו: האם מותר להם לטייל, או לקנות דברים, בתקופת שלושת השבועות, שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב? והשבתי להם, שעל פי ההלכה, זה אסור. למרות שידעתי שזו ההלכה, היה לי קשה עם זה, שכן כמעט שלא היו להם חוויות של תיירים, שאוהבים בדרך כלל לקנות מזכרות ותמונות בכל מקום, שבו הם מטיילים. כיוון שחששתי, שאולי יש כאן טעות במה שפסקתי להם, הלכתי לשאול בעניין את הרב מרדכי אליהו זצ"ל והוא ענה לי: "מצווה עליהם לטייל בשלושת השבועות, מצווה עליהם לקנות תמונות ומזכרות בבין-המצרים, ואף מצווה לקנות ולטייל בשלושת השבועות הללו, כמה שיותר!!"...

 

בס"ד
 
"החופש" הגדול
הילדים [וגם חלק מההורים...]  נמצאים כבר בעיצומם של ימי "החופשה הגדולה"..  "החופש" יש בו ברכה של החלפת כח אבל יש בו גם סיכונים.. המהר"ל כותב, שכל שינוי במהלך חייו של האדם, או אפילו בסדר אכילתו- יש בו מעט סכנה, וצריך להישמר ולהיזהר. כך גם כשמשנים סדר יום של לימודים- לסדר יום של "חופש" יש לא מעט סכנות. גשמיות וגם רוחניות.. גם כשהילדים בבית ולא "מסתובבים" בחוץ, לא תמיד הם בתעסוקה.. וגם כשהם בתעסוקה זה לא תמיד לפי שאיפותינו החינוכיות.. יש ילדים שכל היום הם רק ליד המחשב, "טוחנים" משחקי מחשב וכל מיני דברים אחרים.. מזפזפים ערוצים עד כדי כך  שהם אפילו שוכחים לאכול. ואף על פי כן יש הורים שמעדיפים כך, מאשר שהילד או הילדה יסתובבו בחוץ כ"ציפור דרור" .. ולא תמיד ברור מה עדיף ממה...
ואם על "צפרים" עסקינן, הרי לך בפרשה נקרא השבת על אחד שקראו לו בלק בן.. צפור. בלק היה מדייני קיבל מינוי זמני להיות מלך על מואב כדי לטפל בבעיה הדחופה ושמה "ישראל"... בלק דמיין בראשו שהיהודים רוצים להתקיף אותו ולאכול אותו "כלחוך השור את ירק השדה" מה פירוש? כמו שתאמר שאנו בני האדם אוכלים קש.. כיצד? שהרי הבהמה אוכלת קש ואנו כשאוכלים את הבהמה -נמצא שאכלנו בעקיפין גם קש!.. כך אמר בלק במכתבו הבהול אל בלעם, תראה את היהודים "החוכמולוגים" האלה ששוכנים מולי, הם מצד אחד טוענים שאסור להם להילחם עם מואב כי כך ציוה אותם אלוקיהם, "אל תצר את מואב" אבל מצד שני הם כן כבשו חלק ממואב! שהרי סיחון כבש חלק מארצינו ועתה הם כבשו אותו ולקחו את אותו חלק מארצינו לידם בטענה שזה כבר לא חלק ממואב אלא מארץ סיחון האמורי.. שמעת איזה תירוץ "מבריק" הם מתרצים את כיבושיהם?... ואולי הם עכשיו ימציאו עוד תירוץ ועלילה לאכול כמו "קש" את שארית ארצינו כמו שמוחו הקודח של היהודי יודע למצוא כל מיני היתרים אפילו לשתף פעולה עם ...
אמר לו בלעם, אל דאגה תיכף אני בא לפתור את הבעיה.. רק יש לי מכשול קטן שאני מקווה להתגבר עליו.. - מי? - האלוקים שלהם מפריע לי ואומר לי לברך ולא לקלל .. אבל אל דאגה, גם לי יש מוח קודח כמו שיש ליהודונים האלה.. אני אדע לעקוף אותו.. שהרי אני יודע דעת עליון ונביא לגויים שמוני.. מה, לא שמעת שהיהודים עצמם מודים ואומרים: "ולא קם נביא עוד כמשה בישראל, אבל באומות העולם קם – ומיהו? – בלעם!!" ...
ואז כשבלעם מנסה בכל הדרכים ובכל "הטריקים" לעקוף כביכול את רצון הבורא ולא מצליח, כי ה' דיבר טוב על ישראל, וה' לא כעס כל הימים האלה שבלעם מדלג על הג'בלאות כדי למצוא פירצה דרכה ישחיל את הקללה בעינו הרעה – והכל כפי שנקרא בהפטרה "למען דעת צדקות ה'" –אז מביא בלעם את "פצצת האטום" שלו.. את "החופש הגדול", את "מסיבת הטבע" הגדולה לירכתי נחל שטים, נחל שסגולתו להרבות מעשה "שטות" בסביבתו..
כן, הוא יועץ לבלק להוציא "לחפשי" מהכלוב הביתי את "הציפורים" יותר נכון את "הציפורות"- את בנותיהם של מואב ומדין ולהפקיר אותם - היישר לתוך מחנה ישראל ושם כבר תהא חגיגה גדולה.. זה יתחיל ביריד של בגדים ססגוניים ולא צנועים, ימשיך ביין עמוני משכר, בהתרזה לפעור בשירותים הציבוריים.. ואז כבר הכל יתגלגל עד פתח אוהל מועד הקדוש – עד משה רבינו – בדמות נשיא שבט שמעון המושך בבלוריתה של המדיינית כזבי בת צור כשכל חביריו מגבים אותו מאחוריו – עם כלי זמר, צופרים, זמבורות וכלי הקשה בדרישה לפתוח את השורות ל"מדינת כל אזרחיה" , להשוות את כל הזרמים ביהדות לאסור תפילה והופעה "מגדרית" אלא הכל מעורבב כמו הערב רב.. ובכלל לטעון אולי לא צריך קידושין כדת משה וישראל במדינת היהודים וניתן גם להתחתן חפשי חפשי עם בת אל נכר?..
ואז פורצת  תוך דקות מגיפה איומה, ה' ישמרנו, ומתים עשרים וארבעה אלף מישראל מלבד המתים ע"י בתי הדין, ולא נותר מהחופש הגדול של "הציפור דרור"  אלא יללות נוראות מרטיטות כל בעל  כנף, ולולא קם פינחס מתוך העדה ופורש  "כנפיים" מעל כולם [וכדברי השיר של הרב קוק : בֶּן אָדָם, עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה. כִּי כֹּחַ עַז לְךָ יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים...] ועשה את מעשהו האמיץ והנועז לא נותר חלילה מעם ישראל דבר "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי".. אם יש דין למטה – אין דין למעלה.. ופינחס עשה זאת!!
משום כך,  דווקא פינחס קיבל את פרס "החופש והדרור" האמיתי  "הנני לו את בריתי שלום"  הוא "משתחרר" ממגבלות החומר והופך למלאך שיבשר שלום וגאולה לעם ישראל – שהרי פינחס מלבד שזכה להיות כהן גדול שנים רבות - הוא אליהו הנביא מלאך הברית - במהרה יבוא אלינו – ויוביל אותנו יחד עם משיח צדקינו ל"חופש" הגדול והאמיתי – כי החופש - איננו שחרור האדם לעשות את רצונו, אלא החופש הוא - "שחרור הרצון לרצות"!! [הראי"ה קוק]   והדבר המגביל ביותר את החיים הוא הגבלת הרצון. אז הבה ניתן לרצון האמיתי והפנימי שלנו לרצות ותראו שלא נרצה להפסיק את "החופש הגדול"...
לסיום, נחזור לתלמידנו היקרים.. נאחל לכל התלמידים והתלמידות המשך חופשה נעימה בארצנו הקדושה יחד עם מעשים טובים וכן לא לשכוח את התפילות ושיעורי תורה פה ושם.. .. שמרו על עצמכם גם בבית וגם בטיולים, וגם כשרוחצים בימים ובנחלים..  החליפו כוח לשנה חדשה וטובה, וזכרו ילדים יקרים והורים אוהבים – שבחופשה הגדולה לא באמת "יורדים" כי זו רק ירידה לצורך עלייה, כדי לפרוש כנפיים אחרי החופשה- ולעלות כיתה!! ..
יהי רצון שגם תושבי הצפון [וגם הדרום] שפונו מבתיהם יתחילו את שנת הלימודים כסדרה ואם לא בבתיהם אז לפחות - היכן שהם . נתפלל לשלום ארצינו וחזרת חטופינו לשלום עד כמה שניתן, נתפלל לניצחון על אויבינו וה' ישמור את חיילנו וירפא לפצועינו ולכל נשברי הגוף והנפש. אמן כן יהי רצון. 
שבת שלום!
 
שבת פרשת בלק [י"ד תמוז]
1.ההפטרה – במיכה – והיה שארית יעקב..
2. סוף זמן ברכת הלבנה – מוצאי שבת [כל הלילה]
3. ביום שלישי תענית י"ז בתמוז  -הספרדים והתימנים מכריזים על "צום הרביעי" - "אחינו בית ישראל וכו'  "
4. ביום שלישי -י"ז בתמוז -  מתחילים ימי "בין המצרים" עד תשעה באב כאבלות על חורבן בית המקדש. יהי רצון שיהפכו ימים אלה לששון ולשמחה.
 
חידות לפרשה
1.מה קשור "שדה צופים" לחיל המודיעין?
2. יש לי כנפיים ואני מסוגל לעוף . אני לא ציפור וגם לא בלק בן ציפור..  אבל אני ממריא גבוה לשמיים . אז מי אני?
[תשובות לחידות אחרי פרפראות לפרשה.
 
תן חיוך..
1.      ללומדי הדף היומי יכול להיות שרק כשתסיימו את מסכת בבא בתרא  הארוכה  נדע אם "דף" סיים את מסכת חייו והוא כבר "בתרא" או שהוא  ב'בבא קמא'..
2.      ביידן: הזדעזעתי לשמוע על הירי במנחם בגין  הבה נאחל לו רפואה שלמה רק שלא יכנס לרפיח...
3.      האמת היא שהתנקשו בטראמפ - אבל כמעט חיסלו את ביידן ...
 
פרפראות לפרשה
1....וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: ....נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם"
*הגמרא במסכת חולין דף קה אומרת שבלעם רצה לבלוע עם [את עם ישראל] . אם כך -שואל הבן איש חי - היה צריך לקרוא לו בלעעם [פעמיים אות עי"ן ] אז למה קוראים לו בלעם [עם עין אחת]? אלא שבאמת בסופו של דבר ב"ה לא הצליח במזימתו ולא בלע עם.. ולכן בלעם  מתאונן "נאום הגבר שתום העין" שחסרה לו עין אחת...
2. כתוב בגמרא שרצו חכמים לקבוע את פרשת בלעם בקריאת שמע. והשאלה למה דווקא שם?
אומר ה"חתם- סופר":  כיון שפרשה זו היא היחידה שצריך בה  הרבה אמונה, ולמה? כי כל הפרשות האחרות נאמרו למשה וכדומה, אבל שיש שתי גויים באיזה פינה שרוצים לברך [בסגי נהור]  את כלל ישראל – זה רק הקב"ה יכול לדעת, וזה מה שכתוב בגמרא שפרשת זו הייתה צריכה להיות בקריאת שמע, אלא רק בגלל אורכה לא הכניסו אותה לק"ש, ולכאורה למה דווקא פרשת זו אמורה הייתה  להיכנס לקריאת שמע? אלא לפי מה שהסברנו זה די מובן כיון שבגלל ענין האמונה – היה צריך להיות בקריאת שמע.. [ולא קבעוה בסוף בגלל ארכה..]
 
פתרון לחידות
1.      שדה צופים - מקום גבוה היה ששם הצופה עומד לשמור אם יבא חיל על העיר: [רש"י במדבר כג :יד]
2.      מטוס
 
מהלכות צום שבעה עשר בתמוז [ביום שלישי]
  1. הצום מתחיל בעלות השחר -  4:24 
  2. הצום מסתיים בצאת הכוכבים בשעה 20:05
  3. חמישה דברים קשים אירעו ביז' בתמוז:
    1. נשתברו הלוחות
    2. בוטל התמיד
    3. הובקעה חומת ירושלים
    4. נשרפה התורה ע"י אפוסטמוס הרשע
    5. הועמד צלם בהיכל.
  4. מטרת הצום: לעורר הלבבות, ולפתוח דברי תשובה! (הרמב"ם)
  5. מי חייב להתענות? באופן כללי-כולם! אפילו חתן וכלה בתוך שבעת ימי  חופתם וגם מוהל וסנדק ואבי הבן חייבים לצום.
  6. מי הפטורים מן הצום? ילדים עד גיל בר מצוה, מעוברות ומניקות (לאשכנזים אם המעוברות והמניקות  בריאות - הן צריכות לצום), חולה (אפילו שאין בו סכנה), זקן שכוחו תשוש. מעוברת= הכוונה אחרי שלושה חודשים, אלא א"כ היא מקיאה וכד' שודאי פטורה גם לפני כן. מניקה=ספרדים: עד שנתיים אחרי הלידה,(או חלילה הפלה), אף שלא מניקה בפועל. אשכנזים=עד שלושים יום אחרי הלידה, אלא א"כ היא חלשה או מניקה בפועל, שאז היא פטורה גם אח"כ. (ויש מהספרדים שמחמירים כדעה זו)
  7. האם מותר לשטוף את הפה? מי שמצטער, מותר אך בתנאי שלא יבלע כלום, ותהיה כמות מועטה של מים.
  8. אם מתעורר בלילה שלפני הצום- מותר לאכול או לשתות? לשתות-מותר(לספרדים צריך להתנות לפני כן / ולאשכנזים- אין צריך להתנות על השתיה) לאכול- אסור, אלא אם כן התנה לפני השינה! (ולדעת הזוה"ק אכילה אסורה אפילו אם התנה)
  9. לא לשכוח "עננו" (ואינו חוזר, אם שכח), ומוציאים ספר תורה וקוראים פרשת "ויחל" (וברכת כוהנים במנחה אם מתפלל אחר פלג המנחה)והאשכנזים- מפטירין במנחה.
  10. צריך מינימום ששה צמים כדי לומר "עננו" בחזרת ש"ץ, וטוב שיהיו עשרה, וכן כדי להוציא ס"ת.
יהי רצון שבמהרה יהפכו הימים הללו לששון ולשמחה, ולמועדים טובים!
 
מהלכות בין המצרים:
  1. הימים הללו שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב- נקראים "בין המצרים" על שם הפסוק באיכה "כל רודפיה השיגוה בין המצרים".
  2. לפי המדרש- הכוונה שבימים אלו, מעת שנבקעה החומה עד שנשרף בית- המקדש היו הימים הכי קשים לעם ישראל.
  3. ולכן, אנו נוהגים עד עצם היום הזה בכל שנה במנהגי אבלות בשלושת השבועות.
  4. במה זה מתבטא? – יש כאלה שמחמירים ונוהגים לא להסתפר (ולא להתגלח) כבר מיז' בתמוז ויש כאלה שמחמירים מר"ח אב ויש שנהגו רק בשבוע שחל בו תשעה באב .
  5.  נוהגים שלא לקנות בגדים ורהיטים חדשים, ואין מברכים ברכת "שהחיינו" על בגד חדש או פרי חדש (ויש שמקילים בשבתות שבנתיים)
  6. כמו כן נוהגים לא לשמוע מנגינות ושירים ולא עושים ריקודים ומחולות (ויש מקילים במנגינות עצובות/ או מוסיקה ווקלית שאדם שר ללא כלי נגינה//  הערה: בשבת-שרים כרגיל).
  7. בסעודת מצווה כגון ברית מילה ופדיון הבן- יש מקילים ומשמיעים מנגינות (ורצוי מנגינות שקטות) עד ר"ח אב ויש שנמנעים מכך.
  8. אלו מהספרדים שמתירים לערוך חתונות עד ר"ח אב- מקילים בגלל שמחת נישואין, להשמיע מוזיקה וכד'... כדי לשמח חתן וכלה, אבל האשכנזים והתימנים נוהגים שלא להתחתן כבר מי"ז בתמוז.
  9. מותר לעשות שידוכים והיכרות בין  משפחות המשודכים- ולא יערכו סעודות גדולות אלא כיבוד קל ויש מקלים להשמיע מוסיקת רקע שקטה (אבל היה עדיף שימנעו כליל מהשמעת כלי זמר)
  10. וצריך לזכור- את מה שהבטיחו חז"ל שכל המתאבל על ירושלים –זוכה ורואה בשמחתה עפ"י הפסוק-"שישו איתה  משוש כל המתאבלים עליה".
 
עוגה קרה בשבת..
האם מותר להכין עוגה קרה של מילפה בשבת (שכבות בצק עלים האפויות לפני שבת, וביניהם קצפת) וכן עוגה קרה של ביסקויטים עם שכבות קצפת ביניהם, האם יש בזה משום איסור של בונה בשבת? והאם בכלל יש דין בונה באוכלין או מכה בפטיש ביצירה כזאת?
תשובה: יש מחלוקת בזה בין הפוסקים.
כידוע אסור לגבן את הגבינה ביום שבת, ופעולה זו היא תולדה של בונה, כך מבואר בגמ' במסכת שבת (דף צה עמוד א), והיא הלכה פסוקה ברמב"ם (הלכות שבת פרק ז, הלכה ו) וכן כתבו כל הפוסקים. מכאן כתב השמירת שבת כהלכתה (פרק יא, הלכה יא) שאין להכין עוגת שכבות בצורה מסויימת משום איסור בונה, ומקורו מדברי המג"א (בסי' שמ, ס"ק יג) שכתב להסביר את ההבדל בין מי שמדבק תאנים אחת לשניה שיש בזה מעמר (שו"ע שם סעיף י) לבין המגבן את הגבינה שהוא משום בונה, ומחלק שכל איסור בונה באוכל הוא דוקא כאשר עושה לו צורה מסויימת. ולכן לשיטתו יש לאסור הכנת עוגות אלו.
אולם שיטתו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בחזון עובדיה ח"ד (עמ' רעז – רעט) להקל בזה.  כי מבואר בראשונים, ששונה האיסור לגבן גבינה מהמקרה שלנו. שם אכן אסור משום "בונה"  מכיון שהאדם עושה ויוצר דבר מתחילה ועד סוף ולכן חייב. אבל אם הפעולה רק להדביק אוכלים מוכנים זה בזה אין כאן בונה  - כך כתב הרשב"א והמאירי – ולפי זה מותר להדביק אוכלים זה לזה בצורה מסויימת, [ולא כמו שכתב השמירת שבת כהלכתה]. ועוד שאינו עשוי אלא לשעה. לכן יש להקל בזה.
לעניין מכה בפטיש באוכלין – המשנ"ב (בסי' שיח, ס"ד בביאור הלכה) מסיק שאין מכה בפטיש באוכלים, וכך פסק הגר"ע יוסף זצ"ל בחזון עובדיה ח"ד (עמ' רצא – שו) וכך הסכימו רוב ככל גדולי הפוסקים, ולכן מותר להניח פרוסות לחם על פלטה להופכם לצנימים. אמנם הגרי"מ אליהו זצ"ל החמיר בזה כי חשש לשיטת מי שאומר שאסור לצלות דבר אפוי וצנימים הוי כמו צליה של דבר אפוי.. 
לסיכום לדעת שמירת שבת כהלכתה [הרב אוירבך זצ"ל והרב אליהו זצ"ל] יש להחמיר ולא לעשות עוגה קרה בשבת. ואילו לדעת הגר"ע יוסף ניתן להקל בזה ואין בזה לא איסור של בונה ולא משום מכה בפטיש, וצריך להדגיש שגם לדעת המקילים – בתנאי  שזו הכנה ללא פעולה האסורה כגון בישול אלא בהכנה קרה. [וכל אחד יעשה כדעת רבותיו.]

 

בס"ד
כשמדברים עם האויב – אין ענווה!!..
"למה הדרך חסומה?" שאלו ההמונים. רוצים מהר להגיע "הביתה"!!  אמרו עמך ישראל.. לא, זה לא קרה השבוע ביום ראשון כשכבישים נחסמו שעות ארוכות "ביום השיבוש"...  ואנשים לא יכלו להגיע הביתה.. אלא היה זה לפני אלפי שנים כשבני ישראל רצו להגיע מהר ובקיצור דרך המדבר אל הבית  = זו ארץ ישראל "ארץ זבת חלב ודבש" - ומבקשים מהעמים הסמוכים לארץ להרשות להם לעבור בארצם....
זהו בעצם המסע הכמעט אחרון, והעם כבר עייף. כבר חלפו להם ארבעים שנות נדודים, אבותיהם של אלו -כל הדור היוצא ממצרים שנגזר עליו לא להכנס לארץ -  כבר נם את שנתו (הנצחית) לאורך התחנות הרבות שעשו במדבר, ועתה הדור החדש כבר קרובים כל כך לארץ – ישראל, והנה הפתעה לא נעימה!  – מחסום! רמזור "אדום" ! "ויאמר אדום – לא תעבור בי" [ וכאן, גם "Waze" לא היתה עוזר...] ועם ישראל נאלץ לסבוב את כל ארץ אדום "ותקצר נפש  העם בדרך".
בתחילה ניסה משה רבינו לדבר אל לבו של מלך אדום,  שהרי קודם משתדלים בדרך של שלום. שולח משה רבינו מלאכים אל מלך אדום ופונה אליו: "כה אמר אחיך ישראל, אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו.." ורש"י מתפלא: מה ראה להזכיר כאן אחווה ? [וכי איזו "אחווה" וקירבה יש לנו עם בני עשו, מלבד שיעקב ועשו "אחים" ביולוגית?]
 אלא אמר לו: אחים אנחנו, בני אברהם, שנאמר לו: "כי גר יהיה זרעך", ועל שנינו היה החוב לפרעו, לפיכך, פירש אביכם (עשו) מעל אבינו (יעקב) וילך אל ארץ, מפני יעקב אחיו. מפני שטר החוב המוטל עליהם והטילו על יעקב," (עד כאן רש"י) ולכאורה למה לא יזכיר באמת, לבני עשו, את העובדה, שאנחנו קרובי משפחה מדרגה ראשונה ששניהם יצאו מבטן אחת, -יעקב ועשו, ואולי בשביל זה כדאי שנעבור דרך ארצם, לעבר הארץ המובטחת?
והתשובה-לא ולא! אסור כך לדבר עם עשו! עם האויב בלב, והשונא בגלוי, אי-אפשר לדבר "בפרחים".. ודאי כשאנו - ברוך ה' -  לא נמצאים בגלות! עם ישראל עם הנהגתו  של השי"ת במדבר, ושואף להתקדם לעבר ארץ- ישראל ולכבשה, אין לו לדבר לשון תחנונים, אלא בלשון של דרישה ותביעה, "לא מלאת את חלקך בשטר השיעבוד- לפחות תן עכשיו לעבור!" לא בחסד- אלא בדין!
ראיה נוספת לנחיצות הסגנון התקיף כלפי האויב.  בהמשך דבריו, למלך אדום מתאר משה כיצד יצאנו ממצרים, "ונצעק אל ה', וישמע קולינו, וישלח מלאך, ויוציאנו ממצרים.." מעניין, מיהו אותו מלאך שהוציאנו ממצרים? על כך מבאר רש"י- "מלאך- זה משה"!! מדהים! משה העניו מכל אדם, מציג את עצמו מול בני עשו, כמלאך! זה מזכיר את מה שאמר זקנו של משה רבינו, הלא הוא יעקב אבינו, כשפגש את עשו. בדברי הפיוס לעשו, "מגניב" יעקב אבינו משפט רב משמעות "כי על כן ראיתי פניך כראות פני א-לוקים ותרצני! " שמעת עשו? אתה ממש מזכיר  לי את המלאך שפגשתי אמש..  ומה מבין עשו?  שיש לו עסק עם אדם שפוגש מלאכים.. ולא כדאי להתעסק אתו כלל וכלל.. כך גם כאן, משה רבינו, פונה למלך אדום, ורומז  לו שלא כדאי לו להתעסק עם בני ישראל, כיון שיש לו פה עסק עם "מלאך"-משה רבינו!..
 כאמור משה רבינו נתקל בסירוב מוחלט "לפנות את הכביש".. האם "ממשלת" ישראל  "תכיל" סירוב מוחלט כזה? הפעם כן.. ומדוע? כי עדיין לא הגיע הזמן "לירש" ו"לשפוט את הר עשו" וכדברי הרמב"ן: "ויט ישראל מעליו"- קיצר הכתוב בזה, כי מפי הגבורה [=הקב"ה] נצטוו (דברים ב :ד-ה) "ונשמרתם מאד אל תתגרו בם.." כי לא יכלו לעשות דבר אחר [=חוץ מלסור מעליו]  כיון שלא הניחם לעבור: [רמב"ן במדבר כ : כא]
אבל כשמתקדמים לכיוון ארץ סיחון ועוג שם אין שם כבר הבנה ו"הכלה" כי הם חלק משבעת עמי כנען שאנו מצווים לירש אותם ואע"פ כן משה פותח להם בשלום ומבקש : "אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ" [ שם כב]: עונה לו סיחון הרי זה בדיוק  כל תפקידי, לדאוג לכך שלא תעבור כאן ואיך תבקש שארשה לך לעבור? ועל כך מביא המדרש משל..
משל למה הדבר דומה? לשומר שנטל שכרו לשמור גפן או תאנה. בא אחד ואמר לו עבור מכאן [= תזוז מכאן בבקשה] שאני בוצר את הכרם..  אמר לו [השומר]: אני איני יושב לשמור אלא בשבילך ואתה באת לבוצרה?!  כך סיחון נטל שכרו מכל מלכי ארץ כנען והיו מעלין לו מסים.. הוא ועוג ..אמרו ישראל: נעבור בארצך לכבוש את המלכות [=את ארץ כנען]  אמר להם: איני יושב אלא לשמרם מפניכם!!  [לפיכך ] ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו.. ואז כידוע נפתחת מלחמה בין סיחון [ ואח"כ עוג מלך הבשן] שתוצאותיה היו נצחון מזהיר לישראל - והפעם אכן נפתחה הדרך הסלולה לכיבוש ארץ ישראל!!
לסיום, הבה נמשיך להתפלל ביתר עוז לשלום חיילנו ואזרחינו במיוחד בצפון וברמת הגולן וכן בכל הארץ בדרומה ברצועת עזה  ובעוטף.. שה' ישלח רפואה שלמה לכל פצועינו וישחרר את חטופינו מהשבי האכזרי וישיבם לביתם במהרה!
שבת שלום!!
 
שבת פרשת חקת [ז תמוז]
1. ההפטרה – בספר שופטים "ויפתח הגלעדי" עד פס' לג "מפני בני ישראל". והתימנים ממשיכים עד פסוק מ – "ארבעת ימים בשנה".
2. למי שעדיין לא בירך על הלבנה – במוצאי שבת. סוף זמן ברכת הלבנה – עד מוצאי שבת הבאה כל הלילה].
 
חידות לפרשה
1.היכן מרומז בפרשה שאסור לעבור ברמזור אדום?...
2. היכן יש בפרשה 'מסילה' ללא רכבת?..
 
פרפראות לפרשה  
1.מדוע לא זכתה פרשת "חוקת"  להיקרא "שבת שירה"?
מדוע לא זכתה גם פרשת חוקת להיקרא בשם "שבת שירה" הרי גם בפרשה זו יש שירה , אמנם קצרה, אך סוף סוף שירה..  "אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה.." ? - אלא מפני  שאת שירת הים אמרו בני ישראל תיכף כשיצאו מן הים ועדיין לפניהם המדבר הגדול והנורא ולא היו יודעים העם שזה אך עתה יצא ממצרים איך יסתדרו עם האוכל השתייה והאוהלים.. ומה מצפה להם בהמשך הדרך..  כל זה לא נתן להם לשקוע בעצבות ולא הפריע להם לשיר ולשמוח שמחה גדולה בישועת ה'. ולכן נאה לקרוא לשבת שירת הים "שבת שירה"!    לעומת זאת כאן בפרשת "חוקת",  בני ישראל עומדים כבר על סף הכניסה לארץ ישראל, כשמשאירים מאחוריהם את המדבר וכל תלאותיו.  הם אמנם שמחים שמחה גדולה בישועת ה' - כשבאה הבשורה ע"י הבאר - שהנה האמוריים שהכינו להם מארב מצאו את מותם בנקיקי הסלעים.. [עיין רש"י] אך בכל זאת אין זו "חכמה" גדולה כל כך לשמוח עכשיו כשלפניהם ארץ זבת חלב ודבש, מעיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר..
2. האם היו רוצחים [אפילו בשגגה] ארבעים שנה במדבר?
ה"משך חכמה" אומר שלא היו רוצחים במדבר במשך ארבעים שנה. והוא מוכיח זאת ממה שכתוב אצל אהרן "ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל" מכאן ראיה שלא היו רוצחים בגלות, כי בתקופה שהיו ישראל במדבר גם היה מקום לנוס הרוצח, והמקום היה מחנה לויה, שנאמר בפ' משפטים, "ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה", מפרש רש"י מחנה לויה, ואם היו רוצחים, אז אי-אפשר לומר "ויבכו אותו כל בית ישראל", כי הרוצחים לא בכו, מפני שהם היו נהנים, שאז הם משתחררים מגלותם, מפני שבזמן שהכהן גדול מת הרוצחים חוזרים מגלותם.
 
תן חיוך...
"עלי באר ענו לה"..
מעשה באחד שאינו יודע לשחות ובכל זאת קפץ למים העמוקים.  לפתע הרגיש, שהוא טובע.  התחיל מרמז בידיו לעומדים על שפת הבריכה שהוא טובע, והיו שם כמה שבאו לפוש אחרי ההפגנות וחסימות הכבישים... אבל אין איש שם על לב. ראה האומלל שאין לו תקנה, ראה מעשה ונזכר הלכה. חגר שארית כּוחותיו וצעק: "ביבי מלך ישראל!!  ביבי מלך ישראל!!" מיד קפצו לבריכה כמה בריונים משו אותו מהמים – וסתמו לו את הפה..
2. דורשי רשומות אמרו  -תמו"ז - = ראשי תיבות [לא לפי הסדר]  זמני תשובה ממשמשים ובאים. ובינתיים תמו"ז [לפי הסדר] = תדליק מזגן וזהו זה...
3. במערכת הבטחון מסבירים מדוע חיברו את עזה לחשמל.. כי אי אפשר לשחרר את מנהל בית החולים שיפא  לבניין חשוך בלי אור ומזגן..
 
היכן היא כיום "באר מרים"?
אנו קוראים בפרשה על שירת הבאר. עלי באר ... ונשקפה על פני הישימון". (פר' חקת שירת הבאר( היכן היא כיום באר מרים? היכן "נשקפה על פני הישימון"? אמרו חז"ל: הרוצה לראות בארה של מרים , יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים , וזו היא בארה של מרים . (שבת לה.(
בירושלמי ובמדרש הובא שבאר מרים נגנזה בימה של טבריה.(כלאים ט' ג' ויק"ר כ"ב ד' תנחומא חקת( תמה ה"כפתור ופרח" איך הדברים מסתדרים... הלא הר הכרמל נמצא במערבה של ארץ ישראל, על שפת ים התיכון ואם הבאר היא בים כנרת, לא יוכל לראותה מהכרמל.?
וכן תמה הרד"ל, והוסיף, שדוחק לומר שהר הכרמל היה כה גבוה שניתן לראות ממנו עד הכנרת. אכן בדברי הירושלמי והמדרשים נאמר שהרוצה לראות את בארה של מרים יעלה על הר ישימון, ונראה שההר הזה עומד במזרחה של ארץ ישראל . ונראה שכן בסוגייתנו זו הגירסה הנכונה, אלא שמתוך שבמימרא הסמוכה אודות זמן בין השמשות נזכר הר הכרמל, טעו הסופרים להעתיק גם במימרא זו הר הכרמל. )ויק"ר שם (
רבינו חננאל כתב, שאין זה הר הכרמל הידוע, אלא יש הר סמוך לטבריה שנקרא כרמל .(כשם שיש עיר כרמל בנחלת יהודה (
לפי המסופר על האר"י הקדוש ותלמידו ר' חיים ויטאל שהשקה האר"י את המהרח"ו במי הכנרת מול קברו של ר' מאיר בעל הנס משמע בבירור שסבר שהבאר בכינרת המוכרת לנו כ"כנרת".
יהי רצון שזכותה של מרים הצדקת תגן על כל תושבי הצפון וכל עם ישראל. אמן.
 
האם מותר לשחק כדורגל בשבת?
שאלו חכמים בירושלמי  )
תענית ד, ה): 'טור שמעון', [= ערים שהיו בארץ ישראל ונקראו "טור שמעון"]   שהיו מרבים לתת בו צדקה ולכבד את השבת, מפני מה חרב? והשיבו שיש אומרים מפני הזנות, ויש אומרים מפני שהיו משחקין בכדור בשבת
ופירש הרוקח (סי' נה) שבגלל משחק הכדור היו "בטלים מן התורה". וזה היסוד לדעה שאסור לשחק במשחקים שונים בשבת. וכיוון שאסור לשחק, המשחקים מוקצה (עיין 'שיבולי הלקט' קכא)
ויש מפרשים שחטאם היה שטלטלו את הכדור ברשות הרבים (הגר"א), וממילא אין ללמוד מזה איסור לשאר המשחקים שמשחקים בבית
מכל מקום, לדעת רוב פוסקי הספרדים והתימנים, צריך להחמיר שלא לשחק כלל בשבת, מפני שה
שולחן ערוך (או"ח שח, מה) פסק שאסור לשחק בכדור בשבת ושהוא מוקצה, וכוונתו לומר שכל המשחקים הם מוקצים. אמנם יש סוברים שהשולחן ערוך החמיר רק בכדור מסוג מסוים שמשחקים בו בחוץ והוא מלוכלך מאוד, שהוא מוקצה, אבל בשאר המשחקים לא החמיר. ובמקרה הצורך, כגון שאם לא ירשה לילדים לשחק בבית ילכו בחוץ ויעשו דברים יותר חמורים יש לשקול להקל כל מקרה לגופו והחכם עיניו בראשו. אבל לא כדור ולא משחקים שלכל הדעות אסורים בשבת.
אמנם, רבים מהאשכנזים נהגו להקל לשחק בשבת, וכפי שכתב הרמ"א (שלח, ה) שכל זמן שאין משחקים על כסף, אין בזה איסור. אולם גם הפוסקים האשכנזים כתבו שלכתחילה עדיף שלא לשחק בשבת, הן מפני שהזמן הפנוי של השבת צריך להיות מוקדש ללימוד תורה, והן מפני שנכון לחוש לדעת הסוברים שכל המשחקים אסורים בשבת ('מגן אברהם' שלח, ה, '
משנה ברורה' שלח, כא
וכותב הרב אליעזר מלמד שליט"א שראוי גם לאשכנזים לנהוג כדעת המחמירים, ולהרבות על ידי כך בלימוד התורה ביום השבת
תפילה ל"שלום בית"- טוב לכל ימות השנה -ובמיוחד לחופשה הגדולה...
" יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלוקינוּ וֵאלוקי אֲבותֵינוּ אדון השלום מלך שהשלום שלו שתשרה אהבה ואחווה שלום ורעות ביני  לבין בעלי/ אשתי   וביננו ובין ילדינו  ובינם לבין עצמם, מעתה ועד עולם והושיענו מהרה למען שמך והסר מאיתנו כל מחלוקת קנאה שנאה ותחרות, ובעבור שמך  הגדול בטל מעלינו כל משׂטנים ומקטרגים, בין למעלה בין למטה, ולא יהיה בהם כוח להשׂטין ולקטרג עלינו. ותצווה למלאכיך לעזור לנו ולסייענו  כדכתיב:"לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ". אנא ה'  אֵ- ל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא את הכול,  אַל יהיו עונותינו מונעים הטוב מאיתנו, ותטה את ליבותנו שנכבד אחד את השני ותשרה את שכינתך בנינו, ותהיה בנינו אהבה ואחווה שלום ורעות,  אורה ושמחה,  מעתה ועד עולם. וקיים בנו את הכתוב: "הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ". יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ".וברכנו  נא בברכה הכתובה בתורתך: "יְבָרֶכְךָ ה'  וְיִשְׁמְרֶךָ,  יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ,  יִשָּׂא ה'  פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם". והתמלא ברחמים גדולים עלינו ומלא כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה וקיים בנו את הכתוב: "וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם"  ה'  עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם!!"
 
הודעה לציבור
חודשה הכשרות ל"בית הפירות" באזה"ת "כנות".
"בא השמש בצהריים" [מועד קטן כה:]
המועצה הדתית והרבנות בני עי"ש המומים וכואבים כמו כל בית ישראל על הסתלקותו של האי גברא רבה
נר המערבי, תלמיד חכם אמיתי אשר ידיו רב לו בתורה ובמעשים טובים
ומפיץ התורה מבירת הנגב לכל רחבי הארץ,
הרה"ג  יהודה דרעי זצ"ל הרב הראשי לבאר שבע וחבר מועצת הרבנות הראשית  ומשתתפים בצער המשפחה היקרה!
 
מספר 'המלצות' לצבא לפני הבאת החרדים [הובא מעלון חרדי..] ...
1. עשרות ספרי תורה לכל העדות ולכל המגזרים שרק שם יהיה פולמוס שלם בין חסיד ממאה שערים, לבין תלמיד כסא רחמים, שאחרון יתקן אותו על כל מילה שיקרא בספר התורה...
2. מקווה לכל החסדים ולחב"ד... עם "אוצר" מים למעלה ובצד..
3. מניינים מיוחדים וארוכים לשמעעעעעעע של הבריסקע'רס.......
4. להכין במיידי 1,000,000 ציציות צבאיות ארוכות, חוט עבה, קשירת יד, מכונה, האר"י וכדומה
5. מעבר מיידי לירקות מהדרין, הכשרת מטבחים בהכשר בד''ץ בלבד קוקה קולה קריסטל/פפסי.
6. רכישת 50,000 כומתות של בורסלינו.
7. בניית מקוואות (קר/חם 1 לפחות בכל בסיס). כולל מגבות.
8. רכישת 100,000 נטלות וקערות לנטילת ידיים ליד המיטה.
9. יציאה במכרזים דחופים על איוש תפקידי הגבאות, בעלי תוקעים, בלנים, מעוררים בבוקר, וחזנים בבסיסים השונים.
10 . רכישת כ- 100 ספרי תורה (רגילים ומותאמים לשטח, תלוי דרישה).
11 . שליחה מיידית של 50,000 מדי צבא לבדיקת שעטנז במכון רשמי מוכר, ולהביא תעודה מוסמכת.
12 . אלפי גמרות לדף היומי, +. סטים של ספרי חסידות, ספרי מוהר"ן, וכמובן ספרי התניא.
13 . סטים ראשונים ואחרונים בסוגיות הנלמדות בישיבות.
14 . סירי צ׳ולנט ענקיים בליל שישי + הקרנת שיעורו של הרב ליאור גלזר.
15 . ירק עלים ללא תולעים מגוש קטיף דייקא.
16 . ספריות מלאות בספרי מוסר לחסידים, ולליטאים ספריות מלאות בחידושים על הש"ס.
17 . כל ערב שבת להביא עלונים כגון: משכן שילה, הידברות, שלום לעם, לא נפסיק את השמחה, שיחת השבוע, חוט של חסד, מטעמים לשולחן שבת, אז נדברו וכדומה.
18 . הבאת פחי אשפה לשריפה למקרה של הפגנות + עשרות גפרורים להדלקה!
19 . לחסידים: כל ליל שבת להביא רב'ה אחר לטיש. לספרדים: להביא פייטנים לבקשות + בייצים וכוסות תה, וכמובן שידור לווין מהשיעור השבועי... לליטאים: חקיר'ס כל ליל שבת מה היה כל השבוע בצבא
...
 



בס"ד
טובה הארץ מאד מאד -החיזוקים מול הרפיונות
דברי התורה לע"נ ברכה בת דוד אשוואל ע"ה
כולם תמהים: מה קרה למרגלים "הכשרים" שהיו בתחילה "כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" – שפתאום קבלו 'רגליים קרות' לפני הכניסה לארץ ישראל וסחפו איתם כך את העדה לבכות בכיה של חינם? ולמה שניים מהמרגלים – כלב בן יפונה ויהושע בן נון – לא הלכו בעצתם הרעה? מניין הם שאבו כח לעמוד מול הגל התבוסתני שממאן לירש את הארץ?
נראה שמעבר לכל ההסברים שנתנו המפרשים ראשונים ואחרונים עומד דבר בסיסי אחד: האם אתה משוכנע בצדקת דרכך? – אבל במאה אחוז! לא בחמישים אחוז!!...  כלב בן יפונה ויהושע בן נון היו חדורים באמת המוחלטת – במאה אחוז - שהארץ היא טובה "מאד מאד"  והיא ארץ זבת חלב ודבש – אך מנגד עמדו המרגלים אכולי ספקות ביחס לכיבוש הארץ עד שהכריעה הכף של יצרם הרע וחברו לעצה רעה להוציא דיבה רעה על הארץ והפסידו את כל עולמם נוסף על כך גרמו לעדה לבכות בכיה של חינם שגרמה ברבות הימים את החורבנות של בית המקדש והיציאה לגלות ככתוב בתהלים [קו] "(כד) וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: (כה) וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' (כו) וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר: (כז) וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת. וברש"י שם: "ולהפיל זרעם בגוים - מאותו שעה נגזר עליהם חורבן הבית שהרי ליל ט' באב בכו ואמר הקב"ה הם בכו בכיה של חנם ואני אקבע להם בכיה לדורות".
אז כיצד מתמודדים עם ספקות? באה הפרשה ומלמדת אותנו שרשרת של מצוות שהדגש בהם הוא הוודאות!! לא הספקות!!
החיזוק הראשון -  עניין ה"נסכים",(והִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ לַה' מִנְחָה.. בָּלוּל בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן: וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה...). הנסכים  מהווים תוספת הכרחית לקורבנות. לעומת הספקנות שיש בדברי המרגלים, בעניין הנסכים, אנו מוצאים החלטיות וודאות!  (כָּכָה יֵּעָשֶׂה לַשּׁוֹר הָאֶחָד ..כַּמִּסְפָּר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ, כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד כְּמִסְפָּרָם: כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה ..כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה( והספורנו אכן מקשר בין חטא המרגלים לציווי הנסכים ולדעתו, תוספת הנסכים לקורבן יחיד, התחדשה אחרי חטא המרגלים. (ותוספת הנסכים לקורבן ציבור, התחדשה אחרי חטא העגל). למרגלים,  היה חוסר החלטיות וספקנות, ובנסכים - יש ציווי ברור והחלטי- "ככה"! ועוד פעם "ככה"!!... דרך אגב, פעם היה ראש ממשלה בישראל, שקראו לו יצחק שמיר ז"ל שכאשר היו שואלים אותו- למה א"י שייכת כולה לעם ישראל? והוא ענה: "ככה"!!... בדיוק ה"ככה" הזה היה חסר למרגלים ההם במדבר!...
החיזוק השני – "קרבן השגיאות"!!.. למה הכוונה? לאחר פרשת הנסכים (והציווי על הפרשת החלה, שגם קשורה לא"י, שהיא חלתו של עולם...) מגיעה פרשתינו לקורבן שעניינו  "וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה.."  ומסביר רש"י (ט"ו,כ"ב) שהכוונה לשגיאה היותר חמורה שאדם יכול לעשות דהיינו חטא עבודה זרה ששקולה כנגד כל העבירות.  ואפילו אם מ"עיני העדה", דהיינו: ראשי הסנהדרין והקהל נעלם הדבר, וטעו ועשו את השגגה הזאת הם צריכים להביא כפרה -  פר אחד לעולה ושעיר עזים לחטאת (ט"ו,כ"ד).  שימו לב! כאן, העולה קודמת לחטאת, מה שאין כן בקורבנות אחרים, שמביאים קודם חטאת ואח"כ עולה, ומסביר המהר"ל, מפני שבחטא עבודה זרה, נתבעים גם על מחשבה-כמעשה, מה שאין כן בשאר עבירות! וידוע שעל מחשבה והרהור - מביאים עולה. כלומר, התורה באה להדגיש לנו, בהקדמת העולה לחטאת, שעיני העדה ומנהיגיה, זקוקים הם ביותר לחיזוק המחשבה שלא יהיה בה רפיון, כפי שקרה אצל המרגלים שבגלל רפיונם במחשבה הם הפילו את לבם של  ישראל, ולו היו חזקים במחשבתם לא היו מגיעים לחטא הכפירה [ וגם חטא היציאה מהארץ] ששקול כעבודה זרה וכפי שאכן קרה לבסוף,  שכפרו ביכולתו של ה' לגרש את הגויים מהארץ באומרם: "כי חזק הוא ממנו". כביכול גם בעל הבית (=הקב"ה) לא יכול להוציא את כליו (=את הכנענים) משם...
החיזוק השלישי - בסוף הפרשה, מגיעה פרשת ציצית, ובה הציווי המרכזי "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". גם במרגלים מצאנו כמה פעמים את הביטוי "לתור" (את הארץ, או ה"תרים" את הארץ.) המרגלים "תרו" את הארץ בעיניהם השטחיות, ולא העמיקו בראייתם ובאמונתם. הם תרו אותה בעיניהם ופירשו בצורה שלילית את אשר ראו כפי נטיית לבם הרעה. ומכיוון שהם החליטו בלבם משיקולים זרים לא להיכנס לא"י, הם חיפשו בה פגמים והכל כדי להצדיק את הלך מחשבתם הרעה.
משה רבינו שחשש מהרפיונות הללו ציווה את המרגלים בטרם יצאו לדרכם- "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" פירוש: "והתחזקתם"-תהיו חזקים! תרגישו שהארץ הזאת היא שלכם, כפי שכתוב בתחילת הפרשה "ויתורו את הארץ אשר אני נותן לבני ישראל"-והדגש על "נותן". כלומר: אף על פי שעדיין לא כבשתם אותה היא כבר נתונה לכם!!  "והתחזקתם" – גם לשון "חזקה" - אל תחשבו את עצמכם לגנבים או ליסטים, אלא הראו בה בעלות וחזקה! קחו מהענבים והרימונים והתאנים, אבל לא כדי להטיל ספקות בכיבוש הארץ ולהפחיד את העם בגודלם של הפירות, אלא כחלק ממימוש בעלותכם על הארץ!
אבל כידוע לדאבון הלב כל זה לא עזר והמרגלים החזיקו בידיהם  את פירות  הארץ, כדי להרפות את ידי העם.. יהושע וכלב קלטו את המסר של "ההתחזקות" הזאת, של המרגלים ולא רצו להשתתף בנשיאת הפירות. לעומת המרגלים,  כלב ויהושע היו חזקים מאד בלבם ואת ה"חזקה" המעשית, עשה כלב בביקורו במערת המכפלה!...יהושע וכלב,  תרו את הארץ בצורה נכונה, הם אמרו אל העם- "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה", ולגבי הענקים...אל תפחדו!  הם סתם "נמרים של נייר".. "כי לחמנו הם, סר צילם מעליהם וה' איתנו - אל תיראום!"
אם כן לסיכום,  ראינו שכדי לתור את הארץ אשר הבטיח ה', צריך להיות "אנשים"! ( שלח לך אנשים..) חזקים ולא חלשים! בעלי אמונה יציבה-ולא ספקנים ואכולי ייאוש! המרגלים שהיה להם  ספקות גדולים  ביחס לארץ חמדה, תרו אותה בצורה שטחית, אחרי הלב והעיניים והגיעו לבסוף לשאול תחתית וסחפו אתם את העם, עד כדי כך שיש דעה במסכת סנהדרין, שכל אותו דור אין לו חלק לעולם הבא בגלל החטא הזה...  מהנסכים למדנו,  שצריך לפעמים לדעת לומר בעוז,  גם- "ככה"!.. ומפרשת קרבן "השגגה", למדנו שלא לחטוא אפילו בחטא המחשבה, בעבודה זרה וגם בדבר הדומה לעבודה זרה דהיינו ריחוק מארץ ישראל... "כי כל הדר בחוץ לארץ, יהי בעיניך כעובד עבודה זרה, וכפי שדוד המלך ע"ה אומר: "כי גרשוני היום מלהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלוהים אחרים - וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים".( כתובות קי).
ולסיום.  בפרשת ציצית נאמר: "וראיתם אותו"- את פתיל התכלת- "וזכרתם את כל מצוות ה'", והתכלת דומה לים - וים דומה לרקיע –ורקיע  לכסא הכבוד!  וניתן להמשיך ולומר - וכסא הכבוד - הרי הוא שוכן כנגד ארץ ציון וירושלים, כנאמר :"כִּסֵּא כָבוֹד - מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן - מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנו" (ירמיה יז, יב). הוי אומר,  כשרואים בארץ את התכלת והתכלית  מקום שבתו של כסא הכבוד, זוכרים את כל מצוות ה' ולא מוציאים דבתה של הארץ רעה. מתחזקים ולא נופלים ברוחינו . גם עתה כשרוחות מלחמה מנשבות בצפון [ובדרום עדיין לא נגמרה לגמרי "העבודה"..] -נהיה כולנו יחד חזקים ברוח ובמעשה, נחזק איש את רעהו על "התכלית" של הישיבה בארצינו ארץ חמדת אבות, נתקן את חטא המרגלים ע"י אהבת הארץ ודיבור בשבחה "על ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו" ונתפלל לבשורות טובות ישועות ונחמות. רפואה שלמה לפצועים ושחרור כל החטופים וברכה חמה לכל חיילי צה"ל וכוחות הבטחון העומדים על משמר ארצינו. חזקו ואמצו, ושבת שלום!!
 
שבת פרשת שלח [ כ"ג סיון] שבת מברכין
1.ההפטרה- "וישלח יהושע" [יהושע ב  א-כד]
2. מברכים ומכריזין על חדש תמוז שיחול ביום שבת וראשון הבא אחריו.
3. המולד – בשבת הבאה שעה 13/ 9 דקות / 10 חלקים [למנהג האשכנזים – אין אומרים אב הרחמים]
4. ביום חמישי – כ"ח בסיון – יום כיפור קטן. מוקדם.
5. [לגבאים: בשבת הבאה – פרשת קרח – מוציאים שני ספרי תורה. פרשת השבוע וענין ר"ח]
 
חידות לפרשה
1.היכן מוזכר "מקושש עצים" ? והיכן מצאנו בנביאים "מקוששת עצים"?
2.מזל טוב! אומרים לכבש. מהיום אתה נקרא "איל".- התוכל לומר בן כמה היה הכבש כשהכריזו עליו שהוא איל?..
תשובות אחרי פרפראות לפרשה
 
פרפראות לפרשה
1."אל תיראו את עם הארץ, כי לחמנו הם..."(יד,ט)
רש"י ואבן עזרא מפרשים "כי לחמנו הם" נאכלם כלחם. ויש אומרים, שיהושע וכלב מתכוונים במלה "לחמנו" למן, שנאמר עליו: "וחם השמש ונמס"(שמות טז,כא) וכשם שהמן שירד במדבר נמוג והתמוסס בכל בוקר, כך עתידים עמי כנען להימוג מרוב פחד מבני ישראל, כיוצא בכך כתב רבי עובדיה ספורנו: "כי לחמנו הם" – כי ראינו שאין בדעתם להתקומם נגדנו כלל, כמו שלא יתקומם הלחם נגד אוכליו.
2. וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂראל.. [ במדבר יג, לב]
פעם אמרו לרב קוק:  מורנו ורבנו, החלוצים בארץ-ישראל רובּם עבריינים, אינם נזהרים בחמורות, כל-שכן בקלות, ואיך אתה מסביר להם פנים?  כיצד ראויים הללו בעיניך להיכנס אל הקודש?  
החזיר הרב קוק:   צאו ודונו מקודש-הקדשים.  לאחר שנגמר בניינו לא נכנס לשם אלא כוהן גדול בקדושה ובטהרה;   בשעת עצם בניינו, כלום רק כוהנים גדולים בנו אותו?...
 
תשובות לחידות
  1. בסוף פרשתינו מצאנו "מקושש עצים ביום השבת"[טו:כג]  ואילו בספר מלכים א' [יז:י] מצאנו את האשה הצרפית שכלכלה את אליהו הנביא שהייתה "מקוששת עצים". כמסופר שם:  "וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפָתָה וַיָּבֹא אֶל פֶּתַח הָעִיר וְהִנֵּה שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר קְחִי נָא לִי מְעַט מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשתה". [דרך אגב: אליהו לא נשלח לחו"ל לצרפת..  אלא הכוונה - עיר ליד צידון ושמה "צרפת"]. 
  2. עיין רש"י [טו,יא] – "איל - בן י"ג חדש ויום אחד" [בבדיחותא: בן שלוש עשרה למצוות - של הכבש – אבל לפי חדשים..]
תן חיוך !
1."שבת מברכים" - ובבית הכנסת ברכו את החודש. " מה זה?" -שאל הילד את אביו.  הסביר האבא לילדו: עוד מעט הירח יעלם ואז "נולד" מחדש.. נבהל הילד ..אבא!  אז מה יעשו האנשים  שטסו לירח בחללית כשיראו שהירח יעלם להם פתאום?...
2."עד מתי לעדה הרעה" - מכאן למנין בעשרה.. – [מגילה כג:]  
מעשה בשני ליצנים שביקשו להתפלל מנחה בעשרה, ולא היו אלא הם.  אמר אחד לשני: צא וחשוב:  אני ואתה – שניים;  אתה ואני – שוב שניים;  אני לחוד  ואתה לחוד – עוד שניים.  הרי שישה.  עשה גם אתה חשבון כזה – ונהיה יחדיו שנים-עשר!  נענה השני ואמר:אם כך, נמצאים שניים מיותרים, ואני ואתה יכולים להסתלק...
3."ויהס כלב.."
אחד לחברו: "אלימות היא לא הפתרון, אני מביס את היריבים שלי על ידי דיבור!"
 - אז מה זאת הדחיפה שעשית לי קודם?"
- "טוב, לא נתת לי לדבר...."
 
הפרשת חלה [עפ"י "כושרות" בתוספת הערות]
1. קמח בשיעור של 1.700 ק"ג, שנילוש במים ונעשתה ממנו עיסה העתידה להיאפות, מפרישים מעיסה זו חלה בברכה (יש הסוברים שרק מ- 2.400 ק"ג קמח מפרישים בברכה). [הרב עובדיה זצ"ל כתב 1560 גר' קמח  והר' רצאבי 1666 גר' אבל כיון שאנו חוששים שמא במפעל ערבבו בתוך הקמח דברים אחרים אנו מעגלים ל1700 גר' / שיעור הפרשת חלה לדעת הבן איש חי הוא כ2400 גר']
שיעור 1.7 ק"ג הוא מקמח לבן, (נפח 1.7 ק"ג הוא כ- 2.4 ליטר) אולם, קמח מלא, הכבד יותר, מתחייב בהפרשת חלה ממשקל של כ- 2 ק"ג קמח (שאף הוא בנפח של 2.4 ליטר).
2. בלילות שונות מצטרפות לפני האפייה או לאחריה.
3. במקרה של שני בצקים שבשניהם יש שיעור קמח המספיק להפרשת חלה, ורוצים להפריש חלה על שניהם יחד, אם שניהם מונחים לפנינו, אין צריך לצרפם, ומפרישים מאחד על שניהם. אם רוצים להפריש מאחד ולאחר זמן להפריש מהשני, מברכים פעמיים.
4. בצקים מטעמים שונים (למשל מתוק עם מלוח, מתוק עם חריף וכד') אינם מצטרפים. כלומר, אם אין שיעור להפרשת חלה בבצק מטעם אחד לבדו, הבצק מהטעם השני אינו מצטרף להשלים. אך אם יש באחד מהם שיעור, מחברים אליו את השני ומפרישים מהבצק הגדול על הכול, כולל הבצק הקטן.
5. בצק נוזלי, כמו עוגה בחושה, אשר מכיל קמח במשקל 1.7 ק"ג – אם אופים בתבנית או מנג'ט, או מטגנים בשמן דק (כמו חביתה), חייב בהפרשה בברכה.
6. בצק מטוגן או מבושל:
אם הבצק מטוגן בשמן עמוק, דינו מבושל, והדין הוא:
- בצק סמיך שאפשר ללוש אותו – [כמו סופגניות] יפריש חלה בלי ברכה.
- בלילה רכה, נוזלית (לדוגמא נטיפים), המבושלת או המטוגנת בשמן עמוק פטורה מהפרשת חלה.
8. בצק שמחלקים אותו ואח"כ אופים אותו:
עיקר חיוב הבצק בחלה הוא, כאשר הבצק עצמו מכיל קמח במשקל 1.7 ק"ג, וגם כל הכמות נאפת כלחם אחד. בד"כ לפני האפיה מחלקים את הבצק לחתיכות, כך שכל אחת אין בה שיעור קמח זה, וחובת ההפרשה היא כדלהלן:
א. מאפיה, או קונדיטוריה האופה לחמים, עוגות, לחמניות, וכד', למרות שהבצק נחלק לבצקים קטנים, הכל חייב בהפרשת חלה, בברכה.
ב. אשה המכינה בצק שיש בו שיעור להפרשה, ומחלקת אותו ואופה לחם או לחמניות קטנות, כדי להשתמש לצורך בני ביתה, חייבת בהפרשת חלה בברכה.
ג. אשה המכינה בצק, בשיעור הפרשה ומחלקת אותו ואופה לחמים, לחמניות, עוגות, על מנת לחלקם לאחרים (למשל: למשלוחי מנות), עיסה זו פטורה מהפרשת חלה, אולם, מאחר ויש ספק קל בפוסקים, תפריש בלא ברכה. [והרב שניאור רווח שליט"א כתב שאם מחלקת את הבצק לאחרים (כשעודו בצק) אזי תפריש בלי ברכה, אבל אם מחלקת אחרי האפיה תפריש בברכה]  
 
"ונתנו על ציצִת הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו לח).
האם כיום צריך או חובה ללכת עם פתיל תכלת בציצית?
תשובה: ישנם מספר שיטות מהו התכלת המקורי, כיום יש תכלת שזוהתה ע"י ד"ר ישראל זיידרמן, המופקת מהחלזון 'ארגמון קהה קוצים' ומיוצרת במפעל בכפר אדומים עבור פתיל תכלת בציצית. ויש כמה רבנים וביניהם הרב צבי שכטר שליט"א מארה"ב שכתבו ש"כיון שכיום זוהתה התכלת - מי שלא מטיל אותה בבגדו מבטל מצוות עשה", וכך נוהג הרב דב ליאור שהיה רבה של קרית ארבע ועוד מספר רבנים ותלמידים. מנגד ישנם הרבה רבנים גדולים וביניהם הרבנים הראשיים לישראל בהווה ובעבר וכמעט כל הרבנים בארץ ובעולם שלא מטילים בציציותיהם שום פתיל תכלת מכל סוג שהוא  וכנראה מפני שסוברים שצריכים וודאות גדולה יותר כדי להשתמש בתכלת זו. ומוסיף הרב אבינר שכדי להוכיח דבר הלכתי צריך הוכחות מאוד חזקות, ועל הזיהויים השונים של התכלת ישנן קושיות רבות. כאשר מדובר במסורת רציפה הרי זה עניין אחר לגמרי, גם אם יש עליה קושיות. אבל בנידון התכלת אין כל מסורת רציפה, לכן דרוש שתהיינה הוכחות מאוד חזקות לזיהויה מחדש. וכל ההוכחות שמביאים על כך אינן ברורות עד תום. אם כן, לפי דברי השוללים והם רבים אולי יש קצת בעיה של יוהרא ללכת בתכלת זו כאשר גדולי הרבנים אינם הולכים בה. ויהי רצון שתתגלה במהרה התכלת שכולם יסכימו עליה ונקיים את הפסוק בפרשה: "וראיתם אותו –[ את פתיל התכלת] – וזכרתם את כל מצוות ה'.." תכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד.[מנחות מג:] ולמה צריך להיזכר בכסא הכבוד? נראה שהתשובה עפ"י מה שכתב בעל תורה תמימה [במדבר טו:טל]  "שכאשר יכיר להבחין הצבע של תכלת אז הגיע זמן ק"ש, ושייך על זה לומר וזכרתם את כל מצות ה', משום דבק"ש יש קבלת מלכות שמים אמונה באחדות ה' כמ"ש שמע ישראל וגו' וזה יסוד ועמוד כל המצוות!!"
 
 

בס"ד
ספר "קטן" שדחה פורענות גדולה
במרכז הפרשה, "ספר" מיוחד משבעת ספרי התורה.... ואם תשאלו, לאלו שבעה ספרי תורה כוונתך? הכוונה, לפי דעת רבי במסכת שבת [קטו.]  לשני פסוקים בפרשה, המסומנים בנוני"ם הפוכים, ההופכים את שני הפסוקים ל"ספר" בפני עצמו.... וביחד עם החומשים האחרים של התורה (כולל החלק שלפני שני הפסוקים והחלק שלאחר שני הפסוקים) מתקיים - "חצבה עמודיה שבעה"- ואז יש לנו שבעת ספרי תורה!!
ומה יש באותו "ספר" קטן, אבל מיוחד מאד,  העומד במרכז הפרשה עד אשר עשאוהו ספר בפני עצמו? התשובה היא ששני פסוקים אלו שאמרם משה, היוו את האות לענן ה' לנסוע מהמחנה ולחנות אחר כך עד המסע הבא...: "ויהי בנסוע הארון- קומה ה' ויפוצו אויבך, וינוסו משנאיך מפניך" וכאשר מתכוננים לחנות יש מצב של "ובנוחה"-"שובה ה' רבבות אלפי ישראל".
 כשאנו מתבוננים בפסוקים הללו אנו עומדים ותמהים, "אויביך"? "משנאיך"? מי הם בדיוק  "שונאיו" של הקב"ה העומדים כביכול בדרכו?  ומי הם אויביו ?.. מגלים לנו חז"ל, ששונאיו של הקב"ה הם הם שונאי ישראל, שבכל דור ודור,המפריעים לעם ישראל בדרכו ההסטורית לנחלת ה' ולתורת ה', למשל בדורינו חמאס חיזבאללה החותים בתימן והאירנים בראשם וכו' לא חסר שונאי ישראל .. כן גם האנטישמים באירופה וכו' .. נכון שכיום, אין לנו ארון ה' שהולך בראשנו למסע לארץ ישראל..וגם עדיין לא זכינו שמקדש וארון בתוכו על תלו יעמוד בהר המורי'ה. אך יש לנו  את תוכנו  של הארון, שהם לוחות הברית  וספר התורה, ודבר ה' אלוקינו אשר יקום לעולם!
כהשלמה לדברי המדרש הללו נביא את הסברו של הרמב"ם על הפסוק "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד" (תהילים קב) ושוב ישאל השואל: וכי שייכת "קימה" לפני הקב"ה? אמנם, ניתן להסביר בפשטות, שהמשורר, נעים זמירות ישראל, ביקש לשבר את אוזנינו, שהקב"ה, יתעורר לגואלינו ולרחם על ציון וירושלים וזו היא "הקימה".. אך, לרמב"ם, יש תוספת חשובה: "תקום"- מלשון "קיום" הדבר, (כמו שלשטרות יש "קיום") כלומר: אישרור וקיום ההבטחה האלוקית לעת הגיע המועד לרחם על ציון, ומכאן נוכל לומר שגם ב"ספר" הקטן והחביב מפרשתינו של נסיעת הארון ומנוחתו יהיה פירושה של הקריאה הגדולה הזו של משה רבינו  "קומה ה' ויפוצו אויבך"- קומה ה', דהיינו: קיים ה' את מה שברכת והבטחת לעם ישראל, שיפוצו אויבינו ושונאינו וכבר כתב רבינו בחיי : "אויביך- ישמעאל. שונאיך- עשו. וכן מיכה התנבא עליהם לעתיד ואמר (ה, ח) "תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו" " [ר' בחיי  דברים ל, ז]
כאמור, דעת רבי שפרשה זו באה לומר שזה ספר בפני עצמו. אולם לדעת רבן שמעון בן גמליאל - שם במסכת שבת – פרשה קטנה זו באה לחצוץ  בין פורענות לפורענות – כדי שלא תהא הצטברות של פורענויות [במלים אחרות: חטאים] ואז חלילה חרון אף  ה'  יהיה גדול עוד יותר. רחמנא ליצלן. וכך אומרת הגמרא במסכת שבת [קטו:]  "רבן שמעון בן גמליאל אומר: עתידה פרשה זו [של "ויהי בנסוע הארון..] שתיעקר מכאן ותכתב במקומה.[בענין הדגלים בפרשת במדבר]  ולמה כתבה כאן? - כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה. פורענות שנייה מאי היא? - ויהי העם כמתאוננים. פורענות ראשונה - ויסעו מהר ה'; ואמר רבי חמא ברבי חנינא: שסרו מאחרי ה' "-
ופריש רש"י: "מאחרי ה' בתוך שלשה ימים למסעם התאוו האספסוף תאוה להתרעם על הבשר, כדי למרוד בקב"ה". ולפי זה – אומר הרא"ם - צריך לומר שפירוש, "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה", שכבר התאוו תאוה קודם המתאוננים, דהיינו בתוך שלושת ימים הכתובים לעיל "ויסעו מהר ה' דרך שלושת ימים", וזו היא הפורענות הראשונה, ואחר השלשה ימים "ויהי העם כמתאוננים" שהיו מתרעמים על התרחקם מהיישוב והכנסם במדבר. וזה היה רע בעיני ה', שלא היו בטוחים בו ללכת אחריו בשמחה, אלא היו הולכים כאנוסים ומוכרחים, או תכננו "עלילה" היאך לפרוש מאחרי השם", כמו שאמרו בספרי, וזו היא הפורענות השניה. כלומר לפי רש"י חטא המתאווים לשומים ולבצלים וכן האספסוף לבשר היה החטא הראשון - והחטא השני - הוא חטא המתאוננים שלא הלכו אחרי ה' בשמחה וכו'
בא הרמב"ן ודוחה את הדברים,  "ואלו דברי תימה, שהרי פורענות ויהי העם כמתאוננים כתובה ראשונה, ושל תאוה - שניה לה, ושתיהן סמוכות", והוסיף לומר, "אולי חשב הרב [רש"י] שנכתבו שלא כסדרן ורמז על הראשונה באמרו 'מהר ה", כי שמא מאת נוסעם חשבו לעשות כן, והפסיק וכתב את השניה ואחר כך חזר לראשונה, ואין בזה טעם או ריח".
 והרא"ם בא להגן על פירושו של רש"י – "ולא ידעתי מקום התימה על זה מהו, כי כבר בארנו שעל דעת רש"י ז"ל היה פירוש "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה", שכבר התאוו תאוה קודם המתאוננים, דהיינו בתוך השלשה ימים הכתובים לעיל.."
בא הרמב"ן ומביא פירוש חדש להסביר את הענין. אין כאן שתי פורענויות אלא שלוש! בשלוש זה כבר חזקה ומסוכן - וחייבים להפסיק ביניהם! .. ומה הם השלוש? ויסעו מהר ה' שהוא כתינוק הבורח, ופ' המתאוננים, ופ' האספסוף.. ולכן "הזעיקו" את פרשת "ויהי בנסוע הארון" כדי להפריד בין הדבקים: אחת לפני –[ויסעו מהר ה']  ושתיים אחרי [המתאוננים והאספסוף..]
את שיטתו של הרמב"ן מסביר החתם סופר: כאמור לעיל , יש מחלוקת בין חכמים על מקומה של פרשה זו [ויהי בנסוע..] לדעת רבי –הנוני"ם ההפוכים באים לומר שזה ספר בפני עצמו ויש לנו סך הכל שבעה ספרים בתורה ולא בשביל הפרדה בין פורענות לפורענות. ואילו לדעת רבן שמעון בן גמליאל פרשה זו באה עם סימניה לומר לך שאין מקומה כאן אלא קבעוה מן השמיים  כאן כדי להפסיק בין פורענות לפורענות. והנה לרבי שסובר במסכת יבמות [סד:] שגם בשניים הוי חזקה, ואם יש כאן שלוש פורענוית לא יעזור שתחלק אותם - אחד מצד אחד - ושניים מצד שני.. כי עדיין שתי פורענויות צמודות אחת לשניה - המתאוננים והמתאוים לכן רבי לא סבר כרשב"ג. אבל לשיטת רשב"ג [שם במס' יבמות] שרק בשלוש הוי חזקה [למשל שור נגח שהופך להיות מועד אחרי שנגח שלוש פעמים] אם כן אם אתה מצליח להפריד באמצע אפילו שמת אחד בצד האחד – ושניים בצד השני כבר אין לך שלוש ברצף שמהוות חזקה מסוכנת..
לסיום, בין אם נאמר שפרשת "ויהי בנסוע" זה ספר אחד ובין אם נאמר שבא להפסיק בין הפורענוית בבחינת "וריוח תשימו בין עדר ובין עדר"  נבקש ונתפלל לבורא עולם שיפוצו אויבינו וינוסו מפנינו הן בדרום הן בצפון ובכל מקום.. ויתבטלו מעלינו כל גזירות קשות ופרענויות - לא אחת לא שתיים ולא שלוש - אלא כולם! .. ונגיע במהרה למנוחה ולנחלה- זו ירושלים הבנויה, ששם מקום הארון ומנוחתו כבוד, "ובנוחה יאמר שובה ה' .." וכמו שכתוב- "קומי אורי כי בא אורך, וכבוד ה' עליך זרח" ותחזינה עיננו במנורה הטהורה המסמלת את עם ישראל שיהיה לעתיד לבוא  "מקשה אחת" מאוחדים ומלוכדים אך גם צריך לזכור שגם בצעדה לקראת הגאולה השלמה -במיוחד בעת מלחמה ארוכה ומורכבת זו – אנו צריכים להיות מלוכדים -  כי גם שתי חצוצרות הכסף של משה רבינו שבהם הריעו בין השאר בעת מלחמה – היו מקשה אחת!! ..
שבת שלום!!  
 
שבת פרשת בהעלותך [ט"ז סיון]
1.ההפטרה "רני ושמחי" [זכריה ב יד] עד "תשואות חן חן לה" - והתימנים מוסיפים עוד שני פסוקים עד "שלחני אליכם".
2. חלק מקהילות אשכנז נוהגים לקרוא בקול נמוך את הקטע בפרשה מ"ויהי העם כמתאוננים" עד "והמן כזרע גד הוא" ואילו את מסעות הדגלים הם קוראים בנעימה חגיגית.
 
חידה לפרשה
1.איזה שבט היה "משיב אבדות"?
2 היכן מצאנו "שייט" ולא בים?
*תשובות לחידות אחרי פרפראות לפרשה
 
תן חיוך...
1."עשה לך שתי חצוצרות כסף.. וכי תבואו מלחמה.. והרעותם בחצוצרות.." [מהפרשה]
מספרים שבעיירה אחת בסיציליה פתחו חנות לחצוצרות ואקדחים.. שאלו את בעל החנות: מה הקשר בין חצוצרות לאקדחים? , ענה: אם מישהו בא לקנות חצוצרה, למחרת יופיע שכנו וירצה לקנות אקדח...
2."הבשר עודנו בין שיניהם" [מהפרשה]
עוף וקבב רבו ביניהם ב'סופר' - מי "עשיר" יותר, עד שהגיע הבשר הטחון...
 
פרפראות לפרשה
ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חתן משה". [י כט]
יתרו נקרא בשם "חובב" מדוע?  כתב הספרי: "חובב" על שחיבב את התורה, שלא מצינו בכל הגרים שחיבבו את התורה כיתרו, וכשם שחיבב יתרו את התורה כן חיבבו בניו את התורה, כפי שנאמר בספר דברי הימים [א ב נה] "ומשפחות סופרים יושבי יעבץ, תרעתים, שמעתים, שוכתים, המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב".תרעתים " על ששמעו תרועה מסינ י - כאילו קיבלוה מסיני [ראב"ד]  הוסיף ופירש הראב"ד: "תרעתים" על שם שהיו מתריעים ונענים .על שם שהיו יושבים בשערי ירושלים. תרעתים" על שם שלא היו מגלחים - לשון תער, ושמעתי שציווה עליהם אביהם שלא ישתו יין 'היו כנזירים', והיו מגלחים רק כשהיה מכביד עליהם שערם ומקריבים קרבנות נזירות, ואם כן היו צריכים תער דווקא. וישר בעיני!  שמעתים" על שם ששמעו מצות אביהם. "סוכתים" על שלא סכו בשמן. על שם שהיו יושבים בסוכות. "יושבי יעבץ" שהניחו את דושנה של יריחו והלכו ליעבץ, למדבר יהודה ללמוד תורה . ומנין שבניו של יונדב בן רכב הם בני בניו של יתרו? שנאמר שם "המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב". [ספרי בהעלותך] ירמיהו הצטווה להביא את בני הרכבים ללשכת בית המקדש ולהשקותם יין. הוא מביא אותם אל לשכת בית חנן, שנמצאת במקום גבוה, כדי להראות זאת לכל העם והשרים. אך הם סרבו לשתות את היין באומרם : 'יונדב בן רכב אבינו ציוה עלינו שלא נשתה יין ולא נבנה בתים ולא נזרע זרע ולא ניטע כרמים אלא נשב באהלים כל ימינו, אנחנו, נשינו, בנינו ובנותינו'. בני הרכבים הגיעו לירושלים רק בשל המצב הצבאי הקשה, כאשר מלך בבל ומלך ארם באו להטיל מצור על ירושלים.הלקח שבא ירמיהו ללמד את ישראל במעשה זה היה שלעומת בני רכב אשר קיימו את צוואת אביהם, עם ישראל לא שומר על ציווי אבותיו. אינם חוזרים בתשובה, למרות התראת הנביאים. [ואולי על קטרוג זה אמרו חז"ל "קשים גרים לישראל כספחת"..]  שכרם של בני רכב היה "לכן כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים!"
תשובות לחידות – 1. שבט דן היה מאסף לכל המחנות ומשיב אבדות..  2. שטו העם ולקטו.. לגבי המן שירד במדבר.
 
אל יפתח אדם פיו לשטן – כי אין יאוש בעולם.
כתוב בזהר הקדוש, שברגע שמשה אמר "הרגני נא הרוג" נגזר עליו מיתה. לכן נלמד מכאן שאסור אף פעם שאדם יגיד "הרגני נא הרוג", אסור אף פעם להגיד "אני רוצה למות" אפילו שיש לו את הצער הכי גדול שיש. כי אין יאוש! אדם לא יכול לדעת איזה דבר הוא יקבל עוד דקה! הוא לא יודע איזה ישועה הוא יקבל עוד דקה! אדם לא יודע איזה ניסים יהיה לו עוד דקה! להיפך!! ברגע שאדם נמצא בשיא הקושי, בשיא היאוש ומגיע לתחתית ממש, הוא רואה שהכל כבר אבוד אז שידע! זה הרגע שמתחילה הישועה שלו! ברגע שהוא עומד בפתח הישועה, ברגע שהוא עומד לפני הישועה שלו, באותו רגע היצר הרע מכניס אותו ליאוש הכי גדול, לכן צריך כשאדם נמצא בשיא הקושי ובשיא היאוש שידע שזה עצת היצר הרע אבל באמת הוא נמצא בפתח הישועה. הנסיון של יהודי זה לא להיכנס ליאוש, זה עיקר הניסיון! כי על כל אחד ואחד חייב לעבור עליו נסיונות, ירידות, עליות, עד סוף החיים! ועיקר ההתחזקות בשמחה זה בזמן הירידה, עיקר הניסיון זה בזמנים הכי קשים שמאמין שהוא יצא מכל הבעיות.
 
מהלכות שבת – מקצת הלכות מלאכת "בונה"
א. בתיבה שבבית הכנסת ישנם עמודי עץ קטנים שעליהם מניחים את הרימונים של ספר התורה. לעיתים עמודים אלו רופפים, ואסור בשבת לחזור ולתקוע אותם אפילו שלא בחוזק, גזרה שמא יתקע בחוזק, ותוקע תולדת בונה. ובדבר המחובר לקרקע, דין תוקע חמור יותר.
ב. מותר לפתוח חלון או לסוגרו, אע"פ שבסגירתו על ידי הידית נכנס הברזל לתוך דופן החלון שכנגדו.
ג. כסא שרגלו האחת נשמטה, ואין לו כסא אחר ויכול לשבת על צידו של הכסא - מותר. אבל אם הרגל שנשמטה נמצאת בחדר - לא ישב על הכסא שמא יקח את הרגל ויתקן את הכסא.
ד. מזלג, סכין או כפית שנשמטה הידית ממנו - אסור להחזירה בשבת ואפילו באופן רפוי  מכיון שדרכו להיות תקוע.
ה. בדבר פתיחת דלתות עם קוד סודי בשבת – הרב מרדכי אליהו זצ"ל פסק שלא רק המנגנון האלקטרוני אסור בשבת אלא אפילו המנעול הידני אסור משום שהוא כעין בונה , וזה נכון גם לגבי מנעול מספרים בכספת (שקיים בהרבה בתי כנסת בארון הקודש) . [אמנם העיקרון שעל ידו פועל המנגנון של המנעול מספרים הידני הוא כמו מנעול רגיל שפועל בעזרת מפתח שיש בו מנגנון שכבר מסודר לפתוח את"הלשון" של המנעול רק שיש מוט שמונע את הסיבוב שלו וכשאדם לוחץ על המספרים הוא משחרר את המוט שיוכל לזוז וע"י זה אפשר לסובב את המנגנון של ה"לשון" כמו אצל מנעול מפתח רגיל שיש מסמרים (פינים) שמפריעים לו להסתובב והמפתח מזיז אותם לשחרר סיבוב המנעול ] בכל אופן זה אסור וזה שונה ממפתח. מכיון שכאשר אתה משתמש בקוד אתה עושה מלאכה של "תוקע" שאסורה משום "בונה", ולכן אסור קוד בשבת. לעומת זאת במפתח לא קיימת הבעיה הזו.
 
הנבטת זרעים וקטניות
שאלה: היום הרבה אנשים מנביטים זרעים וקטניות בבית באופן זה. משרים זרעים או קטניות לכמה שעות בכלי עם מים, ולאחר מכן שופכים את כל המים, ושמים בד מחורר על פי הכלי, וקושרים היטיב, והופכים את הכלי על פיו כלפי מטה, בכדי שכל המים ייזלו וירדו מחוץ לכלי, כי אם יישאר מים בכלי יתעפשו כל הזרעים, וכך משאירים את זה כל הזמן, אחר כך כל יום שוטפים את הזרעים במים , פעם או פעמיים ביום, ואחר השטיפה שוב הופכים בחזרה את הכלי בכדי שלא יצטבר מים בכלי, ותוך יום יומיים מתחילים הזרעים להוציא שורש קטן או עלה קטן וכך זה גודל כמה ימים .. האם ברכתו שהכל או בורא פרי האדמה.. האם זה חייב בתרומות ומעשרות ( הזרעים באים מחו”ל).. האם יש בזה כלאי זרעים.. האם מותר לגדל דבר זה בשמיטה.. האם יש נפקא מינה אם זה נמצא בבית או במרפסת לא מקורה?
תשובה. נבטים שגדלים רק במים מברכים עליהם ‘שהכל’, וזרעים שיש במינם גם כאלו הגדלים באדמה, מברכים עליהם ‘בורא פרי האדמה’. . לעניין מעשרות - לכתחילה יש לעשרם. לגבי כלאיים נחלקו בזה הפוסקים, ולכתחלה יש להחמיר ולשמור מרחק 15 ס"מ בין שני זרעים או קטנית מסוגים שונים [גם אם זה גידולי מים] .
 


בס"ד
המשא הרוחני של בני קהת וכל לומדי התורה
"נשוא את ראש בני גרשון גם הם.." כך מתחילה פרשתינו – פרשת נשא – הבאה בדרך אחרי חג השבועות. והשאלה: למה הפסיקו באמצע בני לוי והתחילו פרשה מגרשון? אם כבר רוצים להתחיל את הפרשה ב"נשוא" - שיתחילו מסוף הפרשה הקודמת – בבני קהת?
האמת היא שהשאלה יותר קשה, למה לא שמו את גרשון בהתחלה? הרי גרשון הוא הבכור!!  אם התורה רוצה לציין מה נשאה כל משפחה ממשפחות בני לוי, במשא המשכן, תתחיל עם גרשון שהרי כך הוא סדר הבנים: גרשון קהת ומררי!
ותשובה לשאלה זו נמצאת במדרש [ במדבר רבה ו,א] כיון שקהת זכה לשאת את כלי הקודש -  את השלחן והמנורה וכו'  ובמיוחד את הארון שהיו בו הלוחות – לכן הקדימו  את קהת לגרשון שהרי כבר החכם מכל אדם אמר על התורה-  "יקרה היא מפנינים – וכל חפציך לא ישוו בה" [ משלי ג] !! ואם כן, כדי "לפצות" את גרשון, כי סוף סוף הוא הבכור - נתנו לו להתחיל פרשה חדשה...
אלא שעדיין אנו תוהים , באמת למה דווקא קהת, זכה לכבוד הגדול לשאת את הכלים היותר קדושים שהיו במשכן? למה לא זכה בזה גרשון הבכור? ועל כך עונה רבינו דון יצחק אברבנאל, שזכותם של גדולי הדור הצדיקים – משה ואהרון – שהיו מבני קהת, גרמה לכך שכל משפחת קהת תזכה בנשיאת כלי הקודש. כי "טוב לצדיק - טוב לשכנו" ... אמנם נכון, גם שאר חלקי המשכן הם קדושים, אבל יש מדרגות בקודש!  יש קודש - ויש קודש הקדשים!!
מצד שני צריך לזכור שיש אזהרה מיוחדת המוטלת על אהרון ובניו - "אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי.." כלומר: אל תגרמו למשפחת קהת להיעלם ולהיכחד! אמנם, זו זכות גדולה לשאת את כלי הקודש - אך גם יש בזה אחריות גדולה! כל זלזול קטן בכלי הקודש ובמיוחד בארון העדות - ובהצצה על הכלים לפני שיכסו אותם הכהנים בכיסוי מיוחד – היה עלול לפגוע בהם מיידית. גם אופן נשיאת כלי הקודש היה באופן מיוחד. לא על גבי עגלות אלא " בכתף ישאו". הוי אומר: להיות מנושאי התורה, זו זכות מיוחדת, אך גם אחריות גדולה שמונחת על הכתפיים ...
דרך אגב, לא לחינם קרא להם הקב"ה "שבט הקהתי" אע"פ שלכאורה משפחת קהת אינה שבט בפני עצמו אלא משפחה אחת בתוך שבט לוי, כי רצה הקב"ה לתת להם חיזוק לבל יכלו, לכן קראם "שבט" כי קבלה בידינו ש"שבט" אינו כלה !! [בבא בתרא קטו:] ולכן בספר שופטים אחרי פילגש בגבעה וכמעט שנכחד שבט בנימין מצאו לו ריוח והצלה והתירו לנשארים לשאת את בנותיהם כדי ששבט בנימין לא יכלה כי "שבט" אף פעם לא כלה, "שבט" הוא אבן יסוד ב"פאזל" העולמי שנקרא עם ישראל. כל שבט מצוי באבני החושן וכל המרכבה האלוקית בעולם הזה ובשמיים בנויה על שנים עשר שבטים. "ששם עלו שבטים שבטי י-ה עדות לישראל להודות לשם ה'"     
מורי ורבותי, זכינו לצאת מחג השבועות עם הברכה " והשיאנו את ברכת מועדיך לחיים טובים ולשלום" ובשבת הזאת אנו כבר קוראים "נשוא את ראש"... אנו נושאים ראש, מרימים את ראשנו ומטעינים על כתפינו את קבלת התורה מחדש בחג השבועות – ובפרשה הזאת שמים על כתפינו [ועל כתפי בעל הקורא...]  גם את המשא הגדול של הפרשה הכי ארוכה בתורה עם שבטי י-ה המקריבים קרבנות לחנוכת המזבח – סך הכל 176 פסוקים כמנין הפסוקים שיש ב"מזמור התורה" הלא הוא מזמור קי"ט!! ..   זו זכות גדולה לצאת עם מטען רוחני גדול - אבל זה גם מחייב להמשיך לחזק ולהתחזק  במיוחד בימים אלה שאנו זקוקים להרבה כוחות וזכויות. יהי רצון שהקב"ה ישמור את חיילנו ואת אחינו בית ישראל בצפון ובדרום ובכל מקום שהם, יחזיר את חטופינו ב"נשיאת ראש" כמו שהיה במבצע האחרון לשחרור החטופים, ירפא את כל פצועינו ברפואה שלמה, ינחם את המשפחות שיקיריהן מסרו את נפשם על המשך תקומת מדינת ישראל   וימלא את כל משאלות לבנו לטובה ולברכה לבשורות טובות ולישועות ונחמות!!  אמן כן יהי רצון!
 
חידה לפרשה
איזה דמוי מצאנו בפרשה לפעמון?
שבת פרשת נשא [ ט סיון]
1.ההפטרה בשופטים יג – "ויהי איש אחד" [על שמשון ]
2. במנחה אין אומרים "צדקתך" [ הבלדים אומרים]
3. סוף זמן ברכת הלבנה – יום חמישי בערב [כל הלילה].
4. מיום רביעי חוזרים לומר תחנון.
 
פרפראות לפרשה
  1. וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש – באיזה חטא חטא הנזיר?  שציער עצמו מן היין.
אל ר' נפתלי בא פעם זקן אחד שהיה מסתגף ולובש שק מתחת לבגדיו. הכיר בו ר' נפתלי שהוא משתדל שהרבי יבחין בו ובשק שעל גופו. אמר ר' נפתלי: בוא ראה כמה גדול כוחו של יצר הרע! זקן כזה, והיצר הרע חטפו והכניסו לתוך שק....
  1. "איש איש כי כי תשטה אשתו "-  תשטה מלשון "שטות". "שאין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות" (סוטה ג.)
פיקח אחד היה אומר:  לפנים, לא היה אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות - ואילו היום, אין אדם עובר עושה מצוה אלא אם כן נכנסה בו רוח חכמה..
 
המפנה גבו בברכת כהנים
ההלכה אומרת, שבשעה שהכהנים מברכים, צריכים המתברכים להימצא מולם, שנאמר (
במדבר ו, כג): "כה תברכו את בני ישראל אמור להם", ודרשו חז"ל שברכת כהנים צריכה להיות כפי שאנשים מדברים עם חבריהם, שעומדים פנים כנגד פנים, [והכהנים מדברים בקול רם שכל המתברכים יוכלו לשומעו] . ומי שעומד אחרי הכהנים אינו נכלל בברכה!!  וכן מי שעומד לפני הכהנים אבל מפנה להם את גבו - אינו נכלל בברכה !! (שו"ע קכח, כד).
 אבל  מי שעומד "בצידיהם" נכלל בברכה, בתנאי שלא יעבור את הקו שמצידי הכהנים ואחורה . כמו כן יש להדגיש : רק אלו הנמצאים בבית הכנסת, ויכולים לבוא ולעמוד לפני הכהנים ומתרשלים בכך - אינם נכללים בברכה. אבל חולים או נשים שנשארות בבית - הם בכלל הברכה. או בלשון חז"ל: "הכהנים מברכים  גם את העם שבשדות"...

תן חיוך...
1. שאלו לכהן עם הארץ: "כשאתה עולה לדוכן ומברך ברכת כהנים, כלום יודע אתה פירוש המלות של הברכה?"   
-ודאי!"   -"מה למשל, פרוש המילה, "ויחונך"?"  הלה נבוך רגע קט, אך מיד אורו עיניו: "נו, זה מלשון חניקה!" - כלומר, במקום לברך  אותנו אתה מקלל אותנו?"  -"חלילה!" השיב הלה, ב-"ויחונך" – אני מתכוין לחיזבאל'לה שיחנק...
2. אחד אומר לחבר שלו --ראיתי שלט "צבע ביתך ב- 3999 שקל"
אז צבעתי, ממי אני אמור לקבל את הכסף עכשיו?...
 
מלאכת לישה בשבת
  1. אין איסור לישה בשבת מן התורה, ואף לא מדרבנן, אלא אם כן יתמלאו שלושה תנאים:
    1. שיערבב שני חומרים זה בזה.
    2. שלפחות אחד החומרים הללו יהיה דק כמו קמח
    3. שכתוצאה מלישת החומרים תהפוך התערובת לגוש אחד (ואין זה משנה אם בלילה זו תיווצר ע"י הוספת נוזלים על החומר (או החומרים) או ע"י הלחות הטבעית שבתוך אחד החומרים שכן גם במקרה האחרון תתבצע הלישה בשני החומרים, האחד-יבש , והאחד- נזיל או אפילו אין כל משקה בשני החומרים, אלא מטבעם הם נדבקים זה בזה, כמו המערב דבש בגבינה, או חמאה באבקת קקאו)
  2. איסור לישה קיים גם אם עושה כן סמוך לסעודתו.
  3. לפי מה שלמדנו עד כה יוצא שמותר לו לאדם למעך בננה עד שתיהפך למעין בלילה בתנאי שימעך בידית המזלג ולא בשיניו של המזלג. (ומשום איסור טחינה) ולא יוסיף לבלילה זו כל משקה או אוכל. וכן, יש שמתירים ללוש פירורי מאפה שאפוי מכבר, שכן אינו לש במקרים אלה אלא מין אחד בלבד. אולם, גם לדעת המתירים האלה, אם המאפה ממולא בריבה וכד' אסור ללוש אותם שכן המילוי נשאר בנפרד מהמאפה, והרי יש כאן לישה בשני חומרים.
  4. כמו כן מותר לשפוך שמן, חומץ ומיונז על גבי ירקות, כגון תפוחי-אדמה, החתוכים לחתיכות גדולות קצת, וליתן בהם מלח ותבלין, כדי להכין מהם סלט, ובדומה לכך, לגבי הכנת סלט פירות, שכן אין הוא מחבר את החתיכות האלה לבלילה אחת. מותר לשפוך דבש על גבי אגוזים שלמים, וכן מותר לערב סוכר דק באבקת קקאו או בקינמון, שכן אין כאן דבר אשר על ידיו יחוברו שני החומרים הללו לבלילה אחת.
  5. צריך לדעת עוד,  שיש איסור לישה גם אם לא יערב שני חומרים כלל, אלא רק ישפוך אחד על חברו והם מתערבים ונדבקים זה לזה מאליהם, בין אם ישפוך את המשקה על גבי האוכל ובין אם יתן את האוכל על גבי המשקה ולכן אסור לשפוך מים על קמח, גם אם לא יערבבם יחד, וכן להיפך.
"ופרע את ראש האשה" [מן הפרשה]
פרשה זו – פרשת נשוא - מופיעה לראשונה חובת בת ישראל בכיסוי ראש. בת ישראל שסטתה מן הדרך ופזלה לכיוונים אחרים.. נאמר בה "ופרע את ראש האשה" ומכאן למדו חז"ל שבת ישראל הצנועה  מכסה ראשה . צריך לדעת שענין הצניעות נובע בראש ובראשונה ממשהו פנימי - מהרגש היותר עדין בפנימיות הנפש, ואח"כ בא הצו האלוקי ובאים חכמינו ז"ל הנותנים גדרים כיצד מתי ואיך..
למעשה, ישנן שתי שיטות עיקריות בהלכה של כיסוי ראש באשה.  לדעת המשנה-ברורה (עה, יד) יש להקפיד לכסות את כל השערות, אולם אותן השערות שגם אם האשה תשדל להכניסן מתחת לכיסוי, באופן טבעי הן נשמטות מכיסוי הראש, כמו למשל מעט שער שבעורף ובצדעים, שער זה אין חובה לכסותו. אבל לעומת זאת מהר"ם אלשקר בתשובותיו (ל"ה) סובר, שעוד מתקופת המשנה ישנו מנהג שהנשים מגלות מעט משערן, ואם כן אין איסור לגלות מעט מהשער שמעל המצח או שבצדדים, וזה מנהג הנשים הכשרות ברוב הגלויות שתחת הישמעאלים. ואין לאסור זאת משום שכבר מצינו שבכמה וכמה דברים הקלו חכמים כדי שהאשה לא תתגנה על בעלה.
וכן פסק גם הרב משה פיינשטיין זצ"ל שמותר שקצת מהשערות שמעל המצח יראו, והגדר לזה הוא, שעד טפח מרובע משערות ראש המותר לאשה לגלות, ויותר מטפח אסור. ומכיוון שרוחב הפנים הוא כשני טפחים, אם אשה רוצה לגלות קצת מן השער שמעל מצחה, מותר יהיה לה לגלות עד שיעור של כחצי טפח, וניתן למדוד את חצי הטפח על ידי שיעור של רוחב שתי אצבעות, שרוחבן כארבעה סנטימטר. במלים אחרות, מאחר ועד טפח משערה מותר שיהיה גלוי, מותר לאישה שכיסוי ראשה יגיע עד פחות מארבעה סנטימטר מקצה השער שעל המצח. שהרי חצי טפח כפול שני טפחים, שזהו בערך שיעור רוחב המצח, שווה טפח שלם.
וכאן המקום לציין, שמנהג חסידות שאישה תכסה את שער ראשה אפילו כשהיא נמצאת לבדה בביתה. אלא שנחלקו הפוסקים בשאלה האם מצד הדין חיוב כיסוי הראש הוא רק בשעה שהאישה יוצאת מחוץ לביתה וחצרה, כפי שסובר התוספות (כתובות עב, ב), או שחיוב כיסוי הראש הוא גם בתוך הבית, כפי שמשמע מדעת הרמב"ם.
ומה עם פאה נכרית?  לדעת הרמ"א והשלטי גיבורים, מותר לאשה נשואה לחבוש פאה נוכרית, משום שהפאה מסתירה את שערותיה הטבעיות, ואף שפעמים רבות שערות הפאה הנוכרית יפות משערה הטבעי, מכל מקום לא אסרו חכמים על האשה להתקשט בתכשיטים יפים, אם אכן הפאה יפה וצנועה, לדעתם מותר לכסות בה את השערות. לעומת זאת לדעת בעל שו"ת באר שבע (סי' יח) והשדה-חמד ועוד הרבה פוסקים, יסוד כיסוי הראש הוא ההופעה הצנועה, ולכן אם חובשים פאה נוכרית אין בזה שום תוספת צניעות ביחס לשערות הראש המקוריות, ולכן לדעתם אסור לכסות את הראש בפאה נוכרית. ולמעשה, הזכיר בעל המשנה ברורה את שתי הדעות (מ"ב עה, טו),ופסק על פי הפרי מגדים שהנוהגות לכסות את הראש בפאה נוכרית יש להן על מה לסמוך.
אולם במקומות שבהם נהגו הנשים שלא ללבוש פאה נוכרית, יש להחמיר, משום מראית עין. והראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל  כתב, שעל פי מנהג הספרדים יש איסור לחבוש פאה נוכרית, משום שהפאה אינה נחשבת לכיסוי ראש. אולם כמה וכמה מגדולי רבני הספרדים שבדור התירו חבישת פאה נוכרית, ומהמתירים : הרב המקובל עובדיה הדאיה בעל שו"ת ישכיל עבדי והרב מרדכי אליהו והדגיש שההיתר רק בפאה פשוטה ולא מושכת עין. וכן כתב הרב משאש רבה של ירושלים. ואם כן גם בין רבני הספרדים הדבר שנוי במחלוקת, ולכן אם הדבר גורם למחלוקת בבית - גם אישה הנוהגת כמנהגי הספרדים יכולה להקל ולסמוך על השיטה המתירה לחבוש פאה נוכרית.
לסיום. נשים רבות קבלו עליהן להתחזק בצניעות כולל כיסוי ראש - במיוחד מאז שהחלה המלחמה האחרונה בשמחת תורה. המחזות קורעי הלב של בנות יהודיות נטבחות תוך כדי חילול גופן והתעללות בהן,  ואחרות ששרדו אך נפלו בשבי שעוברות השפלה בכל יום וצניעותן נרמסת - זעזע לב רבים מעמך ישראל. בנות אלה עדיין בשבי החמאסי האכזר ומן הסתם עוברות התעללות קשה ומבזה. לכן קמו בנות חיל רבות וקבלו על עצמן להתחזק בצניעות . במקום השפלה של בנות ישראל – אומרות הן – אנו צריכות לחזק את כבודן של בנות ישראל! אנו נקראות בנות מלך מלכי המלכים! נשמור עתה ביתר שאת את צניעותנו כהמשך לאמותינו הטהורות והצנועות שרה רבקה רחל ולאה. יישר כוחן ,  גם אם כל ההתחלות קשות. הבה נאחל לכולנו קבלות טובות בהדרגה ותמיד תמיד לשמור במקביל גם על שלום הבית...

 

בס"ד
 
תקציר הלכות לחג השבועות ה'תשפ"ד
 
ערב חג השבועות- יום שלישי
1.לכבוד החג - להסתפר, ליטול צפרניים, לגברים- רצוי לטבול במקווה ולפחות לשפוך על גופו כ-13 ליטר מים ללא הפסקה.
2.  אחה"צ מזמן מנחה קטנה [ויש המקדימים מחצות היום] אוכלים רק פירות ומיני מזונות, כדי שיאכל בלילה לתאבון. (עשיית מלאכה שלא צורך יום טוב מחצות – אין בה סימן ברכה).
3. יש נוהגים לקשט ביהכנ"ס בפרחים ושושנים וכדומה לזכר הר-סיני, ולזכר למתן-תורה, שנתמלא העולם בריח בושם. והתימנים לא נהגו בזה וכן תלמידי הגר"א.
4.  יש להכין מערב יו"ט נר נשמה על מנת שיוכלו להעביר ממנו אש לצורך הדלקת אש ביו"ט.  יש להכין את שעון שבת בהתאם (ורצוי לא לשנות את הזמנים של השעון-שבת בתוך החג, ומי שרוצה להקל מותר להאריך את הזמן שדולק ולא לקצר).
 
ליל חג השבועות ויום חג השבועות [יום רביעי]
 
1.כניסת החג – 19:26 מאחרים להתפלל ערבית לקיים "שבע שבתות תמימות תהיינה". מתפללים תפילה של יום טוב. הדלקת נרות יו"ט . לברך להדליק נר של יום טוב. יש עדות שהנשים מברכות גם ברכת שהחיינו אז ויש שסומכות על שהחיינו שבקידוש. יש נשים תימניות שנהגו לא לברך על נרות יו"ט. הקידוש כולל שלוש ברכות: ברכת פרי הגפן. ברכת מקדש ישראל והזמנים וברכת שהחיינו .[בקיצור: יק"ז= יין קידוש זמן]  אין לזלזל בהפסקות בין בשר וחלב, בגלל חג השבועות!!
2. תיקון ליל שבועות – נהגו להיות ערים בליל חג השבועות מכמה טעמים. ועפ"י הסוד – טעם הלימוד, כדי לעטר את השכינה "הכלה" בלימוד התורה בכ"ד קישוטין לקראת יום המחרת – יום מתן תורה, וילמדו בחשק גדול ובשמחה רבה, כי הלימוד בלילה הזה ממשיך לאדם נפש קדושה וטהורה, ומעלתו גדולה מאוד.
3. מי שנשאר ער כל הלילה
 למנהג האשכנזים – מברך בבקר כל ברכות השחר חוץ מברכת ענט"י  וברכות אלוקי נשמה, (והמעביר שינה) וברכות התורה – ישמע מפי אחרים ויענה אמן (וילך לנוחיות ויברך ענט"י ויברך "אשר יצר").
למנהג ספרד – יברך כל ברכות השחר וגם ברכות התורה – לאחר שיעלה עמוד השחר, (חוץ מנט"י – שיטול בלי ברכה) (הגר"ע יוסף וכ"פ הרב רצאבי – והוסיף שהתימנים גם לא מברכים מברכת "המעביר – עד גומל חסדים טובים").
למנהג הבן-איש חי -  יברך ברכות השחר אחר חצות הלילה, ואחרי שיעלה עמוד השחר יברך ברכת התורה.
4. בתפילה בשחרית אחרי העמידה -הלל שלם . מוציאים שני ספרי תורה בראשון עולים חמשה לקרוא בפ' יתרו [מבחודש השלישי] קוראים עשרת הדברות בטעם העליון. בשני קוראים למפטיר בפרשת פינחס [וביום הביכורים] ההפטרה ביחזקאל [מעשה מרכבה] אין מעלים קטן למפטיר. האשכנזים אומרים הזכרת נשמות וכו' אח"כ מוסף של יום טוב.   יש הקוראים מגילת רות בשחרית ויש במנחה. ויש מן הספרדים שקוראים אותה בליל שבועות ולא ביום. [חלק מהאשכנזים הולכים עפ"י הגר"א וקוראים המגילה בברכה ]
5. הספרדים נהגו בעת פתיחת ההיכל בשחרית לפני קריאת התורה. לומר נוסח בקשות, "רבש"ע מלא משאלות לבנו לטובה וכו' י"ג מידות וכו' וגם נוהגים לקרוא כתובה של שבועות המתחילה "ירד דודי לגנו".
6. התימנים והספרדים  נוהגים לקרוא את האזהרות על תרי"ג מצוות שחיבר ר' שלמה אבן גבירול . יש שקוראים בלילה ויש שקוראים ביום לפני מוסף. האשכנזים קוראים "אקדמות" וי"ג מידות לפני קריאת התורה בשחרית.
 
הלכות יום טוב
א.  צריך אדם לשמח את אשתו ובני ביתו וכן לארח בביתו עניים או לפחות לתרום להם צרכי החג, כדי שלא תהא רק שמחת כרסו.. כמו כן אמרו חז"ל: לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי שיהיה האדם פנוי מעסקיו לעסוק בתורה. חציו לה' וחציו לכם. ולכן צריך האדם לעסוק בתורה בחג השבועות גם ביום וגם בלילה.
ב.  כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביו"ט, חוץ ממלאכת אוכל נפש. ואף על גב שהותרה מלאכת אוכל נפש מן התורה, מכל מקום אסרו חז"ל קצירה, דישה, עימור, טחינה, הרקדה, סחיטת פירות, תלישה מן המחובר, צידה וכל היוצא בזה, מפני שדברים אלו הדרך לעשותם הרבה ביחד וחיישינן שמא יעשה לצורך חול. וכל דבר שאסור לעשותו מהתורה או מדרבנן,
אסור לעשות גם על ידי שינוי, ואסור גם לומר לגוי לעשותו.
ג.  הלכות אלו של יו"ט שייכות בנשים כמו באנשים.
הכנת האוכל ביום טוב
 א.  איסור טחינה ביו"ט: לכל הדעות אסור לטחון במכשיר חשמלי. מה עם מכשיר מיכני? לדעת הגרי"מ אליהו זצ"ל אסור לטחון או לרסק ביום טוב ע"י מטחנת יד או פומפיה אפילו בשינוי ואפילו יפוג טעם המאכל אם יעשהו בערב יו"ט, אבל לטחון במכתשת בשינוי או לרסק בשינוי ע"י מזלג מותר. ולדעת הגר"ע יוסף זצ"ל מותר בפומפיה ביום טוב.
ב. מותר לברור אורז או קטניות ביום טוב, וכשבורר ביום טוב, לא יברור כדרך שהוא בורר ביום חול במגש וכדו'.
ג. מותר להקפיא מים ביום טוב (כמו בשבת).
ד. אסור לנפות קמח וכדו' ביום טוב, ואפילו על ידי שינוי. אבל אם ניפו מאתמול ונפל לתוכו לכלוך, מותר לנפותו פעם נוספת. ויש מחמירים ואומרים שמותר לנפות רק בשינוי. ושינוי זה יכול שיהיה על ידי שינפה אותו על שולחן ולא לתוך קערה. ה.  אם ניפה קמח וכד' מערב יו"ט ורוצה כעת לנפותו שנית, מותר לנפות רק בשינוי. ו.  לישת בצק ועריכתו מותרת. ובלבד שלא ימדוד את הקמח אלא יקח באומר הדעת. ז.  אשה שלשה בצק ביו"ט יכולה להפריש ממנה חלה אבל לא לשורפה ביו"ט. אלא תשמור אותה למוצאי יו"ט ואח"כ תשרפנה. ולא תוריד את החלה מידה, אלא בעודה בידה תעטוף אותה בנייר ותניח אותה בתוך שקית נילון ותזרוק לאשפה. אם הניחה את החלה מידה אינה יכולה אח"כ לטלטל אותה מפני שהיא מוקצה. אמנם, אשה שלשה בצק בערב יו"ט ושכחה להפריש ממנו חלה, אינה יכולה לאכול ממנה בא"י על סמך מה שתפריש במוצאי יו"ט. אלא יכולה ללוש ביו"ט עיסה נוספת, ולחבר אותה עם העיסה שנילוש בערב יו"ט, ותפריש משניהם יחד חלה אחת. ועצה זו טובה רק אם היא צריכה את כל הבצק.
ח.  אפיית הבצק בתנור אפיה מותרת, אך הדלקת התנור אסורה (מדין הבערה), ולכן אפשר לאפות רק אם תנור מופעל על ידי שעון שבת מערב יו"ט.
ט.  כשרוצים לבשל על עצים או על גחלים וכד' יש להקפיד שלא לבקע עצים שלא לצורך. ואם העצים ראויים להסקה כמות שהם אין לטרוח ולבקעם. ואם אינם ראויים להסקה – מותר לבקעם בסכין (ופחמים שקונים – מותר).
י.  יש אומרים שאין להכין אוכל ביו"ט שאפשר להכינו בערב יו"ט, אלא אם כן טעמו של האוכל ייפגם אם יכינו אותו ביום קודם. ולכן אין להכין אטריות ביו"ט אלא קודם לכן, ובפרט שהאטריות הישנות יותר טובות מהטריות, וכן כל כיוצא בזה. אטריות שלא הכינן מערב יו"ט, מותר להכינן ולבשלן ביו"ט בלי שינוי, וטוב לשנות.
יא. מותר למלוח רק את הבשר שהוא צריך ביו"ט. אמנם אם יש לו הרבה בשר וחושש שאם לא ימלחנו יתקלקל הבשר עד אחרי יו"ט, יכול למלוח הרבה ביחד באופן שאינו מולחם בפני עצמם, אלא ביחד עם הבשר שהוא צריך ביו"ט. אבל אין למלוח אחד אחד.
 
הבערה וכיבוי
א.  אסור להדליק  אש ביו"ט ע"י גפרור או מצית גז או חשמל. וכן אסור להדליק אור או כל מכשיר חשמלי ביו"ט. אמנם מותר להעביר אש ממקום למקום לצורך בישול או חימום או הדלקת סיגריה. ויזהר שלא לכבות את הקיסם שמעביר בו את האש. כמו כן יש לשים לב לנתק את החשמל של ההצתה [שגורם לניצוצות שמסייע להדלקה] וישתמש בהעברה מנר לנר בלבד.
ב.  מותר להעביר אש בעזרת גפרור דווקא מאש קיימת, אבל אסור להדליק בגפרור ע"י חיכוך. כמו כן אסור להדליק גפרור ע"י קרובו למקור חום ככירת חשמל וכדו', אולם מגחלת מותר.
ג.  מתוך שהותרו הוצאה והבערה לצורך, הותרו גם כן שלא לצורך, ולכן מותרת ההוצאה והבערה שלא נעשית לצורך אכילה ובלבד שיהיה בזה צורך קצת, ולכן נוהגים להדליק נר יארצייט ביו"ט, שהוא לצורך הנשמה.
ד.  כל השנה יש להמנע מלעשן אך אלו שאינם מסוגלים להתאפק יש מי שהתיר להם לעשן סיגריה ביו"ט, אמנם יש להקפיד שלא להדליק אש בגפרור, ושלא לכבות את הגפרור או את הסגריה.
ה.  אסור לכבות אש ביום טוב. ו.   אסור לכבות נר או חשמל ביו"ט, אפילו לצורך הנאתו, כגון שרוצה לישון וכדו'. ז.  מותר לכוון "שעון גז" על מנת שיכבה את הגז ביו"ט, ובלבד שיכונן השעון לזמן הרצוי קודם שמדליק את הגז. ח. אפשר לכבות אש של גז ביו"ט ע"י "גרמא" ובלבד שלא תהא בזה הערמה. כיצד? מניחים על הגז כלי מים בכדי שירתחו ויגלשו המים ותכבה האש. דבר זה מותר רק כשצריך באמת את המים לצורך קפה  ט.  אסור להנמיך אש או חום של פתילה או כפתור חשמל אפילו לצורך בישול ביו"ט, אבל מקילין להנמיך אש כירים של גז לצורך בישול שהאוכל לא ישרף. י.  מותר לכסות אש בכלי או באפר אף על פי שיש חשש שהאש תכבה, ודוקא באופן שלא ודאי תכבה.
יא. אם חסרים מים במיחם של שבת- לא ילחץ על הכפתור למצב רתיחה – אלא  יכול ביום טוב לחמם מים בכיריים של גז וישפכם לתוך המיחם שכבר דולק על מצב שבת
תיקון כלים
א.  אסור לתקן כלים ביו"ט. ולכן, אסור ליישר שיפוד שנעקם, ואסור להשחיז סכין על אבן משחזת. אמנם מותר להחליק את הסכין על גבי חברתה וכדו'.
ב.  אסור להדביק נרות בפמוטים שלהם ביו"ט. ג.  עופות שממלאים אותם בבשר ואורז, מותר לתופרם ביו"ט ובלבד שיחתוך את החוט במדתו ויתנהו במחט מערב יו"ט. ד.  אסור להגעיל כלים ביו"ט. וכן אסור להטביל כלים ביו"ט ואם יש צורך דחוף ישאל רב.
 
הוצאה וטלטול ביום טוב
אעפ"י שאין איסור הוצאה ביו"ט, יש הבדל בין דברים המותרים לטלטל בתוך העירוב לדברים המותרים לטלטל מחוצה לו. בתוך העירוב מותר להוציא כל דבר שאינו מוקצה ואפילו שאין לאדם צורך באותו דבר באותה שעה. אבל מחוץ לעירוב אסור להוציא דבר שאין לו צורך בו אותה שעה. ולכן אותם בני אדם שיוצאים ביו"ט אחרי תפילת הבוקר לטייל מחוץ לעירוב לא יכולים להוציא בכיסם סדור של מנחה וערבית. וכן אסור להוציא בכיסו מפתח של מגירה או ארון שבביתו או משרדו, כיון שיכול להניח את המפתח בבית או במשרד (ויש מתירים לקחת אולר וכדו' בכיס או ביד, שמא יזדמן לו מאכל לאכול שם ויצטרך לסכין לקלוף אותו. ויש אוסרים אלא אם כן לוקח איתו פירות לאכילה. על כן טוב להזהר בזה,  אך המיקל יש לו על מה לסמוך. ומותר לילך עם שעון יד או שעון כיס כיון שיש בו צורך בכל עת).

מוקצה ביו"ט
א.  דעת השו"ע להחמיר במוקצה ביו"ט יותר משבת. ולפיכך מוקצה מחמת מיאוס או פירות שעומדים לסחורה וכדו' אסורים בטלטול לדעת השו"ע. והרמ"א מיקל שמוקצה ביו"ט כמו בשבת.
ב.  עצמות וקליפות שנתפרקו ביו"ט הרי הן נולד, ולמרות שבשבת מותר לטלטלן מכיון שהן ראויות למאכל בהמה, החמירו חכמים ביום טוב ואסרו לטלטלן כדי שלא יבואו לזלזל בקדושת יו"ט. אמנם שבת שחל בו יו"ט מותר לטלטלן. ג.  האוכל גרעינים או אוכל אחר שיש בו עצמות וקליפות, יניח אוכל בקערה ויזרוק לתוכה את העצמות והקליפות, ואח"כ יכול לטלטל את הקערה שהיא בסיס לדבר המותר והאסור. ובלבד שיניח בקערה מאכל אדם, כמו לחם וכדו'. ולא די שיניח כמו בשבת אפילו מאכל בהמה.
שקילה ביום טוב
א.  אסור לשקול ביו"ט אפילו בביתו כדי לדעת כמה יבשל, וכן אסור להניח מנה כנגד מנה שידוע לו משקלה, ואסור לקחת ביד אחת משקולת וביד השניה את הבשר כדי לשער, אך מותר לקחת את החתיכה לבדה בידו כדי לשער משקלה באומר הדעת. ואם הוא אומן שיודע לכוון, אסור לעשות כן כדי למכור, אבל אם עושה בביתו כדי לידע כמה יבשל, מותר. ב.  אסור למדוד ביו"ט, ולכן אין למדוד אוכל לתינוק בבקבוק וכדו' אלא יכינו לו בערך ולא במדויק. אא"כ זה ענין  רפואי.
רחצה ביום טוב
א.  מותר לחמם מים כדי לרחוץ פניו ידיו ורגליו, ואם המים הוחמו מערב יו"ט יכול לרחוץ בהם אפילו כל גופו, אבל לא ירחץ גופו במים חמים במרחץ, אפילו שבביתו. ולפיכך אסור לרחוץ באמבטיה, אבל במקלחת [טוש] מותר.
ב.  אשה שצריכה לספור ז' נקיים יכולה לרחוץ [לא כל הגוף] במים שהוחמו ביו"ט, ואם יש צורך – יכולה לרחוץ רגיל במים שהוחמו מערב יו"ט ובלבד שתזהר שלא תבוא לידי סחיטה.
בישול לעובד זר [נכרי]
אסור לבשל לצורך נוכרי, כי כל ההיתר לעשות מלאכת נפש ביו"ט זה  רק למי שחייב ביו"ט  [הוא לבדו יעשה לכם – לצרכיכם] ואם יש לו פועל נוכרי העובד בביתו, או אם בא הגוי לבקר בבית הישראל ביו"ט יכול הגוי לאכול או לשתות  ממאכל או שתיה  וכדו' שהכין כבר לבני ביתו אבל לא יכין במיוחד בשבילו  או ירה בסיר בשבילו..
                         
חג שבועות שמח לכולם!!
יהי רצון שה' יברך את כל חיילי צה"ל, כוחות הבטחון ואת כל התושבים הנמצאים בסכנה שהקב"ה ידבר שונאינו תחתינו ולא יעשו ידם תושי'ה.  כמו כן ישלח ה' רפואה שלמה לכל הפצועים והחולים ויפדה את כל שבויינו וחטופינו מן השבי בעזה . את ההרוגים לקבר ישראל ונחמה גדולה למשפחות. ואת החיים לחיק משפחתם בריאים  ושלמים. אמן כן יהי רצון.
 

 



בס"ד
 
תקציר הלכות לחג השבועות ה'תשפ"ד
 
ערב חג השבועות- יום שלישי
1.לכבוד החג - להסתפר, ליטול צפרניים, לגברים- רצוי לטבול במקווה ולפחות לשפוך על גופו כ-13 ליטר מים ללא הפסקה.
2.  אחה"צ מזמן מנחה קטנה [ויש המקדימים מחצות היום] אוכלים רק פירות ומיני מזונות, כדי שיאכל בלילה לתאבון. (עשיית מלאכה שלא צורך יום טוב מחצות – אין בה סימן ברכה).
3. יש נוהגים לקשט ביהכנ"ס בפרחים ושושנים וכדומה לזכר הר-סיני, ולזכר למתן-תורה, שנתמלא העולם בריח בושם. והתימנים לא נהגו בזה וכן תלמידי הגר"א.
4.  יש להכין מערב יו"ט נר נשמה על מנת שיוכלו להעביר ממנו אש לצורך הדלקת אש ביו"ט.  יש להכין את שעון שבת בהתאם (ורצוי לא לשנות את הזמנים של השעון-שבת בתוך החג, ומי שרוצה להקל מותר להאריך את הזמן שדולק ולא לקצר).
 
ליל חג השבועות ויום חג השבועות [יום רביעי]
 
1.כניסת החג – 19:26 מאחרים להתפלל ערבית לקיים "שבע שבתות תמימות תהיינה". מתפללים תפילה של יום טוב. הדלקת נרות יו"ט . לברך להדליק נר של יום טוב. יש עדות שהנשים מברכות גם ברכת שהחיינו אז ויש שסומכות על שהחיינו שבקידוש. יש נשים תימניות שנהגו לא לברך על נרות יו"ט. הקידוש כולל שלוש ברכות: ברכת פרי הגפן. ברכת מקדש ישראל והזמנים וברכת שהחיינו .[בקיצור: יק"ז= יין קידוש זמן]  אין לזלזל בהפסקות בין בשר וחלב, בגלל חג השבועות!!
2. תיקון ליל שבועות – נהגו להיות ערים בליל חג השבועות מכמה טעמים. ועפ"י הסוד – טעם הלימוד, כדי לעטר את השכינה "הכלה" בלימוד התורה בכ"ד קישוטין לקראת יום המחרת – יום מתן תורה, וילמדו בחשק גדול ובשמחה רבה, כי הלימוד בלילה הזה ממשיך לאדם נפש קדושה וטהורה, ומעלתו גדולה מאוד.
3. מי שנשאר ער כל הלילה
 למנהג האשכנזים – מברך בבקר כל ברכות השחר חוץ מברכת ענט"י  וברכות אלוקי נשמה, (והמעביר שינה) וברכות התורה – ישמע מפי אחרים ויענה אמן (וילך לנוחיות ויברך ענט"י ויברך "אשר יצר").
למנהג ספרד – יברך כל ברכות השחר וגם ברכות התורה – לאחר שיעלה עמוד השחר, (חוץ מנט"י – שיטול בלי ברכה) (הגר"ע יוסף וכ"פ הרב רצאבי – והוסיף שהתימנים גם לא מברכים מברכת "המעביר – עד גומל חסדים טובים").
למנהג הבן-איש חי -  יברך ברכות השחר אחר חצות הלילה, ואחרי שיעלה עמוד השחר יברך ברכת התורה.
4. בתפילה בשחרית אחרי העמידה -הלל שלם . מוציאים שני ספרי תורה בראשון עולים חמשה לקרוא בפ' יתרו [מבחודש השלישי] קוראים עשרת הדברות בטעם העליון. בשני קוראים למפטיר בפרשת פינחס [וביום הביכורים] ההפטרה ביחזקאל [מעשה מרכבה] אין מעלים קטן למפטיר. האשכנזים אומרים הזכרת נשמות וכו' אח"כ מוסף של יום טוב.   יש הקוראים מגילת רות בשחרית ויש במנחה. ויש מן הספרדים שקוראים אותה בליל שבועות ולא ביום. [חלק מהאשכנזים הולכים עפ"י הגר"א וקוראים המגילה בברכה ]
5. הספרדים נהגו בעת פתיחת ההיכל בשחרית לפני קריאת התורה. לומר נוסח בקשות, "רבש"ע מלא משאלות לבנו לטובה וכו' י"ג מידות וכו' וגם נוהגים לקרוא כתובה של שבועות המתחילה "ירד דודי לגנו".
6. התימנים והספרדים  נוהגים לקרוא את האזהרות על תרי"ג מצוות שחיבר ר' שלמה אבן גבירול . יש שקוראים בלילה ויש שקוראים ביום לפני מוסף. האשכנזים קוראים "אקדמות" וי"ג מידות לפני קריאת התורה בשחרית.
 
הלכות יום טוב
א.  צריך אדם לשמח את אשתו ובני ביתו וכן לארח בביתו עניים או לפחות לתרום להם צרכי החג, כדי שלא תהא רק שמחת כרסו.. כמו כן אמרו חז"ל: לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי שיהיה האדם פנוי מעסקיו לעסוק בתורה. חציו לה' וחציו לכם. ולכן צריך האדם לעסוק בתורה בחג השבועות גם ביום וגם בלילה.
ב.  כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביו"ט, חוץ ממלאכת אוכל נפש. ואף על גב שהותרה מלאכת אוכל נפש מן התורה, מכל מקום אסרו חז"ל קצירה, דישה, עימור, טחינה, הרקדה, סחיטת פירות, תלישה מן המחובר, צידה וכל היוצא בזה, מפני שדברים אלו הדרך לעשותם הרבה ביחד וחיישינן שמא יעשה לצורך חול. וכל דבר שאסור לעשותו מהתורה או מדרבנן,
אסור לעשות גם על ידי שינוי, ואסור גם לומר לגוי לעשותו.
ג.  הלכות אלו של יו"ט שייכות בנשים כמו באנשים.
הכנת האוכל ביום טוב
 א.  איסור טחינה ביו"ט: לכל הדעות אסור לטחון במכשיר חשמלי. מה עם מכשיר מיכני? לדעת הגרי"מ אליהו זצ"ל אסור לטחון או לרסק ביום טוב ע"י מטחנת יד או פומפיה אפילו בשינוי ואפילו יפוג טעם המאכל אם יעשהו בערב יו"ט, אבל לטחון במכתשת בשינוי או לרסק בשינוי ע"י מזלג מותר. ולדעת הגר"ע יוסף זצ"ל מותר בפומפיה ביום טוב.
ב. מותר לברור אורז או קטניות ביום טוב, וכשבורר ביום טוב, לא יברור כדרך שהוא בורר ביום חול במגש וכדו'.
ג. מותר להקפיא מים ביום טוב (כמו בשבת).
ד. אסור לנפות קמח וכדו' ביום טוב, ואפילו על ידי שינוי. אבל אם ניפו מאתמול ונפל לתוכו לכלוך, מותר לנפותו פעם נוספת. ויש מחמירים ואומרים שמותר לנפות רק בשינוי. ושינוי זה יכול שיהיה על ידי שינפה אותו על שולחן ולא לתוך קערה. ה.  אם ניפה קמח וכד' מערב יו"ט ורוצה כעת לנפותו שנית, מותר לנפות רק בשינוי. ו.  לישת בצק ועריכתו מותרת. ובלבד שלא ימדוד את הקמח אלא יקח באומר הדעת. ז.  אשה שלשה בצק ביו"ט יכולה להפריש ממנה חלה אבל לא לשורפה ביו"ט. אלא תשמור אותה למוצאי יו"ט ואח"כ תשרפנה. ולא תוריד את החלה מידה, אלא בעודה בידה תעטוף אותה בנייר ותניח אותה בתוך שקית נילון ותזרוק לאשפה. אם הניחה את החלה מידה אינה יכולה אח"כ לטלטל אותה מפני שהיא מוקצה. אמנם, אשה שלשה בצק בערב יו"ט ושכחה להפריש ממנו חלה, אינה יכולה לאכול ממנה בא"י על סמך מה שתפריש במוצאי יו"ט. אלא יכולה ללוש ביו"ט עיסה נוספת, ולחבר אותה עם העיסה שנילוש בערב יו"ט, ותפריש משניהם יחד חלה אחת. ועצה זו טובה רק אם היא צריכה את כל הבצק.
ח.  אפיית הבצק בתנור אפיה מותרת, אך הדלקת התנור אסורה (מדין הבערה), ולכן אפשר לאפות רק אם תנור מופעל על ידי שעון שבת מערב יו"ט.
ט.  כשרוצים לבשל על עצים או על גחלים וכד' יש להקפיד שלא לבקע עצים שלא לצורך. ואם העצים ראויים להסקה כמות שהם אין לטרוח ולבקעם. ואם אינם ראויים להסקה – מותר לבקעם בסכין (ופחמים שקונים – מותר).
י.  יש אומרים שאין להכין אוכל ביו"ט שאפשר להכינו בערב יו"ט, אלא אם כן טעמו של האוכל ייפגם אם יכינו אותו ביום קודם. ולכן אין להכין אטריות ביו"ט אלא קודם לכן, ובפרט שהאטריות הישנות יותר טובות מהטריות, וכן כל כיוצא בזה. אטריות שלא הכינן מערב יו"ט, מותר להכינן ולבשלן ביו"ט בלי שינוי, וטוב לשנות.
יא. מותר למלוח רק את הבשר שהוא צריך ביו"ט. אמנם אם יש לו הרבה בשר וחושש שאם לא ימלחנו יתקלקל הבשר עד אחרי יו"ט, יכול למלוח הרבה ביחד באופן שאינו מולחם בפני עצמם, אלא ביחד עם הבשר שהוא צריך ביו"ט. אבל אין למלוח אחד אחד.
 
הבערה וכיבוי
א.  אסור להדליק  אש ביו"ט ע"י גפרור או מצית גז או חשמל. וכן אסור להדליק אור או כל מכשיר חשמלי ביו"ט. אמנם מותר להעביר אש ממקום למקום לצורך בישול או חימום או הדלקת סיגריה. ויזהר שלא לכבות את הקיסם שמעביר בו את האש. כמו כן יש לשים לב לנתק את החשמל של ההצתה [שגורם לניצוצות שמסייע להדלקה] וישתמש בהעברה מנר לנר בלבד.
ב.  מותר להעביר אש בעזרת גפרור דווקא מאש קיימת, אבל אסור להדליק בגפרור ע"י חיכוך. כמו כן אסור להדליק גפרור ע"י קרובו למקור חום ככירת חשמל וכדו', אולם מגחלת מותר.
ג.  מתוך שהותרו הוצאה והבערה לצורך, הותרו גם כן שלא לצורך, ולכן מותרת ההוצאה והבערה שלא נעשית לצורך אכילה ובלבד שיהיה בזה צורך קצת, ולכן נוהגים להדליק נר יארצייט ביו"ט, שהוא לצורך הנשמה.
ד.  כל השנה יש להמנע מלעשן אך אלו שאינם מסוגלים להתאפק יש מי שהתיר להם לעשן סיגריה ביו"ט, אמנם יש להקפיד שלא להדליק אש בגפרור, ושלא לכבות את הגפרור או את הסגריה.
ה.  אסור לכבות אש ביום טוב. ו.   אסור לכבות נר או חשמל ביו"ט, אפילו לצורך הנאתו, כגון שרוצה לישון וכדו'. ז.  מותר לכוון "שעון גז" על מנת שיכבה את הגז ביו"ט, ובלבד שיכונן השעון לזמן הרצוי קודם שמדליק את הגז. ח. אפשר לכבות אש של גז ביו"ט ע"י "גרמא" ובלבד שלא תהא בזה הערמה. כיצד? מניחים על הגז כלי מים בכדי שירתחו ויגלשו המים ותכבה האש. דבר זה מותר רק כשצריך באמת את המים לצורך קפה  ט.  אסור להנמיך אש או חום של פתילה או כפתור חשמל אפילו לצורך בישול ביו"ט, אבל מקילין להנמיך אש כירים של גז לצורך בישול שהאוכל לא ישרף. י.  מותר לכסות אש בכלי או באפר אף על פי שיש חשש שהאש תכבה, ודוקא באופן שלא ודאי תכבה.
יא. אם חסרים מים במיחם של שבת- לא ילחץ על הכפתור למצב רתיחה – אלא  יכול ביום טוב לחמם מים בכיריים של גז וישפכם לתוך המיחם שכבר דולק על מצב שבת
תיקון כלים
א.  אסור לתקן כלים ביו"ט. ולכן, אסור ליישר שיפוד שנעקם, ואסור להשחיז סכין על אבן משחזת. אמנם מותר להחליק את הסכין על גבי חברתה וכדו'.
ב.  אסור להדביק נרות בפמוטים שלהם ביו"ט. ג.  עופות שממלאים אותם בבשר ואורז, מותר לתופרם ביו"ט ובלבד שיחתוך את החוט במדתו ויתנהו במחט מערב יו"ט. ד.  אסור להגעיל כלים ביו"ט. וכן אסור להטביל כלים ביו"ט ואם יש צורך דחוף ישאל רב.
 
הוצאה וטלטול ביום טוב
אעפ"י שאין איסור הוצאה ביו"ט, יש הבדל בין דברים המותרים לטלטל בתוך העירוב לדברים המותרים לטלטל מחוצה לו. בתוך העירוב מותר להוציא כל דבר שאינו מוקצה ואפילו שאין לאדם צורך באותו דבר באותה שעה. אבל מחוץ לעירוב אסור להוציא דבר שאין לו צורך בו אותה שעה. ולכן אותם בני אדם שיוצאים ביו"ט אחרי תפילת הבוקר לטייל מחוץ לעירוב לא יכולים להוציא בכיסם סדור של מנחה וערבית. וכן אסור להוציא בכיסו מפתח של מגירה או ארון שבביתו או משרדו, כיון שיכול להניח את המפתח בבית או במשרד (ויש מתירים לקחת אולר וכדו' בכיס או ביד, שמא יזדמן לו מאכל לאכול שם ויצטרך לסכין לקלוף אותו. ויש אוסרים אלא אם כן לוקח איתו פירות לאכילה. על כן טוב להזהר בזה,  אך המיקל יש לו על מה לסמוך. ומותר לילך עם שעון יד או שעון כיס כיון שיש בו צורך בכל עת).

מוקצה ביו"ט
א.  דעת השו"ע להחמיר במוקצה ביו"ט יותר משבת. ולפיכך מוקצה מחמת מיאוס או פירות שעומדים לסחורה וכדו' אסורים בטלטול לדעת השו"ע. והרמ"א מיקל שמוקצה ביו"ט כמו בשבת.
ב.  עצמות וקליפות שנתפרקו ביו"ט הרי הן נולד, ולמרות שבשבת מותר לטלטלן מכיון שהן ראויות למאכל בהמה, החמירו חכמים ביום טוב ואסרו לטלטלן כדי שלא יבואו לזלזל בקדושת יו"ט. אמנם שבת שחל בו יו"ט מותר לטלטלן. ג.  האוכל גרעינים או אוכל אחר שיש בו עצמות וקליפות, יניח אוכל בקערה ויזרוק לתוכה את העצמות והקליפות, ואח"כ יכול לטלטל את הקערה שהיא בסיס לדבר המותר והאסור. ובלבד שיניח בקערה מאכל אדם, כמו לחם וכדו'. ולא די שיניח כמו בשבת אפילו מאכל בהמה.
שקילה ביום טוב
א.  אסור לשקול ביו"ט אפילו בביתו כדי לדעת כמה יבשל, וכן אסור להניח מנה כנגד מנה שידוע לו משקלה, ואסור לקחת ביד אחת משקולת וביד השניה את הבשר כדי לשער, אך מותר לקחת את החתיכה לבדה בידו כדי לשער משקלה באומר הדעת. ואם הוא אומן שיודע לכוון, אסור לעשות כן כדי למכור, אבל אם עושה בביתו כדי לידע כמה יבשל, מותר. ב.  אסור למדוד ביו"ט, ולכן אין למדוד אוכל לתינוק בבקבוק וכדו' אלא יכינו לו בערך ולא במדויק. אא"כ זה ענין  רפואי.
רחצה ביום טוב
א.  מותר לחמם מים כדי לרחוץ פניו ידיו ורגליו, ואם המים הוחמו מערב יו"ט יכול לרחוץ בהם אפילו כל גופו, אבל לא ירחץ גופו במים חמים במרחץ, אפילו שבביתו. ולפיכך אסור לרחוץ באמבטיה, אבל במקלחת [טוש] מותר.
ב.  אשה שצריכה לספור ז' נקיים יכולה לרחוץ [לא כל הגוף] במים שהוחמו ביו"ט, ואם יש צורך – יכולה לרחוץ רגיל במים שהוחמו מערב יו"ט ובלבד שתזהר שלא תבוא לידי סחיטה.
בישול לעובד זר [נכרי]
אסור לבשל לצורך נוכרי, כי כל ההיתר לעשות מלאכת נפש ביו"ט זה  רק למי שחייב ביו"ט  [הוא לבדו יעשה לכם – לצרכיכם] ואם יש לו פועל נוכרי העובד בביתו, או אם בא הגוי לבקר בבית הישראל ביו"ט יכול הגוי לאכול או לשתות  ממאכל או שתיה  וכדו' שהכין כבר לבני ביתו אבל לא יכין במיוחד בשבילו  או ירה בסיר בשבילו..
 
חג שבועות שמח לכולם!!
יהי רצון שה' יברך את כל חיילי צה"ל, כוחות הבטחון ואת כל התושבים הנמצאים בסכנה שהקב"ה ידבר שונאינו תחתינו ולא יעשו ידם תושי'ה.  כמו כן ישלח ה' רפואה שלמה לכל הפצועים והחולים ויפדה את כל שבויינו וחטופינו מן השבי בעזה . את ההרוגים לקבר ישראל ונחמה גדולה למשפחות. ואת החיים לחיק משפחתם בריאים  ושלמים. אמן כן יהי רצון.
 


בס"ד
מיהו "המפקד העליון" וכיצד הוא נערך לכיבוש ארץ ישראל?
לפני שנתחיל לדבר על הפרשה, ישנה חידה:.. איזו פעולה אסורה על אלוף קראטה כשהוא מתגייס לצבא? .. - להצדיע למפקד!.. למה? כי כל הצדעה שלו – זו מעין קריאה לקרב .. כמובן הכל בצחוק  אך בתקופה מורכבת וסבוכה זו שהננו חווים כבר כשמונה חדשים כשהמלאכה עדיין לא הושלמה בדרום, ובצפון בוערת אש וגם בגזרות אחרות לא שקט שום דבר לא "צחוק" ויש כאלה שמצדיעים למפקד העליון  ויש כאלה שלא.. אך דבר אחד ברור שיש לנו מפקד עליון בשמיים שוודאי שיודע מה הוא עושה בעולמו - "בעל מלחמות זורע צדקות מצמיח ישועות בורא רפואות נורא תהילות אדון הנפלאות"  ולו אנו מצדיעים ערב ובקר וצהריים ומודים לו על העבר ומבקשים ומשוועים על העתיד!!
 והנה כשאנו מסתכלים על העבר – העבר הרחוק מאד – אנו רואים כיצד נערך "המפקד העליון" -הקדוש ברוך הוא -  לקרב על ארץ ישראל עוד בהיותינו במדבר..   כי מיד בתחילת הפרשה אנו קוראים שהקב"ה מצווה את משה רבינו יחד עם נשיאי המטות למנות את עם ישראל " שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ..מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן: [במדבר א] והשאלה הנשאלת: לשם מה צריך למנות אותם? בפרט שאנו יודעים שהתורה לא מעודדת למנות בלי סיבה מחשש נגף ח"ו?
חלק מן המפרשים מסבירים שהיה כאן כעין גיוס כללי כדי לכבוש את ארץ ישראל ולכן היו חייבים למנות אותם. וכפי שפירש הרשב"ם:  "לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ - ישראל, ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה. שהרי בעשרים בחודש השני הזה נעלה הענן כדכתיב בפרשת בהעלותך, וכתוב שם: "נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה'" וגו', ולכך צוה הקדוש ברוך הוא בתחילת חודש זה למנותם".  והרמב"ן מוסיף: "והיו... צריכים לדעת מספר חלוצי צבא המלחמה, וכן מספר כל שבט ושבט... כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף אחד אלף, וזה טעם 'כל יוצא צבא בישראל', כי המניין מפני צבא המלחמה". והמלבי"ם מוסיף: "והיה צריך לדעת מספר צבא המלחמה, ולסדרם בדגלים כמחנה ההולכת למלחמה שמסודרים במערכה איש על דגלו ותחת שרי אלפים ושרי מאות".
ואם תשאלו : האם כל יהודי שהיה במדבר מבן עשרים ומעלה ראוי להיות איש מלחמה? וכי כולם היו בכושר? לא היו זקנים וחלשים? אומר רבינו בחיי, אמנם אתה צודק, היו והיו אנשים כאלה אך הם לא נמנו ב"צבא" הזה!  לעומתו בעל אור החיים מחדש חידוש - כולם היו ללא יוצא מן הכלל -בעלי כושר קרבי!!  וכך הוא אומר: כל יֹצֵא צָבָא" - אָמַר הַכָּתוּב כֵּן בְּכָל פְּרָטֵי הַמִּסְפָּר, [ =דהיינו כל פעם שמוזכרים המספרים לשבטים השונים כתוב בהם "כל יוצא צבא"] לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה אֶחָד מִכָּל הַבָּאִים לִכְלַל הַמִּסְפָּר שֶׁלֹּא הָיָה רָאוּי לָצֵאת בַּצָּבָא אֶלָּא כולָּן גִּבּוֹרֵי כֹּחַ, [בעלי פרופיל גבוה...]  וְהוּא אוֹמְרוֹ כֹּל, פֵּרוּשׁ כָּל אֶחָד מֵהֶם יוֹצֵא צָבָא. וְזֶה נֵס שֶׁאֵינוֹ בָּאומּוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בְּכָל  הַמִּסְפָּרִים שֶׁלָּהֶם אֶחָד שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָצֵאת בַּצָּבָא." ומעיר המלבי"ם כהסבר ל"נס" הזה, כי קדם לו נס בהר סיני... שבמתן תורה כל החולים ובעלי המומין התרפאו! [עיין רש"י (שמות כ:טו)]   לכן במנין הזה היו כולם ללא יוצא מן הכלל  ראויים להיות אנשי מלחמה.
לעומת זאת הרמב"ן מביא פירוש אחר, שונה לחלוטין!  שלא היה זה גיוס לצבא על מנת להילחם, אלא "צבא" בכל מקום ענינו להתקהל במקום מסויים [אלא אם כתוב בפירוש "צבא המלחמה"]  וזה לשונו:"- "כל יוצא צבא" - כל היוצאים להיקהל בעדה, כי הנערים לא יקהלו בתוך העם. כי כל אסיפת עם תקרא "צבא".. כמו במראות הצובאות אשר צבאו פתח אהל מועד.." גם רבינו האלשייך הקדוש בדעה הזו. "..הנה יש שני מיני צבא. יש צבא למלחמה, ויש צבא להשראת שכינה להיותם צבאות ה'. ... עם היות שאינו להילחם עם צבא זולתם כדרך יציאת צבא, כי אם אדרבא הוא בהפך, כי צבא המלאכים שהיו עד כה מרכבה אל השכינה, הם נעשים צבאותם של ישראל כטפלים אליהם. .." כלומר: יש במרום "צבא" מלאכים שמעתה אחרי המניין והדגלים של עם ישראל הם – המלאכים -  יהיו "מרכבה" ומשרתים של צבא ה' עלי אדמות – דהיינו של עם ישראל!! הפלא ופלא!!
לפי ההסבר הראשון, שהיה כאן מניין וגיוס כדי לכבוש את  ארץ ישראל התברר בסוף אחרי חטא המרגלים, שהגיוס הראשוני היה כביכול לשווא, כיון שמתו כל אנשי המלחמה במשך ארבעים שנה במדבר והכנתם למלחמה לא הגיעה לכדי מימוש, רק דור הבנים הוא שזכה לכבוש את ארץ ישראל. ולכן בפרשת פינחס לקראת הכניסה לארץ היה מניין נוסף –עבור דור הבנים! .
 מעתה כפתור ופרח, נמצינו למדים שהתקיימו שני ההסברים של המפרשים השונים –ושניהם במפקדים השונים, כאן ובפרשת פינחס!! לדור המדבר - שלא זכה להכנס לארץ ישראל – היה אכן במדבר "צבא" של מלאכים החופפים אותם בתוך ענני כבוד עם משה רבינו. והיו כמרכבה לשכינה, הם "כבשו" את אוהל מועד ארבעים שנה לשמוע בצמא את דבר ה' מפי משה וכל הזקנים.
אבל דור הבנים שזכה להכנס לארץ ישראל - ונמנה בפרשת פינחס - היה צבא של ממש, שאת נסיון הקרב שלו רכש עוד בסוף המדבר - מול סיחון ועוג והכנעני מלך ערד.. וכשנכנס לארץ היה זה צבא קדוש המקדש את ה' בכלותו את בכנענים הרשעים ובכבשו ארץ חמדת אבות- ארץ שהיא "כסא ה' בעולם".
[יש לציין ששבט לוי היה כולו קודש לעבודת ה' ולא היה בכלל כובשי הארץ ולכן גם לא התחלק בשלל המלחמה ולא הייתה לו נחלה בקרב הארץ, מלבד ערי הלווים והכהנים שהיו פזורים בנחלות השבטים].
לסיום , הננו מחכים ומצפים - דרך כל "הסיבוכים" וכל מה שעם ישראל עובר  עכשיו – להתגלות מלכות ה' בעולם "כי לישועתך קוינו וציפנו כל היום" – ורק מתוך הרמת קרן ישראל ודגל ירושלים -   עד שיתקיים במהרה חזון הנביא ישעיה שירושלים ימלא "צבאה" – הרבה "צבא" - והכוונה כאן להתוועדות של עמך ישראל מכל הגלויות בירושלים [עיין תרגום יונתן]  וברוך ה' אנו זוכים לאט לאט לראות במו עינינו את הנס הנפלא הזה " כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ" ויהי רצון שגם נזכה לכך שיום יבוא ולא נצטרך עוד "צבא מלחמה" אלא ישרור השלום בעולם ויהיו לנו רק "צבא מרכבות השכינה" כשם שמקדישים מלאכי מעלה את שמו של ה' יתברך במרום!!! ...
שבת שלום!!
 
שבת פרשת במדבר [ב' סיון]
1.מפטירין בהושע ב,א "והיה מספר בני ישראל" . אין אומרים אב הרחמים.
2. במנחה של שבת – אין אומרים צדקתך [ הבלדים אומרים]
3. אין אומרים תחנון עד י"ב סיון.
4. ברכת הלבנה לנוהגים אחרי שלושה ימים – מיום שני בלילה. לנוהגים אחר שבעה ימים – החל ממוצ"ש הבא.
5. קוראים השבת פרק ששי ואחרון ממסכת אבות.
6. במוצאי שבת למנהג אשכנז אין אומרים "ויהי נעם" "ואתה קדוש". למנהג ספרד -כרגיל – אומרים שובה ה' , ויהי נעם, ואתה קדוש.
7. ביום שלישי – ערב חג השבועות – יש להכין נר עבה שדולק לפחות יממה ממנו יעבירו אש ביו"ט. (נרות יו"ט- לברך להדליק נר של יום יו"ט ויש גם אומרים "שהחיינו" //  יש תימניות שלא מברכות על נר יום טוב) בערבית- מאחרים להתפלל, כדי לקיים "תמימות" (יש אומרים מזמור הרגל) בקידוש של החג- שלוש ברכות – יק"ז – יין, קידוש – זמן (=שהחיינו)
8. ביום שלישי בערב – ליל חג השבועות – באים לבית הכנסת לאמירת תיקון ליל שבועות. יש כאלה שכל הלילה ערים, והעיקר שלא ירדמו אח"כ בתפילת שחרית.. מי שנשאר ער כל הלילה – רצוי כחצי שעה לפני חצות יקרא ק"ש. בבקר- למנהג האשכנזים – מברך כל ברכות השחר.  חוץ מברכת ענט"י  ברכת אלוקי נשמה, (והמעביר שינה) וברכות התורה – שאותם ישמע מפי אחרים ויענה אמן (וילך לנוחיות ויברך ענט"י ויברך "אשר יצר").
למנהג ספרד – יברך כל ברכות השחר וגם ברכות התורה – לאחר שיעלה עמוד השחר, (חוץ מנט"י – שיטול בלי ברכה) (כן פסק הגר"ע יוסף וכ"פ הרב רצאבי – והוסיף הר' רצאבי שהתימנים גם לא מברכים מברכת "המעביר חבלי שינה – עד גומל חסדים טובים").
למנהג הבן-איש חי -  יברך ברכות השחר אחר חצות הלילה. ואחרי שיעלה עמוד השחר יברך ברכת התורה.
9. יש נוהגים לקרוא כל התהילים ביום זה, שהוא עפ"י המסורת יום פטירתו של דוד המלך.
10. ביום רביעי– חג השבועות - בשחרית- הלל שלם / מוציאים שני ס"ת. בספר הראשון -  בפ' יתרו- "בחודש השלישי" / ובספר תורה שני- מפטיר- "וביום הביכורים" / ההפטרה – במעשה מרכבה ביחזקאל (א)  יש הנוהגים לקרוא "כתובה" בינינו לבין הקב"ה- ויש האומרים אזהרות לחג שבועות וכ"א ינהג כמנהגו.
10. נוהגים לקרוא מגילת רות בשבועות, כי המעשה בימי קציר החיטים, ועוד טעם: כי רות- הייתה  גיורת – וגם עם ישראל "התגייר" ליד הר סיני. טעם נוסף: כיון שדוד בא מרות כפי שכתוב בסוף המגילה – ודוד נולד ונפטר לפי המסורת,  בחג שבועות. (ויש עוד טעמים).
11.נוהגים לאכול מאכלי חלב (ודבש) על שם הכתוב: "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד') ויש עוד טעמים לכך.
12.יש לשמור על הפרשי הזמן בין בשר לחלב- כל עדה כמנהגה, כמו כל ימות השנה.
13. ביום חמישי – אסרו חג.
14. תקציר הלכות לחג השבועות  יחולק /חולק בנפרד . בהזדמנות הזו- תודה ליהודית יהודה ולבעלה יצחק - על כל ההשקעה בעריכה, בהדפסה, ובחלוקה של העלונים והתקצירים של הלכות החגים במשך כל ימות השנה.
 
להלן לוח זמנים לחג השבועות
עלות השחר 4:06
טלית ותפילין 4:34 [ לפי הרב עובדיה אפשר מ-  4:16]
זריחה 5:37
חצות לילה [או חצות יום]  12:41
מנחה גדולה 13:11
פלג המנחה 18:35
שקיעה  19:48
צאת הכוכבים 20:08
 
חידות לפרשה
1. מיהו "לגיון של מלך"?
2. באיזה הקשר בפרשה, מזכיר רש"י את "בגתן ותרש" מהמגילה?
 
פרפראות לפרשה
1.".. ונשיא לבני גד אליסף בן רעואל" (ב', י' י"ד)
תמיהה גדולה מצאנו בשמו של הנשיא לבני גד, שהרי כאן כתוב 'אליסף בן רעואל', ולעיל (פרק א' פסוק י"ד) כתיב אליסף בן דעואל, בדל"ת, וכן בפרשת הקרבנות ב'נשא'. מה פשר הדבר?
בספר "אמרי נועם" לאחד מגדולי האחרונים לומד מכאן מוסר השכל עצום. כאשר התמנה שבט דן לראש דגל, יכול היה שבט גד לבוא ולטעון שהוא בכור לזלפה, ודן בכור לבלהה, ומדוע לא התמניתי אף אני לראש דגל כמוהו? ולמרות זאת לא דיבר נשיא גד מאומה נגד משה רבינו, אלא קיבל עליו את הדין. שמו היה אליסף בן דעואל, ובפרשת הדגלים שינה הכתוב את הדל"ת לרי"ש, רעואל, ללמדנו שבשל קבלתו את הדין, עלה והת־ עלה עד לדרגת רע לא-ל, כמו משה רבינו, ולכן גם נקבר משה בחלקו. כי מי שמקבל את הדין, הופך להיות כביכול רעו של הקב"ה, וככזה - ההצלחה תאיר לו פנים.
2."למשפחותיו לבית אבותיו"
במזמור בתהילים קכ"ו נאמר:  "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע - בא יבא ברינה נושא  אלומותיו" (פסוק ז)  על פסוק זה  מסבירים: בוכה רק מי , שכל התפארותו נובעת   הודות לשלשלת אבותיו הדגולים, ואין לו יחוס עצמי משלו, לעומת זאת : "בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו "– מי שנושא יבול עצמי משלו רשאי לצהול ולהתרונן, כי עתיד גדול נכון לו ולזרעו אחריו...
 
לקראת חג השבועות – וקריאת מגילת רות
השבת, אנו נתחיל לקרוא בסייעתא דשמיא, את חומש במדבר וביום רביעי אנו נחגוג את חג השבועות. המדבר הוא  סמל הענווה והפשטות, זכינו  וקבלנו את "כלי החמדה" שהיתה גנוזה לפניו דורות רבים. אומות העולם לא רצו לקבל את התורה. אך כשהסתדרנו עם דגלינו כמעשה מרכבה להפליא  סביב מחנה השכינה לקראת ההליכה לארץ ישראל - כפי המסופר בפרשה- כי אז אומות העולם קנאו בנו, אולם להם לא היה ספר יוחסין כמו לישראל ולכן נשארו כפי שנשארו..
 ואולי ההסבר הוא שאומות העולם לא האמינו שניתן ליישם את התורה            הא-לוקית לחיי המעשה ובוודאי לא על מסורת דורות ויחוס אבות, אך כשראו את עם ישראל מתארגן בפועל למשפחותיו לבית אבותיו, לקראת הכניסה לארץ ישראל כשהוא מלווה עם ענן ה' ועם "תורה מהלכת" כי אז יצאו עיניהן מחוריהן מרוב קנאה. כדי לחוש כיצד  תורתינו  אכן "מהלכת" – אנו קוראים את מגילת רות ורואים עד כמה יש בה קיום המצוות בפועל,  ובעיקר, כיצד תורתינו היא תורת חסד, עם אהבת הגר –רות המואביה-  ועם לקט שכחה ופאה וגם מצוות יבום שיש בה חסד עם המת. עם תורת חסד כזו ועם "תורה מהלכת" כזו – יש גם משיח וגאולה – נצר מזרעו של דוד מלך ישראל המתייחס למשפחותיו לבית אבותיו עד פרץ ויהודה, אך גם הרבה תודות לשני "הענקים" בתורה ובמידות טובות- בועז ורות- הנפגשים בגורן ורוקמים את החלום המשיחי של כל עם ישראל מתוך קדושה וטהרה צניעות ועדינות  עד אין קץ. 
 
טעמים ומנהגים לחג השבועות
(א)     מהם שמותיו של החג?

חג השבועות / חג הקציר /חג מתן-תורה / חג הביכורים / עצרת
(ב)     ירק בשבועות – מדוע? 
- זכר למתן תורה שהיה בהר שהיו סביבותיו עשבים
- שעל כל דיבור ודיבור נתמלא העולם בשמים.
- להזכיר שנידונין על פירות האילן
ישראל והתורה נמשלו לשושנים.
(ג)      מדוע עושין "ליל שימורים"? 
- כדי לתקן - שישנו ביום קבלת התורה.
(ד)     למה נוהגין לאכול מאכלי חלב [ודבש] ?  
- מפני שהתורה נמשלה לדבש וחלב (דבש וחלב תחת לשונך)

- לפי שנאסרו בבשר וחלב, וכשחזרו לביתם אכלו בינתיים רק מאכלי חלב.
-חלב –מותר לשתותו אע"פ שבא מן החי שאסור טרם שחיטתו, ודבש – גם כן בא מן הדבורה הטמאה – כך העוסק בתורה – נטהר מטומאתו!
-חלב בגימטריה 40 כנגד 40 יום שהיה משה רבינו בהר.
(ה) מהם הטעמים שקורין מגילת רות בחג השבועות?
- ללמדך שלא נתנה תורה אלא מתוך  יסורים                                                   
- תורה כולה גמ"ח כך המגילה יש בה הרבה גמילות חסדים.

- כי דוד המלך שבא מרות המואביה -נולד והסתלק  בשבועות
- רות התגיירה, וגם בנ"י התגיירו כולם במעמד הר-סיני.
(ו) קורין בתורה את עשרת הדיברות
– (בפ' יתרו) כיום ששמענו ביום זה אותם במעמד הגדול.

(ז) הפטרת מעשה מרכבה ביחזקאל
- יש אומרים שיחזקאל ראה נבואה זו בחג השבועות

- כי במעמד הר-סיני היו כולם נביאים וחזו "מעשה מרכבה".

 
תן חיוך [והפעם על עוגות גבינה...]
1. הדבר היחיד שכל חלקי העם מסכימים עליו כיום – עוגות גבינות בשבועות...
2. רבי מאיר שפירא מייסד הדף היומי וראש ישיבת חכמי לובלין הפליג לאמריקה כדי לגייס כספים לישיבה והופתע מהבורות של היהודים שם בעניני יהדות . פעם הוא פגש עשיר גדול שהתרברב בפניו "השנה לא שכחתי אפילו פעם אחת לספור ספירת העומר" . איך הצלחת לא לשכוח שום יום ? - שאלו הרב.  "פשוט – אמר העשיר - עשיתי לעצמי סימן. כיון שכל הספירה מטרתה להגיע לשבועות - "חג הגבינה" - לכן על כל יום בספירה אכלתי עוגיית גבינה נוספת.. הרב 'זרם' אתו ושאל: ואם שכחת יום אחד לאכול עוגת גבינה -מה היית נוהג? ענה העשיר: הייתי ממשיך בשאר הימים לאכול ללא ברכה...
3. מה עושים אחרי שבועות עם כל מאכלי החלב והדבש? - הולכים לרופא שיניים!... ומעשה באחד שהלך לרופא שיניים עם חור גדול בשינו.. וכשיצא נפוח בפיו אמר: מה אגיד לכם? הרופא סך הכל העביר לי את "החור" מהשן לכיס...
4. מי שרוצה להדר בחג השבועות  אוכל "גבינה לחומרא" כיצד? להקפיד לא להגיע למצב של "עוגת גבינה שעבר עליה חג השבועות"..
 
שאלות על מגילת רות
1.מי חיבר את מגילת רות?
 2אילו אישים במגילה קיבלו את התואר : א. גיבור- חיל ב. אשת -חיל?
 3עבור מי היה דוד  א.נכד  ב. נין?
 
תשובות על מגילת רות
 1שמואל הנביא.
2. בועז ב. רות
3. דוד היה נכד של עובד ונין של בועז



בס"ד
תכלה שנה וקללותיה
פעמיים בשנה קוראים את התוכחה, פעם לפני חג השבועות בפר' בחוקתי, [בדרך כלל קורין פר' בחקותי סמוך לחודש סיון]  ופעם קודם ר"ה בפר' כי תבא,  והטעם: תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.]מגילה לא:]     ושואלים חז"ל, מילא לפני ר"ה – כלומר: בסיום השנה - אנו מבינים מדוע אומרים תכלה שנה וקללותיה וכו' אבל לפני חג השבועות מה שייך? איזה סיום שנה יש כאן?  ומתרצים, כי גם בעצרת דהיינו חג השבועות - נידונים על פירות האילן אז גם זה נחשב מעין יום דין וצריך לבקש "תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה" שמעתה ואילך כל הפירות בעצים יצליחו..  ובשל"ה במס' שבועות [ל:] הביא על דרך הדרש  כי הפירות ההם הם הנשמות הפורחות מאילנו של הקב"ה והעולם נידון ביום הזה, על התורה שנתנה בו שבטלו עצמם ממנה, ויש אומרים על פירות האילן ולא נאמר "האילנות" בלשון רבים כיון שמתכוונים לתיקון האילן הידוע דהיינו עץ הדעת שיש אומרים שחיטה היה ולפני החטא הייתה החיטה כמו עץ ממש ויש ביכלתינו בחג הזה לתקן את החטא הקדום בזכות קבלת התורה שעליה נאמר שכאשר עמדו ישראל למרגלות הר סיני פסקה זוהמתם כלומר חזרו למצב שלפני חטא עץ הדעת והיה חירות משעבוד מלכויות ממלחמות וממלאך המוות וכך היה נשאר לולא חטא העגל..   והתוס' כתבו, שצריך להפסיק בין קריאת התוכחה לחג שאחריו, ולכן לפני שבועות קורים פר' במדבר שהיא פרשה בלי קללות , ולפני ר"ה פר' נצבים וילך שגם היא [או גם הם] פרשיות ללא קללות.
אך לא רק קללות יש בפרשה אלא גם ברכות עמוסות.. כ"ב ברכות גופניות (אותיות הא-ב- הם 22) וחמש ברכות רוחניות (כנגד האותיות הסופיות- מנצפ"ך). כל זה "אם בחוקותי תלכו"..  יש האומרים שהכוונה לחוקי השמיטה שקראנו עליה בפרשה הקודמת (ר' בחיי) ויש מפרשים שהכוונה לחוקי התורה- להיות עמלים בתורה (רש"י).  
והתורה מפרטת:  "ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה"- זו הברכה המבשרת על פריחה ושגשוג בתחומי הכלכלה, ובמיוחד החקלאות- להמשיך להפריח את כל ארץ ישראל, עד שגם מקומות שוממים וגבעות צחיחות ביהודה ושומרון - אך גם בנגב ובגליל [ועתה אולי גם בגוש קטיף...]  - יתנו פרים בשפע, עם המון התיישבות יהודית, ממש כשם שהגשם אינו מכיר את הקו הירוק אלא את הפריחה הירוקה.
"והשיג לכם דיש את בציר ישיג את זרע"- כאן ההבטחה שלא יהיו מובטלים אלא תמיד תהיה עבודה, וגם ברכה בתחום פיתוח וייצור וטכנולוגיה מתקדמת, שהרי כיצד יהיה אפשר להספיק עם מכונות ישנות את הדיש והבציר, החרישה והזריעה, שבאים אחד בתוך השני מרוב עומס עבודה?..
"ואכלתם לחמכם לשובע"- "אוכל קימעא והוא מתברך במעיו" [רש"י] , כאן ההבטחה שכולם יהיו בריאים. כי אם יש ברכה במעיים אז כל הגוף עובד כמו שעון שוויצרי..
"ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד" – אוהו! כמה זה חשוב במיוחד בזמנינו.. התורה מבטיחה שאם נלך בחוקותיו של הקב"ה - כוח ההרתעה שלנו יהיה חזק כל כך,  עד אשר ה' יפיל פחד על שונאינו "להתעסק" אתנו.. אבל - אומרת התורה - חשוב מאוד שנרבה קודם את "השלום בארץ" בין חלקי העם, בין עולים חדשים לוותיקים, בין ימין לשמאל ובין העדות השונות, [עיין אור החיים הק']   ובמקום קרבות רחוב .. נראה קירבה ורחבות הלב של כל החברה הישראלית זה לזה.
"ורדפתם את אויבכם ונפלו לפניכם לחרב"- לכאורה לא מובן.. הרי כבר אמרת "ונתתי שלום בארץ" אז מה עוד שוב מלחמה?  אלא ההבדל בין השונאים לאויבים- שהשונאים – קרובים [לגבול]  והאויבים – רחוקים. השונאים -מזימתם גלויה, והאויבים - מזימתם נסתרת [עפ"י ר' בחיי]  ולכן אע"פ שכבר מקודם נאמר "ונתתי שלום בארץ" אבל נשאר עדיין "לטפל" ברחוקים, כמו למשל במשמרות המהפכה האירניים.. שנהפכו בינתיים גם לשונא "קרוב" הנמצא לא הרחק  על אדמת סוריה ואיתם גם הרוסים המסייעים להם.. ואולי גם את זה לא נצטרך, כי עוד טרם יגיע  לשם צה"ל בזרועו הארוכה, הם כבר יהיו  נופלים "לפניכם" - "שיהיו נופלים לפניכם שלא כדרך הארץ" (רש"י) למשל במסוק אי שם בהרים...
 "ופניתי אליכם והפריתי אתכם" כן! הקב"ה מעודד משפחות ברוכות ילדים!!  כנראה שרבש"ע רואה בריבוי הילדים את העתיד שלנו בניגוד לאלה הצועקים "יש עתיד" ומתכוונים לקצץ בדור העתיד ..
ועכשיו  עוד מסר מרכזי  חשוב מאד היום מול העולם ומול אמריקה הגדולה..  –- "והרביתי אתכם" - בקומה זקופה! (רש"י) לעמוד על האינטרסים החיוניים למדינת ישראל כגון בחיסול החמאס והרחקת החיזבאללה..
ומאיפה הבטחון שלנו לעמוד מול לחצים חזקים?.. כי יש הבטחה - "והקימותי את בריתי אתכם"- הברית בינינו ובין ה' לא תופר לעולמי עד ולא תהיה יותר גלות בשלישית!
 ולכבוד "יום ירושלים" יש גם על זה משהו בפרשה בתזמון מדוייק..  - "ונתתי משכני בתוככם"- זה בית המקדש [ רש"י] – רק צריך להזהר "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים"... לא לחלום! לנו יש משימות ולאויבים יש מזימות..   
אנו אמנם ברוך ה' נמצאים כבר בתוך החלום "הציוני" הזה שעשה איתנו רבש"ע במלחמת ששת הימים, אבל צריך לשמור עליו כבבת עינינו.. ולא לתת לאויבים להרים את הראש.. אלא עם ישראל צריך להרים את ראשו!  ובמלים מהפרשה - "ואולך אתכם קוממיות" !!  
 לסיום, "הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים", ובימינו לא צריך להציץ מן החרכים וגם לא מן החלונות כי השער נפתח לרווחה, אלא שהאור העצום – אור הגאולה - עדיין מסנוור אותנו ואין בעל הנס מכיר בנסו, וגם המלחמות הם חלק מחבלי הלידה אך צריך להתפלל שיהיו ברחמים מרובים עד השלום האמיתי והמיוחל - חזק חזק ונתחזק !!!
 
שבת פרשת בחוקותי (כד' אייר) – שבת מברכים
  1. נוהגים לקרוא את התוכחה בקול נמוך, אך יש להקפיד שישמע כל הקהל. בסוף הפרשה יש הנוהגים לומר חזק חזק ונתחזק.
  2. ההפטרה – למנהג אשכנז וספרד- ירמיהו טז' – (ה' עוזי ומעוזי) למנהג תימן- מפטירים ביחזקאל לד' (ויהי דבר ה'..)
  3. מברכים חודש סיון שיחול ביום שישי / המולד:  אור ליום ששי / 25 ד' אחרי חצות לילה / 9 חלקים.
  4. קוראים אבות פרק ה'.
  5. יום רביעי – כ"ח באייר.                                                                        
  6. ר"ח סיון- ביום ששי תפילת ראש חודש / בערב ר"ח סיון- נוהגים להתפלל תפילת השל"ה על חינוך הילדים.
  7. מר"ח סיון- עד יב' בחודש אין אומרים תחנון ונפילת אפיים. (והספרדים והתימנים- גם לא "למנצח..יענך")
חידה לפרשה [עם רש"י]
איזו בהמה טמאה מוזכרת בפרשה, ובאמת היא טהורה? [תשובה אחרי פרפראות לפרשה]
 
חידון התנ"ך
מיהו המלך שבימיו מצאו ספר התורה שבדיוק נפתח לפרשת התוכחה? האם הייתה זו התוכחה בפרשת בחוקותי או בפרשת כי תבוא?
 
פרפראות לפרשה
1."וישבתם לבטח בארצכם"
היה זה לפני שנים רבות בתקופה של מתח ודאגה מפני הסכנות בארץ ישראל. אנשים אמרו כי בחו"ל בטוח יותר מאשר בארץ ישראל, צריך לרדת-לברוח מהארץ.. .
אמר הגאון רבי נחום פרצוביץ, שבחז"ל כתוב להיפך, נאמר בפסוק בפרשת בחוקותי "וישבתם לבטח בארצכם". בתורת כהנים דרשו בזה "בארצכם אתם יושבים לבטח ואין אתם יושבים לבטח חוצה לה". מבואר כאן כי רק בארץ ישראל יש אפשרות של שלווה "אם בחוקתי תלכו" אבל בחו"ל אין שלווה, אם כך אין לומר שבחו"ל בטוח יותר כי הרי חז"ל אמרו אחרת! ["בנין נחום" פנינים ואמרות]
 
2.מתורתו של ר' שלום שבזי זיע"א
ורדפתם את אויביכם. אלו שבעים אומות. את – לרבות שרים שלהם. דרשו חז"ל [זהר הקדוש ] נאמר בישעיהו [סו:ה] אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד ה' וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ
 " אמרו אחיכם שונאיכם".. אחיכם – אלו בני עשו. אחי יעקב. שונאיכם – אלו בני ישמעאל שלא ניתן להם נחלה עם יצחק.
תשובה לחידה
ואם ימיר בהמה טמאה // עיין רש"י שהכוונה לבהמה טהורה בעלת מום ולא לבהמה טמאה
 
תן חיוך...
1.כוחות צה"ל רבים נמצאים בשכונת "קני בושם" בבית שמש לאחר שנמצאה שם מנהרה המובילה עד מירון..
2.נחמה פורתא.. אין הר מירון? – היו פעמיים מדורות! כמו יו"ט שני של גלויות - גם מוצ"ש וגם ראשון!...
 
לכבוד יום ירושלים–חידון קצר
1. כמה שערים יש לירושלים - ומה שמותם?
2."ירושלים הרים סביב לה" (תהילים קכ"ה). ציין לפחות ארבעה הרים?
3. השלם הפסוק בדברי הימים: ויבן--------- מגדלים בירושלים.
4. בכמה שמות נקראה ירושלים בפי חז"ל? ציין אחדים מהם.
5. מי התנא שהבטיח לאשתו  :"ירושלים של זהב" ומה הייתה כוונתו?
6. המילה ירושלים מורכבת משתי מלים –מהם? ואלו צדיקי עולם תרמו להרכבת השם הנפלא הזה ?
7. איזה פסוק חקוק  בכיכר הדוידקה בירושלים?
 
תשובות
1. א. שבעה שערים  ב. שער הפרחים, שער האריות, שער האשפות, שער שכם, שער יפו, שער ציון ושער הרחמים.
2. הר הצופים, הר הזיתים, הר ציון , הר הרצל, [הר חומה והר חוצבים]
3. עוזיהו
4. 70 שמות לירושלים. למשל: ציון, עיר דוד, עיר הקודש, יפה נוף, קריה נאמנה.
5. התנא הוא - רבי עקיבא. רבי עקיבא הבטיח לרחל אשתו  תכשיט בצורת ירושלים עשוי מזהב. וקיים את הבטחתו לאחר שהתעשר. 
 6. השם ירושלים מורכב מצירוף שתי מילים: יראה שלם ובקיצור: ירו+ שלם [אברהם קראה: ד' יראה, ומלכי- צדק קראה: שלם (בראשית י"ד) ].
 7. "וגנותי על העיר הזאת להושיעה". (ישעיהו ל"ז, לה)"
 
מתכוננים לחג השבועות – מקצת הלכות יום טוב
א.  צריך אדם לשמח את אשתו ובני ביתו וכן לארח בביתו עניים או לפחות לתרום להם צרכי החג, כדי שלא תהא רק שמחת כרסו.. כמו כן אמרו חז"ל: לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי שיהיה האדם פנוי מעסקיו לעסוק בתורה. חציו לה' וחציו לכם. ולכן צריך האדם לעסוק בתורה בחג השבועות גם ביום וגם בלילה.
ב.  כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביו"ט, חוץ ממלאכת אוכל נפש. ואף על גב שהותרה מלאכת אוכל נפש מן התורה, מכל מקום אסרו חז"ל קצירה, דישה, עימור, טחינה, הרקדה, סחיטת פירות, תלישה מן המחובר, צידה וכל היוצא בזה, מפני שדברים אלו הדרך לעשותם הרבה ביחד וחיישינן שמא יעשה לצורך חול. וכל דבר שאסור לעשותו מהתורה או מדרבנן,
אסור לעשות גם על ידי שינוי, ואסור גם לומר לגוי לעשותו.
ג.  הלכות אלו של יו"ט שייכות בנשים כמו באנשים.
הכנת האוכל ביום טוב
 א.  איסור טחינה ביו"ט: לכל הדעות אסור לטחון במכשיר חשמלי. מה עם מכשיר מיכני? לדעת הגרי"מ אליהו זצ"ל אסור לטחון או לרסק ביום טוב ע"י מטחנת יד או פומפיה אפילו בשינוי ואפילו יפוג טעם המאכל אם יעשהו בערב יו"ט, אבל לטחון במכתשת בשינוי או לרסק בשינוי ע"י מזלג מותר. ולדעת הגר"ע יוסף זצ"ל מותר בפומפיה ביום טוב [לא בשבת].
ב. מותר לברור אורז או קטניות ביום טוב, וכשבורר ביום טוב, לא יברור כדרך שהוא בורר ביום חול במגש וכדו'.
ג. מותר להקפיא מים ביום טוב (כמו בשבת).
ד. כיום ניתן לקנות קמח מנופה. אם בכל זאת קניתם קמח רגיל - אסור לנפות קמח וכדו' ביום טוב, ואפילו על ידי שינוי. אבל אם ניפו מאתמול ונפל לתוכו לכלוך, מותר לנפותו פעם נוספת. ויש מחמירים ואומרים שמותר לנפות רק בשינוי. ושינוי זה יכול שיהיה על ידי שינפה אותו על שולחן ולא לתוך קערה. ה.  אם ניפה קמח וכד' מערב יו"ט ורוצה כעת לנפותו שנית, מותר לנפות רק בשינוי. ו.  לישת בצק ועריכתו מותרת. ובלבד שלא ימדוד את הקמח אלא יקח באומר הדעת. ז.  אשה שלשה בצק ביו"ט יכולה להפריש ממנה חלה אבל לא לשורפה ביו"ט. אלא תשמור אותה למוצאי יו"ט ואח"כ תשרפנה. ולא תוריד את החלה מידה, אלא בעודה בידה תעטוף אותה בנייר ותניח אותה בתוך שקית נילון ותזרוק לאשפה. אם הניחה את החלה מידה אינה יכולה אח"כ לטלטל אותה מפני שהיא מוקצה. אמנם, אשה שלשה בצק בערב יו"ט ושכחה להפריש ממנו חלה, אינה יכולה לאכול ממנה בא"י על סמך מה שתפריש במוצאי יו"ט. אלא יכולה ללוש ביו"ט עיסה נוספת, ולחבר אותה עם העיסה שנילוש בערב יו"ט, ותפריש משניהם יחד חלה אחת. ועצה זו טובה רק אם היא צריכה את כל הבצק.
ח.  אפיית הבצק בתנור אפיה מותרת, אך הדלקת התנור אסורה (מדין הבערה), ולכן אפשר לאפות רק אם תנור מופעל על ידי שעון שבת מערב יו"ט.
ט.  כשרוצים לבשל על עצים או על גחלים וכד' יש להקפיד שלא לבקע עצים שלא לצורך. ואם העצים ראויים להסקה כמות שהם אין לטרוח ולבקעם. ואם אינם ראויים להסקה – מותר לבקעם בסכין (ופחמים שקונים – מותר).
י.  יש אומרים שאין להכין אוכל ביו"ט שאפשר להכינו בערב יו"ט, אלא אם כן טעמו של האוכל ייפגם אם יכינו אותו ביום קודם. ולכן אין להכין אטריות ביו"ט אלא קודם לכן, ובפרט שהאטריות הישנות יותר טובות מהטריות, וכן כל כיוצא בזה. אטריות שלא הכינן מערב יו"ט, מותר להכינן ולבשלן ביו"ט בלי שינוי, וטוב לשנות.
יא. מותר למלוח רק את הבשר שהוא צריך ביו"ט. אמנם אם יש לו הרבה בשר וחושש שאם לא ימלחנו יתקלקל הבשר עד אחרי יו"ט, יכול למלוח הרבה ביחד באופן שאינו מולחם בפני עצמם, אלא ביחד עם הבשר שהוא צריך ביו"ט. אבל אין למלוח אחד אחד.
 
תפילת השל"ה לערב ר"ח סיון [יום חמישי]
[הקדמה]
חלה עלינו חובת התפלה ובקשה להשי"ת בכל צרכינו, כי הכל מאתו יתברך. ובמיוחד צריך זירוז להתפלל שיהיה לו זרע כשר עד עולם. ולבי אומר לי ששעת רצון לתפלה זו היא בערב ראש-חודש סיון, שהוא החודש שבו ניתנה התורה ואז אנו נקראים בנים לה' אלקינו. וראוי שישבו בתענית, הוא ואשתו, ויתעוררו בתשובה ויתקנו כל עניני הבית: איסור והיתר, טומאה וטהרה וכל הענינים, ויתנו צדקה לעניים הגונים. ואם אפשר לבעל אז להתענות הפסקה מה טוב ומה נעים, ועל כל פנים תהיה תענית גמורה ככל דיני תענית צבור.
וזה נוסח התפילה:
אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּה הוּא אֱלֹהֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדָעָא אֱלָהוּתָךְ בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, כְּמו שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם". וְהַכַּוָּנָה בִשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ יָצַרְתָּ אַף עָשִיתָ, כְּדֵי שֶּׁנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ.
וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ ה' מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְלוּיות עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת. וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הדּוֹרוֹת, לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂות וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְותֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ.
אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים, כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ".
כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר. וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדוֹת תְּרוּמִיּות, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְנִימִית, לֹא יִרְאָה חִיצונִית, וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְּוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וָכֹחַ, וְתֶן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן.
אַתָּה ה' יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמות, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָּנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, עַל כֵּן עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי, בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדְּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ.
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תאֹכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ: אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ: הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה': יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל:
אָנָא ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק, וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה', רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ, לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי:
 


בס"ד
" בר יוחאי.. 'נעשה  אדם'  נאמר  בעבוריך"...
אחרי שנקרא השבת בפרשה על מצות השמיטה והיובל, נחגוג בעזרת ה'  במוצאי שבת את ל"ג בעומר וזהו יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי. האם יש קשר בין השמיטה והיובל לבין דמותו הענקית והמאירה של התנא האלוקי והקדוש?.. בשורות הבאות ננסה לקשר בין הדברים.
הסיפור שמובא במסכת שבת ל"ג על בריחתם למערה של רשב"י ובנו ידוע לכולם אך הבה נשים לב מה קורה כשהם יוצאים מהמערה.. הם יוצאים לאחר י"ב שנה והנה הם רואים יהודים חורשים וזורעים. תמהו רשב"י ובנו כיצד אנשים עוזבים חיי עולם [=את התורה] ועוסקים בחיי שעה? [=חרישה וזריעה..] כל מקום שהיו נותנין עיניהן מיד נשרף.  יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! חזרו למערה וקיבלו על עצמם עוד שנה..יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם. הפעם היה כבר "איזון" בין רשב"י ובנו בהסתכלות על המציאות. כל מקום שהיה רבי אלעזר בנו "מכה" - רשב"י היה מרפא.. עד שראו יהודי זקן רץ בכניסת שבת עם שני הדסים שאלוהו למה אתה רץ עם הדסים?  ולמה לך שני הדסים? אמר לכבוד שבת קודש - אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור.. אמר רשב"י לבנו ראה עד כמה חביבין המצוות על ישראל . יתיב דעתייהו. התיישבה דעתם ולא הזיקו יותר לעולם המעשה..
אם כן הצדיקים הללו ובמיוחד רשב"י יצאו מהמערה כאילו כבר היו בעולם "החירות"... חירות מעולם המעשה. עולם זוהר. הם נמצאים בעולם שצדיקים יושבים ועטרותיהם [וחכמתם]  בראשם ללא צורך בכלי המעשה. במלים אחרות הם נמצאים כבר בעולם "היובל" שלשם כל האנושות מובלת ובמיוחד ישראל עם קדושו  – לדבקות האלוקית המוחלטת כל רגע וכל שעה בה' יתברך כשכל השדות מושבות ויחד עם זאת מושבתות, "עולם שכולו שבת" לחיי העולמים..
וזוהי באמת מטרת השמיטה וביתר תוקף פי שבעה.. היובל!! שיהיו כולם פנויים למטרה האמיתית שאנחנו כאן – להיות עם "חפשי" בארצינו.. חפשי ממלאכות שגוזלות מזמנינו עד שרוב מהומת החיים והמרוץ לחיי החומר אנו שוכחים להיות על "כנפי רוח" ולהינשא בקול דממה דקה ולשמוע את איוושת ההויה האלוקית שנמצאת בתוכנו ולדבקה למקור החיים.
גם בתורת החסידות מוסבר ששמיטה ויובל מייצגים דרגות רוחניות בעבודת ה'. שמיטה- ענינה ביטול תחושת היישות העצמית . האדם מרגיש את עצמו ובכל זאת מתבטל אל ה'.  יובל – זו דרגה יותר עליונה של חירות מכל המוגבלות . דרגת יובל היא בדוגמת החירות שתהיה לעתיד לבוא כאשר את רוח הטומאה אעביר מן הארץ.
נחזור להעמיק מעט באגדה הנ"ל על רשב"י ובנו. הגמרא במסכת סוכה אומרת שרשב"י אמר על עצמו ועל רבי אלעזר בנו. "ראיתי בני עליה והמה מועטים ואם שניים הם - אני ובני הם". מה זה בני עליה? כותב התניא [פרק י] שאלו אנשים שיודעים להפוך את הרע לטוב ולהעלות אותו לדרגות גבוהות שהקדושה תשרה שם- זה נקרא בני עליה! והנה כשיצאו בתחילה מהמערה ו"שרפו" הכל בעיניהם הקדושות הייתה עליהם  תביעה משמים – כך מסביר הרב קוק ב"עין איה" -  אתה רבי שמעון  כ"כ הרבה שנים יושב במערה ולומד ואתה חושב שהתורה לא משפיעה על המציאות? אתה לא יכול להעלות עם התורה שלך את מה שיש במציאות שאדם זורע וחורש? סימן שאתה צריך להשתלם עוד יותר בתורה כדי שתגיע לדרגה הזאת.  זאת הייתה השנה השלוש עשרה במערה.  לחבר את הכל לחיי המעשה. ואז הם יצאו להיות בני עליה. שמעלים את המציאות גם לקדושה ואפילו את ההדסים הריחניים הם לכבוד שבת המלכה, לשמור ולעשות.. מוסיף האדמו"ר הזקן ב"תניא": בני עליה אלו הם בני היכלא דמשיח. תפקידם הוא לתקן את הרע שבעולם ולהפוך את החושך לאור. וכל כך השתלם רשב"י במידה זו עד ששיבח אותו המשורר של "בר יוחאי" הלוא הוא ר' שמעון לביא עפ"י הזוהר הקדוש שכאשר הקב"ה ברא את העולם ואמר למלאכיו "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו" הוא התכוין לרבי שמעון בר יוחאי ולאנשים שצועדים בדרכו . "נעשה אדם נאמר בעבוריך"!!
מורי ורבותי. בגלל המצב הבטחוני, והסכנה הכרוכה בעלייה המונית לקברו של רשב"י - לא יחגגו במירון אלא קומץ של אנשים . אנשי עליה.. שיעלו לקברו של רשב"י ויתפללו בעבור כולנו ובמיוחד בעבור החיילים הנלחמים להצלחתם ולחזרתם לשלום, להחלמת  הפצועים והחולים , להשבת החטופים והנעדרים, ולהחזרת כל האזרחים העקורים מבתיהם בשלום ובבטחון. גם אנחנו כל אחד בביתו וסביב מדורתו  יתפלל עבור כלל ישראל ובזכותו של רשב"י נצא מן הגלות ונזכה להמשך אתחלתא דגאולה לבוא המשיח ולבנין בית המקדש. וכבר אמר לי גבור ישראל – יאיר אנסבכר הי"ו -  שמי יודע .. בגלל שהאירנים שתומכים בחיזבא'לה  נמנעת היאספות יהודים רבים במירון - ניתנה השבוע "מיקדמה" לאויבינו עוד לפני ל"ג בעומר ומן שמיים נלחמו , ונפל מסוקו של אחד הגדולים מצוררי ישראל -נשיא אירן-  על אחד ההרים ואתו עוד צורר גדול – שר החוץ האירני.. ומי יודע עוד איזה "מתנות" יש בדרך.. "כן יאבדו כל אויביך ה'"  ובעם ישראל יתקיים – המשך הפסוק – "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". אכי"ר. שבת שלום! 
פרפראות לפרשה
"ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו" [ כה,י]
כשאדם יורד מנכסיו – קרוביו מתרחקים ומתעלמים ממנו, שמא יצטרכו לפרנסו. אך כשהוא שב ומתעשר – הכל חוזרים להיות קרוביו. והרמז בפסוק זה - ושבתם איש אל אחוזתו – כי אז- ואיש אל משפחתו תשובו...ועל דרך הצחות, זהו גם פירושו של  הפסוק : וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות.  – בשעה שהאביון נושע וחדל להיות עני, מתרבים בלא עין הרע בני משפחתו, רבים כצאן... ואולם הרב שמואל מוהליבר שהיה מחובבי ציון הגדולים  היה מסביר פסוק זה על השיבה לארץ ישראל וכך היה אומר: כשיתקיים בנו – ושבתם איש אל אחוזתו – שעה שנשוב אל ארצינו, אל אחוזתינו הישנה – אז - ואיש אל משפחתו תשובו.- נזכה לכך, שישובו אלינו משפחותינו, ילדינו שאנו מאבדים אותם בגלות שהם מתרחקים והולכים מאתנו, עד שמתנתקים לגמרי מתורת ישראל ומכל סממן יהודי...
פרפראות לפרקי אבות – פרק רביעי
"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה..."אנשים סיפרו לפני רבי  זושא מאניפולי על אחד הסגפנים בימיו, פרוש, המדיד שינה מעיניו דרך הפלגה. הבריות אומרים עליו שישן רק שעה אחת בכל מעת לעת.                                              נענה הרבי ואמר כמשתומם:                                                                                                 - תמה אני עליו, אם אינו ישן, דווקא את אותה השעה שעליה אמרו חז"ל : "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא..."
וכנראה שעל  "שעה" של תשובה זו יש להתפלל שלא תהא חלילה מתוך צרות ויסורים, ועל כך מסופר, שפעם נסע רבי ישראל מרוזין בדרך, ולפתע התחיל לרדת גשם והכרכרה שקעה בבוץ. ניסה העגלון  לחלץ  את העגלה ואולם לא היה אפשר להוציאה מהבוץ. נשא הצדיק את עיניו השמימה וקרא: רבונו של עולם! כוונתך היא בודאי שאשוב בתשובה. יפה, מוכן אני. אבל הנח לי לשוב אליך כשאני בביתי, מתוך מנוחה והרחבת המוחין. כאן, בתוך הגשם והבוץ, אינני מסוגל לשוב בתשובה. הוציאני תחילה מן הבוץ, ותראה שאעשה תשובה כראוי...
 
חידה לפרשה
פרשתינו לא עוסקת בראש השנה – אז איך נכנס "שופר" לפרשה?
שבת פרשת בהר [י"ז אייר]
  1. ההפטרה בירמיהו ל"ב "ויאמר ירמיהו היה דבר ה'"
  2. קוראים פרקי אבות – פרק רביעי.
  3. במנחה  אין אומרים "צדקתך" מפני שביום ראשון ל"ג בעומר.
  4. יש לומר לילדים לא להכין בשבת שום דבר למדורה של ל"ג בעומר שחל השנה במוצ"ש.  וכמובן לא לסחוב עצים וכדומה. ולכן גם את המדורה כדאי קצת לאחר ולא לעשותה תיכף ביציאת השבת שלא יבואו לידי חילול שבת חלילה..
  5.  יש עושים את המדורה ביום ראשון בערב בגלל חשש לחילול שבת.
  6. בין השמשות של מוצ"ש יש להזהר מלומר הערב ל"ג בעומר כדי שלא יחשב לו שכבר ספר את העומר.
  7. ביום ראשון אין אומרים תחנון ונפילת אפיים.[האשכנזים אומרים "למנצח"]
  8. נוהגים קצת שמחה ביום זה ולפי מנהג אשכנז מותר לערוך חופה ביום ראשון לפני השקיעה. כמו כן מתירים להסתפר [לדעת הרמ"א היה אפשר להסתפר ביום ששי] לפי מנהג ספרד אין מסתפרים עד יום ל"ד בעומר ביום. ואז גם מותר לערוך חופה. חלק מהתימנים נהגו להקל כדעת האשכנזים.
  9. אין מתענים בו מלבד תענית חלום וחתן ביום חופתו.
תן חיוך - אוסף של 10 תגובות - על מות ראיסי - כנגד 10 בני המן..
1.שמעתי על הפצצות חיסולים והתנקשויות. אבל כזה דבר עדיין לא ראיסי.........
2.נחשף שמו של טייס המסוק. סוכן מוסד בשם אלי קופטר..
. 3כי לא איראני האדם וחי..........."
4. קיצונים מנטורי קרתא שמלווים את הארון מבקשים לדעת: איברהים ראיסי בן...........
5. נעלם מסוק נושא פרסים...............
6. הנשיא ביידן: מבקש לשלוח איחולי בריאות לידידי נשיא איראן ארדואן. ודורש מישראל לשלוח סיוע הומניטארי לעם האירני...
7. אירן אירן במה אברכך, יהי רצון שכל נשיאים שנושאים ממך יהיו כמותך.....
8. ניצחו אראלים את המסוקים.........
9. גנץ הציב אולטימטום לאירנים : אם עד השעה 7 בערב לא מוצאים – אני פורש..
10. ראשי תיבות חודש אייר: אין יותר ראיסי
מהלכות שבת - יתושים באים להתארח . מה עושים?..
תשובה: ישנם מספר אמצעים לחסל או לדחות את היתושים:
ראשית – יש "קטלן יתושים" – המחובר לחשמל. ניתן להפעילו מערב שבת בלי ליגע בו בשבת  [גם ניתן לחברו לשעון שבת מערב שבת]. הערה: מותר להחליף בשבת טבלית בתוך מכשיר נגד יתושים כיון שהמכשיר אינו מרתיח את החומר אלא מאדה. 
שנית- יש שהתירו לרסס בפליט אם פותח את החלונות ולא מרסס הישר על היתושים.
שלישית- מותר למרוח חומר דוחה יתושים על העור בתנאי שהחומר הינו נוזלי ולא משחה. כי במשחה יש אומרים שזה איסור " ממרח" [ זו תולדה של אב מלאכה "ממחק"].
והעצה הפשוטה- כדאי שתהיה רשת טובה החוסמת את דרכם אל הבית - ולהתכסות היטב...
דרך אגב, חוץ מהתכשירים הכימיים - יש אומרים שיש תרופות טבעיות רבות לשם הרחקת היתושים: אבל לדאוג לכך כבר מערב שבת ולא בשבת! למשל:  שום תלוי, גדל בתוך עציץ או סתם מונח על צלחת בחדר מרחיק יתושים. אפשר גם לעשות משחת שום ולמרוח ישירות על העור. כמו כן, לאלו שגרים  בקומת הקרקע, יש המלצה לזרוע מתחת לחלון עגבניות או סמבוק. פרחיהם ידועים כמבריחי יתושיםכמו כן, תמצית אקליפטוס דוחה יתושים. 
  1.  האם מותר למרוח בשבת  חומר מרגיע אחרי עקיצת היתושים כגון: ג'ל אלוורה או פניסטיל ?
תשובה: אם זו משחה – יש איסור "ממרח" [כאמור לעיל]. ולכן העצה להכין למקרה הצורך, מבעוד יום, [בפרט שיש תינוקות הרגישים] תמיסה נוזלית עם החומרים הנ"ל. שוב, גם כאן יש אומרים שיש חלופה טבעית לחומרים הכימיים כגון: למרוח מי סודה לשתיה על מקום העקיצה 1/2 כפית סודה על כוס מים פושרים או   למרוח תמיסת מי חמצן  ומים ביחס של 1:1  . [אדם מבוגר, שאינו מצטער כל כך מהעקיצה, כדאי שימנע מלמרוח אפילו תכשיר נוזלי להרגיע העקיצה, כיוון שחכמים גזרו על תכשירים רפואיים מחשש שחיקת סממנים].
ועתה עוד מידע בנושא היתושים, שאולי יעניין אתכם : יש ילדים השואלים את הוריהם: אבא, למה דווקא אותי אוהבים היתושים? למה אתה לא נעקץ - ואני כן?...  ובכן,  מדענים מצאו, שיתושים מעדיפים באמת, ילדים על פני מבוגרים ונשים על פני גברים – כי עורם דק ורך יותר. הם גם מעדיפים אנשים שמזיעים יותר על פני אנשים המזיעים פחות, אנשים בעלי מזג חם על פני אנשים רגועים יותר, ואנשים עם רמות גבוהות יותר של הורמונים בגוף (כלומר, צעירים יותר) על פני אנשים עם רמות הורמונים נמוכות יותר (כלומר, מבוגרים( ...
עצות טובות - למדורת ל"ג בעומר - מאת הרב יוני לביא
לא לגנוב קרשים  מאתרי בניה ולא ממדורות של אחרים
לא לקחת עגלות מהסופר או משמוליק אלא ברשות
בל תשחית עצים וחפצים. לא צריך לפרק את הבית בשביל המדורה..
לא לעשות את המדורה במקום שעלול לגרום להתלקחות
ולא במקום שעלולים להזיק לשכנים.
לדאוג שיהיה מי שיכבה את האש בסוף.
לצקת תוכן סביב המדורה: משחקים הצגות חידונים הפעלות וכדו' ראוי סביב דמויות של רשב"י וחביריו
ואהבת לרעך כמוך במיוחד בימים אלה!  ולכן לשים לב שילד לא יעלב שלא משתפים אותו או לא מזמינים אותו למדורה והוא נשאר בודד..
ל"ג בעומר שמח!!


בס"ד
בשם ה' כי אמילם
בפרשתינו אנו נפגוש את כל החגים הכתובים בתורה [וחנוכה ופורים בסוף בדרך רמז.. חנוכה עם שמן המאור ופורים עם שלחן המערכת שהיה בבית המקדש והרי גם אסתר 'פתחה שלחן' וקיימה "יהי שלחנם לפניהם לפח"..]     וכן לא לחינם חלק ניכר מפרשתינו היא "פרשת המועדות" שפוגשים קטעים מקריאתה בכל חג וחג.. ויום העצמאות שחגגנו השבוע משתלב לקול צלילי החגים  כי אמנם ביום העצמאות קראנו רק "הפטרה" - "עוד היום בנוב" אך גם אמרנו "הלל" ובצירוף ההלל בראש חודש שלא היה מזמן – התמונה מושלמת! 
ההלל כולו הודאה לה' יתברך על הנסים שעשה לנו  אבל יש גם בהלל תפילה ובקשה כגון:"  מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי ..  כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַםַ סבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם."  מלחמה גם בדרום וגם בצפון - וממזרח שולחים "מעופפים" מסוכנים - ואנו בתווך מתפללים לישועת ה' שיעשה אתנו נסים ולא יעשו ידיהם תושיה אבל גם צריך להתפלל שהקב"ה יתן עצה והדרכה נכונה לראש ממשלתינו ולמנהיגנו שיעמדו בלחצים ולא ירתעו.  וגם שיזכו לסיים את המלאכה. כן!   "בשם ה' כי אמילם" [ אמילם = אכריתם] בלי בושה ובלי היסוס, הנחשים הצפעונים יוצאים מהאדמה שוב ושוב ואם תסמוך על אומות אחרות שיעשו את העבודה בשבילנו וק"ו אם תחשוב שהרשעות הפלשתינית היא שתמשול שם אז לא עשינו שום דבר וכדי בזיון וקצף..   
והזמן הטוב להתפלל על עם ישראל הוא כל ימות השנה ביום ובלילה - שהרי "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹקים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹקינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ  אליו" [דברים ד,ז], אך גילו לנו חכמי האמת והקבלה שיש זמנים מסוגלים יותר לקבלת התפילות יש  "עת רצון" – "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן ..." [תהלים סט,יד] כלומר: יש  עתות רצון יותר - המסוגלים לקבלת התפילה או התשובה, כגון: בתפילת מנחה של שבת, שעת "רעווא דרעווין" [=שעת הרצון שברצון] וכן עשרת ימי תשובה ובראשם יוה"כ ועוד. וכותב הזוהר הקדוש שגם בשבעת הימים שתחילתם מפסח שני (יד' באייר) - עד יום כ' אייר - דהיינו מיום רביעי הקרוב עד יום שלישי בשבוע הבא - יש "שמיים פתוחים"!! ובלשון הזוה"ק: "תרעין פתיחין" דהיינו- שערים פתוחים לקבלת התפילות!! [עיין זה"ק ח"ג  דף קנג עא].
מה המיוחד בשבוע הזה- מיד' אייר- עד כ'אייר? אומרים המקובלים, ששבוע זה הוא גם במקביל - כמעט כולו - לשבוע ספירת "ההוד" שבימי ספירת העומר. כידוע חכמי הקבלה אומרים שימי ספירת העומר הם גם ימי "הספירות" ימים שבהם יש עליית מדרגות ושילובם זה בזה - חסד, גבורה ותפארת, נצח הוד יסוד ומלכות.  אנו נמצאים עתה בימי "ספירת ההוד". ול"ג בעומר –שיחול השנה במוצאי שבת הבאה - הוא הפיסגה- של  "הוד שבהוד". [ מהי מובנה הפנימי של ספירת ההוד? זאת נשאיר לחכמי הקבלה הבאים בסוד ה', אך נאמר באופן כללי, שעניינה  הפנימי של ספירת ההוד, הוא ההודיה לה'.  וחלק מהיראה זה גם להודות לו ולהתבטל לפניו ].
אבל עוד דבר נפלא  אמרו  כאן בעלי רשומות - שהשבוע הזה הוא "השפיץ" של ארבעים ותשעה ימים מיוחדים - לא אלה שאנו מכירים בתור "ימי ספירת העומר" שתחילתם ממחרת הפסח ועד שבועות - אלא של ארבעים ותשעה ימים אחרים, שבהם כשהיו בני-ישראל במדבר היתה "חפיפה" של שתי קדושות- קדושת הר-סיני, וקדושת המשכן! ונסביר את הדברים:
עם ישראל חנה ליד הר סיני באחד בסיון - וכעבור כשנה - החל המסע הראשון של בני-ישראל מהר-סיני להמשך הדרך אל ארץ ישראל  וזה היה בכ' באייר. וכך כותב רש"י  על הפסוק - "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדות" [במדבר י, יא]. "בחדש השני - נמצאת אתה אומר שנים עשר חודש חסר עשרה ימים עשו בחורב,  שהרי בראש חודש סיון חנו שם ולא נסעו עד עשרים באייר לשנה הבאה". והנה בשנה פשוטה- יש שנ"ד ימים, ואם נפחית משנה זו עשרה ימים נגיע לשמ"ג ימים..- ורמז לכך במזמור שמדבר על מתן תורה - "גשם נדבות תניף א-לוקים" (תהילים סח). אם כן,  גש"ם ימים חנו בני ישראל למרגלות הר-סיני.
כמו כן, נזכיר כאן,  שהרבה מעניני התורה אנו פוגשים במספר שבע. כגון:  שבת, שמיטה, ויובל, והעומר, בבחינת: "אִמרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעתיים" [ תהלים יב]. והנה מעניין שבגש"ם הימים הללו יש בדיוק כפולות של שבע!!  - שבע פעמים * שבעה שבועות יוצא בדיוק שמ"ג ימים!! [ = 343  ימים].
הסתבכתם בחשבון? עוד לא סיימנו.. והנה מ"ט ימים אחרונים, [ מתוך שבע פעמים מ"ט,  לחנות בנ"י בהר-סיני, הייתה קדושה כפולה. כי מלבד חנותם ליד הר ה' ( כשאש אוכלת בראש ההר כל הזמן חנותם שם- כדעת הרמב"ן) היה גם בתוכם משכן!! שהרי בא' ניסן הוקם המשכן- ובכ' באייר הוא יום עזיבתם את ההר- סך הכל-  יש ארבעים ותשעה יום! בימים אלו היתה קדושה נוראה ומיוחדת בתוך עם ישראל . עומדים למרגלות הר האלוקים, ומסובבים בדגלים סביב מחנה שכינה שבמחנה!! [ דרך אגב: בארבעים ותשעה יום האחרונים, לא רק שנבנה המשכן, והיתה חנוכת המזבח, אלא גם היה מניין בנ"י וקידוש הלווים.]
כאמור, תמיד השביעי שבשביעי - הוא מיוחד עוד יותר! השיא של אותם מ"ט יום הוא השבוע האחרון- (" שביעי דשביעי"..) ותנחשו מי הוא אותו שבוע? נכון! מפסח – שני (יד' אייר) עד כ' אייר !! (שבו כאמור עזבו את הר-סיני). אז הבה ננצל,  את הימים המיוחדים הללו לבקש בקשות  על שלום חיילנו האמיצים על החטופים הנמצאים בשבי, על עשרות אלפי האזרחים העקורים מבתיהם עד שישכון הביטחון בישוביהם ויוכלו לחזור - ותאריך לסיום המלחמה עדיין אין.. גם נתפלל לאחדות ישראל! כי רוח העם נגזרת מזה שרואים שעם ישראל מאוחד ונחוש במשימתו. כמובן נתפלל גם  להארה רוחנית ואור יהדות שיכנס בלב כולנו  ונזכה לגדל ילדינו [ונכדינו וניננו..] על ברכי מורשת ישראל סבא!
לסיום.  עם כל ה"עת רצון" שכתבנו במאמר זה, נא לא להילחץ! .. כי כבר אמרנו שה' קרוב אלינו - " בְּכָל קָרְאֵנוּ  אליו ". בכל עת ובכל שעה!!
שבת שלום ומבורך!
 
שבת פרשת אמור [י' אייר]
1.ההפטרה בספר יחזקאל מד "והכהנים והלווים". קוראים פרק שלישי במסכת אבות.
2.מי שעדיין לא בירך ברכת הלבנה – יברך במוצ"ש קודש. סוף זמן ברכת הלבנה – עד יום רביעי בלילה [ כל הלילה]
3. יש הנוהגים להתענות בה"ב [תענית קמא י"ב אייר יום שני]
4. ביום רביעי – י"ד באייר - פסח שני –. אין אומרים תחנון [גם במנחה לפניו] זהו גם יום הילולא דרבי מאיר בעל הנס הקבור בטבריה.
 
חידות לפרשה
1. האם "כהן חלל" צריך שיבקר לפחות פעם אחת בירח? אם כן, מהו "כהן חלל"?...
2. איזה יום שיש בו מוסף ואינו מוזכר בפרשה?
 
תן חיוך...
1. ביידן מתקשר לנתניהו:
ביידן: תגיד לי מה קורה, אני מבקש לדעת!
נתניהו: כמו שבקשת לא נכנסים לחיפה.
ביידן: מעולה!
2. פתרון למשבר חוק הגיוס:  החרדים עולים למירון ואז מכריזים על כל הר מירון "שטח צבאי סגור"...
 
כהן וגרושה...
שאלה:
כידוע התורה אוסרת נישואי כהן עם גרושה והסמכות בארץ ניתנה לרבנות לפעול לפי הוראה זו. והנה לפני כעשרים וחמש שנה ביקש כהן אחד לשאת גרושה וכיון שהרבנות לא הסכימה הם התחתנו בחתונה אזרחית בקפריסין. מנישואים אסורים אלה אני נולדתי. ועתה אני שואל האם זה פוגם ביהדותי? האם אני נקרא "כהן"? ומה יהיה עם ילדי כשיבואו להתחתן ברבנות?
תשובה: נכון שכל רגע שכהן נושא גרושה הוא עובר על האיסור הכתוב בפרשתינו : ".. וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ"  - וחייב לגרשה - אבל הילדים אינם פסולים מלבוא בקהל ואין להם דין "ממזרים" והם יהודים לכל דבר. מכל מקום הילד לא נחשב כהן , לא נושא כפיים ולא חייב להיזהר מלהיטמא למתים. נוסף על כך, בתו של החלל [ נכדתו של הכהן..]  תקרא "חללה" לעניין זה שהיא אסורה להינשא לכהן ולכן צריך לייעץ לה בבוא הזמן [ואולי לפני הזמן.. ] ובעדינות שלא תחפש לה חתן כהן...
 
מהלכות שבת - שוטרים וגנבים..
  1. באופן עקרוני מותר לשוטרים לחלל שבת לצורך הצלת נפשות, וכן אם נמצא חפץ חשוד או שנתגלתה תנועה חשודה של אנשים מסוכנים, צריך להזעיק את המשטרה. וכן כאשר מתעוררת קטטה קשה שעלולה להתגלגל לשפיכות דמים, צריך לקרוא למשטרה. וכן כאשר גנבים פורצים לבית ויש חשש שיפגעו בדיירים, יש להזעיק את המשטרה.
  2.  במצב שאין נשקפת סכנה לחיי אדם, יש מחמירים ואומרים שאסור לשוטרים לחלל שבת במלאכות שאסורות מהתורה. למשל, אם פרצו גנבים לדירה וברחו, כיוון שכבר לא נשקפת מהם סכנה, אסור להזמין משטרה. ואפילו אם הגנבים עדיין בדירה, אם הדיירים אינם בביתם, כך שאין נשקפת להם סכנה, אסור להזעיק את המשטרה. וכן כאשר גנבים פורצים לחנויות ובנקים, אסור להזעיק את המשטרה. וכן אסור לשוטרים לכתוב דין וחשבון על אירוע של גניבה, ואסור לקחת טביעת אצבעות מגנב שנתפס, וכן אסור להסיע גנב לתחנת המשטרה בשבת (שש”כ מא, כד-כה; ילקוט יוסף שכט, כ-כז).
  3. אולם יש שהקלו גם בזה ולכן לדעתם מותר להזעיק שוטרים כדי למנוע גניבות ונזקי רכוש, ומותר לשוטרים לנסוע אל מקום האירוע, מפני שאם לא יטפלו בגנבות ונזקי רכוש בשבת, תגבר הפשיעה מאוד, ויגיעו הדברים לפגיעה בחיי אדם. אלא שהתלבטו אם מותר לשוטרים לחזור בנסיעה ממקום האירוע, וכן אם מותר לבצע סיורים שוטפים בניידות משטרה, ויש מהם שנטו להתיר זאת על ידי נהגים גויים (היכל יצחק או”ח לב; ישכיל עבדי ה או”ח מד; צי”א ד, ד).
  4. הדעה המקילה ביותר היא דעתו של הרב שאול ישראלי (עמוד הימיני יז) שהתיר לניידות השוטרים לסייר עם נהג יהודי, וגם לחזור מהאירוע ולהסיע גנבים שנתפסו עם נהג יהודי. כי אם נניח מעט לפושעים בשבת, או שנקשה על השוטרים למלא את תפקידם, עד שאולי יתפטרו או יתרשלו במילוי תפקידם, תגבר הפשיעה עד לסכנת נפשות. ולכן מותר לעשות כל מה שנצרך למניעת הפשיעה בשבת. וכמו שהתירו חכמים ליוצאים להציל לחזור למקומם, למרות שהם צריכים לטלטל את הנשק שלהם ברשות הרבים, מפני שאם נאסור עליהם לחזור, יש לחשוש שבעתיד יתרשלו מלצאת להציל (לעיל הלכה י). וכן אמרו חכמים, שכאשר צריך לטפל בחולה מסוכן, גם אם יש שם גוי, עדיף שיהודי יעשה את כל המלאכות הנדרשות להצלתו, מפני שאם יבקשו מהגוי לעסוק בהצלתו, יתכן שבעתיד כשיצטרכו לטפל בחולה מסוכן ולא יהיה שם גוי, יחששו לחלל שבת כדי להצילו . וכן לגבי עבודת המשטרה, אם ביום השבת תוגבל פעולתה בתפיסת גנבים ומניעת פשעים, הדבר יעלה לבסוף בחיי אדם.
  5. כיום בהתגברות מעשי הטרור נגד יהודים בכל מקום אז גם חלק מהפשיעה ה"ממונית" קשורה לפעילות טרור, [צא ולמד מה שקורה בנגב...]  ולכן המאבק נגד גנבים הוא במידה רבה גם מאבק נגד מחבלים, שכרוך באופן ישיר בהצלת חיים. ק"ו שיש חשש שח"ו הם באים לפגוע בנפשות!
  6. מכל מקום, אסור להזמין משטרה רק כדי שימלאו דו”ח שנועד לצורך כספי, כדי לתבוע את חברת הביטוח וכדומה. וכן אסור להזעיק משטרה כדי לטפל בשכנים שמרעישים בלילה .. וכאן המקום לבקש מאלו שמרעישים או משמיעים מוזיקה קולנית בלילה שיקפידו על השעה 23:00 לעצור כל רעש מטריד. תודה מראש גם מהילדים הקטנים שרוצים להשכים למעון או לגן...
  7. על המשטרה לקבוע נהלים מיוחדים לשבת כדי למעט באיסורים, שבכל מה שאפשר לשנות – יוכלו השוטרים לשנות. וכן יקבעו נוהל, שאם יש במשמר שוטר גוי, מוטב שהוא יהיה הנהג והוא יכתוב את הדו”חות. וכן ידאגו לספק לכל השוטרים ‘עט שבת’ שאיסור הכתיבה בו מדברי חכמים
  8. במקום שיש עירוב, מותר לאנשי רפואה ומתנדבי הצלה שהולכים תמיד עם מכשיר איתורית או טלפון נייד, לצורך הצלת חולים ופצועים, לשאת את המכשירים הללו בשבת. וכן מי שרגיל ללכת עם אקדח או רובה, רשאי לשאתו בשבת בלא הגבלה. ואין בזה איסור מוקצה, מפני שלדעת רבים האקדח הוא כלי שמלאכתו להיתר, שכל יעודו לצרכי הגנה והרתעה במיוחד במצב הבטחוני כיום.. וכן מכשיר קשר שנועד לצרכי הצלה, הוא כלי שמלאכתו להיתר. ואמנם טלפון נייד, שרוב שימושו לשיחות שאינן קשורות להצלת נפשות, הוא כלי שמלאכתו לאיסור, אלא שמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו, ולכן מותר לטלטל אותו לצורך הצלת נפשות.
  9. לכן ביקשתי מהגבאים שבכל בית כנסת שיהיה לפחות אדם אחד נושא נשק וישתדל להשגיח על הכניסה..
  10. במקום שאין עירוב, אין לצאת במכשירים הנ"ל אלא כאשר יש צורך הנוגע לפיקוח נפש שאנשים יהיו צמודים לנשק ומכשירי קשר, כדי שיוכלו לטפל במצבי חירום. ומותר להם לצאת עמהם למקומות שהכל רגילים לצאת בשבת, כגון לתפילות ושמחות. וישתדלו לשאת בשינוי את מכשיר הקשר כגון בין החולצה לגופיה, שבאופן זה הטלטול אסור מדברי חכמים. ואת הנשק ישאו כדרכם, מפני שיש סכנה בלקיחתו בשינוי.
  11.  אסור לצאת עם הנשק או מכשיר הקשר בשביל לטייל מחוץ למושב או העיר במקום שלא מוקף בעירוב שאין לגרום טלטול הנשק בלא צורך.
 
לכבוד ההילולא של רבי מאיר בעל הנס
פעם כעס אדם אחד על אשתו שאיחרה להגיע לביתה בליל שבת, מפני שנשתהתה בדרשתו של רבי מאיר, וגזר עליה שלא תיכנס הבייתה עד שתלך ותירק בעינו של הדרשן, הלא הוא רבי מאיר. צפה רבי מאיר ברוח הקודש, ועשה עצמו כאילו יש לו כאבים בעינו, ואמר: כל אשה שיודעת ללחוש בעין תבוא ותלחש. אמרו לה שכנותיה: לכי ורקי בעינו, וכך תוכלי לחזור לביתך. כשבאה אצל רבי מאיר, שאלה: יודעת את ללחוש בעין? מרוב פחדה של אותה אשה אמרה לו: לא. אמר לה רבי מאיר: רקי בפני שבע פעמים ויוקל לי יותר מאשר אם ידעת ללחוש. לאחר שעשתה כן אמר לה: לכי אמרי לבעלך: אתה אמרת פעם אחת, ואני ירקתי שבע פעמים. אמרו התלמידים לרבי מאיר: רבי, כך מבזין את התורה? הלא אילו אמרת לנו, היינו מביאים אותו ומלקים אותו, והיה הוא מתרצה ומפייס את אשתו. אמר להם: ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו? מה אם שם הקודש שנכתב בקדושה, אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, וכבוד מאיר לא כל שכן? [ירושלמי סוטה א, ד].
 
פרקי אבות פרק שלישי
(ט) רבי יעקב אומר: המהלך בדרך ושונה, ומפסיק ממשנתו ואומר: "מה נאה אילן זה! מה נאה ניר זה!" מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו.
אומר היה ה"חפץ חיים" משמו של רבי ישראל מסלנטר: -אדם יחיד שמתבטל אפילו שעה קלה מלימוד התורה, דומה למי ששולף מפסי הרכבת קטע זוטר באורך מטר אחד או שניים, ואומר: כלום עשיתי מה? איזה ערך יש לשתי אמות ביחס למסילת-ברזל שאורכה מאות קילומטרים? מבלי לזכור שעל-ידי פעולה קטנה שלו הפסיק לחלוטין את מהלך הרכבת ואולי אף גרם לאסון גדול.. גם מי שפוסק ממשנתו מחבל ברצף השתלשלות התורה ולימודה בקרב ישראל.  לעומתו היה רבי שלום מברנוביץ רגיל להסביר את המשנה כך: אם אמירת "מה נאה אילן זה" משמשת אצלו "הפסק" ממשנתו, דהיינו שלימודו לא היה ביחוד הלב לאלוקים וכשפונה להללו נקרא "מפסיק", או להיפך, אם למד כראוי אך אינו משבח באמירה זו לבורא, שברא אילנות נאים - הריהו כאילו מתחייב בנפשו. יהודי אינו מביט סתם ככה על הבריאה, מבלי שישים אל ליבו מי ברא כל אלה , ויהלל ליוצר הנפלא של כל הבריאה. [ דברים דומים כתב הרב קוק והרצ"יה בנו ] וכך היה אומר רבי אברהם ישעיה קרליץ, בעל "חזון איש": - כשאני מסתכל בחדרי על צמח, שתיל רך, לפעמים מוכרחני להפסיק מפני כלות הנפש- מתוך התפעלות על פלאי הבריאה שבורא אלוקים.

 



בס"ד

יהי כבוד חברך - וכבוד המדינה - חביב עליך כשלך..
בפרשת קדושים, רבים הם הפסוקים העוסקים בכבוד החבר: "לא תשנא את אחיך בלבבך", "לפני עיור לא תתן מכשול" ועוד ועוד, וכמובן גולת הכותרת - "ואהבת לרעך כמוך". לאורם של פסוקים אלה, ובימים בהם אנו אבלים על מיתת עשרים וארבעה אלף תלמידי ר' עקיבא, ומשתדלים לשים אל ליבנו את הזהירות בכבוד החבר- ראוי לעורר את התודעה: "בכל אחד ואחד מישראל, מגדול ועד קטן, אור אלוקים חיים ביפעת קודשו בוער ומאיר".  ולכן..  לסטור ליהודי אין הדבר פשוט כלל וכלל . צלם אלוקים שורה על פניו של היהודי וכשסוטרים זהו בזיון שאין לו כמעט מחילה! זו סטירה לנשמה היהודית, וכביכול סטרת לשכינת עוזו יתברך! וכך כתוב מפורש במסכת סנהדרין [דף נח/ב]  "אמר רבי חנינא הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה שנאמר "מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ .." -"הנוקש את האדם היינו ישראל שקרויים אדם דכתיב ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם... כאילו לועה את הקודש, כלומר כסוטר את השכינה"
וכותב הרב קוק זצ"ל: "בכל אחד ואחד מישראל, מגדול ועד קטן, אור אלוקים חיים ביפעת קודש בוער ומאיר, וכל הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועה של שכינה שנאמר מוקש אדם ילע קודש, הדמיון הרואה בהופעתו של כל אחד מישראל הופעה אלוקית משוכללת, הוא תולדה של הניצוץ הנבואי, שהוא  נמצא רק בשביל ישראל" (אורות עמ' קע"א). 
וכותב המהר"ל שם: כי האדם נברא בצלם אלקים, ועיקר צלם אלקים הוא בפניו של אדם ששם הוא תואר צלמו. ולפיכך הסוטר לועו של חבירו כאלו סוטר לועו של שכינה" וממשיך בספר "תורת חיים" שם: והטעם נראה לפי שהמתכוין להכות חבירו מכת פצע הצער ההוא מגיע לגופו... [אבל כאן]  שמתכוין לביישו הרי הצער ההוא מגיע לנשמתו של אדם הנאצלת מן השכינה לכך הסוטר לועו של ישראל ומביישו הוי כמבייש פני השכינה. "  וכתב השל"ה הקדוש שבפניו של האדם יש רמז לשם ה' - שם הוי"ה -  שמספרו כ"ו, בעיניים שהם דוגמת שני יודי"ן, וחוטם שהוא דוגמא וא"ו הרי מספר כ"ו. גימטריה של שם ה'...
וכשבאו חכמים לשער את הקנס על הכאה בלחי הם כפלו והכפילו את המחיר ממכה רגילה:
וכך נאמר במסכת בבא קמא פרק ח' משנה ו: "הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵירוֹ, [מי שמכה חבירו בפס ידו סגור בערפו -דהיינו אגרוף]  נוֹתֵן לוֹ סֶלַע.[=ארבעה זוזים]  רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, מָנֶה. [מאה זוזים]  סְטָרוֹ [שהכהו בפס ידו על פניו:] נוֹתֵן לוֹ מָאתַיִם זוּז!! [ואם הכהו] לְאַחַר יָדוֹ [והוא קלון יותר:] נוֹתֵן לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז!!
גם לארץ ישראל ולתושבי מדינת ישראל צריך להתייחס בכבוד . לעצור את הסיוע ואפילו במעט למדינת ישראל - יש בה מעין סטירה בלוע של עם ישראל היושב בציון.  האם כך עושים למדינה "בעלת ברית" או מדינה "ידידה"? לצערינו, נשמענו עד עכשיו להוראותיהם ודשדשנו במלחמה הרבה בגלל הבקשה ל"סיוע הומינטרי " לחיות האדם הללו כשבמקביל אין לנו שום מידע על חטופינו ושבויינו וגם אין מי שידאג להם ל"סיוע הומניטרי"..
על כורש נאמר שהיה יין והחמיץ.. כי בתחילה נראה היה שהצהרתו תוביל מליוני יהודים לארץ ישראל אבל בעין השניה הוא קרץ ליהודים בארצות הגולה [ובעיקר בבבל] לא לעלות לא"י - כך גם בריטניה עם הצהרת בלפור המפורסמת שאח"כ בגדה בשליחותה האלוקית להחזיר את היהודים לארץ ישראל ומנעה את עלייתם במדיניות "הספר הלבן" וגם בשיתופי פעולה עם אויבינו שהצרו את צעדינו ופרעו פרעות בישוב היהודי בחברון ובעוד מקומות. לכן צדק ראש הממשלה שאמר השבוע בטכס "יום השואה והגבורה" ש"אם ניאלץ לעמוד לבד מול אויבינו – נעמוד לבד" - וה' יהיה בעזרינו.     
לסיום. למדנו בפרשה לכבד ולאהוב את החבר "יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך" כפי המצוה "ואהבת לרעך כמוך". וגם לאהוב ולכבד את מדינתך שנתן לך ה'.  ובשעה שאויבינו "נשאו ראש" ויתייעצו על צפוניך, וגם "אוהבינו" לא בדיוק כפי שחשבנו.. עם ישראל ישא ראשו ולא יפול ברוחו בידיעה שיש לנו אבא שבשמיים שמשגיח עלינו, כי אם הם "נשאו ראש" - ואנו אומרים: "לי -ראש".. ובחילוף אותיות: "ישראל"!!
 
שבת פרשת קדושים [ג' אייר]
 1.ההפטרה למנהג אשכנז – עמוס ט' טו "הלא כבני כושיים" הספרדים – מפטירין ביחזקאל כ,ב "ויהי דבר ה' –והתימנים-מתחילים פסוק לפני כן "ויהי בשנה השביעית"
2.קוראים אבות פרק שני
3.ברכת הלבנה – לנוהגים אחרי ג' ימים – החל ממוצאי שבת קודש. ברכת הלבנה לנוהגים אחר שבעה ימים -מיום רביעי בלילה .
4. ביום ראשון בערב – טכס יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ולנרצחים בפיגועי טרור הי"ד. ביום שני בערב – מתחיל יום העצמאות. [השנה נדחה ביום אחד גם יום הזכרון וגם יום העצמאות]
5. כאמור  ביום ראשון בערב מתחיל -  יום הזכרון לחללי מערכות ישראל והרוגי הטרור. מדליקים נרות נשמה וקוראים פרקי תהלים לעילוי נשמתם. [ ט, פג, קמד] קדיש וא-ל מלא רחמים.
6. ביום שני בערב מתחיל – יום העצמאות. ביום שלישי אין אומרים תחנון ונפילת אפיים.[ יש שלא אומרים תחנון גם ביום שני כיון שהשנה הוא יום ה' באייר ."האי יומא דקא גרים"..]  אומרים הלל ונותנים שבח והודיה לה' יתברך שהצילנו ממוות לחיים בקום המדינה וזיכנו לקיים מצוות עשה של וירשתם אותה וישבתם בה [ עיין רמב"ן הוספה למ"ע ד]. ונתפלל להמשך הצלחתה של מדינתינו ברוחניות ובגשמיות עד בא הגאולה השלמה בב"א. אומרים תפילה לשלום המדינה ולשלום חיילי צה"ל. הראשל"צ הרב נסים זצ"ל – התיר להתגלח לכבוד יום העצמאות.
 
לפרשת קדושים וליום העצמאות – "קדושה אני מבקש"
 - שירו של הרב משה צבי נריה זצ"ל


קדושה אני מבקש
קדושה אני מבקש
קודש הקדשים אני מבקש
קדושה אני מבקש

תנו לי קדושת ארץ ישראל
תנו לי קדושת אהבת ישראל

תנו לי אהבת ארץ ישראל
אהבת ישראל
קודש הקודשים אני מבקש
קדושה אני מבקש
 
ליום הזכרון
"ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך - ואומר לך בדמייך חיי. .." אוהו! כמה דמים רבים נוספו בשנה זו!  רבים מן הנופלים במערכות ישראל לא זכו להקים משפחה ולשמוע בברית המילה של ילדיהם את הפסוקים הטעונים והעמוקים האלה, אך בדמם שהירווה את האדמה ובמסירות נפשם הם נתנו לנו את הבסיס [ מתבוססת =גם מלשון בסיס] לחיינו עלי אדמות בגאון ולתקומה בארצינו הקדושה וממש הצילו את מדינת ישראל! . לכן עלינו להיות ובעלי תוכן ערכים חיוביים והכי חשוב לא להיות מפולגים!!  -  וכך להיות ראויים לקרבנם הטהור ואנו  תפקידנו  כפי הקריאה המהדהדת בחללו של עולם שיוצאת מפרשת קדושים שאנו קוראים השבת  - קדשו את חייכם [=קדושים תהיו]  ותאהבו זה את זה  [=ואהבת לרעך כמוך]
תהיה נשמתם - של כל חללי צה"ל – וכל אלו שנהרגו בפעולות הטרור והאיבה - צרורה בצרור החיים. בגן עדן תהא מנוחתם. אכי"ר.
 
ליום העצמאות
מדינת ישראל חוגגת עצמאות והשנה ברגשות מעורבים לאור המלחמה וכל מה שקרה מאז שמיני עצרת.   עכ"פ צריך להתגבר ולשמוח ביום זה כי זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. נכון ש"אין בעל הנס מכיר בנסו" אבל אשרי מי שמתרומם מעל ימי השיגרה האפורים ומחיי היומיום השוטפים,  ומתבונן בנס הגדול הזה ששמו מדינת ישראל למרות כל המשברים שבדרך. יש חובה להבין כיצד יד ה' הפועלת בהסתוריה [ הסתר יה] - " בינו שנות דור ודור" – ובמיוחד בדורנו זה שזכינו לקיבוץ גלויות מופלא שממשיך עד עצם הימים הללו, כמו כן להקמת מרכז התורה הגדול בעולם, לצבא משובח שעוד ילמד לקחים וכבר למד ממה שקרה השנה..  ולכלכלה בין היציבות בעולם למרות ההוצאות הענקיות בעקבות המלחמה וכל מה שמסביב..  – והכל בעזרת ה' - כי הוא הנותן לנו כח לעשות חיל. מדינת ישראל זקפה את קומתו של העם היהודי שהייתה כפופה כאלפיים שנה. זהו! צריך להבין שנגמרה הגלות וכל היהודים מוזמנים בשמחה להשתתף אתנו בבניית ארצינו והעמקת ההתיישבות בה לארכה ולרחבה. אנו בני חורין בארצינו ובעזרת ה' נתגבר גם על כל הקשיים שעדיין עומדים בדרכינו  עד לשכלולה של התקומה בקומות נוספות של "ואולך אתכם קוממיות". מי חכם וישמור אלה – ויתבוננו חסדי ה' !!
 
פרקי אבות פרק ב
מרבה צדקה – מרבה שלום.
מעשה ברבי אלעזר בן שמוע שהיה מטייל על שפת הים הגדול וגורס משנתו, נשא עיניו וירא הנה ספינה אחת מיטרפת בים ונטבעה במצולות ים, ואדם אחד נכרי מן הספינה אחז בדף של הספינה, ונדחף על ידי הגלים אל חוף הים, והיה ערום, ומסתתר בחוף הים, והיה מתחנן לפני העוברים ושבים, שיתנו לו כסות להתלבש, ולא שתו לבם אליו, נתקרב רבי אלעזר, וכששמע קול תחנוניו פשט מעילו אשר עליו, ונתן לו ללבוש, לכסות מערומיו, והביאו אל ביתו והאכילו והשקהו, ואחר שנח ושקט, נתן לו מאתיים דינרים, וליוה אותו בכבוד ויקר. לימים מת הקיסר של רומי ונמנו השרים ומינו את האיש הנזכר למלך, כשישב על כיסא מלכותו, גזר על תושבי המדינה ההיא [היהודים] שכולם יהרגו, ובאו תושבי המדינה אצל רבי אלעזר ובקשוהו ללכת אצל המלך, ולבקש רחמים עליהם, ומסרו בידו ארבעת אלפים זהובים כופר לנפשותם. נטלם והלך אל ארמון המלך, אמרו למלך, יהודי אחד זקן רוצה לבוא אל המלך לשאול בשלומו, ואמר המלך: יבוא, וכשראהו המלך, הכירו, ויקם לפניו מעל כסאו, ויאמר אליו,מה עסקו של אדוני כאן? ולמה טרח לבוא עד הנה? ויען אליו: באתי לבקש מאדוני לרחם על אותה מדינה ולבטל את הגזרה שגזרת עליהם, ואף על פי  שלא נהגו עמך כהוגן רחם נא על עליהם, והנה עמי ארבעת אלפים זהובים כופר לנפשותם, השיב לו המלך, הכסף הזה יהיה נתון לך תמורת מאתיים הדינרים שנתת לי כשנפרדתי ממך, וכל המדינה תנצל בזכותך שהאכלת אותי והשקית אותי בביתך, והכנס נא לאוצרותי וקח לך שבעים חליפות במקום המעיל שהלבשת אותי, ולך לשלום. ועליו נאמר, שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו (מדרש רבה קהלת יא. א)
 
חידות לפרשה
1.מה הקשר בין איסור "נטירה" שבפרשה [ לא תקום ולא תטור..]  – לחיל "הנוטרים" [מתקופת המנדט הבריטי] ?
2.בונים בית מקדש והנה הגיעה שבת קודש – ממשיכים לבנות או מפסיקים? הוכח מהפרשה!
 
פרפראות לפרשה
"לא תשנא את אחיך בלבבך.. ואהבת לרעך כמוך" 
* מסיפוריו של יהודי זקן: אבא, עליו השלום, סוחר היה.  עיתים עלה והצליחו נכסיו, עיתים ירד, כדרכם של סוחרים.  כשעלה היה מקפיד, שתהא אמא, עליה השלום, מדליקה נרות קטנים לשבת ויום־טוב, וכשירד היה מקפיד, שתדליק נרות גדולים. 
פעם אחת אמרתי לו : ״אבא, צריך להיות הפוך ! ״
החזיר לי: ״בני, "ואהבת לרעך כמוך" כתיב.  כשאני עולה ושרוי בשמחה, רצוני, שיציצו שכני לתוך חלונותי ויראו את האפלולית שבבית, וידונו שעסקי רעים, וישמחו גם הם.  וכשאני יורד ושרוי בצער, רצוני שיציצו שכני לתוך חלונותי ויראו את האור הגדול שבבית, וידונו שעסקי טובים, ויצטערו גם הם״...
 
עוד ממנהגי העומר
1. שידוכים - מותר לעשות שידוכים (אירוסין) ולעשות סעודה. רק שלא ינגן בכלי נגינה ולא ירבה בריקודים ומחולות (כה"ח שם ס"ק ט). ולדעת המשנ"ב לא יעשו ריקודים ומחולות כלל. (ס"ק ג)
2.  בר מצוה - מי שהגיע למצוות בימי הספירה עולה לתורה ויכולים לעשות לו גם סעודת בר מצווה ולשיר לכבודו בפה אך לא בכלי נגינה (אחרונים). והרב עובדיה זצ"ל מתיר אם זה יום הבר מצווה. // ברית מילה - - הסנדק, המוהל ואבי הבן מותרין על פי ההלכה להסתפר ולהתגלח ביום שלפני המילה סמוך לערב קודם הליכה לבית הכנסת.
3. שירים - יש להזהר עד ל"ג בעומר שלא לשמוע שירים מהרדיו או מטייפ אף שהם שירי קודש. ובסעודות מצווה כגון: ברית מילה ופדיון הבן וכדו' מותר לשיר בפה אך לא בכלי נגינה [ הגרי"מ אליהו] ולדעת הגר"ע יוסף – מותר גם בכלי נגינה אם זו סעודת מצווה.
4. לגבי ברכת שהחיינו" - בימים אלו שממעטים בהם בשמחה, יש נוהגים שאין מברכים "שהחיינו" לא על בגדים ולא על פירות, ויש נוהגים לברך רק על פירות. ולמנהגים אלו מותר לקנות בגדים חדשים וללובשם אחר כך. ויש שאין נוהגים בחומרא זו כלל ומברכים "שהחיינו" על כל דבר .
8.  מלאכה - נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל ימי הספירה משקיעת החמה עד לאחר ספירת העומר שזו השעה שבה מתו תלמידי ר"ע. אמנם אין להזהר בזה אלא עד אחרי ל"ג בעומר בלבד . יש עדות שלא נהגו בזה וצריך לברר בכל עדה מה נהגה.
 
תן חיוך [שאריות מפסח..] ...
 1. האם גילו את המתכון הסודי של קוקה קולה? החשבון מאד פשוט. אם הרב לנדא ממקהלות האשכנזים החרדים, נתן כשרות לקולה [הרגיל] חייב הוא להיות מכיל את החמרים האלו בלבד:  גזר, תפו"א, ביצים, שמן-אגוזים וסלק..
2. אמר רבי פסח: מי שלא עמד בשלושה פקקים בחול המועד – לא יצא ידי חובה..
3. רואה חשבון: לכל הנשים הצדקניות -תזכורת! מי שאפתה שתי חלות "מפתח" שלא תשכח לעשות "תיאום מס"...

 

בס"ד
השוכן איתם בתוך טומאותם
 
בפרשתינו התורה מביאה את סדר עבודת יום הכיפורים. לכן חלקים גדולים מהפרשה אנו קוראים גם ביום הכיפורים. אמנם במקור היה זה בחנוכת המשכן באחד בניסן אך מכאן למדו לעבודת יום הכיפורים פעם בשנה. יום הכיפורים נועד לכפר על עוונות עם ישראל ודעת רבי [=רבי יהודה הנשיא מחבר המשניות] יום הכיפורים מכפר גם למי שלא שב בתשובה אבל חכמים חולקים עליו וטוענים שיום הכיפורים מכפר רק על אלו ששבים בתשובה וכמובן בתוספת של עיצומו יום מכפר יחד באה הכפרה המיוחלת. והנה ישנו פסוק בפרשה שבא  אגב הדרשות העוסקות בהזאת דם הפר והשעיר בקודש הקודשים ובהיכל וכך דורשת הגמרא במסכת יומא [נו:]  את הפסוק "וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם". לפי פשוטו עוסק הכתוב בהזאת דם השעיר בהיכל לאחר הזאתו בקודש הקודשים. נראה שהפסוק הנזכר בברייתא מנמק את הצורך בכפרה מיוחדת על "אוהל מועד" – ההיכל. קודש הקודשים אינו שוכן 'עם' בני ישראל - איש אינו נכנס אליו, וממילא אין חשש שתארע בו טומאה. לעומת זאת, בהיכל מצויים אנשים, ולכן יש לכפר עליו במיוחד, משום שייתכן שאגב המעורבות האנושית בנעשה בו אדם עלול לפגוע בכבודו ובטהרתו.
אולם אגב הדיון ההלכתי מביאה הברייתא דרשה נוספת: 'השכן איתם בתוך טומאתם' – אפילו בשעה שהן טמאים שכינה עמהם". פה כבר מדובר על הקשר ביננו ובין הקב"ה. על אף הטומאה הכרוכה לעיתים בקשר עִם ישראל, הקב"ה בחר להשרות שכינתו בתוכנו.
והרעיון העמוק הטמון בדרשה הזאת עוסק בשאלה: מהי בעצם טהרת יום הכיפורים? כיצד יתכן [לדעת רבי] שהיום מכפר גם אם לא שבים? דרך אגב, גם לפי חכמים -כתוב ברמב"ם בהלכות תשובה -  שבזמן שבית המקדש היה קיים,  שעיר לעזאזל היה מכפר על עבירות קלות שעשינו  ועל מצוות קלות שבטלנו  -גם בלי תשובה! כיצד זה יכול להיות? הרי יסוד התשובה הוא בסיס לכל התורה כולה?
אלא משיבה הברייתא - "אפילו בשעת שהן טמאים שכינה עמהם": הקב"ה חפץ בישראל גם כשהם טמאים, וטהרת המשכן והעם ביום הכיפורים היא כביכול "צורך גבוה" – הקב"ה רוצה לשכון בישראל, אלא שטומאתם כביכול פוגעת בהשראת השכינה, ולכן – לפנים משורת הדין – הוא מכפר עליהם וסולח לעוונותיהם ביום הכיפורים באמצעות סדר הכפרה שקבע.
ודבר זה מזכיר את הכפרה בברית המילה לכל הקהל..  כמובא בספר טעמי המנהגים "בשם הרב הקדוש מהר"ש מקארלין זצ"ל שאמר בשם המדרש, בשעה שאמר הקב"ה לאליהו שיצטרך להיות בכל ברית מילה שבישראל, אמר אליהו, אתה ידעת שאני מקנא לשמך יתברך, הנה אם יהיה בעל ברית בעל עבירה לא אוכל לסבול להיות שם, והבטיחו השי"ת שיכפר גם לו. השיב עוד, אפשר יהיו הקהל העומדים שם בעלי עבירות ולא אוכל לסבול, הבטיחו השי"ת שיכפר לכל הקהל".., אמנם מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל אמר בברית מילה של אחד הרבנים, כי ודאי אין הפירוש בדברי המדרש הנ"ל שעונות כל המשתתפים בברית יתכפרו בלא תשובה, כי הרי אין לנו זמן כפרה גדול מיום הכיפורים, ואף הוא אינו מכפר אלא עם התשובה, והדברים ק"ו בנידון דידן, אלא הכוונה היא להסרת הזוהמא השורה על החטא, ובדומה לזה איתא בתנא דבי אליהו דאליהו יכול לסבול כל מיני סרחון חוץ מסרחון של חוטאים ופושעים, וע"ז השיב לו הקב"ה שבשעת הברית כשאליהו יהיה עמהם יעביר מהם הקב"ה את הסרחון כאילו לא חטאו כלל. אבל ר' יחזקאל לוינשטיין בעל "אור יחזקאל" זי"ע שנכח בברית לא קיבל את הדברים, ונתווכח עמו דהביאור בדברי חז"ל הוא כפשוטו. כמו שאמרו חז"ל ומובאים בדברי רש"י עה"ת (בראשית לו,ג) ששלשה מוחלין להם עונותיהם, גר שנתגייר והעולה לגדולה והנושא אשה, ונלמד ממחלת שמחלו לעשו את עונותיו, ושם ודאי היה בזה בלא תשובה, כמפורש בחז"ל במגילה יא,א עה"פ הוא עשו, הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו...
איך שיהיה ה' רוצה בכפרתינו ביום הכיפורים ולכן עושה "לפנים משורת הדין" ובא לקראתינו. וזה הוא השוכן איתם בתוך טומאותם.
מספרים על הראי"ה קוק שבא לקבל פני רב חשוב בנמל יפו ודרש את הדרשה הזו וכוונתו לכל העולים שעלו לארץ ישראל שהגם שאינם שומרים תורה ומצוות הקב"ה מקבלם בחפץ לב "ושוכן איתם בתוך טומאתם" והביא את דברי המדרש באיכה רבה: בפסוק "זכור תזכור" שאמר הקב"ה : והלואי יהוון בניי עמי אעפ"י שמקניטין אותי .. אמר הקב"ה הלואי יהוון בניי עמי כמו שהי' במדבר שהיו מלינין עלי  .. בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה אמר הקב"ה: הלואי יהוון בני עמי בארץ ישראל אעפ"י שמטמאין אותה עכ"ל ואותו חכם שהגיע לארץ פתח את פיו להתנצח עם הרב קוק על דברי המדרש הזה בטענו מה עם האזהרה שהארץ תקיא את מטמאיה? אבל גם על זה יש תשובה והעיקרית שבהם שכאשר יגיע הזמן שה' יתגעגע אלינו לשוב לארץ קדשינו שוב לא יהיה חורבן ולא גלות לכלל ישראל היושב בציון אך יתכן טיפול באדם הבודד ורבות הדרכים לו לבורא העיקר שכלל ישראל יהיה כאן והלואי – אומר הקב"ה – יהיו בני כאן אע"פ שמטמאים אותה. [וכתב בספר בני יששכר שאע"פ שהמדרש תמוה אבל הוא מובא בראשונים כדוגמת הכפתור ופרח עיי"ש]
אם כן, נחזור למה שפתחנו.  אל לנו לבחון רק את אמצעי הכפרה שבחר הקב"ה כדי לאפשר את השראת שכינתו בתוכנו, ועלינו להתייחס גם למגמתה של כפרה זו. העובדה שהקב"ה בחר למחול על עוונותינו ביום הכיפורים אף שאיננו ראויים לכך מלמדת שמטרת הכפרה היא השראת השכינה בקרבנו, ואם כן, גם כאשר איננו יכולים לבצע את מעשי הכפרה הנדרשים, הקב"ה ברחמיו יטהרנו מטמאותינו  וישרה שכינתו בתוכנו וכך בכל הליכותינו ה' יעזרנו להיטהר לפניו ולכפר על כל עוונותינו
 לסיום אנו קוראים פרשה זו ונזכרים כיצד עברה [ועוברת] עלינו השנה מאז יום הכיפורים האחרון ובמיוחד מאז שמחת תורה.. . האם צפינו שתהיה שנה כזו? ודאי שלא. לו היינו יודעים, מן הסתם תפילתינו וצעקתינו אז הייתה אחרת.. והנה עכשיו בפרשה זו ניתנת לנו "הזדמנות חוזרת"...  כי כל סדר עבודת הכהן הגדול נאמרת בפרשת השבוע!!  ואנו עומדים לפני ימים גדולים שבה אנו זוכרים מחד את קדושי השואה ומאידך את הגבורים והקדושים שמסרו נפשם על הגנת המדינה ועל אלה שנהרגו בפעולות טרור לכן הבה נישא תפילה לרבונו של עולם:
 אנא רבש"ע, קבעת בחכמתך  לקיום העולם, יום אחד בשנה לכפרת חטאים ומתחילת הבריאה ייעדת וקדשת את היום הזה "ימים יוצרו ולו אחד בהם". וקבעת שיהיה רק פעם אחת בשנה, כדי שלא תצטרך רבש"ע לעשות עוד יום כיפור אחד חלילה ע"י מיתת צדיקים מכפרת! כמה ימי כיפורים היו לנו השנה, כמה צדיקים וטהורים נעקדו לפניך בשנה הזו! אנא רחם על עמך ישראל ותאמר די לצרותינו, הבא לנו גאולה שלמה במהרה ולא ע"י יסורים ! בשר לנו באליהו הנביא עבדך והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ואחד הקרעים בעם ישראל! בשר לנו כי שבו בנים לגבולם וחטופים וחטופות לחיק משפחותיהם! שמור על חיילינו ושלח רפואה שלמה לכל הפצועים ולנשברי לב ונפש! ובא לציון גואל במהרה בימינו. אמן.
שבת שלום!
 
הפיוט: שמרו שבתותי
מחבר - רבי שלמה – [אולי הכוונה לר' שלמה בן גבירול] נביא כאן בית אחד בפיוט:
 "שִׁמְרוּ שַׁבְּתוֹתַי, לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְֹבַעְתֶּם מִזִּיו בִּרְכוֹתַי, אֶל הַמְּנוּחָה כִּי בָאתֶם, וּלְווּ עָלַי בָּנַי וְעִדְנוּ מַעֲדָנַּי, שַׁבָּת הַיּוֹם לַיְדוָד.
לֶעָמֵל קִרְאוּ דְרוֹר, וְנָתַתִּי אֶת בִּרְכָתִי, אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לִצְרוֹר, לְגַלּוֹת עַל יוֹם שִֹמְחָתִי, בִּגְדֵי שֵׁשׁ עִם שָׁנִי, וְהִתְבּוֹנְנוּ מִזְּקֵנַי. שבת היום. [היום לה' שבת היום לה' ] ולוו עלי...
ובכן, מה הקשר בפיוט של "שמרו שבתותי" – לפסוק בפרשתינו  "וְאִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחֹתָ֖הּ לֹ֣א תִקָּ֑ח לִצְרֹ֗ר.. " [יח: יח] שהכוונה שליהודי אסור לו לשאת שתי אחיות בחייהן?
ביאור:
'לעמל קראו דרור' היכן נזכר דרור? ביובל!  -בפרשת בהר (כה, י): וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר בָּאָ֖רֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם.
היכן מוזכר "ונתתי את ברכתי"? בשמיטה! [שבשנה הששית יתן ה' את ברכתו לשלוש השנים] -"וְצִוִּ֤יתִי אֶת־בִּרְכָתִי֙ לָכֶ֔ם בַּשָּׁנָ֖ה הַשִּׁשִּׁ֑ית וְעָשָׂת֙ אֶת־הַתְּבוּאָ֔ה לִשְׁלֹ֖שׁ הַשָּׁנִֽים".(כה, כא)
ויש קשר בין השמיטה ליובל – ששניהם באים בשביעית.. שמיטה בשנה השביעית והיובל אחרי שבע שבתות שנים.. דהיינו: הדרור והחופש –והברכה בשפע.. קח את שניהם כמו אשה אל אחותה שהם קשורות וצרורות באותו רעיון של המספר "שבע" - והשליכם על קדושת יום השביעי "לגלות על יום שמחתי" =יום השבת.  – שביום השבת יש את שתיהן כי יום השבת "היא מקור הברכה" "ויברך אלוקים את יום השביעי"  וגם בו ינוחו יגיעי כח וימצאו דרור וחופש ממלאכה. ככתוב : "וְי֙וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֣֖ת׀ לַד' אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּבִתֶּ֣ךָ וְעַבְדְּךָֽ־וַ֠אֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ֨ וַחֲמֹֽרְךָ֜ וְכָל־בְּהֶמְתֶּ֗ךָ וְגֵֽרְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ לְמַ֗עַן יָ֛נוּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽ֑וֹךָ" [דברים ה,יד].
ויותר מכך, "אשה על אחותה לצרור, לגלות על יום שמחתי", שיש שפירשו שהמכוון הוא שיהיו עוד ועוד ברכות שיהיו צרורות יחד מה שנקרא "צרור ברכות"..
והנה השבת היא "זכר למעשה בראשית" [ככתוב בעשרת הדברות הראשונות בפ' יתרו]   וגם "זכר ליציאת מצרים" [ככתוב בעשר הדברות האחרונות בפ' ואתחנן] ובברכת הקידוש אנו מזכירים את שתיהן!  השביתה ממלאכה = הדרור– בא כתוצאה מהשבת הראשונה בהסטוריה - "זכר למעשה בראשית" שבו שבת ה' ממלאכה.. אבל "המנוחה" באה כתוצאה מ"זכר ליציאת מצרים" כי עבד היית בארץ מצרים..  - היינו שם כל הזמן בעבדות ולכן  עתה בשבת אנו לא רק בדרור וחופש אלא גם נחים מנוחת הנפש ומנוחת הגוף, וגם את השמחה והעונג ביום שבת אנו מביעים בשמחת הגוף והנפש ולכן ממשיך הפייטן " בגדי שש עם שני" – תלבש בגדים נאים לכבוד שבת, וגם אל תשכח את המזון לנשמה -"והתבוננו מזקני" - ללמוד מדרש הלכות ואגדה... 
 
שבת פרשת אחרי מות [כ"ו ניסן] – שבת מברכים
1.ההפטרה – למנהג אשכנז - "ויהי דבר ה' " [יחזקאל כב] ולמנהג ספרד – "ויהי דבר ה' ... בן אדם.."  והתימנים מתחילים פסוק אחד לפני.
2.מברכים ומכריזין על ר"ח אייר הבא עלינו לטובה. יחול ביום רביעי וחמישי.
3. המולד: יום רביעי  שעה 11 / 41 דקות / 8 חלקים
4. במנחה – אין אומרים צדקתך צדק
5. מתחילים לומר פרקי אבות – והשבת פרק א'
6. ביום שני הקרוב – כ"ח בניסן – יום הזכרון לשואה ולגבורה. [נדחה מיום א'] מוסיפים בתפילה אזכרה לקדושי השואה . תהלים מזמור צ"ד וקדיש יהא שלמא.
7. כאמור בימי רביעי וחמישי – ר"ח עם הלל בדילוג ויעלה ויבוא בתפילה ובברכת המזון. [ביום שלישי – כ"ט ניסן – ערב ר"ח – למנהג אשכנז -אין אומרים יו"כ קטן.]
 
חידה לפרשה
איזו "ארץ" מופיעה בפרשה זו, ולא תמצא את ה"ארץ" הזו בכל שאר פרשיות התורה? [תשובה אחרי פרפראות לפרשה]
 
פרפראות לפרשה
"וְּנָתַן אַהֲרֹן עַל שְּׁנֵי הַשְּעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְּגוֹרָל אחָד לַעֲזָאזֵל" )ט"ז, ח'(
מסביר הרב מרדכי אליהו זצ"ל: במשנה ביומא [ו:א] כתוב שמצוה לדאוג שיהיו שני השעירים, השעיר לה' והשעיר המשתלח, שווים במראה, בקומה ובדמים. ואמנם השעירים היו שווים כלפי חוץ; אבל למעשה השעיר של ה' היה קרב במקדש, והשעיר המשתלח נשלח לעזאזל. יש למצוא כאן רמז אף ביחס לאדם. לאדם שני יצרים, ושניהם שווים כלפי חוץ. אך האמת היא, שהיצר הטוב חפץ באמת, בטובת האדם, והיצר הרע חפץ בטובת עצמו. פעמים רבות היצר הרע מתלבש כמו היצר הטוב, ומנסה לשכנע את האדם לעבור עבירות, בתואנה שהדבר יהיה לטובתו ולתועלתו. צריך פקחות גדולה כדי להבחין בין הטהור לטמא, בין היצר הרע ליצר הטוב. על כך אנו מתפללים בכל יום ויום שהקב"ה יצילנו מיצר הרע - והכוונה היא גם ליצר הרע כאשר הוא מתחפש ליצר הטוב. לשון הזהורית שהיו קושרים בין קרניו של השעיר המשתלח באה להזהיר את האדם ולומר לו: הישמר והיבדל מהיצר הרע ומעצותיו! מכל מקום, גם אם לא שעה האדם לאזהרה, והוסת ונכשל על ידי יצרו הרע, עליו לדעת כי דרכי תשובה לא ננעלו. כאשר ישוב בתשובה תלבין לשון הזהורית. זהו שנאמר (ישעיה א', י"ח): "אם יהיו חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו".
 
תשובה לחידה
"ארץ גזרה"... ביום הכיפורים, הכהן מוביל את השעיר לעזאזל ל"ארץ גזרה" [ויקרא טז כב]
 
פרפראות לפרקי אבות
"ויהיו עניים בני ביתך" (לפרק א'- משנה ה')
– מצינו לאברהם אבינו, שחידש ענין נפלא בהכנסת אורחים: "והוא יושב פתח האוהל" –דהיינו, שהיה נעמד בכניסה לבית, ועושהו לאורחו בעל-הבית!       משל אומר לו: "הרגש עצמך בטוב, כאילו אתה בעל הבית כאן" ואני, הוא העני העומד בפתח..
 
תן חיוך...
1.נשארו לנו כל כך הרבה מצות לפסח שני, שעוד ישאר גם לפסח שלישי...
2. עד כמה הלב יכול להכיל? תלוי את מי שואלים... שאלו מפגין נגד הממשלה איך אתה יכול לשנוא גם את ראש הממשלה וגם את בן גביר וגם את סמוטריץ' וגם את החרדים? ענה:  יש לי בלב מספיק שנאה בשביל כולם... שאלו אמא להרבה ילדים איך את מצליחה לאהוב  את כל ילדייך? אמרה: יש לי מספיק אהבה בלב בשביל כולם!
3. הכי קשה זה להיות טכנאי מזגנים. הוא מגיע למקום כשאין מזגן, מזיע וסובל מחום וכשסוף סוף המזגן עובד ...  הוא צריך ללכת!
 
מהלכות ספירת העומר
  1. מצוה על כל אחד ואחד לספור בעצמו כמו שכתוב בתורה "וספרתם לכם" (והתימנים נוהגים שאחד מברך לכולם וכל אחד סופר לעצמו)
  2. מי שלא ספר יום שלם, שדינו סופר בשאר הימים בלא ברכה, יאמר לחברו שיוציאנו בברכתו, ואח"כ יספור בעצמו. וטוב שתמיד יכוון הש"צ בפירוש להוציא בברכתו - רק את מי שאינו יכול לברך.
  3. צריך לברך ולספור בעמידה. ובדיעבד אם ספר בישיבה- יצא. זקן או חולה, שקשה להם לעמוד- יכולים לכתחילה לספור בישיבה.
  4. אם חברו שואל אותו - בין השמשות או אח"כ - כמה היום לעומר, והוא עדיין לא ספר, יאמר לו – אתמול היה כך וכך, (שאם יאמר לו כמה מונים היום , אינו רשאי לברך אח"כ על הספירה (שו"ע תפט ה).
 
החודש השני – חודש אייר – חודש זיו
חדש אייר הוא החודש השמיני בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והשני בשנה המתחילה בחודש ניסן. מזלו של חודש אייר הוא מזל שור. השור יוצא לאכול עשב טוב וגם השור מסמל עבודת האדמה ויישוב הארץ ואכן אנו חוגגים את מצוות יישוב הארץ – יום העצמאות – בחדש שמזלו שור..  שמו של החודש, כשמותיהם של שאר החודשים בלוח העברי, הובא מגלות בבל. מקורו במלה "אָיָרוּ" באכדית, שמשמעותה "אור". ויש אומרים פריחה. בתנ"ך החודש נקרא גם "ירח זיו" על שם האור הנעים שיש בחדש זה כשעדיין לא חם ולא קר.. בזמן בית המקדש היו שליחים יוצאים מירושלים להודיע על קביעת ראש חודש מפני פסח שני, שהטמא או מי שהיה בדרך רחוקה, מקריבים ביום זה. חודש זה נמצא בתקופת ספירת העומר, שהיא אחת משתי תקופות האבלות של הלוח העברי. רמזים יפים: ראשי תיבות - אני ה' רופאיך = אייר. בחודש אייר התחיל לרדת המן וזו סיבה נוספת שהוא מסוגל לרפואה.
בהלכה יש שאלה האם לאיית את שם החודש עם יו"ד אחת או שתיים. נפקא מינה במיוחד לכתובה או לגט. המסקנה היא להשתמש בשתי יודי"ם, ורמז לכך הוא ראשי התיבות: אברהם, יצחק, יעקב, רחל עליהם נאמר שהם "רגלי המרכבה העליונה".
יש מעלה מיוחדת בחדש אייר - זהו חודש בו אנו יכולים לקיים מצווה מיוחדת בכל יום מימי החודש, הלא היא מצוות ספירת העומר.
 
סיפור לקראת יום השואה והגבורה
הגבינה שנעטפה בדפי גמרא (עפ"י "טובך יביעו")
בחורי ישיבה מישיבת נובהרדוק הוכנסו לאחת הגיטאות בתחומה של רוסיה ולא הרעב הציק להם, גם לא הצמא: רק העובדה שנאלצו להפסיק את לימוד הגמרא בעיון, גזלה מהם את מנוחת הנפש, חיפשו הבחורים תחבולות כיצד להכניס מסכתות גמרא אל בין החומות הגיטו, למרות הסכנה העצומה שבדבר. הכוח היהודי לא שבת מעודו והמציא פטנט מעולה, ישבו הבחורים והעלו המצאה שכזו: כיון שהגרמנים הארורים התירו להכניס לגיטו קופסאות גבינה למאכל, יבקשו בני הישיבה מחבריהם שנותרו מחוץ לגיטו שיעטפו את הגבינה בדפי גמרא , בצורה זו לא ידעו הנאצים שמדובר בדפי קודש, כיון שהם עצמם, הגרמנים, לא יאמינו שבני הישיבות מוכנים לבזות את הגמרא.. וכך היה. היום דף, מחר דף, מחרתיים עוד דף. וכך השחילו היהודים מבחוץ, אל בני התורה, מסכתות שלימות. אלא שבין לבין התעוררה השאלה, האם מותר לעשות כדבר הזה, ולעטוף גבינה בדפי גמרא? את השאלה הביאו לפני אחד מגדולי הפוסקים בדור ההוא, שפסק שכיון שאצל תלמידי נובהרדוק מדובר בסכנת נפשות, שהרי אם לא ילמדו יגיעו למצב "פיקוח נפש" של ממש, ולכן הותרה כל התורה כולה אצל פיקוח נפש, ובפרט, שזה הוא כבודה של תורה, שילמדו בה כך. צא ולמד- איזו מסירות נפש לתורה היתה גם בגיא ההריגה!
 
שאלות לרב
1. מה מברכים על מצה לאחר הפסח?
תשובה: לדעת האשכנזים [והרב רצאבי] : "המוציא" כל השנה בתנאי שנאפתה לכבוד חג הפסח [ בתור לחם]  ואילו לדעת הספרדים: "בורא מיני מזונות" כל השנה. ואילו דעת הגרי"מ אליהו- עד פסח שני (יד' אייר)- מברכים "המוציא", ואח"כ "מזונות". (ויש מקפידים ולא אוכלים מצות כי אם בסעודה שאוכל בה לחם- כדי לצאת מידי  כל ספק).
2. מה דין חמץ שעבר עליו הפסח?  והאם יש להדר לקנות מקמח שנאפה או נטחן אחר הפסח?
חכמים אסרו את השימוש בחמץ שעבר עליו הפסח.  אם מצאת חמץ אחר הפסח בבית שלא מכרת אותו או שלא ביערת אותו – אסור להשתמש בו.
כמו כן, בחנות או במסעדה – יש להקפיד לרכוש מוצרי חמץ שיוצרו לפני הפסח רק במקום שבו מוצג אישור מכירת חמץ מאת הרבנות המקומית. עלינו לוודא שהאישור המוצג הינו האישור המקורי (ולא צילום של אישור לבית עסק אחר...) ועדכני לשנה זו.
מעיקר הדין חמץ שהיה ברשות גוי או נמכר לגוי לפני פסח באמצעות הרבנות – מותר באכילה לאחריו. המכירה הייתה כדת וכדין ואין לפקפק בה גם אם המוכר זלזל במכירה. אולם למרות כל מה שאמרנו יש כאלו שהחמירו שלא להשתמש בחמץ שנמכר לגוי, מכמה טעמים שאין כאן המקום לפרט. מכל מקום גם אלו המחמירים מקפידים  רק על מוצרי חמץ ודאי, כגון: מאפים, וויסקי, בירה, וודקה, פסטה, שקדי מרק, קווקר, בורגול, חיטה, דגני בוקר וכדומה. אבל לא על המוצרים שכמות החמץ שבהם מועטה, או שלא ברור שיש בהם חמץ כלל, כגון: דגים, בשר, אבקות אינסטנט, במבה, גלידה (שאינה מכילה שברי עוגיות), גרעינים ופיצוחים, דבש, חומץ, חלווה, סלטים וממרחים, יין, מיונז, מיץ לימון, מסטיקים, מרגרינה, משקאות קלים, פירות יבשים, צ'יפס, קופסאות שימורים, קמח, רטבים ושמנים. וכן לא מקפידים על מוצרים שהחמץ שבהם פגום – כגון תרופות מרות, כלי נייר וחומרי ניקיון. ולהבדיל – מוצרי טיפוח וקוסמטיקה (דאודורנט, אודם, בושם וכדו'), סבונים, מזון לבעלי חיים וכדומה.
לסיכום: מותר בהחלט לקנות בחנות, או בסופר חמץ שנמכר במכירת חמץ. הרצון לקנות חמץ שנטחן לאחר הפסח או נאפה לאחר הפסח הוא הידור בלבד, שמי שרוצה לנהוג בו יפה עושה, ולא מעבר לכך.
הערה א. בקניית קמח לאחר הפסח יש להקפיד ביתר שאת על ניפויו מחרקים, משום שבשבעת ימי החג, כאשר מטחנות הקמח שובתות, מתרבות בהן תולעים והן מתערבות בקמח. במאפיות בעלות הכשר ברמה גבוהה מקפידים לנפות את הקמח היטב, ומשום כך במאפיהן אין כל חשש.
הערה ב: פעמים רבות בשבועות שלאחר הפסח, בעלי החנויות מניחים על המדפים את המוצרים שנאפו או נטחנו לאחר הפסח, ולאחר מכן חוזרים למכור את אלו השמורים במחסנים... לכן מי שמהדר ישים לב לתאריכי היצור עד חג השבועות  בפרט במוצרים יבשים המאוחסנים זמן רב, כגון פסטה, דגני בוקר וכדומה.
 
3. מה נוהגים לגבי שירים, ריקודים וקניית בגדים בימי ספירת העומר?
תשובה: בימי ספירת העומר מתו תלמידי רבי עקיבא והמסורת- שהם מתו במשך ל"ג יום, ולכן נוהגים בימים אלו קצת אבלות- שאין נושאים נשים, ואין מסתפרים, [ יש מנהג תימנים לפני פסקי המהרי"ץ שבכל ערב שבת- מסתפרים לכבוד שבת קודש, אך בשאר מנהגי אבלות נוהגים עד ל"ג בעומר]  נוהגים בימים אלה גם לא  להאזין שירים מהרדיו או מהנגן, אף שהם שירי קודש, ולא עושים ריקודים ומחולות, ויש עדות שנהגו לא לקנות בגדים חדשים  וגם לא לברך שהחיינו על הבגדים,[ אולם מותר גם לאלו שהחמירו, לקנות בגדים במבצע וכדומה ואחר כך ללבוש]   על פירות חדשים נהגו לברך "שהחיינו" בפרט בשבת.. יש מקילים בבר- מצוה או בברית- מילה לשמוע שירי קודש ויש מחמירים. כמו כן מותר להיכנס לבית חדש בימים האלו ולעשות סעודת "חנוכת הבית". בחלק מהעדות נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל ימי הספירה, משקיעת החמה עד לאחר צאת הכוכבים (ויש כמה טעמים לכך).
 
4.  מה דין תספורת בימי הספירה?
תשובה: נוהגים שלא להסתפר בימי העומר. יש מנהגים שונים לגבי זמן התחלת האבלות, יש נוהגים עד ל"ג בעומר, ויש עד לד' בעומר, ויש מתחילים מר"ח אייר עד ג' ימי הגבלה (מלבד  לג' בעומר) יש קהילות בתימן, שהיו נוהגים להסתפר כל ערב שבת או כל שבועיים בערב שבת, ומי שנוהג כך יכול להקל גם בימי ספירת העומר (לפי פסקי מהרי"ץ) הסנדק, המוהל ואבי הבן מותרים להסתפר ולהתגלח ביום שלפני המילה [סמוך לערב קודם ההליכה לבית הכנסת]. לעומת המנהגים הנ"ל שרק חלק מימי ספירת העומר אסורים בתגלחת - יש הנוהגים כדעת האר"י הקדוש, ולא מסתפרים  עד ערב חג השבועות (כולל לג' בעומר ואפילו חתן ביום חתונתו"), ולא מדיני אבלות אלא מפני שאלו ימי דין.[ לגבי נטילת ציפורניים –  לכל הדעות -מותר בכל ימי העומר].

 


 

   עלון מידע לקרובי נפטרים | המשרד לשירותי דת 

 

 
 

 

 
 
לרגל הזכיה בטקס מקווה נאה בישראל יפה 2022



 

פתיחת תיק כשרות

פתיחת תיק דרך האתר

לפתיחת תיק

רישום נישואין באינטרנט

רישום נישואים בקליק

לחץ לרישום